שלום לאספנים,

תמיר1991

New member
אוקיי, גם אני אענה../images/Emo13.gif

1. כיצד בוחרים? אין לי ממש מושג מה קורה אצל אחרים, אבל אני קיבלתי כמתנה ליום הולדתי השביעי אלבום בולים עם בולים מסבתי, התחלתי להתעניין, לבסוף גם קיבלתי את האוסף של אבא שלי, וההמשך ידוע
אני בחרתי לאסוף ישראל כי היא המדינה שלי - כלומר חלק חשוב ואינטגרלי ממני, חלל כי זה התחביב הכי בולט שלי והנושא האהוב עלי ביותר (יחדיו עם בולים) וקנדה פשוט כי הבולים שלה, לעניות דעתי, הם היפים ביותר בעולם. 2. המשפחה שלי מעודדת אותי - בעיקר אבא שלי (מטעמים מובנים), אבל גם אמא שלי - מוצאת בשבילי בולים, מורידה בשבילי מהמעטפות, שומעת את כל מה שאני מספר על התחום, וכמובן שקיים סיוע כספי משני ההורים. 3. האיסוף תורם רבות לידע שלי - על ישראל וקנדה, וגם בתחום החלל. הוא משפיע רבות על חיי, ואני מוצא את עצמי לפחות שעתיים ביום עם האלבומים. מבחינת החברים והמשפחה זו כבר אובססיה, מבחינתי זו הנאה ואהבת חיי
4. לפי התרשמותי עד עכשיו, גברים אוספים יותר מנשים - אבל בפורום שלנו כותבים גם נשים וגם גברים, ולדעתי זה תורם רבות לפורום. כמו כן קיימות סטיגמות לגבי אוספים "גבריים" ו"נשיים", וגם הן מנופצות לגמרי כאן. 5. האספנות נעלמה בשנים האחרונות בקרב מרבית בני הנוער משום שבדורנו קיימים אפיקי התעניינות חדשים לגמרי - טלוויזיה, מחשב ואינטרנט, ואסור לשכוח גם את הלימודים. אצלי זה לא מפריע, כי אני מנתב את כל האפיקים (גם) לטובת הבולים
6. בעיני איסוף הוא תחום בו אתה מקדיש זמן, כסף ומאמץ בנושא שאתה אוהב, לומד אודותיו בספרים ובאינטרנט, דן עם אחרים אודותיו, ונהנה ממנו. אגירה היא איסוף ללא תכלית ברורה - כמו בולי כל העולם (לא כמו ירון לדוגמה, שיש מיקוד מסויים, אלא "אוספי ילדים" למיניהם). לטעמי האיסוף מהנה הרבה יותר מאגירה, מלמד הרבה יותר, ובסופו של דבר תוצאותיו טובות הרבה יותר. רוקמת - בהצלחה
תמיר.
 

elcool

New member
התשבות שלי

1. זאת לא שאלה. זה פשוט קורה. אני בטוח שאף אחד לא חשב בלילה "מה אאסוף? מה אאסוף? יש כל כך הרבה דברים..." בדרך כלל ההורים/מכרים מביאים איזה פריט מעניין. ואז מוצאים עוד פריט שדומה לו. וכך מתגלגלים עד שיום אחד אתה מסתכל על הארון/שידה/אלבום ואומר "היי! זה אוסף!". ככה זה בעצם קרה לי. קיבלתי מחזיק מפתחות של שלד ממכונת משחק, אחותי ראתה שיש לי שתי מחזיקי מפתחות על הצרור והביא לי עוד שניים. איך שאני לא שם לב, חודשיים אחרי כבר יש לי עשרים מחזיקי מפתחות תלויים על וו בארון. אחרי 5 שנים יש לי 347 מסודרים לפי ארצות על קיר שלם בחדר שלי. 2. כל אחד מגיב אחרת. רק כשהתחלתי לאסוף אבא שלי אמר שזה שטויות שלא צריך לבזבז עליהם כסף, אבל היום הוא עוזר לי לתלות את הקרשים על הקיר. האחים שלי בהתחלה לא כל כך תרמו, אבל היום אין דבר כזה לחזור לארץ בלי לפחות חמש פריטים חדשים ממדינה חדשה. ככל שיש האוסף יותר מרשים, בני משפחה יותר עוזרים וגם אתה מתחיל לקבל ממקומות שלא ציפיתומאנשים שלא ביקשת. 3. דבר ראשון, איך אפשר שלא, האוסף פתח אותי לפני הפורום המדהים הזה. וזה הדבר הכי חשוב: ציבור האספנים. הרי בלי אספנים, מהי אספנות? דבר שני, האוסף פתח אותי להסטוריה של מקומות שלהם יש לי מחזיק מפתחות שלהם. מה זה שווה שיש מחזיק מפתחות של יד מרדכי בלי לדעת מה קרה שם? או של הגשר על נהר קוואי? 4. לפי מה ששמתי לב, יש תחומים שבהם בנות אוספות יותר מבנים ויש תחומים שבנים אוספים יותר מבנות. בולים, מטבעות ושטרות, דגמים, פחיות - דומיננטי לבנים. חיות, שקיות (סוכר, תה וכד'), בובות, מפיות, דברים דקורטיביים - דומיננטי לבנות. אבל תמיד יש אספנים מכל התחומים בין שתי המינים. אין סיבה שלא יהיה אספן בעל שם עולמי לבובות ברבי ואספנית מוצלחת ביותר של בולי גמדים מזימבבואה. 5. כן, לצערינו האספנות נעלמה בשנים האחרונות. ילדים כבר לא אוספים דברים בעלי ערך (סנטימנטלי או כספי), אלה רק מה שהחברה מכתיבה. אם יש בערוץ 6 בחמש אחה"צ פוקימון: כולם יאספו פוקימון. אם יש כל סידרה אחרת: הם יאספו כל סדרה אחרת וחבל. יש עולם שלם בחוץ והם פשוט לא יודעים את זה. 6. איסוף: למטרת הנאה וידע. אגירה: למטרת רווח, אספקה לעת מלחמה כימית על ישראל.
 

lomas

New member
הכל למען המדע

1. כמו הרבה דברים בחיים, זה מתחיל במפגש מיקרי, והטבע עושה את היתר. 2. התגובות מתחלקות לשתים. הבנים: נמאס לנו! בת הזוג: היא השותפה האולטימטיבית. החברים והסביבה הרבה פעמים מתעניינים, ולפעמים גם תורמים. 3. בגלל האופי של האוסף שלנו, לי אישית עוזר לי להכיר יותר טוב את ההיסטוריה של הארץ הזו - ואני מאוד אוהב היסטוריה וגם את הארץ- והעיסוק בו ממלא לי הרבה שעות של רוגע, מצד אחד והתלהבות, מצד שני. 4. אין לי מושג. לא נראה לי. מה שכן, שמתי לב שיש הרבה אוצרות במוזיאונים. 5. האספנות לא נעלמת, אופיה משתנה. היום אוספים שירים ותוכניות ומשחקים מ- eMmule או מ-Kassa . לפני שנה זה היה פוקימון, לפני 40 שנה זה היה משהו אחר, ולפני זה עטיפות של סוכריות או ג'ולות. תמיד ילדים אהבו לאסוף משהו "פושטי", קל להשגה. הנבחרים - או ה"נגועים" - המשיכו הלאה עם בגרותם. 6. איסוף זה הלב והנשמה - אגירה זה כל הזבל שנערם מסביב ומעניק רבדים נוספים של איכות לאוסף עצמו. מאוריסיו
 

doresh shalom

New member
התשובות שלי ../images/Emo41.gif

1) אוסף אחד (חוברות קומיקס) התחלתי ברגע שהייתי מודע לכך שאפשר לקנות אותן בארץ. ואת האוסף השני (שטרות) התחלתי בהשפעת חבר שכתוב כאן בפורום (דוריןהשביעי). 2) לגבי הקומיקס, די התלהבו מזה, ועזרו לי במימון חלקי של חוברות מסוימות. לגבי השטרות, רובם לא מבינים למה אני אוסף את זה אבל מוכנים לתת לי שטרות אם יש להם. 3) לגבי השפעה, השעקת זמן רב באוספים. לגבי תרומה, לא חשבתי על זה... 4) מניסיוני האישי ראיתי שיותר בנים אוספים מבנות, למרות שאולי זה מופרך מבחנה סטטיסטית. 5) בהחלט, האספנות מבני הנוער. לדעתי זה חלק מתופעה נרחבת יותר של עצלות.בטלנות מובנית שהתפתחה בדור של בני הנוער הנוחכיים (בדור שלי) ובנוסף אוסף דורש השקעה רבה, ולא רק כלכלית, ורוב בני הנוער אפילו בלימודיהם לא משקיעים אז למה שישקיעו באוסף? 6) אני חושב שאיסוף היא פעולה מודעת ומהנה בעוד שאגירה היא פעולה כפייתית ולא מודעת (או מודעת חלקית).
 
ומה הקשר לאספנות ולאספנים

הבאים מכל השכבות, המעמדות, הצבעים, המינים ושאר קטגוריות?
 
תמי ערב טוב,

היום אספנים באים מכל המעמדות, אבל במקור לא כך היה. האספנות החלה כתחביב של עשירים, כששאר בני האדם היו עסוקים בחיפוש אוכל. גם היום אי אפשר להשוות אספנות של עניים לאספנות של עשירים. ברור שלא כל אחד יכול להרשות לעצמו לאסוף תמונות של אמנים הולנדים מהמאה השש עשרה, או להציג אוסף של הציורים המקוריים ששמשו בתהליך הנפקת בולי דואר עברי. איסוף ביצי פברז'ה, או איסוף תכשיטי יהלום אינו משהו שכל אחד יכול להרשות לעצמו. רוב האנשים רוצים להציג לראווה את הישגיהם, ובכלל זה גם את הישגיהם באיסוף. מי שמציג אוסף של פריטים יקרים מאוד, עושה זאת בין השאר כסמל סטטוס, וכתצוגה של מעמדו הכלכלי הטוב. אפשר אולי להשוות את זה לתצוגת נוצות של הזכרים בעולם הצפרים. כמובן שזה לא אומר שעניים אינם יכולים לאסוף, רק שהם אוספים מן הסתם דברים אחרים שנמצאים בהישג ידם. ואני יכול לספר לך בדיוק איך הרגשתי, כשבתערוכת הבולים האחרונה היה אוסף אחד מאוד יפה, ששייך לאספן מבוגר מאוד. עזרתי לו לתלות את האוסף, ובינתיים הוא סיפר לי קצת על הפריטים ועל האוסף. התברר לי שכמעט כל אחד ממאות הפריטים שלו לחוד שווה יותר מכל האוסף שלי גם יחד. למעשה, יש לו פריטים שבשבילם נסע במיוחד לשוויץ וגרמניה כדי להשתתף שם במכירות פומביות ולקנות את הפריטים האלו, וכל אחד מהם עלה עשרות רבות של אלפי דולרים. ויש לו הרבה כאלו. הרגשתי קצת מטופש להתחרות באוסף כזה, כאילו שאין לי שום סיכוי להתמודד מול הנדירות והייחוד שלו, וזה נכון. וחובה לזכור שלא צריך לקנא, צריך רק להעריך אוספים ואספנים כאלו, על הרצון ועל היכולת, גם הכלכלית.
 
והעיקר שכחתי:

הצגת חפצים כאמצעי לביסוס מעמד חברתי כשמה כן היא: יש אספנים שעבורם הצגת אוסף של פריטים יקרים מהווה כרטיס כניסה למעגל חברתי שאליו הם רוצים להכנס. יש כאלו שעושים את זה עם מרצדס, יש שעושים את זה עם וילה גדולה ומנקרת עיניים ויש שעושים את זה עם אוסף תמונות או בולים מאוד יקר.
 
אבא...... גם אני חשבתי שלאסוף

תמונות אורגינליות, של ציירים נחשבים, בהחלט הינם איסוף יקר, המעיד על מעמדו החברתי של האדם. או רהיטים, תכשיטים וכו' של אמנים נחשבים בשוק המכירות הפומביות. (ראה דוגמת חברת הביטוח כלל, אם אנני טועה).
 
בחרת דוגמא טובה מאוד.

טעית בחברה - מדובר בפניקס, אבל לא חשוב. יוסי חכמי, כשהיה הבעלים של חברת הביטוח הפניקס, קנה באמצעותה יצירות אומנות בשווי מליוני דולרים, ויצר בכך את אחד מאוספי האומנות הישראלית החשובים בעולם. היה לו אמנם עניין באומנות, אך האוסף נועד קודם כל כהשקעה כספית, ומאוחר יותר כשכבר נודע ברבים כאוסף רציני היה אחד המדדים להערכת החברה עצמה. חכמי עצמו הוא אספן בולים, ואחד מהטובים שבהם. אוספו הפרטי זכה בפרסים הכי גבוהים בעולם הבולאות העולמי, ושם כבר לא היה מדובר רק בכסף, אלא בידע עצום ביותר, מחקר מעמיק, דמיון ויצירתיות. ללא הכסף לא היה מגיע לזה, אבל גם הכסף לבד לא היה מצליח לייצר אוסף כל כך מרשים. וזה בדיוק ההבדל בין אוסף שנועד רק כדי לבסס מעמד חברתי, ואספן שמנצל מעמד חברתי שכבר יש לו על מנת ליצור אוסף אמיתי ומרשים.
 
את הרעיון "בהצגת חפצים כאמצעי

לביסוס מעמדי חברתי", לקחתי מאבא של נעם. ובמחשבה שנייה, אחרי שחשבתי לא מעט, החלטתי שבתחום הזה אני לא אגע. ולו מהסיבה שלא בא לי לעורר את הדובים משנתם, וכוונתי שאין לי עניין ליצור בדיקה של הבדלי מעמדות בכיתה. בחינה של ההקשר יכולה להעשות בגילאים מבוגרים הרבה יותר, אצל סטודנטים ששאלות מסוג זה לא עשויים לעורר אצלם בעיות חברתיות, כתוצאה מתובנות שונות. זה רעיון מעולה לשיעור בסוציולוגיה ובפסיכולוגיה.
 
למעלה