שלום כולם.. (אולי חדשה)

[Starving for truth]

שלום כולם.. (אולי חדשה)

נחמד לראות שיש כזה פורום רציתי לשאול אתכם- הרי אתם מגדירים את עצמכם כפילוסופים (אחרת לא הייתם קוראים/ כותבים פה), אז נראה לכם שיש לזה גבול? אני מתפלספת על הכל. וככל שאני מתבגרת ומוצאת חוסר מכנה משותף עם החברה הסובבת- זה גובר. אני מוצאת את עצמי מהרהרת במשמעות. ממשמעות חיי- מגיל מאוד צעיר (בכתה ד' או ג' הסתכלתי באלבום תמונות- ושראיתי את הזמן של "אז" שלא יחזור, זה גרם לי עצב וחרדה והרהור- שאז כמובן היה שטחי, אבל הוא לא נעלם וגובר מיום ליום. עכשיו תכלס- אני חושבת על הכל, אינספור פעמים, בין אם זה רלוונטי או לא ואני מרגישה שאני עצורה ברמה הכי בסיסית בכל תחום בחיים שלי- אני מנפחת סביבי בועה שהולכת וגדלה מיום ליום בגלל עודף ההרהור הזה. אני חיה רק "בראש" ולא מעבר לזה. אתם מזדהים עם זה? זה חלק מלהיות "פלספן" לדעתכם? או שזו רק אני? אתם מהרהרים על הכל? אם לא כיצד תקבעו מתי כן ומתי לא?.. אותי אישית כל תהליכי המחשבה האלו מובילים למקום אחד- חוסר אונים, חוסר רצון, חוסר הבנה "למה", אני ממש נלחמת בעצמי, וכ"כ נשבר לי מהחיים ככל שאני חושבת עליהם, נשבר לי ממש מבית הספר- ואני עומדת על 95+ בהכל, והשנה זה הולך ויורד, וזה כ"כ מבאס אבל כאילו נשבר, אני באמת ובתמים לא מבינה למה. כל פעולה פעוטה היא כלום, כל פעולה גדולה היא כלום. אני מרגישה שבראש שלי הכי התקדמתי מבחינה נפשית, ובפועל אני לא מגיעה לכלום. אין חיי חברה, אין כבר ציונים, אין כלום. גם מה שאני אוהבת לעשות מאבד מהטעם אם אני חושבת על זה. אז זהו.. מזדהים? מה אתם חושבים? תודה מראש לילה טוב.

 

[Through The Never]

שמעתי פעם איזה פתגם

שאומר משהו כמו "כל תשובה יוצרת שאלות חדשות", וזה מה שאני מרגיש בקשר להתפלספות... כל דבר שאתה מנסה לנתח רק מוביל לעוד דברים שצריך לנתח, וחלק מהאנשים שעוסקים בזה ברצינות מאבדים את השפיות. "אין שכל אין דאגות" זה פתגם חכם...

 

[Starving for truth]

בהחלט נכון..

אבל זה ציון עובדה. מי ששואל ומנתח - כזה הוא. מי שלא- לא. לדעתי זה חזק מהאדם, חלק ממי שהוא.

 

[tweeg]

אממ

גם אני אישית לא מדבר עם חברים שלי על נושאים כאלה,יש שיחות שמתאימות לחברים ויש שיחות שלא. אני יודע שזה לא יעניין חברים שלי עם אני אדבר איתם על פילוסופיה/מדע/מחשבים/ספרות וכו' וכו' מנסיון אישי,אני יכול להגיד לך שלא צריך חפיפה גדולה בתחומי עניין בשביל לדבר עם אנשים ויש לי כמה חברים שבאמת לא הייתי בחיים מדבר איתם מיוזמתי,ובכלל אין לנו שום עניין משותף אבל בכל זאת הם אחלה חברים,וכיף לי להיות איתם. תעשי הפרדה בין תחומי חשיבה,שמרי על קשר עם חברים בסביבה הקרובה, נסי למצוא לך חברים לנושאים יותר רציניים(גם וירוטאלים זה בסדר) אני אישית גיבשתי תפיסת עולם בגיל די מוקדם,לדעתי את צריכה להתגבש על מה שלדעתך נראה לך נכון,ותסכמי לעצמך את הנושא נכון,לכל פעולה שלנו יש השפעה אפסית ביקום הכללי,נכון אין לנו מטרה בעולם אין דרך קסמים שתוציא אותנו או תיקח אותנו למקום אחר. זה עובדות שצריך להשלים איתם,ושמפסיקים על כל התהיות נשארת עובדה אחת בסיסית: זה החיים שלי,אני יכול לעשות בהם מה שבא לי,ואין לי מטרה חוץ מלהנות. כל דבר בחיים שלך זה החלטה שלך,אין לך חיי חברה?את יכולה לשנות את זה בקשר לבית ספר:מראיה לאחור על בית ספר אני לא מבין על מה כל הלחץ עד כיתה י שוב דבר לא נחשב,זה לא הולך לבגרויות/מגנים וזה לא יוצא מבית ספר,אין לחץ מכיתה י נלחצים מכל מבחן ומכל דבר,בתכל"ס בשקלול הכולל של בגרות+מגן לכל מבחן יש השפעה אפסית,לכל השעורי בית אין השפעה ועם קצת מניפולציה ושיחות של אחד על אחד עם המורים,אפשר לשדרג את הציון בלי מאמץ (אני אישית הקפצתי לי לפחות 3 מגנים ע"י שיחה עם המורה) בקיצור אפשר לקחת את הבית ספר בהרבה יותר קלות,לא להילחץ ולסיים בכיף על 85 ולסיכום:לכל אחד יש תקופות של "מה אני עושה כאן" "אני מבזבז את החיים שלי" וכו' זה תקופות שעוברות,ולא צריך להתייחס אליהם אפשר לשאול בת כמה את,ועל מה את חושבת בדרך כלל? מקווה שעזרתי

 

[Starving for truth]

דבר ראשון יש הגיון עצום בכל מה שאמרת- אני יודעת שזה הכל עניין של השקפה, לכל כלל יש יוצא מן הכלל, ובתכלס אין סיבה לקחת שומדבר בכבדות ובקושי. וזה לא עניין תקופתי, אני לא אדם דכאוני שחותך ורידים אבל כמעט כל מי שמכיר אותי שואל "למה את עצובה? תחייכי, למה את לא מחייכת?" וכו וכו. אני מנסה להגיד שיש בי משהו יותר מורכב מעניין של להילחץ ממגנים ובגרויות, (אני פרפקציונסטית ברמות שזה נהיה אדיוטו אז יש לזה השפעה על עניין ציונים) אבל לא משנה איפה, למה, איך, עם מי- אני אמצא משהו לדוש בו- ואולי זה פילוספיה, אולי קצת, אולי לא.. בכל מקרה אתה צודק, בעניין חיי חברה אני ממש לא מחוברת לקטע של עישון, שתייה, מסיבות, סטוצים שזה בעצם מה שמקשר בין אנשים בשכבה ובסביבה שלי. אז זה חלק מזה, ואם יש משהו דומיננטי בי זה הרצון לשלוט שגורם לי לבקר הרבה יותר ממה שצריך, בעיקר את עצמי, וזה מותיר אותי טרודה ומבואסת תמידית. אז כל מה שניסיתי להגיד פה זה שאתה צודק אבל יש דברים שהם חלק ממני- ובגללם אני לא מחוברת ממש. אני בת 16 וחצי (י"א), רק לא הבנתי במה הכוונה "על מה את חושבת בדרך כלל?" תודה על התשובה

 

[tweeg]

אז ככה

דבר ראשון יש אנשים עם אופי קצת פחות "שמח",ושנוטים פחות לחברה ושטויות וכו' אני אישית כן אוהב אנשים,וכן אוהב להסתובב עם חברים שלי,אבל מספיק לי נגיד יום יומיים בשבוע,ושאר הזמן לא תמיד בא לי לראות אנשים. ולדעתי האישית זה בסדר,אני עושה מה שאני אוהב וזה לא חייב להיות חברים וכו' אני לא חייב להיות שמח תמיד,ואני אוהב את השקט שלי,ולהיות לבד רוב הזמן. פרפקציוניזם זה כבר בעיה אחרת,אפשר לדבר גם על זה אבל לסיכום זה תכונה מיותרת שאפשר להיפתר ממנה ביקורת עצמית היא מטופשת ובזבוז זמן כל עוד זה לא בקטע של לעשות שינוי אמיתי מניסיון,אני גם לא חשבתי שאני אוהב מסיבות ושתיה וכו' אבל זה ממש כיף שנותנים לזה צאנס לי זה נשמע כאילו את מרגישה שאת יותר בוגרת/מתעניינית בנושאים אחרים מהסביבה שלך או שתמצאי לך חברים אחרים,שתוכלי לדבר איתם,ולשמור על קשר עם הישנים במידה שאת רוצה או שתנסי לדבר עם חברים על נושאים שמעניינים אותך,להרבה אנשים יש מה להגיד על פוליטיקה/פילוספיה וכו' פשוט אנשים לא מעלים את הנושאים האלה,ושומרים על רמה נמוכה של שיחה רוב האנשים שומרים על רמת שיחה של small talk,אם את רוצה לדבר עם אנשים ברמה יותר גבוה,אז זה צריך לבוא ממך,אף אחד לא יפתח נושאים כאלה ולדעתי עם כל בנאדם אפשר לדבר על זה (לי אישית יותר קל לעשות את זה ברמה הוירטואלית,מאשר לדבר עם חברים קרובים) זה נראה גם כאילו את חושבת שאת יכולה לעשות הכל יותר טוב,לעשות דברים חדשים,ומשום מה את לא עושה אותם זה תחושה טבעית שמתחברת ל"אני מבזבז את החיים שלי" ול"אני יכול לעזוב את הבית ספר,ולעבור לחו"ל/לחיות בדרכים/ללכת לעבוד" מין סוג של אני יכול לעשות יותר,אני יכול לעשות דברים מגניבים עם החיים שלי ואני יכול לעשות את זה עכשיו אבל חשוב לזכור שזה לא הזמן לזה עכשיו,בית ספר זה חשוב,צבא זה חובה,אחרי זה אפשר להחליט לאן לקחת את החיים,ויש מלא זמן לזה אחר כך. "אני מנסה להגיד שיש בי משהו יותר מורכב" לא רוצה לבאס,אבל כולם חושבים ככה,כל האנשים חושבים שהם מרגישים יותר שאף אחד לא בדיוק מבין אותם,שרק הם חושבים על כ"כ הרבה תחומים ובעצם חיים במישור אחר של תודעה,זה לא נכון,למרות שקשה להאמין בזה. לסיכום,ממש קשה להבין מכמה שורות באינטרנט חיים של בנאדם,ובטח לייעץ לו על פיהם אבל אני כן יכול להגיד לך,זה האופי שלך,זה מי שאת,וזה העולם שאת חייה בו תזרמי,תפסיקי להתלבט ולחשוב על כל דבר,ותעשי מה שאת אוהבת. על מה את חושבת בדרך כלל? "אני מתפלספת על הכל" "אני מוצאת את עצמי מהרהרת במשמעות" "אני חושבת על הכל, אינספור פעמים, בין אם זה רלוונטי או לא ואני מרגישה שאני עצורה ברמה הכי בסיסית בכל תחום בחיים שלי- אני מנפחת סביבי בועה שהולכת וגדלה מיום ליום בגלל עודף ההרהור הזה. אני חיה רק "בראש" ולא מעבר לזה." "אישית כל תהליכי המחשבה האלו מובילים למקום אחד"

 

[yaakii]

../images/Emo45.gif תחיי את הרגע.

 

[Dragonaut]

וול,

כן, את רוב הפילוסופיה שלי אני מייצר בעצמי. שיחות בנושא? פעם בעידן, כשמגיע האדם הנכון בשילוב עם הסיטואציה הנכונה. זה סוג של דמנטיה בסופו של דבר, אבל חיים עם זה. את התקופה המהורהרת שלי [או לפחות את הפרק הראשון שלה] השלמתי לפני כשנתיים, לאחר השלמתה, כמעט במכה, הפכתי לאדם אחר. מאז ועד היום אני בתהליכי הפנמה, יישום ושינויים קטנים בדרך החיים. תמיד יתווסף סעיף, או תשתנה השקפה, אבל שנים של עבודת מחשבה מאומצת הניבו תמונה כללית די ברורה. אז כן, בשנות הבניה התעסקתי כמעט אך ורק בזה, חיפוש עצמי, בניית השקפה, דרך חיים; הייתי יצור מופנם בעל עשרות מסכות, שחי חיים קטנים מבחוץ ובנה חיים גדולים מבפנים. גם היום, כמה אקשן שלא יהיה לי בחיים- בראש תמיד יהיה יותר. זה כבר עניין של צורת מחשבה. אני לא יכול לומר שאני חי רק בראש ולא מעבר לזה, כי אז לא הייתי מיישם את בסיסי ההתנהגות שכ"כ השתדלתי לבנות, אבל תמיד יהיה חוסר האיזון שתיארתי מקודם. ככה אני, ואולי כך פועלים כל שאר בני האדם [למרות שעם התופעות שרואים באלנבי בלילה, קל להאמין שרבים לא טורחים לחשוב יותר מדי באופן כללי]. אני חושב שאת לוקחת את זה לכוון הלא נכון. מחשבת-יתר היא תכונה טובה, לפעמים. אז כן, תמצאי את עצמך מנתחת סיטואציות חסרות משמעות, תוך תהיה אם יש להן משמעות, ומה כל זה אומר, ולאן זה מוביל. אבל מעבר לזה, בשימוש נכון, אפשר להגיע להשגות שאנשים עובדים עליהן משך חיים שלמים. תמיד יהיו הרגעים בהם תשקעי בדברים הלא נכונים וימאס לך מהכל, צריך לדעת לאמץ את העניין הזה ולהמשיך הלאה. בי"ס זה שטויות- לרוב התלמידים האנושיים צונח הממוצע עם הכניסה לתיכון, במגמה מתמדת, וכולם שורדים בסוף. דעתי? סתם שקעת בדכאון ההבנה של משמעות החיים. זה קורה למי שמגיע לשם, וטוב להגיע לשם. אם תמשיכי באותו כוון, תוכלי להשתמש בידע החדש שלך, וללמוד לחיות יותר טוב. לדעת מה חשוב באמת ומה חשוב פחות, ולהפוך מחשבות לפעולה. תמיד יש לאן להתפתח. חיי חברה וציונים, אלו שני המדדים שבחרת, ושניהם תלויים בך. הכל עניין של סוויץ' במחשבה, לדעתי.

 

[Starving for truth]

תודה על התגובה,

אני באמת חושבת שכולכם מדברים בהגיון- ואני אנסה לשנות את דפוסי המחשבה השליליים שהפכו להרגל, כמה שזה נראה לי קשה כרגע. מעודד אותי לראות שעברת תקופה, והתחזקת וזה חיובי לגבייך. [ולגביי שיחות בנושא- גם למה שtweeg אמר- יש לי עם מי לדבר (משפחה) לפחות לפעמים, אני ממש ממש לא מצפה לדבר עם "חברים" על נושאים שמעבר לשיחות סתמיות, וזה לא בביקורת עליהם- זה פשוט לא מעניין לדבר על זה מבחינתם- וניסיתי, הסתכלו עליי במבט של "מה??..." ] יום טוב

 

[Lady In Blues]

../images/Emo40.gif

לדעתי, לפילוסופיה אין גבול. הבעיה היא שבד"כ אין הרבה איפה להביע אותה, מה שיוצר מחסום רציני. בגלל זה קורה לי הרבה שאני "נסחפת" להירהורים ומפסיקה את עצמי (וחבל

). אין לך מה לחשוש מדיכאון קל בגלל ההבנה המלאה של הקיום שלנו. התמונה שאת מציגה היא פשוט הדגמה לאבסורד בחייו של האדם, ואת צריכה ללמוד להתעלם מהאבסורד הזה ולהמשיך לחיות את חייך למען הגשמה אישית, ולא (תמיד) למען השפעה של סביבתך. ברמה הרעיונית מותר ואפשר (ולדעתי הכרחי) להגות בפילוסופיה, גם במובנים שמביאים אותך לרציונל של חוסר אונים ותחושת אפס, כי למוח שלך יש אין ספור דרכים ל"עבוד" עליך ולדאוג שתמשיכי להנות מהחיים, לחשוב שאת יותר יפה/ מוכשרת/ מוצלחת ממה שאת באמת, ולא לדאוג מהבעיות הענקיות האלה. וזה בריא מאוד. כי, מבחינה אובייקטית, האנשים שהכי קרובים להבנה מלאה של הקיום שלהם הם אנשים בדיכאון קליני. שזה חתיכת באסה רצינית. אני פשוט למדתי לאזן בין הדברים. יש זמן להירהורים פילוסופים (שזה, בתיזמון מוזר, תמיד גם זמן

) ויש זמן ל"חיים שבחוץ". מאוד קשה לערבב בינהם, במיוחד בחברה של ימינו פשוט כי את רוב האנשים זה לא מעניין, מה את/ה חושב/ת. וטוב, בשביל זה יש את הפורום המצויין שלנו

 

[yaakii]

למה יפת נפש וסיגירות לא מתסדר לי ביחד? ../images/Emo3.gif

סתם משהו שחשבתי עליו: גם סגירייה וגם תהיות פילוסופיות נראות לי כמו דרכים לברוח מלחצי היום-יום. לכן הגיוני שהצורך לשתיהן מופיע יחד. לגבי הפורום המצויין שלנו-אני כ"כ מסכים איתך!

אין מקום טוב יותר לפרוק ולשתף בשאלות ובתהיות...

 

[Dragonaut]

למה יפת נפש וסיגריות לא מסתדר ביחד?

רוב יפי הנפש שאני מכיר מעשנים. תהיות פילוסופיות, סיגריות, אלכוהול, סמים, סרטים, ספרים, מוזיקה, כמעט כל מה שמסב לאדם הנאה מהווה בריחה מלחצי היום-יום. שילובים של דרכי מילוט מניבים תקופות יפות בד"כ.

 

[tweeg]

חחח

החיים מתחלקים לשתיים: כל דבר כיפי שאנחנו עושים,שהוא הבריחה מחיי היום יום וחיי היום יום,שנועדו לכלכל כל דבר כיפי שאנחנו עושים אני מאתגר אותכם למצוא לי דברים שלא נכנסים לאחד מהקטגוריות

 

[Dragonaut]

לא נענה לאתגר,

אני מסכים לחלוטין. לפחות עכשיו, בתקופת הנהנתנות שלפני הצבא. ):

 

[tweeg]

עוד חודש../images/Emo10.gifקשה לקרוא לעבודה נהנתנות,אבל בסדר

 

[Dragonaut]

חמישה שבועות ):

הפסקתי לעבוד, אני כבר לא מוצא טעם. חסכתי מספיק כסף בשביל לממן את כל היציאות של השבועות הקרובים, ולזמן הצבא אני לא באמת אצטרך כסף, מעבר ל-750 לחודש. לאן מתגייס? יכול להיות שהנהנתנות שלך רק מתחילה.

 

[tweeg]

חחח

יציאות של השבועות הקרובים?אתה רציני? מה אם טיול אחרי צבא,של לפחות שנה?שתי תארים+אוכל+חשמל+מים+דירה? אתה תעבוד את זה אחרי הצבא? גומרים 21,עובדים שנה,שנה בחו"ל זה 23 6 שנים תואר שני,זה 29,אולי הפסקה באמצע לעבודה ומימון,זה 30 ככה אתה מתחיל קרירה ב30,אם הדחיות שלך זה עוד זמן (did i freak you out?) לצערי הרב צבאני הלא מוכשר בחר לשים אותי בשיריון עם אי שליחה מעליבה לכל יחידות המודיעין(תלפיות,ממרם,וכו' וכו') וזה לא עניין של קב"א,כי שלחו לי עתודה(שזה 54 מינ') למה לא עשיתי פסיכומטרי?יחי העצלנות

 

[yaakii]

לא יותר מדי קשה להשיג אישור עבודה בזמן

השירות. (לסופי שבוע וכד')

 

[tweeg]

אהה,היומים שאני אצא מתוך שלוש שבועות

שאחד מהם שבת,ממש זמן מעולה לעבודה

 

[yaakii]

../images/Emo122.gif יש בדברייך..../images/Emo9.gif