שלום לחברי הפורום

Naama951

New member
שלום לחברי הפורום

איך לדעתכם משפיעות אמנויות הלחימה על הבריאות (הגופנית והנפשית)? תודה מראש לעונים
 
אימונים בא"ל הם סוג של אימון גופני

הם מועילים כשהם מעלים את רמת הפעילות, בדר"כ מכמעט כלום לקצת יותר (תלוי בקבוצה, לפעמים להרבה יותר). אפשר, כמובן, ללכת לספינינג במכון באותו הכסף (וגם להכיר אנשים! יותר שווה). בריאות נפשית היא נגזרת שלא קשורה ישירות לא"ל.
 

ש מים

New member
תשובה "קצת נחרצת"...

אני מתכוון לחלק העוסק ב-"בריאות נפשית". ולמה? כי יש שיטות ומורים שבהם מדגישים ועובדים הרבה על "ההיבטים הרוחניים/נפשיים/פנימיים" (קרא לזה איך שתרצה), וגם קושרים את זה ישירות לאמנות הלחימה שהם מלמדים. מה עושה עם זה התלמיד זו כבר שאלה של רצון, הקשקעה, התמדה ועוד.
 

ש מים

New member
שגיאות הקלדה

כנראה שבריאותי הנפשית, אפעס, "קצת מעורערת" לאחרונה..
ובכל מקרה, מקווה שהדברים שכתבתי ברורים בכ"ז.
 
לומר שבריאות נפשית היא בעלת

קשר אינהרנטי לאמנות לחימה, זו אמירה לא נכונה. עיסוק בבריאות נפשית זה לא משהו הכרחי לא"ל. זה שיש מורים כאלה - יש גם מורים (להבדיל וכו') שתקפו מינית את התלמידות שלהם. זה לא אומר דבר.
 
אני די מסכים

יכול להיות שיהיו מורים שיקשרו פיתוח נפשי עם אמנויות לחימה, אבל לא מדובר במשהו שהוא מובנה בהכרח. אני חושב שמי שרוצה למצוא היבטים רוחניים באמנות לחימה ימצא את זה בלי קשר למה המורה שלו מלמד. לדעתי מי שעוסק בתחום כלשהו שנים רבות ורואה בכך דרך חיים, יכול למצוא היבטים רוחניים בעיסוקו אם הוא מעוניין בכך (אני יודע שאצלו זה ככה). העיסוק יכול להיות אמנות לחימה (וגם שם יהיה מי שימצא את הפיתוח הנפשי שלו בקרבות, יהיה מי שימצא את זה בקאטות ויהיה מי שימצא את זה בקיהון ארוך), וזה יכול להיות בתחומים אחרים כמו ריצות ארוכות, טיולים בטבע - רגלית או רכוב, ציור, פיסול, נגינה, הלחנה, דת, הוכחת משפטים מתימטיים או אחזקת אופנוע
. האימון באמנויות לחימה כן ייתן ביטחון עצמי והכרה ביכולות הגופניות שלך (לטוב ולרע). מי שמחפש רק פיתוח נפשי אולי עדיף שיפנה למקומות בהם מספקים את זה ישירות כמו אולי לימוד מדיטציה או דברים בסגנון. רן.
 
שלום נעמה (אוהד התייחסות גם לדבריך)

אהד אני הבנתי מדברייך ש : ישנן אומנויות לחימה שאינן מתמקדות (לעיתים כלל) באלמנטים פנימיים (פנימי - נפשי) , ולכן העוסק מהן מפיק רק במובן הפיזי. התייחסותי לגישה זו (גם אם זו לא הייתה כוונתך אהד): אדם יכול לבוא וללמוד אומנות לחימה שכזו ("חיצונית" , ספורטיבית , וכו)ועדיין להתפתח מאוד במובן הפנימי. הדבר נכון לא רק לאומנויות לחימה , אך באומנות לחימה ישנם הרבה גורמים שמאוד מעודדים התפתחות פנימית . לדוגמה : *שיפור ביכולת ההגנה העצמית מוסיפה לבטחון העצמי . *השיפור בעוצמה החיצונית מביא לשיפור בעוצמה הפנימית. *העבודה הפיזית עם האנשים משפרת את התקשורת ותחושת הנוחות עם אחרים. ועוד ועוד ... כ מ ו ב ן ש : ישנן אומנויות לחימה אשר מכילות בתוכן במידה זו או אחרת עבודות פנימיות מסוגים שונים , וכמובן שזוהי הזדמנות להתפתחות רבה מאוד במובן הפנימי. כמובן שהתקדמות זו תלויה במורה ובתלמיד ... דרך אגב : ה"ידיעה" שחדר כושר הוא יותר טוב מאומנות לחימה במובן הפיזי היא ידיעה מאוד מוזרה שלדעתי כדאי מאוד לחשוד בנכונותה ... בברכה
 
שלום לדרקון המעופף (יש לך קשר

לפוכור?) יש אמנויות לחימה שלא מתמקדות בפן הנפשי - וגם באלו שמתעסקות במובן הנפשי אפשר להרויח במובן הנפשי ואפשר, וראיתי רבים וטובים עושים את זה, להתאמן שנים ולהשאר חרא בן אדם. אני לא מבין מושגים כמו "עוצמה פנימית". צריך לרצות את זה, לחשוב על זה ולהתעסק בזה ואז ממילא העיסוק לא מגיע מהאמנות אלא מהאדם. זה שיש א"ל כאלו, זה יפה, אבל השאלה היתה כללית על אמנויות לחימה. את המשפט האחרון לא הבנתי, אבל אם אתה מתכוון למה שרשמתי על הספינינג, יכול להיות שאתה מתבלבל וחושב שאימון בקאטה בטאי צ'י או אימון ממוצע באייקידו מפתחים סבולת לב-ריאה בצורה יותר מוצלחת מאימון ספינינג. במקרה כזה זוהי לא "ידיעה שצריך לחשוד בנכונותה" אלא פשוט דבר לא נכון.
 
הי אוהד

רשמתי את דברי על מנת שנעמה לא תקבל את הרושם המוטעה שעלול היה להווצר מתשובתך הנחרצת כאילו אין קשר בין אומנויות לחימה לשיפור/התפתחות/איך שלא תקרא לזה בתחום הפנימי/נפשי/איך שלא תקרא לזה. כמו שציינתי בהודעתי הפוטנציאל בתחום הוא גדול ובמיוחד באותן אומנויות לחימה המתמקדות ומשלבות באופן ממוקד עבודות הקשורות לנפש. אתה נותן לי דוגמאות ספציפיות (גם לגבי מה שרשמתי על חדר הכושר) כאילו באתי מראש להתווכח איתך או להוכיח אותך , וזו ממש לא מטרתי . כל אחד יבין מה שירצה ויקבל מה שיקבל ... שבוע טוב
 
זו דעתי

אמנות לחימה לא עובדת על הצד ה"רוחני" עבודה על צד כזה קורה בגלל האישיות של המתאמן והמדריך שלו. יש א"ל שיש להן פן דתי\פולחני, אבל גם אותו יכולים אנשיםש אינם מזרחיים להצניע. לגבי חדר הכושר, אילו לא היית כ"כ קריפטי היינו יכולים באמת לדבר על הנושא; ואני גם לא מסכים שכל אחד צריך לקבל מה שיקבל ולהבין מה שיבין, אבל זה סיפור אחר.
 

marx04

New member
זה תלוי

שלום נעמה, לעניות דעתי, ככלל עיסוק רציף באומנות לחימה משפר את הכושר הגופני, מחזק (ואף מחסן במידת מה) את את הגוף ומשפר את תחושת הביטחון העצמי. יחד עם זאת, אני סבור שקיימים ענפי ספורט בריאים יותר מאומנות לחימה, וכי יש לקחת בחשבון כי העיסוק באומנות לחימה עלול לגרום לפציעות (גם כאשר מתאמנים בדוג'ו מוכר, מסודר ורציני), מרביתן קלות יחסית ובנות חלוף, ומיעוטן הקטן חמור ובלתי הפיך. הייתי מבקש לשתף אותך בניסיוני האישי, שעליו אני מבסס את דעותיי (כמובן שניסיוני האישי אינו הוכחה לדבר - אבל זה מה שיש לי). אני עוסק בספורט כ-30 שנים (בעבר הרחוק והבינוני: טניס שולחן, שחיה), ובאומנות לחימה כ-13 שנים באופן מצטבר (7 שנים קרב מגע, 7 שנים הפסקה ו-6 שנים אייקידו). במשך 28 שנים של עיסוק בספורט מעולם לא סבלתי מפציעה חמורה, עד לפני שנתיים (היו מספר פציעות קלות בודדות, כגון גב שנתפס, כאבים בפרק היד, במרפק או בקרסול). לפני כשנתיים, בעקבות אימונים אינטנסיביים מאד על תרגילים המבוצעים תוך ישיבה והליכה על הברכיים, שחקתי באופן חמור למדי את הסחוסים בברכיים שלי. הפציעה גרמה לי כאבים עזים, עד כי התקשתי מאד בהליכה, וכמובן נאלצתי להפסיק להתאמן לחלוטין למשך כחצי שנה. בהדרגה חזרתי להתאמן, וכיום אני מתאמן באופן רגיל, אם כי אינני מסוגל לבצע תרגילים תוך ישיבה והליכה על הברכיים (אלא רק בעמידה). אולם חשוב להדגיש כי סמוך לפני הפציעה שלי התאמנו יחד אתי באופן אינטנסיבי על אותם תרגילים עוד ארבעה אנשים (בעלי ותק דומה באימונים ובשכבת גיל דומה), ואף אחד מהם לא נפצע. שנה לאחר מכן ארבעה אנשים אחרים בדוג'ו שלנו התאמנו באופן דומה על אותם תרגילים, וגם אף אחד מהם לא נפצע. מהי המסקנה ? המסקנה שלי היא שככל הנראה הברכיים שלי היו רגישות באופן מיוחד באותה עת (או שמלכתחילה הן היו רגישות במיוחד), או (בסבירות נמוכה יותר) שאני ביצעתי את התרגילים באופן שגוי ומזיק, ועל כן אני היחיד שנפצעתי. האם יש להסיק מכך שאומנות לחימה מזיקה לבריאות ? מחד גיסא, מסקנה כזו היא אפשרית, שכן אני משוכנע שאם לא הייתי מבצע את התרגילים הללו באינטנסיביות - לא הייתי נפצע. יחד עם זאת, אני סבור שלא הייתי קשוב די הצורך לגוף שלי, שהתריע על בעיה במשך מספר שבועות באמצעות איתותי כאב קלים בברכיים (שהחמירו עם הזמן). מאידך גיסא, שמונה אנשים אחרים התאמנו באופן דומה מאד אליי, ואף אחד מהם לא נפצע. יתכן שהייתי מצליח לשחוק את הסחוסים בברכיים בדרך אחרת, גם אם לא הייתי עוסק באומנות לחימה (כפי שציינתי, יתכן שהברכיים שלי חלשות ופגיעות באופן מיוחד, או שזה יה מצבן באותה עת). באופן כללי, כאשר אני מסתכל על חבריי לדוג'ו, אני מעריך שכ-5% עד 10% מהם סובלים ממיחושים, כאבים ובעיות שונות הקשורים לעיסוק שלהם באומנות לחימה. יחד עם זאת, מצבם הבריאותי הכללי נראה מצויין. כדי להסיק מסקנות כלשהן, מן הראוי להשוות את שיעור הסובלים מבעיות שכאלה בקרב המתאמנים בדוג'ו לשיעור הסובלים מבעיות כאלה בכלל האוכלוסיה. מן העבר השני מן הראוי לבחון את הבריאות הכללית של כלל האוכלוסיה לזו של המתאמנים בדוג'ו. התחושה/הניחוש שלי הם שאנשים שעוסקים באומנות לחימה בריאים יותר באופן כללי, סובלים פחות מבעיות נשימה, לב, משקל יתר ועוד. אני מאמין גם שהם סובלים פחות מבעיות מפרקים וגב (למרות מזלי האישי הרע), משום שהם מפעילים את הגוף שלהם באופן נכון ותדיר. ניחוש נוסף הוא שמי שעוסק בשחיה למשל, יסבול עוד פחות מבעיות גב ומפרקים בהשוואה למי שעוסק באומנות לחימה, אך באופן הפוך אני מאמין שהוא יסבול יותר מדלקות אוזניים ומגירוי בעיניים. מסקנה סופית ? אני ממליץ לעשות בכל פעילות ספורטיבית המפעילה את הגוף באופן נכון, ובכלל זאת רבות מאומנויות הלחימה הלא תחרותיות. אני סבור שפעילות כזו בריאה יותר מאשר מזיקה. שלוש המלצות נוספות: (1) לערוך בדיקות תקופתיות אצל רופא (2) להקשיב לגוף ולא להתעלם מאזהרות (כאבים) (3) לא לקחת סיכונים - אם יש ספק אז אין ספק - תמיד עדיף לעצור, לנוח, להפסיק לכמה ימים או שבועות, מאשר לסבול אחר כך מפציעה חמורה או מנזק בלתי הפיך. בברכה, אורי.
 

nitzano

New member
קחו את טאי ג'י צ'ואן כדוגמא

ניתן לראות המון מתאמנים זקנים בפארקים. רובם למעשה רק בני 40. טאי ג'י צ'ואן מזיק לבריאות........
 
למעלה