שלום, חדשה

[עוד אראה את האור]

שלום, חדשה

שלום לפורום הנכבד, אני חדשה בפורום ונרשמתי כי קיבלתי החלטה לא קלה להתגרש מבעלי. יש לנו בעיות בנישואין והוא לא מוכן בשום פנים ואופן שנטפל בהן יחדיו אצל מטפל זוגי, וכל דבר שניסינו במסגרת הביתי פשוט לא הולך. וכמו כל דבר שלא מטפלים בו המצב רק הולך ומתדרדר ואני מרגישה שאין לי פרטנר לכלום ופיתרון לא נראה באופק. אשמח לקבל סקירה כללית על התהליך וגם המלצות אם יש על מגשרים ועל פסיכולוג/ית לילדים, יש לי שני ילדים גדולים בגיל העשרה ותינוקת קטנה. בקשה קצת כבדה אבל אני באמת בתחילת הדרך וממש אין לי מושג איך מתחילים.

 

[היתקליף]

אין איזה תהליך סטנדרטי

יש כאלה שאומרים יאללה בי, וגרושים תוך שבועיים, ויש כאלה שמכניסים אחד את השני לאשפוז ולכלא, נלחמים זה בזו לאורך שנים, עוזבים וחוזרים, שורפים את כל הכסף שיש להם על עורכי דין, ובאופן כללי משתדלים לעשות את המצב רע ככל האפשר. כל אחד והסיפור שלו.

 

[כי אני הבוס]

תראי, צריך שניים לטאנגו

לגבי המטפל הזוגי, מניסיון ומהרבה עדויות שמיעה, אתם לא מפסידים הרבה. לא שמעתי על מקרים שהם מצליחים לפתור בעיות יסודיות בין שני בני זוג עם אינטליגנציה ממוצעת ומעלה. את צריכה להשלים שכשזה נגמר (אם זה נגמר) אז זה פשוט נגמר. לא בהכל אפשר או כדאי "לטפל". אולי גם הוא מבין שזה נגמר ואין לו את האומץ לפתוח את הנושא. גם זה קורה.

כמעט כל עורך דין בענייני משפחה יכול לשמש כמגשר בין שניכם אבל כדאי לחפש אחד/אחת שבאמת רוצים להגיע לפרון הכי טוב ולא רק לסגור עניין מהר. גם עדיף לבחור ביחד כדי שהבעל לא יחשוד שזה מישהו מטעם והוא מוטה. ראוי לציין עוד עניין, שיש פה בפורום הרבה תלונות על ההסכמים של ארגון נשים שלא אזכיר בשמו שנותן שירותי גישור במחיר זול מאד אבל מתברר שהזול הרבה עולה ביוקר. למרבה האירוניה, בד"כ לנשים.

יש 2 דרכים לגשת לנושא. הראשון בגלוי, לתפוס שעת קושר (בלי ליצור יותר מדי דרמה) ולהגיד לו נשמה, זה נגמר, בוא נראה איך מצמצמים נזקים, הנה יש פה רשימה של מגשרים שהורדתי מהאינטרנט, בוא ניגש לאחד ונסגור עניין.

הדרך השנייה ללכת בשקט לעו"ד שייצג אותך, להכין את התיק מאחורי גבו ולהפיל על הבעל פצצה כשהוא לא מוכן ולא יודע מה נפל עליו. זה מבטיח לך ברוב המקרים שהצד השני ייפגע קשות וישיב מלחמה בכל הכלים ובכל החזיתות העומדים לרשותו.

כמובן שאפשר למצוא גם איזו דרך ביניים ולהתחיל להיפגש עם עו"ד שייצג אותך אבל לא לפתוח תיק אלא להודיע לו שזה נגמר ואת נותנת לו תקופת גרייס להתארגן ולהמשיך משם הליך משפטי שעדיף שייסתיים מחוץ לכתלי בית המשפט, דהיינו 2 עורכי הדין שלכם יגבשו הסכם. זה הכי יקר אבל בטווח הארוך הכי משתלם כי 2 עורכי דין מוודאים שכל הפינות כוסו וכל המוקשים העתידיים נוטרלו ולא יהיו לכם הפתעות בעתיד.

מבחינת הילדים זה יכול להיות קל מאד אם ההורים לא הופכים אותם לכלי במלחמה בינהם. במקרים האלה הילדים מסתגלים ממש מהר. לא צריך שום פסיכולוג ומכווץ ראשים אחר. זה כמובן יכול להיגמר בקיצוני השני שההורים מטפטפים ערס לילדים והמלחמה בבן הזוג הרבה יותר חשובה להם מהבריאות הנפשית של הילדים. המטרה מקדשת את האמצעים מבחינתם. מקרים כאלה הם סיוט לילדים שידפוק להם את כל החיים באחריות ושום פסיכולוג לא יעזור.

מה שחשוב מבחינתם זה שיקבלו תחושת ביטחון שאמא ואבא נפרדים אחד מהשני אבל לא מהם ועדיין מאד אוהבים אותם. אם תצליחו להתנהג בצורה בוגרת ולהוציא את הילדים מהמלחמו שלכם ולהציג מולם חזית אחידה תעשו להם שירות ממש גדול.

 

[כי אני הבוס]

ומתנצל על שגיאות הכתיב וההקלדה הנוראיות

לא יודע מה עובר עלי....

 

[ye44]

כנראה

גרושתך

 

[כי אני הבוס]

 

[רוצה לראות את האור]

תודה על התגובה

אני דווקא מראש דוגלת בגרסה של לגשת בשעת הכושר לבן הזוג ולהגיד לו שזה נגמר, אלא אם כן הוא מוכן לקחת אחריות ולנסות לטפל בבעיות גם מהצד שלו (מה שלדעתי הוא ידחה כמו שדחה בעבר, כנראה מסיבותיו כפי שציינת). עדיין אני מצפה לתגובה לא קלה כי אני מניחה שאם הוא היה רוצה להתגרש הוא היה עושה זאת שכן הוא איים לא מעט בחמש השנים האחרונות אבל תמיד נסוג ולא מימש את האיום. אני באמת לא יודעת למה לצפות. בכל אופן מגשר טוב שיודע לטפל במצבים הלא פשוטים האלה נראה לי שיהיה נקודת האור שלנו ויחסוך לנו הרבה אנרגיות. פסיכולוג/ית לידים אני צריכה כי אין לי מושג אפילו מה אומרים לילדים. כלומר - אפשר להגיד שאבא ואמא לא מסתדרים אבל מה עונים אם ישאלו למה? משהו השתבש בדרך? הם יתבעו הסב ואני חוששת שאגיד דברים שלא מתאימים ורק גורמים להרגשה רעה יותר. הדרכה הורית די תעזור, לפחות לי, וגם לפחות עבורי די יקטין את החששות כי בהחלט חיי כולנו עומדים להשתנות. אם מי מכם עבד בזמנו אם בעלי מקצוע טובים אשמח להמלצות.

 

[כי אני הבוס]

בטח שמעת שכלב שנובח לא נושך

מאיים, מאיים אבל תמיד חוזר לאזור הנוחות שלו. בין לאיים, לפנטז, לדבר על זה, לחקור על זה, וכו' לבין ממש "לקפוץ למים" יש פער לא קטן. מכיר כמה נשואים אומללים שאם היו מלטפים אותם והיו לוחשים להם ברוך שהכל יהיה בסדר, הם היו עוזבים את הבית תוך השארת סימני צמיגים על הכביש. אבל הפחד מהלא ידוע גובר על האומללות.

לגבי הילדים, אמרת ששניים גדולים ומן הסתם נתקלו במושג הזה, גירושין. גם במדיה וכנראה שגם בחיי היומיום. בטח יש להם חברים שהוריהם גרושים. אנחנו לא חיים בשנות החמישים. התינוק ברור שלא פונקציה. הבעיות הן דווקא עם גילאי הביניים שעוד לא מבינים שמשפחה זה בעיקר עניין של החלטה אבל אין לך ילדים בגיל הזה. אם ישאלו שאלות לגבי מהות הקשיים, צריך להסביר שאלה בעיות בין אמא לאבא, שלא נוגעות להם ואין להם השפעה על זה (כמובן בניסוח מעט יותר רגיש).

אם את רוצה המלצות על אנשי מקצוע כדאי שתתחילי מלציין מאיזה איזור בארץ אתם.

 

[מומנט1]

הזוי

תגיד לי אתה אמיתי?

״מבחינת הילדים זה יכול להיות קל מאד אם ההורים לא הופכים אותם לכלי במלחמה בינהם. במקרים האלה הילדים מסתגלים ממש מהר. לא צריך שום פסיכולוג ומכווץ ראשים אחר. זה כמובן יכול להיגמר בקיצוני השני שההורים מטפטפים ערס לילדים והמלחמה בבן הזוג הרבה יותר חשובה להם מהבריאות הנפשית של הילדים. המטרה מקדשת את האמצעים מבחינתם. מקרים כאלה הם סיוט לילדים שידפוק להם את כל החיים באחריות ושום פסיכולוג לא יעזור״

יש לך ילדים? אתה מבין את הנזק הא ד י ר שנגרם להם ב כ ל !!! גיל מניתוקם ממסגרת משפחתית?

על מה אתה מדבר?

ולכותבת הפוסט,
תעזבי את הבית. סעי לחופש. לבד. אם יש צורך בתירוץ כלשהוא אבל תיצרי מציאות ולו זמנית שלפיה את מחוסרת מהמשוואה הזמנית ותראי מה זה עושה לו ולך ולילדים. ואחכ תנסי לדמיין את האפקט פי מיליארד ותקבלי טיפה מושג לגבי המקום שאליו את חותרת.

לגבי בעלי מקצוע זה פשוט.
טוב = יקר.
עו״ד בהתנדבות פשוט לגעת. ולא הבתנדבות לכי על הכי יקר שאת יכולה להרשות לעצמך. המלצות ממש בפרטי כי רוב המשתתפים כאן מזדעזעים ממחירים אמיתיים של עורכי דין רציניים. זו לא פרסומת פשוט לא בא לי לזרוק מספרים לחלל החדר.

בכל מקרה עדיף לך לעשות ה כ ל ולא להתגרש. זו תחילתה של דרך קשה ואיומה שכמעט תמיד תוביל להרעת מצבם של כל הנוגעים בדבר ובמיוחד של אלו שאינם בשליטה על המצב, היינו ילדייך.

 

[מתולתלת30]

ברוכה הבאה

דקה אחת לפני שאת מתחילה את כל התהליך,
בעלך גם שותף להחלטה הזו?
כי אם לא, כדאי באמת קודם כל, לפני הכל להגיע להחלטה משותפת בענין הזה.
אולי הוא לא באמת חושב שאת רצינית בהחלטה וברצון לפרק את המשפחה ולכן הוא לא ממש מתאמץ לנסות ולטפל בבעיות?
שווה לשבת איתו לאחת השיחות החשובות של החיים שלכם בשנים הקרובות, ובאמת להגיע להחלטות משותפות לכאן או לכאן.
שיהיה בהצלחה!!!

 

[כי אני הבוס]

אוי, האופטימיות

אם הם לא יכולים להסכים על דברים יותר קטנים קצת קשה לי לראות איך יסכימו על זה. לדעתי היא צריכה קודם כל לקבל את ההחלטה שלה, לאן פניה מועדות, וברגע שקיבלה את ההחלטה, להודיע לו שזה נגמר, לא להתייעץ איתו. אפשר ואף רצוי מאד לנסות להגיע להסכמה על הפרטים הטכניים, איך לעבור את התהליך, אבל לדעתי לא על עצם ההחלטה.

 

[מתולתלת30]

וזה המתכון המוצלח ביותר והבטוח ביותר

להכרזת פתיחת המלחמה המיותרת,
למאבקים המיותרים בבתי משפט,
לשנאה שרק תלך ותתעצם עם הזמן,
למריבות המכוערות שלרוב גם הילדים, לצערנו הרב, חשופים אליהן,
להמשיך?

ואחר כך באמת כולם מתפלאים שקיימים הרבה גירושים מכוערים במדינה וכל הנשים #$%#$ וכל הגברים #$%^#$.

וכן אחרי כל זה אני עדיין בדעה שצריך לנסות ולעשות הכל על מנת להגיע להבנה והחלטה משותפת אם זה לפרק את המשפחה ואם זה לנסות ולהציל אותה.

 

[כי אני הבוס]

בואי נזרום עם זה למען הדיון

ולא שאני מסכים עם מה שכתבת. אני ממש לא.

נניח שהיא עושה מה שאת מייעצת, הם יושבים, היא מאיימת עליו שאם הוא לא עושה א, ב וג' היא מפרקת את החבילה. נניח שזה מפחיד לו ת'אמ-אמא והוא נגרר אחריה שנתיים לטיפול זוגי שבו יגרדו אחד לשני כל קצה עצב חשוף (ע"ע לדבר על זה בפתיחות). אחרי שנתיים כשהם הרבה יותר עניים (ראית מן הסתם כמה היועצים האלה גובים), הרבה יותר מתוסכלים ושנתיים יותר זקנים הם יתגרשו בתחושת פספוס עוד יותר גדולה. לא חראם?

לצאת למלחמה זה בעיקר עניין של בחירה. של שני הצדדים. מלחמות עושים בגלל אגו פגוע ונקמה. ראיתי מספיק זוגות שנפרדו בצורה מכוערת לזהות את הדינמיקה. אם הוא לא רוצה ללכת ליעוץ והיא אומרת שבתנאים האלה לא מתאים לה להשאר נראה שכל אחד בחר את הבחירות שלו.

 

[מתולתלת30]

אתה מבין איפה מתחילה הבעיה?

למה היא צריכה לאיים עליו? למה צריך להפחיד בכלל אחד את השני?
ולא, מיותר להיגרר שנתיים לטיפול זוגי, אם זה לא באמת הרצון של שני בני הזוג לעבור את זה.
אם כדברייך, הוא לא רוצה ללכת לייעוץ והיא בתנאים האלו לא מתאים לה להמשיך - מן הסתם הם בחרו את הבחירות שלהם, נשאר רק לדבר על זה ולסיים את זה יפה.

כל מה שאמרתי, אומרת ותמיד אומר בעתיד <כי בזה אני מאמינה>
שאפשר ורצוי ואף כדאי לעשות את הכל למצוא את הדרך להגיע להבנות, החלטות ודרכי פעולה משותפים, למען כולם ובכל תחום בחיים,
לא רק בגירושים.

 

[כי אני הבוס]

הרשי לי לצטט מה כתבת 2 הודיות למעלה

"אולי הוא לא באמת חושב שאת רצינית בהחלטה וברצון לפרק את המשפחה ולכן הוא לא ממש מתאמץ לנסות ולטפל בבעיות?"

זה בעברית נקרא איום. "אני רצינית, תיזהר ממני"

שוב, כדאי להגיע להבנות לגבי התהליך אבל לא לגבי עצם ההחלטה. אם בן זוג אחד לא רוצה להיות שם מצב מאד בעייתי. בלשון המעטה.

לא מבין למה אצלך הכל שחור או לבן. מקרה אחד שקל לי מאד להתייחס אליו, אהם, המקרה שלי, גרושתי ואני נפרדנו כשכל אחד מיוצג על ידי עורך דין והיתה גם מגשרת. נכון, כל אחד עמד על מה שחשוב לו והיה קצת "ראש בראש" שהסתיים בוויתורים כואבים משני הצדדים אבל לא הייתה מלחמה. היום, שנתיים מאוחר יותר אנחנו יכולים לקיים יחסים נורמליים. לא בדיוק סחבקים אבל האווירה רגועה ואפשר לדבר ולקבל החלטות ביחד. למשל אני לוקח בפסח את הבן הגדול לטיול בארה"ב עם זוגתי ושני ילדיה. היא הייתה די מודאגת מכמה עניינים שנוגעים להרכב הקבוצה וישבנו וסגרנו כמה כללים כדי שהכל יהיה מקובל על כולם. למשל בתכנון המקורי היה מדובר שנעשה את הטיול בקרוואן והיא התעקשה על בתי מלון עם חדרים נפרדים. בסדר, הולך.

 

[מתולתלת30]

קראתי שוב פעמיים

לא ראיתי כאן איום
ראיתי כאן משפט שאומר:
אולי לא הצלחת להבהיר לבעלך שאת נחושה בדעתך, שבאמת זה לא סתם עוד מצב רוח כזה או אחר, שהגעת להחלטה מסוימת שהיא רצינית ותשפיע על כל המשפחה שלכם,
ובסופו של דבר עם המלצה חמה, לנסות ולנהל ביחד שיחה רצינית ואמתית ולהגיע בה למסקנות והחלטות משותפות.
ברור שכל אחד מאיתנו מגיע בסופו של דבר להחלטה אישית שלו, מה שחשוב בכל התהליך הזה זה לשתף את הצד השני בהחלטה ולא להפיל את זה כרעם ביום בהיר.

דווקא יש לי המון גוונים אפורים באמצע, בהרבה דברים בחיים,
בדברים מסוימים אני מאמינה בדרכים שמגיעות ממקום לטוב בכדי להגיע למקום עוד יותר טוב.

אני שמחה לקרוא שהיום היחסים ביניכם נורמליים וקיימת תקשורת, לפחות מינימלית לטובת הילדים,
כשנפרדתם בסופו של דבר, החלטתם לעשות את זה ביחד? או שמא צד אחד אצלכם החליט לבד ופעל מאחורי הגב?

 

[כי אני הבוס]

אצלנו זה היה תהליך, לא משהו פתאום

אחרי חודשים ארוכים שישנו בחדרי שינה נפרדים, הצעד הבא, לעבור לדירות נפרדות היה די מתבקש. מבחינה טכנית, אני שמתי את העניין על השולחן אבל זה לא התקבל בהפתעה או משהו. דאגתי לפני זה להכין את השטח, דירת מילוט, שיחות עם עורכי דין ללמוד את הנושא וכו'. אבל כל זוג והדינאמיקה שלו. במאמר מוסגר, קשה לי לראות מצב שזה באמת נופל על מישהו כרעם ביום בהיר. תמיד יש סימנים מקדימים. מי שבוחר להתעלם מהם, שיבוא בתלונות רק אל עצמו.

 

[ismeralda100]

ברוכה הבאה

אין לי איך לעזור ספציפית אבל שיהיה קל

 

[fitzi]

מניסיוני מוטב לא לההחיל אפילו, המערכת רקובה!

לא קראתי את תגובות האחרים, ומזה מספר חודשים לא ניכנסתי כאן לפורום, לא היה לי זמן כי אין לי עו"ד (כלומר אין לי סוס טרויאני המשרת את הצד השני ועושה איתו הסכמים מאחורי הגב) והייתי צריכה לכתוב גם לרבנות שיבינו עניין (אמרו שהם מחכים לי בפינה, ניפגש שוב ושוב ושוב עד שיגרשו אותי לכל הרוחות... כן כן, כה אמרו בביה"ד הטאליבני של ש"ס!) וגם כתבתי לביה"מ מעין סיכומים שהעבירו מסרים לצד השני שאיתו אני מנסה לנתק את הקשר כשמצד אחד מוציאים צו "בהסכמה" (כלומר לצמיתות) שאין לאיש מאיתנו רשות לדבר עם משנהו ואפילו לא להתקרב למרחק 100מ' (הפרד ומשול בצו, שלב ראשון בא בהוראה מעוה"ד), ומצד שני לא מפסיקים לשלוח חומ ככתבי הגנות, עיקולים, פס"ד מאחורי הגב ותביעות למיניהן. אצלנו זה נמשך כבר 4 שנים וזה התחיל בתביעת מזונות תמימה שהגשתי. מזה All hell broke loose: בעלי לקח עו"ד "מקושר" (אשתו שופטת וכל השופטים סחבקים), הכריחו אותי לקחת עו"ד שהיווה גיס חמישי ויצאנו לדרך שבעיקרה הייתה טחינת מים אחת גדולה וממנה יצאתי עם שני אירועי לב והפרעה במערכת הנוירולוגית כשאני מסרבת להיות נישדדת מכל רכושי, מעמדי, מגורי ואורח חיי (כשהם לועגים לי שאני מאכילה חתולים ומהווה מטרד, בגילי!) אין מילים בפי להזהיר מה מחכה בהמשך הדרך, מערכת המשפט רק מחכה לפראיירים שיפזרו אצלם את כספי עבודת חייהם ואם מדובר בזוג במצב טוב כלכלית, ידאגו להפרידו מרכושו לאחר כבוד בכל מיני שיטות כמו "פירוק שותפות" וכד'.

אני רק מוסיפה כתבה על הרבנות בירושלים, כמשל ושנינה למה שאני עוברת עם הרבנות: אותי אישית מגרשים "כי השפילה את בעלה", כלומר אין עילה לגרש אותי, וכבר שלחו פעם אחת משטרה לקחתני אחר כבוד לאינוס לגט, בני הציל אותי מזה. אין הסכם אין סיבה לגירוש, אין כלום, יש רק שחיתות משוועת של המערכת בה האישה היא קניין הגבר. בגלל שבעלי שונא אותי ועם פילגש ולקח בעל של שופטת, זה כמעט אבוד, גם לא איפשרו לי לערער... אם לא נזהרים אני יודעת על 3 נשים שגורשו לכל הרוחות מהנישואין, בלי כחל וסרק רק בגלל היותן נשים, והמשטרה משתפת פעולה, הודיעו לי שאם לא אשתף פעולה יקחו אותי ישר לנווה תרצה, יצאתי מזה כאמור עד לפעם הבאה, לא חוקי? חוקי המדינה המממנת את המערכת הרקובה הזו, הם שמועה בלבד!!! יש לנו מדינה בתוך מדינה.

 

[fitzi]

הרבנות מגרשת נשים בניגוד לחוק, השחיתות ברבנות