אני מאחרת..
היא ממשיכה לרוץ מנסה להתחמק. "לא אפריע לך, נדבר אחר-כך". למחרת, שוב בוקר מפחדת להגיע למשרד, להסתכל בעניו של עידו. למה הכניסה את עצמה... לא העלתה על דעתה... מה הסיכוי ש... בתוך תוכה, ממש ממש בפנים מקווה... שיהיה לו את האומץ... רואה אותו יושב ליד שולחנו, כאילו מחכה לה. בדממה הוא ניגש אליה מלווה אותה למשרדה, סוגר אחריו את הדלת. "יש לי רק משהו קטן להגיד" "אל תדאגי, אני עובר תפקיד שבוע הבא.." תקוה מתחילה לבצבץ "אז אולי..." מימשת פעם את אחת הפנטזיות שלך?" היא נדה בראשה "מעולם לא" הוא ניגש אליה בדממה, נישק את צוארה. זה קורה.... ליטף אותה בכל גופה, הוא יודע מה היא אוהבת... והיא יודעת על כל המאויים הכמוסים שלו. מין סוער מיין משגע הם שניהם גוף אחד. כל כך הרבה רצונות כבושים מתפרצים לחלל כלכך הרבה תשוקה. היא לעולם לא תשכח את הבוקר הזה....