מה זה חיים שכאלה?! ../images/Emo6.gif
אז אשתדל בקצרה בהתחלה היה לי קשה עם הדיאליזות בגלל שהייתי רגיש למסנן שהיה אז (מסנן פשוט) ואז במיקרה עשיתי כמה פעמים במכון אחר שעשו לי עם מסנן אחר וכאבי הראאש נעלמו כלא היו ולאחר מלחמה פתרו לי את הבעיה, עם הזמן הסתדרתי עם הטיפולים, עבדתי כעצמאי העבודה לא הייתה ריווחית תכלס, אך סיפקה לי תחושה טובה כי העבודה שלי הייתה כרוכה בנסיעות שהייתי משלב בהם טיולים, ובעיקר לא להרגיש מוגבל, לאחר תקופה מסוימת חזרתי לגור בעיר מגורי אישתי-אשקלון ששם קיבלנו עזרה ממשפחתה כי אז נולדו לי 2 הילדים שלי, כשהתחלתי "לסגור" 6 שנים של טיפולים כבר החלטתי שזה לא עסקוצריך לפעול להשתלה פרטית, פניתי למצווך והייתי אומור לעבור בדרום אפריקה, שסוכם על כ 120 אלף $, ואז הגיע הטלפון המיוחל טסתי לאיכילוב, עשיתי דיאליזה אחרונה ונכנסתי להשתלה, קשה לתאר את התענוג של ההרגשה של פיפי ארוך אחרי הרבה זמן, ולראות את צבע העור משתנה מיום ליום מאחל לכל אחד חוויה כזו אבי נועם