שלום כאב.

[meshi4]

שלום כאב.

אנחנו מכירים די הרבה זמן אף שלא הוזמנת.קיבלתי אותך. נתתי לך אותו במלוא מובן המילה. ואתה ללא חמלה,חמסת בי את המיטב. הכל רוקנת בי וללא נטילת רשות. שיכנת בליבי את כל משפחתך המורחבת. צער,קור,תוגה ואפלה. בכי,אבל וחמלה. נכון,אתה לא חד כמו שהיית. אבל בכל זאת.לא התנגדתי לך. עשית בי כרצונך.פעמים לבדך. ופעמים עם חבר מרעיך. לא איפשרת לי מפגשים עם שאר החושים. שנותנים טעם לחיים. זהו!!!הגיעה השעה להיפרד. אין לך יותר מקום אצלי. אך את הסיבה לכך. לעולם לא אשכח!!!

 

[liat1953]

../images/Emo24.gif

 

[אחת מהצד]

אני בעד

הבחירה הזאת הבחירה בחיים. את יודעת, הוא יחזור מדי פעם, והחוכמה היא לא לתת לו להתנחל. להתייחס אליו כאל ידיד, שבא לבקר מדי פעם, שמביא עוד תובנות ואז ממשיך לדרכו. שבת שלום

 

[meshi4]

בודאי

שהכאב תמיד יהיה.לא באותה עוצמה ותדירות כמו בהתחלה.אבל הוא קיים.תודה לאל שיש מנגנון הדחקה.אחרת אפשר היה להשתגע ממש.זאת גם תחושה של חוסר אונים מול הכאב. ברור היה לי מהתחלה שאני בוחרת בחיים.המסר הזה הקל בעקיפין בהתמודדות של ילדיי על אובדן אביהם.בכך שראו אותי חזקה,מתפקדת ולא שוקעת.למרות העצב והכאב הבלתי נסבל של כולנו. מרגישה שזה מאבק יומיומי.מעין שטיפת מוח עצמית.לא לאפשר לכאב להשתלט.ברגע שמרגישה שזה מה שהולך לקרות.מיד שומעת מוסיקה עליזה וקצבית. רוקדת.ומצב הרוח משתנה פלאים. שבת שלום

 

[אחת מהצד]

מעניין,

גם אני מיד שמה מוסיקה ורוקדת. תרופה עתיקה..

 

[meshi4]

כמובן ש

בשנה וחצי הראשונות היה לי צורך עצום לשמוע רק מוסיקה עצובה.לרקוד לא הייתי מסוגלת. חברתי הזמינה אותי לחתונה של ביתה.ו"סחבה" אותי לרחבת הריקודים.אחכ' הודיתי לה שהיא עשתה את זה.זה נתן לי מעין לגיטימציה לשמוח.

 

[אחת מהצד]

המחסום של השמחה

כאילו הרגשה של בגידה, של משהו שהוא אסור.. איך יכול להיות בכלל, שיהיה לך שמח? לקח הרבה זמן, אבל בסוף הוא התנפץ עכשיו כששמח לי.. שמח. ממש שמח. וכשלא - אז לא. וזה בסדר. הסוויץ' הזה בראש, לתת לעצמך את הלגיטימציה. ואז גם יותר נוח לך כשכואב, כשאת מתגעגעת כי זה לצד השמחה.

 

[btuv]

כל-כך מזדהה

גם לי היה ברור מהתחלה שאני בוחרת בחיים בהמשך בעתיד אבל המאבק היומיומי הזה כל-כך מתיש ויש ימים שבהם קשה לראות קדימה מעבר לקושי ולכאב למרות זאת אני מתעקשת להאמין ולחשוב שיום אחד יהיה אחרת קצת יותר קל קצת יותר טוב

 

[meshi4]

אכן.זה מאבק יומיומי.

תהליך,ענין של זמן,כוח רצון,תמיכה של המשפחה הקרובה והמורחבת.ובעיקר הכוחות הנפשיים שלנו. ראי באיזה שעה אני כותבת.נדודי שינה-זה חלק מהסיוט בשנים האחרונות. בתחילת השנה התחלתי ללכת לחוג ריקודי-עם.המוסיקה והריקוד מילאו וממלאים אותי אנרגיה חיובית. תהיי חזקה.האמיני ויהיה טוב.