שלום לכולכם..

[ט י ט י]

שלום לכולכם..

חיפשתי פורום שאני אוכל לשפוך את הלב שלי.. להגיד כל מה שכל כך שורף לי זאת פעם ראשונה שאני באמת מעיזה לעשות את זה.. בלי צנזורה.. בחרתי בפורום הזה.. כי.. כל מה שאני מרגישה במשך כל זמן שאני זוכרת את עצמי.. או בעצם אפשר להגיד שאחרי שאבא שלי עזב את הבית כשהייתי בת 11 או 12 , התחלתי את החיים שלי מחדש. זה בטח נשמע דיי נוראי.. ואולי זה באמת נוראי כמו שזה נשמע.. אני לא זוכרת את התקופה שאבא שלי היה בבית.. ואני לא זוכרת את התקופה של השנה, שנתיים.. או אולי אפילו שלוש.. אחרי שהוא עזב.. ומאז שאני זוכרת את עצמי.. או את התקופה הזאת.. שזה בעצם אותי.. מאז.. אני מרגישה רק אכזבה.. משהו עמוק.. באו והלכו כל כך הרבה אנשים.. חלקם באו.. עשו קצת טוב.. מעורב עם כל כך הרבה רע. חלקם באו.. נתנו טוב.. והשאירו מעט רע.. וחלקם.. באו.. עשו רע.. ועדיין ממשיכים לעשות אותו. גם ממרחק. ואולי אפילו לא במודע. קשה לי להאמין.. שיש אנשים שיושבים בבית שלהם וחושבים, למי הפעם נעשה רע? במי הפעם נפגע? למי הפעם נרמוס את האמונה. את השמחה. אולי זאת אני עם התמימות שלי.. תמיד אמרו לי שאני יותר מדי תמימה. ואני שואלת את עצמי אם אני באמת כל כך תמימה.. או פשוט לא רוצה לראות שיש רע. כמו איזה טלה קטן ומסכן שמביאים אותו לשחיטה.. אולי גם הוא מעדיף לא לדעת מה יהיה סופו. אז הוא נחשב לתמים? אולי הוא פשוט רוצה את הכמה רגעים האלה של אושר, אפילו אם הוא לא יצא ממנו בשלמותו. אני חושבת שאבא שלי.. הכי איכזב אותי.. תמיד היתה לו נטיה להוריד מערכו של אדם אחר כדי להרגיש שהוא יותר טוב. הוא באמת ובתמים מאמין שהוא פרפקט.. וכל השאר, סתומים, טיפשים, חסרי ערך.. כשאני מסתכלת אחורה.. לזיכרונות המעטים שיש לי ממנו.. הוא לא היה מעורב בחיים שלי.. הוא היה מעורב.. רק במה שעניין אותו.. בלימודים שלי.. הוא מאותם אנשים שחושבים שלימודים הם מעל הכל. קודם כל תהיה תלמיד טוב. אחר כך בנאדם טוב. אולי בגלל זה אני לא מצליחה להיות תלמידה טובה. ומשתדלת כל כך להיות בנאדם טוב. יותר מדי לחצים.. יותר מדי דרישות.. כשאני עושה משהו רע למישהו.. גם אם זה במודע וגם אם לא.. אני חוטפת נקיפות מצפון.. שכבר עדיף לי לדפוק את עצמי בלשון המעטה מאשר לעשות משהו שיפגע במישהו אחר. הרי אני בסופו של דבר.. תמיד אקום על הרגליים.. אחייך כמו ילדה טובה וככה יגמר הסיפור. יצא לי להיות בכל כך הרבה מצבים במהלך חיי הקצרים אפשר לומר.. שנפגעתי בהם. ובמיקרים מסויימים חשבתי לעצמי.. האם גם הם מרגישים נקיפות מצפון על שפגעו בי? ואיך אפשר לדעת שאדם מצטער על משהו שעשה? אם הוא לא מתנצל? אז אני משתדלת להתנצל. או יותר נכון.. לא לעשות דברים שיפגעו באנשים אחרים. אבל אנשים .. לא ממש משתדלים לא לפגוע בי.. או לפחות להתנצל על כך. לפעמים אני חושבת אם אבא שלי אי פעם יודה שהוא עשה טעות בקשר אליי.. לפני חודש.. אולי חודש וחצי.. ראיתי אותו.. אחרי הרבה זמן שלא ראיתי אותו.. אני הייתי במצב לא כל כך טוב.. כי בדיוק עברתי חוויה נוראית.. ומה שהוא רצה ממני.. זה ששנה הבאה.. אם אני ממשיכה ללמוד, זאת אומרת אם אני ממשיכה ל-יב.. אז שאני אבקש מהמנהל של הביצפר.. שיתן לי טופס שאני עדיין ממשיכה ללמוד. בשביל משהו שקשור בעבודה שלו.. מלגות.. כספים.. וכו'. לא חשבתי שזה משהו כל כך עקרוני.. לא יודעת.. ולפני כמה ימים נפל לי האסימון.. והוא גרם לי לחתיכת נפילה.. הכסף... ומלגות.. שמגיעות לי. בחיים שלי לא ראיתי אותם. אני לומדת כבר 12 שנה.. (א' פעמיים) ורק פעם אחת.. ניצלתי את הכסף הזה.. באיזה קורס שלקחתי באנגלית.. ובמשך כל הזמן הזה.. במשך כל ה-5 שנים האלה.. שהוא היה מחוץ לבית. הוא לא היה מעורב בשום דבר. כשהוא היה גר בבית עוד איכשהו הוא היה מעורב.. עכשיו.. שום דבר. חודשים שלמים אני לא רואה אותו, לא מדברת איתו. ופתאום הוא בא לי עם הבקשה הזאת. אז אני מאוכזבת. אני פגועה. אני כל כך שבורה מכל זה.. כל פעם שאני מנסה איכשהו להיות איתו שוב בקשר.. הוא רומס אותי.. דורך עליי.. גורם לי להרגיש כל כך קטנה.. אפס. אני מרגישה מנוצלת.. אז אני פשוט מאוכזבת.. אני חושבת מה יהיה עוד 5 שנים נגיד.. קשה לי להאמין שזה יהיה שונה.. ולמה בכלל אני רוצה שזה יהיה שונה? הרי הוא בנאדם מבוגר. ואנשים מבוגרים לעולם לא משתנים. התירוץ שלהם זה שאי אפשר.. אבל באמת באמת.. הם פשוט לא רוצים. נוח להם להאשים את הלא אפשרי. אבא שלי תמיד היה אומר לי שאני עושה מכל זבוב פיל.. והרי החיים שלי הם זבוב והוא הפיל. קשה לי לחשוב שמשהו אי פעם יהיה יותר טוב.. פעם אבא שלי אמר לי שהוא כבר לא מצפה ממני לשום דבר.. אני חושבת שזה היה אחד הדברים שאחרי שיצאתי מהשיחה הזאת.. עם דמעות.. כרגיל. הם פשוט הדהדו לי בראש.. הרגשתי עוד יותר רע .. כי כל מה שאני לא העזתי להגיד במשך שנים שלמות.. וסוף סוף אמרתי.. התגמדו לעומת מה שהוא אמר.. ושוב הגעתי למצב שאני מאכזבת.. ומאוכזבת. אז למה כל כך אכפת לי ממנו? למה הרי כל כך הרבה שנים שהוא לא היה מעורב בשום חלק מהחיים שלי. ולמעשה הוא לא מכיר אותי. הוא לא יודע מי אני. הוא גם לא טרח לדעת מי אני... זה לא ממש עניין אותו.. אותו עניין הציונים כמו שכבר אמרתי.. והרי שהציונים עושים את האדם .. ולא הרגשות, הכאב, הפחד, החולשה.. אולי אפילו החיוך. אבא שלי , הוא האכזבה הכי גדולה של החיים שלי.. כמו שאני , האכזבה הכי גדולה של החיים שלו. לפחות בזה אנחנו שווים. יש לי צורך עז להגיד תודה.. למרות.. שאני לא ממש יודעת על מה.. אני מניחה ש.. תודה על המקום... על האפשרות לשפוך את הלב. תודה.. לילה טוב לכולכם.

 

[jessשל מיקה]

קודם כל ברוכה הבאה

אכזבות הם אבנים בחיים שלנו אם תראי את זה ככה אולי תצליחי להתעלות מעל לכל כאב או אכזבה או תחושה לא נעימה שאת עוברת. ולמה זה ככה את בטח שואלת?... או... החיים שלנו בנויים מלימודים,כל החיים לומדים איפה שנכשלים לומדים לא לטעות בפעם הבאה אני לא חושבת שיש אנשים שחושבים על לעשות לך רע יש אנשים רעים .. נקודה.. ולא בגלל שאת זו את הם בטח לא טובים יותר לאנשים אחרים אז קודם כל לא להעמיד את עצמך יחידה מול התופת יש איתך עוד אחרים אמנם צרת רבים נחמת טפשים אבל עדין תמיד טוב לדעת שאת לא לבד. לא משנה מי ויותר מכולם פוגעים אלו שקרובים אליך דווקא מאלו שאת מצפה שיתמכו שיאהבו שיהיו שם לתת כתף מתאכזבים הכי הרבה נכון! מה לעשות ילדונת החיים קשים תלמדי להגיד בסדר ולהמשיך בדרכך שלך בקשר ללימודים לדעתי ... מנסיון שלי אני אומרת לך ללמוד וללמוד טוב רק בשביל להצליח ולנפנף לזה לאחרים , לכל אלו שמחפשים להכשיל אותך, ביום אחד מול הפנים ולהוכיח להם שהם לא מוצלחים אפילו בלהכשיל כי הנה את הצלחת אז תנסי למצוא את הכוחות להתחזק להתעלות ולהיות באטמוספירה משלך בעולם משלך אולי תהיי שם לבד אולי תהיי בודדה אבל תדעי שבסוף תגיעי לדרך משלך, הדרך הנכונה שלא תוביל אותך למטה זהו.. מצטערת על האורך מקווה שתצליחי בכל

 

[ט י ט י]

אני חושבת כמוך שהחיים שלנו בנויים מלימודים.. אבל השאלה.. מה אני אמורה ללמוד מהמצב הזה? זה לא אדם שבא ללמד אותי משהו וללכת.. הוא אמור להישאר... הוא אבא שלי.. וכן.. השלמתי.. השלמתי עם זה.. אין לי אבא.. לפחות לא כמו שמגיע לי.. ממשיכים הלאה.. אבל גם כשהוא רחוק.. הוא כל כך פוגע. ההרגשה.. היא פשוט הורגת.. אמור להיות אכפת לו.. הוא אמור להכיר אותי הכי בעולם.. והוא אפילו לא טורח להתקשר לבדוק אם אני חיה.. אם אני אנסה להתאבד הדבר היחידי שיצא מהפה שלו זה "טיפשה" או משהו בסיגנון. אז את בטח שואלת את עצמך למה אני מתעקשת להיפגע.. או להתייחס.. אני לא יכולה שלא.. אני מסתכלת הלאה.. איפה הוא יהיה? איפה אני? לגבי הלימודים.. אני חושבת שזה חסר סיכוי בשלב הזה.. בשלב מאוחר יותר.. אני חושבת שכן יום נעים ותודה

 

[לב יקר]

../images/Emo24.gif ../images/Emo39.gif../images/Emo24.gif

מתוקה

קראתי שוב ושוב את מכתבך.אכן...אכן אכזבה גדולה. הגעתי לכאן לפרורם הזה לפני שבעים ימים.וגם אני כתבתי כאן אכזבה.גם אני סיפרתי את אכזבתי בחיים.הסיפור שלנו הוא דומה רק בפן אחר. חשבתי שבעוד משהוא כמו 11 שנה אני אשב כאן.מול המחשב ורק אז אתקל במכתב כמו שלך.כואב לי מאוד לקרוא סוג כזה של מכתב.כתבת כאילו כתבת לי...לפני משהוא כמו 4.5 שנים גם אני ראציתי לעזוב הכול.את אשתי ואת ילדי.ומה שגרם לי לא לעשות את זה.היה הילדה הקטנה שלי...שהיום היא בת 9.לא פעם אני מביט בה.ואני כול כך מאושר.שהיא מאושרת.יש לה הכול.ואני משתדל לא להחסיר לה ולאח שלה כלום.אבל בתוך תוכי אני בודד.אני מאושר שהילדים מאושרים וזה עושה לי טוב.רק באחד מחדרי הלב שלי...אני יושב כרגע וכותב לך אך בתוך ראשי אני מדמיין את הבת שלי.ביום אחרי שאני יעזוב את הבית.האם גם אני אשתנה.כמו אביך.העם גם לי יהיה לב כמו לאביך.....אניני יודע מתוקה.דבר אחד אני יודע..תמיד יהיה אביהם.גם בטוב וגם ברע..... אין לי מילים רק חיבוק.בלי חיוך חיבוק של הזדהות תרגישי טוב אלו מילים שלך קבלי את זה עם כול

שלך

יקר

 

[ט י ט י]

../images/Emo39.gif

אז קודם כל.. אני מודה לך על ההזדהות ואני חייבת להגיד שאני גאה בך. אדם כמוך שהקריב את האושר הפנימי שלו לטובת ילדיו ראוי להערכה. אבל.. מתוך ניסיון.. ולצערי לא ממש טוב.. אני יודעת שאם ההורים לא מאושרים.. או לפחות אחד מהם.. הילדים מרגישים.. אני הרגשתי.. אומנם התעלמתי.. כי חייתי בתוך זה.. וזה לא נראה לי שונה.. או מוזר.. אני זוכרת ערב אחד שהסתובבתי עם חברה שלי בחוץ .. ואח שלי רק נולד.. (הבדל של 11 שנים בינינו) והיה לנו כלב מתוק מתוק מתוק.. וההורים שלי לא נראו יותר מושלמים .. פשוט משפחה למופת.. אמרתי לה.. יש לי את המשפחה המושלמת!! יש לי אח קטן שכל כך רציתי.. יש לי כלב מתוק שסוף סוף אני לא מפחדת ממנו ויש לי הורים שהם ביחד. חודש אחרי הכל התפוצץ לי בפנים. אבא שלי עזב.. עוד לפני שאח שלי היה בן שנה.. ואמא שלי נשארה שבורה.. ואני בספק אם היא הצליחה לקום... אתה יודע.. ילדים.. קולטים רגשות.. קולטים הצגות.. זה חלק מהתמימות המדהימה.. ואתה.. אתה בנאדם טוב. אני מרגישה את זה.. הפרידה מאישתך.. לא צריכה להפריע בקשר עם הילדים. תלחם עליהם. מגיע להם.. הדבר שהכי כואב לי.. שאין לי אבא... הוא חי.. ואני מקווה שחיה עוד שנים רבות. אבל אין לי אבא. הוא לא שלי. הוא בחר את הילדים של החברה שלו. כואב.. מאוד.. ודבר אחד נוסף... אני רואה את ידיד של אמא שלי.. הוא כמו אבא שלי.. הוא ואישתו פרודים.. אבל הוא בקשר עם הילדים שלו.. הוא לא מפסיד שום דבר.. הוא אוהב אותם.. והוא שם בשבילם. והם יודעים את זה. גם אתה יכול.. אני חושבת שאדם יכול לתת יותר מעצמו כשהוא מאושר.. הדבר הכי נורא.. זה בגידה.. זה מוריד מהערך.. זה מוריד לריצפה.. מועך ורומס כל חלקה טובה שיש לאדם. אתה נשמע לי אדם עם רגשות.. בנאדם טוב.. ועל כך מגיע לך את כל האושר בעולם. ילדיך ראוים לאבא שיוכל לתת להם כל מה שהוא מסוגל. ועוד יותר מכך. וילדיך יכעסו על עצמם אם יגלו שבגללם אינך מאושר.. הדבר הכי טוב.. שאבא שלי עשה.. זה לעזוב. החיים שלי השתנו.. לקח לי כמה שנים להבין את זה... כעסתי עליו.. או.. אין לך מושג כמה.. אני לא אשכח את השיחה שהוא ואמא שלי עשו לי.. אני זוכרת הכל.. את הישיבה.. את המילים.. את המבטים.. הכל.. הוא אמר שזה לא ישתנה. שהוא יהיה אבא שלי.. הוא תמיד יהיה.. והכל השתנה. הוא תמיד אמר לי שהבטחות צריך לקיים. לפעמים אני חושבת שזה המוטו שלו לחיים.. את ההבטחה שלו הוא לא קיים.. ועוד דבר.. משהו קטן.. אל תצפה מילדיך אם וכאשר תחליט לפרק את החבילה.. אל תצפה מהם לבוא אליך. אל תצפה ליצור איתך קשר.. זה התפקיד שלך. אם לא תעשה את זה.. תפסיד אותם. כמו אבא שלי. בהצלחה. ורק שתדע לך.. אתה אבא טוב. אני מרגישה את זה.. כל הכבוד לך. אתה ראוי להערכה.. הלוואי והיה לי אבא כמוך. אל תוותר על ילדיך.. הם יהיו שם כשתצטרך.. כל הכבוד לך. אתה מדהים. יום טוב

 

[לב יקר]

תודה מכול ../images/Emo23.gif

טיטי יקרה

אני חייב להודות ראתי את כרטיסך האישי ואת כול כך צעירה.ואני לומד הרבה מי מה שאת כותבת.אהבתי מאוד את מה שכתבת.רעות ענייך ורגשותיך גרמו לי לחשוב על יום המחר...תמיד ידעתי שאני לא הראשון שניפרד מהמשפחה שכול כך אהבתי.אבל עף פעם לא הרגשתי את ההרגשה של ...להיות בצד השני..אבל בעזרתך נתת לי את ההרגשה הטובה בעולם.תמיד אזכור להביט אחורה.תמיד אזכור את מילותיך.דברים חשובים מאוד כתבת עם הרבה מאוד רגש. אני רואה בך כאילו הבת שלי כתבה את זה..ואני מבטיח לך באופן אישי כאן שתמיד אזכור את המכתב המדהים שלך..ולעולם לא יהיה דומה לאביך. כתבתי לך אתמול כי מאוד כאב לי מה שכתבת וניסתי בכמה מילים לעודד אותך ואני חייב להודות שאת עודדת אותי.ועל זה אני

אותך חזק חזק שימרי על עצמך כול החיים עוד לפנייך. ושוב תודה

שלך בני

 

[מ ל י י י י]

../images/Emo23.gif../images/Emo24.gif../images/Emo23.gif

טיטי היקרה: אני לא יודעת אם אני באמת יכולה לייעץ לך. האמת היא שההורים שלי נשואים ואני לא במצב שלך או משהו כזה. אבל כאב לי לראות את כל מה שכתבת. עיצבן אותי כל כך היחס של אבא שלך. אני יודעת שההורים והמשפחה הם הדבר הכי חשוב בחיים,ואנחנו מצפים מהם להיות שם בשבילנו בכל מצב. אני רק יכולה לתאר לעצמי כמה זה קשה כשאת לא מקבלת את היחס הזה מאבא שלך... במיוחד בגיל ההתבגרות כשאת רק בונה את עצמך או עוברת תקופות קשות. אני חושבת שאולי אם תדברי איתו על כל מה שאת מרגישה ועל כל איך שהוא גורם לך להרגיש-זה באמת יעזור,לפחות קצת. ואם את אומרת שבסופו של דבר את אף פעם לא מצליחה לאמר מה שהתכוונת בגלל הצורה שבה הוא מוביל את השיחה,תכתבי לך לפני בדף כל מה שאת רוצה להגיד לו,ותגידי לו את זה בכל מקרה,לא משנה מה הוא יגיד. אם את לא רוצה להתעמת איתו פנים מול פנים-לכתוב לו מכתב יכול להיות פתרון טוב.כמה שזה נשמע מטומטם...לפחות הוא יבין מה את -הבת שלו מרגישה. אני לא חושבת שלא אכפת לו ממך,את הבת שלו והוא אוהב אותך. הוא פשוט צריך לקבל את המכה הזאת בראש בשביל להבין איך הוא גורם לך להרגיש. אם זה לא עוזר,או שכבר ניסית את זה כמה פעמים והוא עדיין נשאר אדיש,פשוט תמשיכי הלאה. אני יודעת שזה לא כל כך קל לביצוע כמו שזה נשמע,אבל לפחות תנסי חמודה,את המקסימום שלך את כבר עשית,את לא צריכה לייסר את עצמך בגללו או בגלל הטעויות שהוא עושה. אם הבנאדם הזה לא יודע להעריך את האוצר שיש לו ביד,הוא לא שווה דמעה אחת שלך.האדם היחיד שיצטער בסופו של דבר על הכל יהיה רק הוא! אני מאמינה שבשלב מסוים בחיים שלו הוא יקבל קצת שכל ויקלוט מה הוא עשה. עד אז תחיי את החיים שלך בניסיון לחשוב עליו כמה שפחות. אם ככה הוא רוצה-זה מה שהוא יקבל. האדם היחידי שיקבל את האמת בפרצוף-לא יהיה את. אני לא אומרת שתיהי אנטי נגדו,או שאם הוא מתחיל להשתדל להתנהג כמו שצריך תדחי אותו,אלא שבשלב הזה תפסיקי להתאמץ כל כך בשבילו. תחיי את החיים שלך בשבילך בלבד,לא בשביל אף אחד אחר. בנתיים את כל האנרגיה הזאת שאת מבזבזת עליו תפני לדברים אחרים,יפים יותר.שיחייכו אלייך בחזרה

אני גם חושבת שעדיף להיות אדם טוב מאשר תלמיד טוב,אבל אפשר גם להיות שניהם ביחד. תשתדלי ללמוד ולעשות את המקסימום,לא בשבילו ובשביל שהוא יהיה גאה בך,אלא בשביל עצמך. בסופו של דבר את תתחרטי על זה...ויהיה מאוחר מידי... אלו הם החיים שלך...אל תבזבזי או תזרקי אותם ככה. אני יודעת שלימודים זה לא הדבר הכי כיפי בעולם ושלא תמיד יש כח אליהם..אני יודעת,עברתי תקופה כזאת לא מזמן..אני גם יודעת שבגיל הזה זה הדבר האחרון שבאמת מעניין אותנו,אבל לא נשאר לך עוד הרבה זמן,וצריך ללמוד לקחת את זה בפרופורציות. אל תגידי לעצמך: "אני אשלים בגרויות"-זה מעצבן ומבאס כל כך. גם לא בטוח שיהיה לך כח לעשות את זה בסוף,וסתם חבל על כל השנים בהן כן למדת...

אני לא מאמינה שאני מטיפה למישהי אחרת בקשר ללמודים...

בכל מקרה אני מקווה שהכל יסתדר לך על הצד הטוב ביותר ושיהיו לך חיים מאושרים

תיהי חזקה

ושיהיה לך פורים שמח