שלום לכולכם ושאלה:

לימור111

New member
שלום לכולכם ושאלה:

אני אמא לקרן, בת שנה וארבעה חודשים בעוד כמה ימים, שאומצה בדיוק לפני שנה באוקראינה. קרן שלי ילדה מדהימה (תסלחו לי על האובייקטיביות, נכון)? יש לה אופי נוח, היא מאוד אקטיבית, סקרנית ונבונה, חייכנית, ידידותית ומלאת חום ואהבה. השאלה שלי נוגעת לחינוך: עד כה לא ביקשתי מקרן מעולם לעזור באיסוף הצעצועים המרובים שהיא נהנית לפזר בכל הבית. לאחרונה הבחנתי שהיא מבינה היטב כל מה שנאמר לה ועליה. לעתים כשאני מבקשת משהו שמעניין גם אותה היא משתפת פעולה יפה, כך גם כשהיא יודעת שמשהו חשוב או אסור (אתמול היא לקחה את השלט של הטלוויזיה, וכשהניחה אותו על הרצפה בזהירות אמרתי שהמקום של השלט לא על הרצפה ושתביא לי אותו בבקשה. היא הביאה לי אותו והושיטה לי ליד). אבל בדרך כלל היא לא מגיבה כשאני מבקשת ממנה משהו (למשל, לא לזרוק את הצעצוע על הרצפה אלא להניח אותו חזרה). האם זהו כבר זמן שניתן להתחיל לצפות לשיתוף פעולה או שמא לחכות שתגדל עוד? תודה מראש על ההתייחסויות.
 

Kalla

New member
אהלן לימור! טוב לפגוש אותך גם כאן!

עם כל הכבוד לקרן המדהימה (באמת מדהימה, ראיתי במו עיני!) שלך, אני חושבת שתיאלצי לאסוף את הצעצועים בעצמך עוד זמן מה
. נראה לי שקרן בשלב שהיא בהחלט מבינה מה את מבקשת באופן קונקרטי, אך עדיין לא מבינה את המושג של לעזור דווקא מתי שמבקשים ממנה ולא מתי שמתחשק לה לעשות מה שאמא מבקשת בשביל הכיף. אני רואה את זה גם אצל הקטנים שלי - לפעמים אני מבקשת מהם משהו והם מיד מביאים, לפעמים הם מביאים משהו אפילו כשאיני מבקשת ומצפים לתגובה ממני, לפעמים מאותה הבקשה בדיוק מתעלמים לחלוטין. נראה לי שמה שהכי טוב זה כן לבקש, אבל להתייחס לזה כמשחק: אם בא לה באותו רגע והיא מביאה או שמה משהו במקום - להגיד לה כל הכבוד, לתת נשיקה וכו´. אבל אם לא - אז פשוט להתעלם ולאסוף לבד, ובטח לא לתת לה להרגיש שהיא לא מילאה אחרי ציפיה שהייתה לך. עם הזמן היא תבין כמה זה משמח אותך כשהיא כן עוזרת - ואז, בשלב כלשהו, שמתאים להתפתחות הקוגניטיבית שלה, היא תתחיל פתאום לעזור לך. נ.ב. אני כמובן לא עניתי כמומחית אלא מתוך ניסיון שלי כאמא, אז זו בטח לא תורה מסיני ואולי אנשי מקצוע יגידו שאני טועה לגמרי.
 

דסי אשר

New member
ואני- רוצה לחזק יותר את נושא העזרה

הי, מנסיוני, על הילדים שאיתם אני עובדת במשך השנים, ברגע שאני מזהה שהם מבינים את הדברים שאני אומרת, אני מגבירה את דו- השיח שלי אתם, לרמות נוספות, בהן אני מתכוונת גם לגובה גם בטון הדיבור שלי- למשל- אתה רוצה עוד(אוכל)? אם הילד כבר יכול לסמן בשפת הגוף- הוא יסמן. אם הוא יכול לדבר- הוא יאמר כן. כאם, נכשלתי לחלוטין בנושא שיתוף הפעולה של הילדים באיסוף הצעצועים- דבר שלא קורה לי היום, מעבר לשנות ההורות של אז, כאשר עם תובנות אחרות אני יודעת מתי ואיך להפוך את האיסוף לחלק ממשימה חברתית, קוגניטיבית, משחקית של הילדים. בהחלט עוזרים לי באיסוף הצעצועים- כאשר אני מכריזה על איסוף צעצוע זה או אחר, כאשר אנחנו לפני מסשימה מסויימת. ברור, שכאשר בחלל מפוזר משחק אחד מסויים, קל יותר לילדים להשתתף באיסוף- כי אני כל הזמן מעודדת על ידי הכוונת הילדים לעוד קוביה, עוד כדור וכו´. הרבה יותר קשה לאסוף צעצועים מחדר מלא צעצועים. אני גם מלווה לעיתים את האיסוף בשיר מסויים שפיתחתי, משיר מקורי אחר, שאני משנה לו רק את המילים: נאסוף את הצעצועים, נאסוף את הצעצועים, נאסוף את הצעצועים - פשוט כי זה נעים. ברור לי שלא הצלחתי עם ילדי- כילא הייתי ערה לכך שאפשר להנות מסידור ביחד, שזו חוויהלילדים. אנחנו גם לפעמים מזהים ילדים, שממש אוהבים לסדר. יכול להיות שהם חווים משהו בבית, אווירה של רצון לסדר, בלי שום כפיה . דסי
 

Kalla

New member
מעניין אותי לדעת מניסיונך

את באמת חושבת שילדה בגיל שנה וארבעה חודשים מסוגלת באופן מודע ועיקבי לעזור באיסוף צעצועים? ממה שהבנתי, את מדברת על קבוצה של ילדים, שאולי כל אחד מהם אוסף צעצוע או שניים. באיזה גיל הם? האם כולם משתפים פעולה?
 

דסי אשר

New member
יש לי שלושה מעל שנה ושלושה חודשים

אחד בדיוק בן שנה ושלושה חודשים, אחת הפסנתרנית, בערך בת שנה וחצי, ואחת, המסודרת מאד, שגם אוהבת מאד לסדר(לא ממני), בת שנה ושמונה חודשים. הגיעה לפני חודשיים אלי, ואמה מציינת שהיא מאד אוהבת לסדר(רואים!). אצל שני הקטנים, ברגע שאני רואה שהם מבינים בג´סטות של שפת גוף, אני מדברת אתם על איסוף צעצועים, ושואלת אם הם רוצים לאסוף איתי את הצעצועים, כי אנחנו רוצים לצאת לגינה. הם מיד מצטרפים. כל פעם אני מכוונת אותם לעוד קוביה, ולעוד אחת. ולפעמים, דווקא הקטן יותר, בן השנה ושלושה חודשים מביא יותר- כי הוא אוהב כדורים. אבל לרוב הפסנתרנית מביאה יותר- כי היא מבינה קוגנטיבית יותר את המילה קוביה. המילה "להביא לי" מוכרת לפני המילה "קוביה". דסי ככה זה מן החיים.
 

לימור111

New member
היי קלה יקירתי ../images/Emo24.gif ודסי../images/Emo140.gif

תודה על ההתייחסות. כמובן שלא מדובר רק באיסוף צעצועים אלא במגוון של התנהגויות שקשורות בשיתוף פעולה. דווקא היום בערב, אחרי ששגרתי את השאלה, בדקתי איך הדברים קורים. אז ככה: היא מבינה הרבה דברים שנראים לי די מורכבים. למשל, כשהביאה לי ספר לקרוא לה והתיישבה באמצע הספה ביקשתי ממנה לזוז, כדי שיהיה גם לי מקום ואוכל להתיישב ולקרוא לה את הספר. היא מייד זזה (ספר זה הדבר החשוב ביותר עבורה). אחר כך היא רצתה את הכוס שלה (כוס של גדולים, אבל מפלסטיק). ופעם ראשונה, כדי להראות לה שאני מכבדת את רצונה, כשסיימה לשתות נתתי לה את הכוס. היא הסתובבה אתה קצת ואחר כך החזירה לי את הכוס לבקשתי. לגבי איסוף צעצועים, נחלתי הצלחה אחת כאשר החזירה לשקית כמה קוביות. אבא שלה ואני מחאנו לה כפיים ושיבחנו אותה על כך והיא היתה מאושרת. לאחר מכן היא היתה מאוד עייפה ואני לא ניסיתי יותר. נראה מה יהיה מחר. לילה טוב.
 

נעה גל

New member
שמחתי על שתי השורות האחרונות שכתבת

כי בדיוק רציתי לשאול האם את לא רואה שיש ילדים שאוהבים ויש כאלה שלא אוהבים לסדר. אני כמעט משוכנעת (וזה בניגוד למה שחשבתי בעבר) שזה מאוד תלוי בילד אם הוא אוהב לסדר או לא (ולא באיך שההורים מציגים את הנושא בפניו). פשוט אורן שונאת לסדר, ואיתמר לעומת זאת, מסדר בהתלהבות ובדייקנות. הוא מצטרף בשימחה לכל סידור בכל מקום. אני נשבעת שלא עשיתי שום דבר אחר - עם שניהם אני אוספת את כל הצעצועים ואני מקטרת ומתעצבנת. לגבי ההבדל בין הנחלת לסדר לילדים הפרטיים שלך והנחלת סדר לילדים שנמצאים בגן - אני חושבת דסי, שיותר קל להנחיל הרגלים לילדים שהם לא שלך, גם כשאתה עובד איתם ואוהב אותם מאוד. כשילד הוא לא שלך, אלא רק בטיפולך, אין את כל התסבוכות הפיסיכולוגיות המלוות לכל מהלך. כל הריגשויות שבאות לידי בטוי בחינוך ילדים פרטיים מתקהות קצת עם ילדים אחרים. את לא חושבת כך? וללימור, מורכבות ההבנה של קרן ושיתוף הפעולה שלה תלוי בה. אם את רואה שהיא מסוגלת אז תבקשי. כל עוד לא מדובר על להכריח אותה לשתף פעולה - מה הבעיה? זה הזכיר לי, שיום אחד בזמן שדיברתי בטלפון עם חברה שלי, איתמר חיפש את המוצץ שלו. כשהוא ניגש אלי אמרתי לו "תעלה למעלה לחדר שלי, במגירה שבשידה שלי יש מוצץ". וחברה שלי הופתעה ואמרה לי שאילולא היא ידעה שמדובר באיתמר (אז, כמעט שנתיים) היא היתה חושבת שאני מדברת אל אדם מבוגר. איתמר הבין מגיל צעיר מאוד (יחסית) משפטים מורכבים ואני חושבת שאנחנו גם מעודדים את זה בבית. כלומר, כשהוא שואל את השאלה הנצחית "מה זה?" הוא גם מקבל תשובה מורכבת. לא מהאניצקלופדיה, וברמת ההבנה שלו, אבל בהחלט מלאה ומכוונת גבוה. חוץ מזה, הדרישות ימלאו את חייכם לפני שתספיקי להגיד ג´ק רובינסון זה לא משהו שצריך להתכונן אליו במיוחד
 

דסי אשר

New member
בהרבה דברים למטפלת יותר קל, אבל

אני מכירה כמה מטפלות, עם שריטות רציניות בנושא גידול ילדיהן, ובמיוחד בנושא אוכל. הן לא מכריחות לאכל,הן לא כועסות שאוכל נופל - גם לא לגבי ילדיהן, אבל נושא האכל חשוב להן משריטות אישיות,והתוצאה- שהן מאכילות הילדים, למרות שיכולים לאכל לבד. אחת מודעת לגמרי למה ומדוע עושה זאת. השניה פחות, היא מתרצת זאת ברצון ההורים. יש ילדים במשפחתון, שאני ממש מרגישה אליהם לפעמים יחס מבולבל, כאילו הם נכדים שלי. אבל מאחר ואלה גישות מאד בססיות שלי, וכך נהגתי עם ילדי- הרי שאני פועלת כפי שאני פועלת. כבר ציינתי- עם ילדי שלי, הייתי אמא מתחילה, כמו משתתפות הפורום, ופספסתי הרבה. היום, ממרומי הידע והנסיון, אני יכולה להבין היכן שגיתי, ואיך לעשות זאת נכון ונעים יותר. דסי
 

כרמית מ.

New member
הילדים שאני עובדת איתם בערך בגיל זה

בהחלט עוזרים לנו באיסוף הצעצועים. אנחנו לא מסתמכים עליהם, ורוב האיסוף (בד"כ) מתבצע על ידי המטפלות, אבל הילדים משתתפים - ואני חושבת שזה חשוב, גם אם זה לוקח יותר זמן. לפעמים אני אציע לילד לשים צעצוע בתיבה, גם אם לי זה ממש פשוט - אבל הם נענים בשמחה, ואם לא - אז לא. הרעיון הוא לשתף, אבל לא לצפות. הם לא אוספים כי "צריך" ובוודאי שלא בשביל שיהיה מסודר. הם ישמחו לעזור לך אם הם רואים שזה משהו שאת נוהגת לעשות (ובמיוחד אם את מאפשרת להם) ורצוי שאת תעשי את זה בשמחה או לכל הפחות בשוויון נפש. גם בפעילויות אחרות בבית אפשר להתחיל לשתף - שוב בלי ציפיה לביצוע. הילדים שלי אמנם הרבה יותר גדולים (כבר שלוש וחצי כמעט) אבל מאד אוהבים לעזור במטלות הבית, ובכלל, שנותנים להם משימות - וזה ממזמן. לעומת זאת, אם אני דורשת מהם לעשות משהו בעצמם, הם ימצאו דרכים להתחמק (לא תמיד), כך שגם בגילם ה"מופלג", הכי יעיל לעבוד איתם ולשתף אותם. הם בהחלט רגילים שלא לוקחים משחק חדש לפני שמסדרים את הקודם, ובדרך כלל מיישמים זאת גם ללא התערבות שלנו (אפילו כשהם משחקים לבד בחדר) - כמובן שזה דרש יצירת הרגל כזה. היתרון הוא שיותר קל לסדר כל פעם קצת מאשר לסדר חדר מבולגן נורא, וגם המשחקים פחות מתערבבים ואובדים (ובגיל שלוש כבר יש משחקים שצריך לשמור על החלקים שלהם).
 

vered4

New member
השאלה מה המטרה

לחנך אותם לאסוף, או שהצעצועים יאספו? לחנך אותם לאסוף, זה ענין של עוד הרבה זמן. (אולי יש קשר גם לפיתוח מצפון, ולדעת שמשהו בסדר או לא בסדר). אבל לאסוף איתם את הצעצועים אפשר בדרך של משחק. תגובה של ילד גם יותר טובה כשאומרים משהו הסגנון חיובי ולא שלילי. למשל: במקום- אל תזרקי את השלט, - שהרבה פעמים מביא לתגובה ההפוכה. בואי שימי את השלט ליד אמא/ בתוך הקופסא/ על השולחן. להפוך את זה למשחק. אנחנו היום בגיל שנתיים וחצי "המופלג". אין מה לדבר בכלל על רוטינה של איסוף צעצועים. אבל אם אני אבקש ממנו, לחפש משהו, הוא יהנה ובשמחה יעשה את זה.
 

לימור111

New member
אני ממשיכה לעקוב

כמובן שמטרתי היא לא להפוך אותה לעוזרת בית... פשוט התחלתי להבחין שהיא מבינה כל מה שאומרים לה ויודעת היטב את ההבדל בין טוב ורע בסיסיים ובין מותר לאסור. השאלה בנוגע לאיסוף צעצועים היתה יותר בגדר של דוגמא. היום למשל היא אספה מהרצפה איזה פירור, והסתכלה בו. אמרתי לה, קרן תני לי את זה, זה מלוכלך. היא לחשה לעצמה ´מלוכלך´ (היא חוזרת הרבה על מילים ולמדה המון מילים בחודש האחרון) ואחר כך הכניסה אותו לפה! היא כמובן היתה כבר בהיכון לכך שאני אבוא ואוציא לה את הפירור מהפה, ואפילו לא ממש מחתה. בחלק מהפעמים היא משתפת פעולה ממש יפה, ובחלק מהפעמים היא מסרבת ועושה דברים שהיא יודעת שאני לא מרשה (מטפסת על גב הספה כדי להגיע לתמונה ולנדנד אותה בכל הכוח, למשל), ובסופו של דבר אני נאלצת להוריד אותה ממש בכוח כשאר היא נאבקת בי.
 

לאה_מ

New member
הבנה לא שווה תמיד שיתוף פעולה.

אורי עוד מעט בן שנה ועשרה חודשים. אין לי שום ספק שהוא מבין הכל. הוא גם מדבר שוטף לגמרי, כך שקל מאד לקבל משוב ממנו. על פי רוב הוא משתף עמי פעולה (למשל בסידור הצעצועים, בביצוע משימות שונות, בחיפוש פריטים וכו´), אבל בהחלט לא תמיד. יש דברים ש"חזקים ממנו" (למשל, משחק באוכל. כשהוא מסיים לאכול הוא מאד אוהב לבלגן את מה שנשאר בצלחת ולפעמים לזרוק על הרצפה. גם אם אני מבקשת ממנו להפסיק, הוא בדרך כלל לא יפסיק). לעומת זאת, הוא בדרך כלל ישים לבקשתי את כל המכוניות בתוך הסלסלה, יביא את מברשת השיניים שלו מהכוס שבאמבטיה בחדר שלנו, יחפש את הסנדלים שלו בכל הבית, יביא לי חיתול נקי כדי שאחליף לו וכו´. המגמה הזו בודאות היתה קיימת כבר בגיל שנה ו-4 חודשים, אבל כמובן שהיו פחות דברים שבהם הוא שיתף איתי פעולה. למרות שאני בטוחה שהוא הבין בדיוק מה אני מבקשת. אני חושבת שלהבין זה מצויין, אבל לשתף פעולה זה כבר מעבר לזה, וזה הולך ומתפתח עם הגיל. אגב, לגבי דברים שאני ממש לא מרשה - אני משתדלת לחשוב למה אני לא מרשה. אם אני לא רוצה שהוא יטפס על גב הספה וינדנד את התמונה, כי אני חוששת שהוא יפול ו/או יפיל עליו את התמונה שעלולה להשבר ולפצוע אותו, אני מראה לו, למשל, איך אפשר ליישר בעדינות את התמונה ומבקשת מדי פעם את עזרתו ביישור כזה, אני מסיחה את דעתו תוך הצעת פעילות אחרת וכו´. אם אני לא רוצה שהוא יזרוק את האוכל על הרצפה, כי לא ממש בא לי, אבל בעצם לוקח לי בדיוק שתי דקות לאסוף את זה בסוף הארוחה, וזה גם מאפשר לי לסיים לאכול בשקט בעצמי, אני מוותרת מראש על הויכוח.
 

אפרת_ח

New member
יכולה לעזור, גם אם לא לאסוף לבד

אני חושבת שלאסוף לבד צעצועים זו משימה מאוד מורכבת, כי יש המון צעצועים וזה "מבלבל את העיניים". לפעמים גם יש לצעצועים שונים מקומות מיוחדים, ואז צריך ממש למיין. אני חושבת שהיא יכולה לעזור לך, אם תכווני אותה. למשל תאספו קודם את הבובות, אח"כ את הלגו וכו´. אולי זה לא מאוד יעיל (לבד היית עושה את זה יותר מהר) אבל זה יותר נעים.
 
למעלה