זה תלוי
שלום נעמה, לעניות דעתי, ככלל עיסוק רציף באומנות לחימה משפר את הכושר הגופני, מחזק (ואף מחסן במידת מה) את את הגוף ומשפר את תחושת הביטחון העצמי. יחד עם זאת, אני סבור שקיימים ענפי ספורט בריאים יותר מאומנות לחימה, וכי יש לקחת בחשבון כי העיסוק באומנות לחימה עלול לגרום לפציעות (גם כאשר מתאמנים בדוג'ו מוכר, מסודר ורציני), מרביתן קלות יחסית ובנות חלוף, ומיעוטן הקטן חמור ובלתי הפיך. הייתי מבקש לשתף אותך בניסיוני האישי, שעליו אני מבסס את דעותיי (כמובן שניסיוני האישי אינו הוכחה לדבר - אבל זה מה שיש לי). אני עוסק בספורט כ-30 שנים (בעבר הרחוק והבינוני: טניס שולחן, שחיה), ובאומנות לחימה כ-13 שנים באופן מצטבר (7 שנים קרב מגע, 7 שנים הפסקה ו-6 שנים אייקידו). במשך 28 שנים של עיסוק בספורט מעולם לא סבלתי מפציעה חמורה, עד לפני שנתיים (היו מספר פציעות קלות בודדות, כגון גב שנתפס, כאבים בפרק היד, במרפק או בקרסול). לפני כשנתיים, בעקבות אימונים אינטנסיביים מאד על תרגילים המבוצעים תוך ישיבה והליכה על הברכיים, שחקתי באופן חמור למדי את הסחוסים בברכיים שלי. הפציעה גרמה לי כאבים עזים, עד כי התקשתי מאד בהליכה, וכמובן נאלצתי להפסיק להתאמן לחלוטין למשך כחצי שנה. בהדרגה חזרתי להתאמן, וכיום אני מתאמן באופן רגיל, אם כי אינני מסוגל לבצע תרגילים תוך ישיבה והליכה על הברכיים (אלא רק בעמידה). אולם חשוב להדגיש כי סמוך לפני הפציעה שלי התאמנו יחד אתי באופן אינטנסיבי על אותם תרגילים עוד ארבעה אנשים (בעלי ותק דומה באימונים ובשכבת גיל דומה), ואף אחד מהם לא נפצע. שנה לאחר מכן ארבעה אנשים אחרים בדוג'ו שלנו התאמנו באופן דומה על אותם תרגילים, וגם אף אחד מהם לא נפצע. מהי המסקנה ? המסקנה שלי היא שככל הנראה הברכיים שלי היו רגישות באופן מיוחד באותה עת (או שמלכתחילה הן היו רגישות במיוחד), או (בסבירות נמוכה יותר) שאני ביצעתי את התרגילים באופן שגוי ומזיק, ועל כן אני היחיד שנפצעתי. האם יש להסיק מכך שאומנות לחימה מזיקה לבריאות ? מחד גיסא, מסקנה כזו היא אפשרית, שכן אני משוכנע שאם לא הייתי מבצע את התרגילים הללו באינטנסיביות - לא הייתי נפצע. יחד עם זאת, אני סבור שלא הייתי קשוב די הצורך לגוף שלי, שהתריע על בעיה במשך מספר שבועות באמצעות איתותי כאב קלים בברכיים (שהחמירו עם הזמן). מאידך גיסא, שמונה אנשים אחרים התאמנו באופן דומה מאד אליי, ואף אחד מהם לא נפצע. יתכן שהייתי מצליח לשחוק את הסחוסים בברכיים בדרך אחרת, גם אם לא הייתי עוסק באומנות לחימה (כפי שציינתי, יתכן שהברכיים שלי חלשות ופגיעות באופן מיוחד, או שזה יה מצבן באותה עת). באופן כללי, כאשר אני מסתכל על חבריי לדוג'ו, אני מעריך שכ-5% עד 10% מהם סובלים ממיחושים, כאבים ובעיות שונות הקשורים לעיסוק שלהם באומנות לחימה. יחד עם זאת, מצבם הבריאותי הכללי נראה מצויין. כדי להסיק מסקנות כלשהן, מן הראוי להשוות את שיעור הסובלים מבעיות שכאלה בקרב המתאמנים בדוג'ו לשיעור הסובלים מבעיות כאלה בכלל האוכלוסיה. מן העבר השני מן הראוי לבחון את הבריאות הכללית של כלל האוכלוסיה לזו של המתאמנים בדוג'ו. התחושה/הניחוש שלי הם שאנשים שעוסקים באומנות לחימה בריאים יותר באופן כללי, סובלים פחות מבעיות נשימה, לב, משקל יתר ועוד. אני מאמין גם שהם סובלים פחות מבעיות מפרקים וגב (למרות מזלי האישי הרע), משום שהם מפעילים את הגוף שלהם באופן נכון ותדיר. ניחוש נוסף הוא שמי שעוסק בשחיה למשל, יסבול עוד פחות מבעיות גב ומפרקים בהשוואה למי שעוסק באומנות לחימה, אך באופן הפוך אני מאמין שהוא יסבול יותר מדלקות אוזניים ומגירוי בעיניים. מסקנה סופית ? אני ממליץ לעשות בכל פעילות ספורטיבית המפעילה את הגוף באופן נכון, ובכלל זאת רבות מאומנויות הלחימה הלא תחרותיות. אני סבור שפעילות כזו בריאה יותר מאשר מזיקה. שלוש המלצות נוספות: (1) לערוך בדיקות תקופתיות אצל רופא (2) להקשיב לגוף ולא להתעלם מאזהרות (כאבים) (3) לא לקחת סיכונים - אם יש ספק אז אין ספק - תמיד עדיף לעצור, לנוח, להפסיק לכמה ימים או שבועות, מאשר לסבול אחר כך מפציעה חמורה או מנזק בלתי הפיך. בברכה, אורי.