כתבתי שיר!
הנה: חלק א'- החיפוש של גאטומון אחרי קארי ושבייתה. מאז שנוצרתי מאז שהייתי חיפשתי אותך אבל לא ידעתי שזה לא יהיה כך במקום מסוים בתוך ישותי ידעתי שיש עוד כמוני אחרים אבל כולם, כולם כל מי שפגשתי היו זרים. ויום אחד השמש איחרה לזרוח או שזו הייתה אשליה לרגע הרגשתי ממש ללא כוח או שזו הייתה הזייה ואז התחלתי ללכת. כך בהיסוס. ואז חשבתי שאני מרגישה בזה בכאוס. זה רדף אותי וחשבתי לברוח אבל משהו גם משך אותי כי הפחד - היה זה שפשוט הוביל אותי. ושכחתי הכל. ואז הכל היה רגוע כאילו לא היה והמשכתי ללכת וראיתי אותו עמד שם והביט בי במבט שהכיל את צל כל העולם את מה שהייתי צריכה ליזכור שכחתי והלכתי אחריו אחרי האדון שלי האדון.... חלק ב' - העבדות.והנקמה. לא, זה דבר נורא אחרי אותו המבט נענשתי לעשרות ולמאות פעמים אבל שרדתי אבל לא זכרתי את זה ידעתי שדבר מיתרחש בעולם אבל את נאמנותי הוכחתי מיכבר ושוב הצלחתי אבל כשהגענו לאותו עולם לא מוכר לחפש אחר הדיג'יגורל השמיני הרגשתי את אותו הרטט בלב שכבר לא ידעתי שנימצא בי. כשמצאתי אותה בעזרת חברי היחיד אני עדיין לא זכרתי ואז הבנתי פיתאום שסוף סוף מצאתי. את שאר הסיפור אתם כבר יודעים ידידי אבל אני איבדתי אתי ידידי את הכל אבל בו אני נקמתי ולא לא אמשיך עוד ליסבול ל ע ו ל ם !