שלום לך, מאיקה

[irka]

שלום לך, מאיקה

אתמול כתבתי לך כמה פעמים, ומאוד התצבנתי שלא הצלחתי לשלוח. מה שלומך היום? אני עדין מחקה שתכתבי איך את מרגישה. אבל בעוד שבוע אני נוסעת , ואז שבועיים לא יהיה לי מחשב. אז אין לך הרבה זמן, תמהרי. אוהבת אותך, אירקה. ביום שני בערב חברים שלי עסו לי הפתעה. ולא התלחתי להנות מזה בכלל, והם שמו לב, ובבדי התעחזבו. חבל. אני מקווה שבנסיע שלי הכל יהיה בסדר. מתגעגעת אלך. מחבקת חזק. אירקה שלך.

 

[הדבורה מאיה]

אירה שלי

אף אחד לא הצליח לשלוח אתמול הודעות... גם אני ניסיתי לשלוח בדקות הספורות שהיו לי ולא הצלחתי. אתמול היה לי יום עמוס מאוד. את מאמת רוצה שמוע? יש לך מספיק משלך... קבלי חיבוק חזק חזרה {} מאיקה.

 

[irka]

מאיקה, אני כועסת...

אני מאוד כועסת, לכול אחד יש מספיק משלו, אבל תמיד יש לי מקום גם לשלך! את חשובה לי לא פחות מאשר אני לעצמי, אפילו יותר. ותאמיני שלא היתי שואלת עם לא היתי רוצה לשמוע.זה בכלל לא מנימוסים, אני כרגע לא כל כך מנומסת. אני רוצה שיהיה לך תיפה יותר קל. אוהבת אותך. אירקה.

 

[הדבורה מאיה]

טוב...אז הנה.

רק אל תכעסי...אני אוהבת אותך יותר מידי. אז ככה: אתמול מלאו שלושים למותו של אלן. בעצם זה היה אמור להיות ב 28 אבל לא יודעת למה בדיוק זה ניקבע ל1/5. הייתי בבית הקברות ואחר כך נסענו לבית ההורים והיינו שם עד הערב. היה מאוד לא קל...בלשון המעטה. כבר די הרבה זמן שאני מנסה שלא לחשוב על זה...בורחת לי לעולמות אחרים. כשקשה...כשרע...אני באה לכאן ומנסה לשכוח מהכל. לא תמיד זה עובד אבל אני מנסה. אתמול לא יכולתי לברוח. הייתי צריכה לעמוד זקוף ליד הקבר. ניסיתי לעצור עצמי שלא לבכות יותר מידי...המשפחה נראית די חזקה - אז מי אני שאבכה? ובבית לא יכולתי לבכות...חוץ מכמה דקות בהן ברחתי לחדר שלו. לשעבר. המיטה כבר עומדת באויר...לא נישארו הרבה דברים...התמונות...הכל. הרגשתי רע...אבל הייתי סתומה. ואני עדין כך. מהרגע שהחלטתי שאני לא כותבת על זה...אני סתומה. גם לדבר על זה אני לא יכולה...והגוש שעומד לי ב..גרון? לא מפסיק לגדול. והוא רק סותם יותר ויותר. מספיק? נראה לי שכן...השתפכתי יותר מידיי. אוהבת אותך..אתכן. מקווה לראות אתכן בקרוב...כמה שאפשר. קבלי חיבוקים {} ו{}...אחד לך ואחד ליולי. ממני מאיקה.

 

[irka]

מאיקה,

עכשו אני מרגישה שאת כועסת , אבל אני שמחה שכתבת. אני לא רוצה שתיהיי סתומה, כי את בכלל לא כזאת. ואף פעם זה לא יותר מידיי. ובקשר לכוח,-- אני חושבת שחזק הוא זה שבוכה, כשאחרים מנסים להתאפק. אני לא יודעת איך את מצליכה לברוח , כל הכבוד לך. אבל ההצלחה לא בלברוח, לדעתי, אלא להישאר שם לזמן מוקבל. זה מה שלימדו אותי ואני לא כל כך מצתליחה ליסם. והגוש... שעומד בגרון אולי גודל בגלל שאת בורחת, לא כותבת, אפילו לעצמך. אוהבת אותך עוד יותר. חיבוק חם ממני ומיולי. אירקה שלך.

 

[karen_karen]

אירקה זה לא כ``כ מדוייק כי לא צריך

להיכנס לתוך כל זה מאיה כבר התחילה לצאת מזה לפני זמן מה ועכשיו זה ה-30 אבל שוב היא חייבת להשתחרר מזה ואסור לנו ולה שהיא תיפול שוב לכן לא אמרתי להפנים אבל לא להתעסק עם זה. שני

 

[הדבורה מאיה]

אירה שלי

אני לא כועסת...בכלל לא. אני מבינה למה ומאיפה את כותבת את זה. ואולי את צודקת שאני לא צריכה לעצור את עצמי. למען האמת...אני מרגישה יותר גרוע ממה שהיה לפני...כשכן הצלחתי לכתוב. אבל אני לא יכולה עכשיו. הייתי היום השיחה. גיליתי שאני אפילו לא יכולה לדבר על זה. פעם לא הרגשתי כל כך צורך כי כתבתי הכל. אבל עכשיו אני לא כותבת...גם לא לעצמי. ואני גם לא יכולה ממש להביע את זה במילים...כמו שכתבתי לך...אני סתומה. הכל ניראה לי טפל...חסר טעם וריח...לא חושבת...מנסה לפחות...רק הזיכרון עולה לו מדיי פעם ואז זה עוד יותר קשה מפעם כי הכל בא בבת אחת. ישבתי שם בשיחה ולא הייתה לי האפשרות לברוח למשהו אחר...כמו שאני עושה כל הזמן. בורחת למעשים...לכתיבה או קריאה בפורום...או לעבודה. זה מה שאני עושה כל הזמן...בורחת. בגלל זה אני גם לא יכולה לנוח כי אז אני מתחילה לחשוב וחייבת לעשות משהו עם עצמי. אני מרגישה כאילו אני מתנדנדת בין שני עולמות או יותר.. אחד שנשאר שם אחורה...ממש אחרי...כשכן הצלחתי לחשוב ולהרגיש ולכתוב. ואחד עכשיו...עולם של בריחה...בו אני לא מאפשרת לעצמי אפילו לחשוב. ואני לא פה ולא שם. לא יודעת איפה אני בכלל...אם אני בעולם הזה או לא...אולי גם לא רוצה לדעת. מה זה זמן מוגבל? כמה זמן? וכמה זמן זה יקח אם אני אמשיך לברוח? היא אמרה לי שאני צריכה לתת לפצע להתרפא...להתחיל...גם אם כואב. לברוח לעד זה לא הפיתרון. אבל אני לא ממש יודעת איך. די. אוהבת אותך כל כך... מאיקה.

 

[irka]

מאיקה, גם אני לא

יודעת איך. אבל לפי מה שאת כותבת , לא רואה שאת סתומה. את גם חושבת, גם מרגישה ובכלל לא בורחת. עם תכתבי על כול הבילבול שלך, אולי ככה תסדרי אותו יותר מהר... מה זה זמן מוגבל,-- כשאת מרגישה שאת יכולה בכוחותך להפסיק את המחשבות . כמה זמן זה יקח אם תמשיכי לברוח? אני חושבת שכל החיים. את יודעת שכל דבר קיצוני הוא לא טוב. אז אני הלכתי לקצה השני, ואת זוכרת איפו נפגשנו. קשה להיות בעמצה, אבל זאת השאיפה. אוהבת אותך מאוד. אירקה שלך.

 

[הדבורה מאיה]

ואני אותך...

כל כך, כל כך אוהבת...

 

[irka]

מאיקה,

היתי רוצה לכתוב לך עוד הרבה, אבל לא יודעת עם יש לך כוח לשמוע את הקישקושים שלי. רציתי גם לשואל איפו תרנגולת? לא, יותר טוב אם אני אשאל אותה. אירקה שלך.

 

[תרנגולת]

אני כאן ולא כאן..

מתגעגעת אז קוראת.. אבל משתדלת להפסיד את רוב ההודעות.. לא בריא לי לשקוע בהפרעה הזאת עכשיו, אני צריכה קצת זמן לחשוב. קורים דברים שלא ציפיתי להם.. אבל אני בסדר, חצי כאן וחצי לא.

 

[xxx-girl]

למאיה

תהיי חזקה קשה לפעמים לא לברוח מניסיון כי אני כמעט כל הזמן בורחת אל תישברי!!!

 

[הדבורה מאיה]

הילה

אני כאן...לא בורחת לשום מקום. וגם לא מתכננת להישבר...יש לי פה משהו כל כך יקר לי שאני לא יכולה להרשות זאת לעצמי. תהי חזקה גם את...אנחנו כאן נעזור לך שלא ליפול ושלא להישבר. את לא לבד פה. כולנו מהווים גב תומך ואוהב. ואל תשכחי את זה לעולם. שלך מאיה