שלום לכולכם

[3קלרה היחידה]

שלום לכולכם

עברו בדיוק 13 חודש מאז שבן זוגי בנימין עזב אותי אחרי שנכנע לסרטן.
אני משתדלת להיות פעילה וכמה השתנתי! אני עושה דברים שלעולם לא עשיתי קודם, כמו לעבוד בגינה. טוב שאלה.
אני בת 56 אבל נריאת הרבה פחות כי עשיתי מטיחת פנים . לא חושבת לרגע על גבר אחר, נראה לי דוחה אפילו כל מחשבה של נגיעה גופנית. אז בעבודה ובכל מיני מקומות שואלים האם לא בא לי, האם לא חסר לי? (סקס הכוונה) אני מנסה להתחמק בעדינות אבל...מישהו שעובד אתי, ערבי ,סיפר לי שאבא שלו התחתן חודשיים אחרי שהתאלמן! אולי אצל הערבים זה אחרת. אבל ממש לא חסר לי! וכשאני מנסה להסביר זאת אני מקבלת תגובות של פליאה (לא יכול להיות אני חייבת לעשות סקס פעמיים בשבוע איך את לא?)
מה להגיד לאנשים האלה? גם לכם זה קורה?

 

[yamkachol]

קלרה יקרה, "בטח שבוודאי" - שזה קורה.

תאמרי את האמת.
אנו שונים האחד מהשני - ולא "כולם אותו דבר".

זו האמת שלך.
יכולה להיות שונה משל הרבה אחרים - אז מה?
זה אומר- שהיא שונה משל הרבה אחרים.
זה הכל.
איני מאלה שעושים השוואות בין אנשים.

ד"א, "סופר לי" שאצל הדתיים דואגים לחתן מהר מאוד, לאחר ההתאלמנות.
איני יודע עד כמה יש בזה אמת.

מעריך מאוד את כל העשיה שלך,
את כל ההתמודדות שלך באובדן יקירך.

.
חגי

 

[נסיכת הכוכב]

גפם ביהדות מותר להתחתן כעבור חודש

רק הילדים אמורים להתאבל על אבא ואמא שנה תמימה ולהגיד קדיש יתום ,
בעקבות שיחה עם בן דודתי שהתאלמן ושיחה עם דודתי בדקתי באינטרנט
הבעל גם לא מחוייב להגיד קדיש על אשתו , מותר לו להגיד קדיש רק אם בא לו
אז הכל מנהגים וזהו

כמו שאצלנו הקדיש זה בסוכת אבלים אצל הנוצרים בגליל
יש סוכת אבלים ל4 ימים והאבל נמשך40 יום שלובשם שחור וזהו

לא יודעת מה קורה אצל המוסלמים אבל בטוחה שאת תהיי בסדר
העבודה נותנת תעסוקה והחיים שלך זרמו מיום עבודה ולעבודה
כמלנו ו כולם חיים בשגרה שהם בונים לעצמנו בלי ההולכים