שלום כיתה א'

[הודפי]

שלום כיתה א'

מאוד נחמד להעלות זכרונות מיומכם הראשון בכיתה א' בעיר מולדתכם במרוקו. מה דעתכם? פילו, WAN, שלמה, שרונהה, עלמה, וכל החברים.

 

[wan]

שלום כתה א שלי../images/Emo6.gif

טוב הודפי אני לא ממש למדתי במרוקו. רק נולדתי שם. אבל היום הראשון כמובן זכור וחרוט היטב בזכרוני. יום מרגש ומלא ציפיות לבאות. מה שזכור לי היטב היית ההכנה לכתה א. קניית הילקוט הקלמר וכל השאר. התיק כמ ושפעם היה ילקוט מעור שחור עם מנעולי כסף. אוי כמה אהבתי את הילקוט שלי. הקלמר זכור לי היטב. קלמר מעף עם שתי קומות המכסה נפתח על מסילה . חלק עליון לעפרונות מחדד ומחק ולמטה לצבעים. המחדד היה מכסף מתכתי. מחברות נתנו לנו בבית הספר היו מחברת שלמה עם שורות מחברת חשבון ומחברת הכתבו תשהיית חצי מחברת. ומה לבשנו? אנ יזוכרת מכנסי התעמלות בצבע כחול כמו של הנוער העובד והלומד. גופיה מכותנה. נעליי עור עם גרביים. הכל נראה מצוחצח ומבהיק. לכתה צעדנו כקבוצה אחרי מסדר הבוקר. והלוח היה כמובן מצוייר וברכת שלום כתה א עליו. והמורה. המורה אסתר קלו- מורה אהובה ונערצת עד היום הזה למדה אותי עד כתה ג. לא ישנתי כל הלילה שלפני היום הראשון. אהה ושכחתי ,קיבלתי שעון חדש נדמה לי סייקו כזה קטן עם רצועת מתכת נמתחת. זה מה שאני זוכרת עד עצם היום הזה. באהבה רבה. תודה לך הודפי על הרעיון המצויין. ושבוע נפלא לכולם.

 

[הודפי]

כמה מרגש לקרוא את סיפורך WAN !!

בואי נשמע עוד חברים.

 

[הודפי]

לי היו 2 כיתות א'

הראשונה ב-"אם הבנים" כאשר למורה קראו "אדוני" או "רבי". (לקרוא לו בשמו הפרטי? רחמנא לצילן !!). כמובן שבכיתה הזאת התחלנו בלימוד האותיות העבריות כשכל הכיתה, כ-40 ילדים!, מדקלמים כולם ובקול רם אחרי ה"רבי", אלף פתח "אה", אלף קמץ "אה", אלף חיריק "אי", אלף חולם "או" וכו.. והריחות...והריחות (דמיונכם הפורה) שכן היינו בגיל 4 בקושי. כל הציוד הסתכם בלוח אסבסט מלבני שחור אישי (ארדוואז=ARDOISE) ועליו כותבים בגיר לבן (LA CRAIE). בתום 4-5 שנים של לימודי תורה ודינים בסיסיים עברתי לכיתה "א" של האליאנס. ודאי שההתרגשות היתה גדולה! (גם הפחד). בפעם הראשונה מחברת עם תווית (ETIQUETTE), קלמר מעץ, עפרון, מחק, מחדד וצבעים. כניסה לכיתה בסדר מופתי אחר ביקורת ציפורניים, בדיקת שיער ונקיון אוזניים. המקל מעץ של ה"רבי" פינה את מקומו לסרגל מאלומיניום בידי "מאדם לה מטרס" (MADAME LA MAITRESSE). שמחה גדולה לא היתה שם. הכי טוב היה: ההפסקות. אספר עוד. עכשיו אני הולך לעבודתי. יום טוב לכולכם.

 

[wan]

הודפי איזה סיפור נפלא

האם בכתה היו גם בנות? או שהלימודים היו מיועדים רק לבנים? לימודי תורה כבר בגיל 4? והזכרת לי שבזמני גם לא קראו למורה בשמו אלא בפנייה והצבעה קודם כמובן . וקראנו ל והמורה או מורתי או המורה.. עמדנו כשהמורה נכנסה לכתה ברכנ ואותה לבוקר טוןב. ואז קיבלנו רשות לשבת. איפה הימים ההם? לטעמי זה עדיין מתאים להיום גם. לא היה מזיק קצת כבוד למורה. באי הזה למשל הכבוד למורה נותר כמו בימי םההם אצלנו. שלא לדבר על תלבושת אחידה המיוחדת לכל בית ספר. בכל בית ספר פה יש תלבושת המיוחדת לאותו בית ספר והתלמידים מזוהים מרחוק מאיזה בית ספר הם. יש פה עדיין הרבה הרבה כבוד במערכת החינוך.

 

[הודפי]

מה בנות? בנות!! רק בכיתה טרום בגרות

בלימודי חול מה שנקרא. BACCALOREAT. תלבושת אחידה הייתה אבל רק באליאנס. מכנס ארוך "וואלו !" רק "טבלייה" עד לכיתה ה' עד כמה שזכור לי. מי בכלל היה מעיז להתלונן על מורה בפני ההורים? היינו זוכים לעוד "תחמילה" בבית במקרה הזה. אם זה היה בסדר? לא!

 

[wan]

ילקוט הנה גם סיפור

מעבירה פה קישור לסיפור ילקוט. הזכיר לי את הילקוט של פעם גם כזה מן ילקוט מעור עם תאים.

 

[שרונהה]

כיתה א' שלי../images/Emo63.gif

בעצם... יש לי זיכרונות גם מלפני כיתה א'. אתחיל בהם כי הם ממרוקו. גיל 4 היה מאוד משמעותי בחיי. בפעם הראשונה נכנסתי למסגרת עם ילדים אחרים. הורי רשמו אותי לבית ספר אליאנס לכיתת גן שהיתה שילוב של גן עם כיתה א'. אני זוכרת תמונות מאותה תקופה. את ההתרגשות, את השמלה הכחולה עם הצוארון שאמי תפרה לי. זאת היתה "שמלת תלבושת" של בי"ס אליאנס. זוכרת שצעדתי בגאווה עם השמלה היפה, צמותי הארוכות קלועות והתרגשתי מאוד להגיע לאליאנס, שם למדה אחותי הבכורה. כבר אז לימדו אותנו לצייר את האותיות בצרפתית. עזבנו באמצע השנה את מרוקו ועלינו לארץ. בגיל 5 הגעתי לגן חובה. לא ידעתי מילה בעברית והייתי עם בת דודה שלי באותו הגן. המרוקאיות היחידות בגן. דיברנו בינינו במרוקאית והילדים בגן כינו אותנו בשמות גנאי שלא הבנו מילה מהם וגם קראו לנו במקהלה "ערביה קושקושיה תימניה לבניה". לא אשכח את הקריאות האלו כי הן ליוו אותנו כל יום שהגענו לגן. עד שילדה אחת מהגן, ראתה את שעוללו לנו הילדים וכעסה עליהם מאוד. לילדה הזו קראו יוספה ולא אשכח אותה לעולם. היא לקחה את שתינו אל תוך הגן והתחילה להצביע על כל דבר או צעצוע שהיה בגן וקראה לו בשמו בעברית. "זה שולחן", "זו בובה" וכן הלאה וכן הלאה.. אני חייבת לה את לימוד השפה העברית. בין הגן לכיתה א', התרגשתי מאוד ורציתי להגיע לכיתה א' כשאני יודעת לקרוא ולכתוב. אחותי הגדולה התנדבה ללמד אותי בחופש והיא עשתה זאת. כל פעם שטעיתי בקריאה או בכתיבה היא סטרה לי, ואני שלא רציתי סטירות ממנה, השתדלתי לדייק והצלחתי ללמוד. לא זוכרת את היום הראשון של כיתה א' אבל זוכרת שהייתי היחידה בכיתה שידעה קרוא וכתוב והמורה ממש התפעלה ממני אבל לי היה משעמם מאוד.

 

[גולדי המקורית]

כיתה א שלי../images/Emo13.gif

טוב אני ילידת הארץ ואני למען האמת לא זוכרת הרבה מכיתה א שלי אולם זוכרת את חגיגת הספר כשקיבלנו את ספר התורה אני מחזיקה תמונות מאותה תקופה עד היום שם אני שרה כסולנית אבל מה שאני כן זוכרת מאוד מאוד חזק זה שלא סבלתי את המורה שהיתה לי אני זוכרת את שמה בבהירות מדהימה ו אני זוכרת שרעדתי ממנה פחד מוות פשוט שנאתי אותה וזו בלשון המעטה מבית הספר בגיל הזה הדבר שהכי חזק לי בזכרון זה שלכל אירוע יום ירושלים, יום שואה,יום עצמאות, נהגתי להיות הסולנית של כל בית הספר, מה שמזכיר לי משהו לגבי חיי כאן לפני כשנתיים הוזמנתי לארוחת שבת בצהריים אצל זוג מאוד מאוד דתי מהקהילה היהודית בסיום הארוחה כל המוזמנים שרו את דרור יקרא בסגנון שלא יכולתי להבין ביקשתי מהם רשות לשיר מאיך שזכור לי בישראל מה אגיד לכם השארתי רושם לא רע מסתבר שקולי עדיין ערב לכמה אזניים

יוווווווו איך הגעתי לסיפורים כאלו והודפי היקר בסך הכל שאל על זכרונות מכתה א במרוקו

יום מקסים לכולכם גולדי

 

[wan]

גולדי חבל שזה הזכרון

מהמורה הראשונה. מורה ראשונה היא בדרך כלל דמות נערצת שדי משפיעה על התלמיד במהלך חייו . מורה טובה נזכרת וזוכרים תמיד בקונוטציות חיוביות . חבל שפחדת ממנה. מעניין למה? האם היא גערה צעקה? מה הפחיד בה? גם אנ יזוכרת את חגיגית ספר התורה . אנ יזוכרת מסיבה אחה"צ וזוכרת בברור את עטיפת הספר. עטיפת בד עבודת יד . לא זוכרת אם אנחנו למדנו לתפור אותו ביד או רקמנו עליו או שאמא עשתה זאת.זה ממש לא זכור לי .אך זכור לי שהעטיפה היית מבד ירוק בהיר ורקומה. חחח הצחקת אותי כי גם אני הייתי סולנית במקהלה של בית הספר.= חחח קולי ערב עד היום.

אוהבת לשיר. בעיקר שירי ארץ ישראל. (אבל יחשאל עוואני מענדי מעמאן הנה נגני)

נעים להזכר. היית לי מורה למוזיקה תמנייה אסלית מדליקה. ממנה למדנו גם לנגם בחלילית.חחח מי לא למד חלילית שיצביע. היא גם היית המורה למלאכה.ןממנה למדתי לקרום. זוכרים את שיעורי האומנות אחה"צ? רקמנו מפיות. וגם שקית לחלילית. נעים להזכר. נוסטלגיה אמיתית.

 

[בן לולו שלמה]

ואני אומר שלום לכיתה א'...

של ילדי הקטיושות... הילדים הרכים ש"החופש הגדול" התאדה להם, תקופה של ריחות וטעמים מיוחדים ויחודיים רק לאווירת הקייטנות. ריח המלח בחוף הים, הפעילויות התוססות בבריכות השחייה, ריח שקיות השוקו והלחמניות (פרוסות לחם שחור) המרוחות. ובכלל, תקופה יפייפיה המתקבעת לדורות במוחנו... בזכרונם יתקבעו קולות וריחות אחרים... קולות צפירה ויללות בהלה, קולות נפץ, "נפילה" ו"יציאה". ריחות אבק שריפה ודליקות ב"ריאה הירוקה". קולות וריחות של אובדן תקופה... כתיבה וחתימה טובה !

 

[עלמה 3]

ולי יש קטנטונת שמאתמול בכיתה א'

ההתרגשות והשמחה ג ד ו ל ה. אבל מאד מאד משעמם לה ....כי אין בבי"ס נדנדות והכי הכי ..אין ארגז חול

ואי אפשר לשחק יותר בקובבות חול. מה שכן אמא שלה מאד מאושרת שאין ארגז חול. והסיפור שלי בכיתה א': הדבר היחיד שזכור לי, שכל יום הסבתא שלי היתה מלווה אותי עד הכיתה, הלוך ושוב. היא זאת שסחבה את התיק ולא מספיק שסחבה את התיק כל הדרך היא דיברה במרוקאית ואני עונה בעברית וזועפת ...

ובהפסקת האוכל היא גם היתה מופיע .... לבדוק שאכלתי את הכריך ומי הציל אותי מהסבתא ...המורה עדנה המתוקה שזכורה לטובה ! ולכל תלמידי הפורום...שנת לימודים מוצלחת !!!

 

[הודפי]

במזל טוב והצלחה לילדתך ואגב...

מי הם תלמידי הפורום?

 

[עלמה 3]

אנחנו התלמידים, לא? הגולשים...../images/Emo13.gif

אנחנו התלמידים של החיים ! וכל יום שעובר הוא עוד שיעור מיני רבים, עוד מבחן, בקיצור הרבה למידה ! הודפי, תודה על ברכתך !

 

[שרונהה]

שנת לימודים מוצלחת לבת שלך עלמה

זו באמת התרגשות לשלוח את הבת לכיתה א'. חוויה מרגשת מאוד לבת ולהורים. שתצליח בלימודיה ושתהיה תמיש שמחה ומאושרת