QueenBabar
New member
שלום לאפי ולכולם
אני חייבת להודות שאף פעם לא התעמקתי בפורום הזה יותר מדי, אבל עכשיו יצא שאני משועממת ועוברת כמעט על כל הפורומים ברשימה, אז נתקעתי גם פה וזה נראה כמו פורום נחמד וסימפטי אז החלטתי לחלוק איתכם משהו. אז ככה, אני עובדת (לפחות עבדתי, העתיד לא ממש ידוע) בפינת ליטוף של ארנבונים ושרקנים, שנמצאת בתוך פארק חי שבתוך פארק שעשועים ליד קיבוץ מסויים. אני מאוד אוהבת חיות והארנבות ששם הן ספציפיות מתוקות, כך שהעבודה הזו תפורה עלי. לפני כשבועיים אפילו נולדו לנו 5 גורי שרקנים חמודים ושמונה גורי ארנבת (כל הגורים באותו יום) והיה ממש תענוג לראות איך הם גדלים. ארבעה מהשרקנים היו לבנים לגמרי, ואחד אפור בהיר, כך שבאופן טבעי נמשכתי אליו (כי הוא שונה). אפילו נתתי לו שם - פילפי - והחלטתי שהוא שלי ואני מגדלת אותו. ביליתי כמה שיותר זמן בללטף אותו ולתת לו אהבה ולהרגיל אותו לריח שלי (ובכך לבצע מה שנקרא אצל חיות "החתמה" - להחתים אותו כך שיחשוב שאני האמא שלו). זה נמשך בדיוק יומיים, כי מהיום השלישי כל פעם שהרמתי את פילפי הוא בכה וצרח ולא הסכים להישאר לי על הידיים דקה. זה היה מאוד עצוב, אבל כבר התחלתי להתייאש ולהבין שאולי פילפי לא רוצה אמא. כמה עצוב היה כשגיליתי שהוא כן צריך אמא, וכמה עצוב שגיליתי את זה מאוחר מדי. בערך כשפילפי היה בן 5 ימים, שמתי לב שכל האחים שלו יונקים מאמא-שרקנית בחדווה ורק הוא לא מצליח להתקרב אליה! באותו יום הוא גם נהיה מאוד חלש והפסיק לזוז בכוחות עצמו, כך שהבנתי שלמעשה אמא שלו נטשה אותו והיא לא הניקה אותו כבר כמה ימים. כדי לעשות סיפור ארוך קצר יותר (כתבתי המון!) - בסופו של דבר למרות שהינקתי את פילפי בעצמי עם חלב-מטרנה ולמרות הנסיונות הנואשים לשקם אותו, פילפי מת והוא רק בן 5 ימים.
וזה לא כל הסיפור. לפני שלושה ימים סיפרה לי האחראית בפינת החי, שבלילה הגיעה להקת כלבים משוטטים וטרפה את כל החיות בפינת הליטוף! כמעט את כל הארנבים והשרקנים שהיו שם! (השאר פשוט מתו מפחד) אתם מבינים מה זה? הסיפור הכניס אותי לשוק. אני רק מודה על העובדה שלא הייתי שם בבוקר כדי לראות את המחזה המחריד (ומרחמת על הבחור שכן היה שם, אחד העובדים). זהו, אז שלשום הגיעו כמה חיות חדשות והיום כבר פתחנו מחדש את פינת הליטוף למבקרים - חבל רק שהמבחר היה דל (ארבע ארנבות שהיו כל היום בחוץ והיו די מפוחדות, כי הן לא רגילות לאנשים) וחבל שאת כל הארנבות המתוקות שכבר נקשרתי אליהן, אני לא אוכל לראות שוב. תודה לכל מי שהקשיב לסיפור שלי עד הסוף, וגם אם לא - זה בהחלט היה טוב להוריד את זה מעליי. עכשיו פתאום חשבתי על פילפי (כבר עבר די הרבה זמן מאז) ונהיה לי עצוב. אני חושבת שאני אלך לישון... לילה טוב.
אני חייבת להודות שאף פעם לא התעמקתי בפורום הזה יותר מדי, אבל עכשיו יצא שאני משועממת ועוברת כמעט על כל הפורומים ברשימה, אז נתקעתי גם פה וזה נראה כמו פורום נחמד וסימפטי אז החלטתי לחלוק איתכם משהו. אז ככה, אני עובדת (לפחות עבדתי, העתיד לא ממש ידוע) בפינת ליטוף של ארנבונים ושרקנים, שנמצאת בתוך פארק חי שבתוך פארק שעשועים ליד קיבוץ מסויים. אני מאוד אוהבת חיות והארנבות ששם הן ספציפיות מתוקות, כך שהעבודה הזו תפורה עלי. לפני כשבועיים אפילו נולדו לנו 5 גורי שרקנים חמודים ושמונה גורי ארנבת (כל הגורים באותו יום) והיה ממש תענוג לראות איך הם גדלים. ארבעה מהשרקנים היו לבנים לגמרי, ואחד אפור בהיר, כך שבאופן טבעי נמשכתי אליו (כי הוא שונה). אפילו נתתי לו שם - פילפי - והחלטתי שהוא שלי ואני מגדלת אותו. ביליתי כמה שיותר זמן בללטף אותו ולתת לו אהבה ולהרגיל אותו לריח שלי (ובכך לבצע מה שנקרא אצל חיות "החתמה" - להחתים אותו כך שיחשוב שאני האמא שלו). זה נמשך בדיוק יומיים, כי מהיום השלישי כל פעם שהרמתי את פילפי הוא בכה וצרח ולא הסכים להישאר לי על הידיים דקה. זה היה מאוד עצוב, אבל כבר התחלתי להתייאש ולהבין שאולי פילפי לא רוצה אמא. כמה עצוב היה כשגיליתי שהוא כן צריך אמא, וכמה עצוב שגיליתי את זה מאוחר מדי. בערך כשפילפי היה בן 5 ימים, שמתי לב שכל האחים שלו יונקים מאמא-שרקנית בחדווה ורק הוא לא מצליח להתקרב אליה! באותו יום הוא גם נהיה מאוד חלש והפסיק לזוז בכוחות עצמו, כך שהבנתי שלמעשה אמא שלו נטשה אותו והיא לא הניקה אותו כבר כמה ימים. כדי לעשות סיפור ארוך קצר יותר (כתבתי המון!) - בסופו של דבר למרות שהינקתי את פילפי בעצמי עם חלב-מטרנה ולמרות הנסיונות הנואשים לשקם אותו, פילפי מת והוא רק בן 5 ימים.
