שלום... יש לי שאלה קטנה

[eladhagever]

שלום... יש לי שאלה קטנה

שאני רוצה להוציא... דוד שלי, אדם שמאוד אהבתי, נפטר ב18 לחודש הזה מגידול קשה במוח. המוות שלו נגע לי קשה מאוד, אבל מה שהכי קשה לי זה 2 הבנות שהוא השאיר אחריו-אחת בת 6, שפחות או יותר לא מרגישה בזה (3 שנים מהחיים שלה הוא חלה ככה שהיא מכירה אותו כאדם חולה, ואת אמא שלה במצב של "הולכת עם אבא לקנות תרופות" או "נולכת עם אבא לצילומים" וכו'), והשניה בת 11, שהיא, כל הזמן אני שומע מאמא שלי, בוכה בגלל שקשה לה. מה אני יכול לעשות כדי לעזור להן? תודה מראש לכולם!

 

[לונה..]

תגובה

קודם כל, כל הכבוד לך, על האכפתיות ועל הרצון לעזור. אני בטוחה שהמשפחה מאוד מעריכה את הדברים שאתה עושה. ולפחות ממה שאני מכירה, לא לכל אדם מהמשפחה אכפת עד כדי כך, כדי לעזור לילדות צעירות. הרוב נוטים לתמוך במבוגרים, ולעתים "שוכחים" מהצעירים יותר. אבל אני לא עושה הכללות, וזה לא הנושא, אז נעבור לשאלה שלך. אתה מספר שבת ה-6 הכירה את אביה כאדם חולה, ואת אמה במצב של חוסר מנוחה, והתרוצצויות למען רווחתו ובריאותו של האב. מקרים כאלה יוצרים חסכים בתשומת לב. אני מניחה שזה קורה גם עם הילדה הבוגרת יותר, ואולי א משפיע עליה יותר, כי תמיד יש את העניין של תשומת הלב לאח הצעיר יותר, ועליה "הוטל" גם ה"עול" הכבד של אב חולה, ואם עסוקה, כך שלדעתי, אתה יכול לארגן אירועים קטנים, ארוחות בערב שבת, לדוגמא, כדי ליצור מין מעגל משפחתי חמים ונעים, בו מדברים על נושאים יומיומיים כמו בית ספר, או גן, תוכניות טלויזיה, חברים, משחקים. אני מבינה שהאובדן עדיין טרי, ולכן כדאי לדבר על הנושא כמה שיותר, אבל לא ללחוץ, ולא להכריח. לשוחח, להעלות זכרונות, לדבר על הרגשות, בעיקר עם הגדולה. אתה יכול ללכת איתן לסרטים, לבלות איתן בכל דרך שתחפוץ, העיקר שתהיה שם. כי האמת, זה לא כל כך משנה מה תעשה, העיקר שידעו שאתה אוהב אותן ושאכפת לך. הדבר יכול גם להועיל בעתיד, תשמש להן אוזן קשבת, תקרב ביניכם, ובין המשפחה. האמת, שאני לא כל כך יודעת מה להגיד. אמי נפטרה כשהייתי בת 13 וחצי, גם כתוצאה מגידול קשה על גזע המוח, ונפטרה לאחר תקופה ממושכת של כ-7.5 שנים. ולמרות שתמיד ניסו לדבר איתי, זה תמיד היה נראה כאילו עושים זאת מתוך הרגשת חובה, כאילו הרגשות לא אמיתיים. הלוואי שהיה לי בן דוד כמוך

אני חושבת שילדים מרגישים כנות, ואהבה אמיתיים. אז תהיה כן איתן. ותאהב אותן. אני מניחה שזה יעזור להקל עליהן את קבלת האובדן, ואת ההתמודדות איתו. בהצלחה, ואני משתתפת בצערך.

 

[BooBee]

תחבק אותן, תקשיב להן.

תהיה שם עבורן כשהן יבקשו. פשוט תתמוך בהן. לדעתי זה הכי חשוב בעולם. ולזכור לתמוך גם אחרי שכל "הבלאגן" של החודש נגמר. בדרך כלל אנשים נוטים לבוא ולנחם המון בשבעה ובמהלך החודש הראשון ואחר כך חוזרים לעיסוקים שלהם. גם אחרי החזרה לשגרה כביכול צריך להמשיך ולתמוך, להקשיב ולסייע אם יש צורך. רויטל.