נדמה לי שהבעיה נעוצה בשוני הרב ביניכם,
ובדרך שבה כל אחד מכם תופס את ענין הקשר המשפחתי. במקרה שלך, כמו ברוב המצבים, אין "צודק" ו"טועה". השאלה צריכה להיות, "צודק או חכם". החותנת שלך אינה אמך, ובזה אתה צודק. היא לא צריכה לצפות ממך ליחס של בן, אבל, היא אמא של אשתך, ומטבע הדברים מערכת יחסים עכורה עם הורי בן הזוג (ברוב המקרים עם האם) מעכיר, בסופו של דבר, גם את מערכת היחסים בין בני הזוג. אם אתה נהנה מהמתח שקיים, המשליך גם על היחסים עם אשתך, התמד בהתנהגותך הצוננת. אם אתה רוצה שינוי, נסה להיות קצת יותר חביב. אתה לא צריך ליפול על צואר החותנת שלך בכל פעם שהיא מגיעה, אבל גם לא להתעלם ממנה במופגן. תהיה נוכח, שוחח בקורקטיות, והתייחס בכבוד אליה כמו אל חבריך לעבודה,למשל, או כמו שהיית מצפה מאשתך להתייחס להוריך. ובנוסף, נסה להסביר לחותנת שלך, לא בהתרסה של "כזה אני וקבלי אותי בלי שאלות", אלא בכבוד, שזה האופי שלך ושבאמת אינך עושה זאת נגדה באופן אישי.
