שלום חדשה פה
אני קוראת בפורום כבר הרבה זמן האמת היא שרק בזכות השירשור על שינוי התדמית של הפורום החלטתי לכתוב אני חושבת שכתבתי הודעה או שתיים בניק אחר לא בטוחה בכללי אני עושקת המון שנים בכישוף מאגיה וכל הקשור בזה ממש גדלתי עם זה אמא שלי החלה ללמד ולאמן אותי כבר בגיל 3 או 4 אני מתחילה בבום לא קטן מבקשת את דעתכם על תאור מדטציה שעשיתי כל מה שעולה לכם אחרי הקריאה אשמח לדעת דיגי יומן מדיטציה לאט מתמכרת למוזיקה רוח לילה קרירה עוטפת את גופי נסחפת אל הלא נודע תמיד אל הלא נודע אף פעם לא יודעת מה יחכה לי שם מאחורי לפינת הנפש מתכווצת קטנה לתוכי שואפת עת עצמי פנימה לנחיריים מתחילה לשחק בנשימה עמוק רדוד מהיר לאט ממריאה מרגישה את הנפילה מתקרבת המוזיקה המוסיקה לא מתאימה קמה בקושי משנה את המוזיקה משנה את סידור המקום פורסת את השמיכה יותר ושוב לא לגמרי בחוץ חוזרת פנימה שוב נסחפת נכנסת פנימה לעומק הנשמה מתקבצת שואפת עצמי פנימה מתכנסת את את תמונות זזה אחורה חיות ראשית זאב גדול שתוקף אותי אני שורדת אחריו מגיע נשר שממריא איתי למלה ואז אורקה מופיע ונעלם וכריש הרבה זמן היה איתי הכריש שחינו מרחקים רבים מהגוף כבר התנתקתי מזמן מרגישה את הנפילה והמכה הקלה והנפילה ממשיכה הגוף נפל אחורה לשמיכה הנפש המשיכה אחורה לעברה מתתי פעם אחר פעם תקיפת חייה ענקית דקירות סכין נצלבתי מכה בגב הראש טבעתי מתתי שוב ושוב והמשכתי אחורה חוויתי את השתחררות הנפש מהגוף השליטה הכוח התחלתי לעבד אותם מרחוק שמעתי את קולי לוחש לה קורא לה פני פני בואי והיא עונה היד החלה לזוז נקישות קלות על הרצפה היא הגע אלי קרא לי לא נגעה בסוף רק שממש חזרתי התלטפה בי וכעת היא מקוננת רצה בסיבובים סביב המקום בוכה אומרים שהם חשים בדברים האלה בשנויים של האנרגיות יצאתי מזה דבר ראשון עצרתי את המוזיקה לא עברה יותר מרבע שעה מרגע שהתחלתי התפלאתי התיישבתי לכתוב מהר הכול שלא יברח ממני והיא היא עדין משתגעת משהו מפריע לה משהו שעקב אחרי משם? יש משהו אחר בחדר לא יודעת מה משהו עמום שלאת נמשך חזרה למקומו בגירה הופיע ברגע שחזרתי סמור ומאיים אך לא עלי מגונן עלי ועליה מה שזה לא יהיה הרגע נעלם אני מתחילה סוף סוף לשוב לעצמי הקורים האחרונים של החוויה מתעופפים ברוח הלילה הקרירה אותה רוח שסחפה אותי לפני מספר דקות לשם הדבר היחידי שזכור לי מתוך הגוף הוא בכי אני תמיד בוכה לפעמים רק בדמעות לפעמים בכי חרשי בפעמים האחרונות מהר יותר אני נכנסת עמוק יותר הבכי חזק יותר היום הרבה עול נפרק גוף צעיר נפש עתיקה עול של דורות שנסחף עליה לאורך הדרך יום יבוא והיא תשוב למקומה למקור ואז תמצא היא נחמה האמונה אומרת שאז העולם ישקוט שוב איזו אמונה אני לא בטוחה בדיוק אך המסר שכיבלתי הפעם הוא כשישקיטו הרוחות ויעזבוני כשאהיה שלווה שוב הזקנה שאני תשוב למקומה והעולם יבריא מתחלואיו ויהיה מאושר שוב עול כבד על ילדה קטנה אמרתי ונאמר לי אין זה עולך כי רק כאשר ייתן לך העולם לשקוט תוכלי לשוב עול העולם הוא לא עולך עולך הוא עול העולם הרפי והרפתי אך מיד תפסתי חזרה לבד מסוכן מידי יום יבוא ואמצה את המשגיח הנכון ישנם כמה שמתאימים מכיר אותי ואת עומקי נשמתי אך לא מכיר גוף אדם בעומק שכזה מכיר גוף האדם ספק בעומק שכזה אך אינו מכיר אותי מספיק כן רק שניים החוויה של ההשגחה קשה היא אין דעת כמה זמן יכך אין לדעת לאן אגיע ואיך ידע מתי להשגיח וכיצד אני צריכה ביטחון מלא משהו שאוכל להיות במערומי ובמערומי נפשי מולו ש ארשה לו לראותי בוכה מעומק נפשי לראותי נסחפת על גלי הנפש ושיוכל לראותי עפה על מעמקי הנפש הזקנה ושלא ייבהל כשתעצור לרגע נשמתי ושלא ייבהל כשיפרפר גופי שוב ושוב וידע כמה זמן מותר לחקות בין מוות למוות מתי אמצע מקום שארגיש בו בטוחה מספיק לחזור לראשיתי להיולדות הראשונה שלי שאגלה סוף סוף מי אני באמת אז נאמר לי פעם אגלה את סוד השלמות ורק אז אוכל למות ולא לשוב יותר
אני קוראת בפורום כבר הרבה זמן האמת היא שרק בזכות השירשור על שינוי התדמית של הפורום החלטתי לכתוב אני חושבת שכתבתי הודעה או שתיים בניק אחר לא בטוחה בכללי אני עושקת המון שנים בכישוף מאגיה וכל הקשור בזה ממש גדלתי עם זה אמא שלי החלה ללמד ולאמן אותי כבר בגיל 3 או 4 אני מתחילה בבום לא קטן מבקשת את דעתכם על תאור מדטציה שעשיתי כל מה שעולה לכם אחרי הקריאה אשמח לדעת דיגי יומן מדיטציה לאט מתמכרת למוזיקה רוח לילה קרירה עוטפת את גופי נסחפת אל הלא נודע תמיד אל הלא נודע אף פעם לא יודעת מה יחכה לי שם מאחורי לפינת הנפש מתכווצת קטנה לתוכי שואפת עת עצמי פנימה לנחיריים מתחילה לשחק בנשימה עמוק רדוד מהיר לאט ממריאה מרגישה את הנפילה מתקרבת המוזיקה המוסיקה לא מתאימה קמה בקושי משנה את המוזיקה משנה את סידור המקום פורסת את השמיכה יותר ושוב לא לגמרי בחוץ חוזרת פנימה שוב נסחפת נכנסת פנימה לעומק הנשמה מתקבצת שואפת עצמי פנימה מתכנסת את את תמונות זזה אחורה חיות ראשית זאב גדול שתוקף אותי אני שורדת אחריו מגיע נשר שממריא איתי למלה ואז אורקה מופיע ונעלם וכריש הרבה זמן היה איתי הכריש שחינו מרחקים רבים מהגוף כבר התנתקתי מזמן מרגישה את הנפילה והמכה הקלה והנפילה ממשיכה הגוף נפל אחורה לשמיכה הנפש המשיכה אחורה לעברה מתתי פעם אחר פעם תקיפת חייה ענקית דקירות סכין נצלבתי מכה בגב הראש טבעתי מתתי שוב ושוב והמשכתי אחורה חוויתי את השתחררות הנפש מהגוף השליטה הכוח התחלתי לעבד אותם מרחוק שמעתי את קולי לוחש לה קורא לה פני פני בואי והיא עונה היד החלה לזוז נקישות קלות על הרצפה היא הגע אלי קרא לי לא נגעה בסוף רק שממש חזרתי התלטפה בי וכעת היא מקוננת רצה בסיבובים סביב המקום בוכה אומרים שהם חשים בדברים האלה בשנויים של האנרגיות יצאתי מזה דבר ראשון עצרתי את המוזיקה לא עברה יותר מרבע שעה מרגע שהתחלתי התפלאתי התיישבתי לכתוב מהר הכול שלא יברח ממני והיא היא עדין משתגעת משהו מפריע לה משהו שעקב אחרי משם? יש משהו אחר בחדר לא יודעת מה משהו עמום שלאת נמשך חזרה למקומו בגירה הופיע ברגע שחזרתי סמור ומאיים אך לא עלי מגונן עלי ועליה מה שזה לא יהיה הרגע נעלם אני מתחילה סוף סוף לשוב לעצמי הקורים האחרונים של החוויה מתעופפים ברוח הלילה הקרירה אותה רוח שסחפה אותי לפני מספר דקות לשם הדבר היחידי שזכור לי מתוך הגוף הוא בכי אני תמיד בוכה לפעמים רק בדמעות לפעמים בכי חרשי בפעמים האחרונות מהר יותר אני נכנסת עמוק יותר הבכי חזק יותר היום הרבה עול נפרק גוף צעיר נפש עתיקה עול של דורות שנסחף עליה לאורך הדרך יום יבוא והיא תשוב למקומה למקור ואז תמצא היא נחמה האמונה אומרת שאז העולם ישקוט שוב איזו אמונה אני לא בטוחה בדיוק אך המסר שכיבלתי הפעם הוא כשישקיטו הרוחות ויעזבוני כשאהיה שלווה שוב הזקנה שאני תשוב למקומה והעולם יבריא מתחלואיו ויהיה מאושר שוב עול כבד על ילדה קטנה אמרתי ונאמר לי אין זה עולך כי רק כאשר ייתן לך העולם לשקוט תוכלי לשוב עול העולם הוא לא עולך עולך הוא עול העולם הרפי והרפתי אך מיד תפסתי חזרה לבד מסוכן מידי יום יבוא ואמצה את המשגיח הנכון ישנם כמה שמתאימים מכיר אותי ואת עומקי נשמתי אך לא מכיר גוף אדם בעומק שכזה מכיר גוף האדם ספק בעומק שכזה אך אינו מכיר אותי מספיק כן רק שניים החוויה של ההשגחה קשה היא אין דעת כמה זמן יכך אין לדעת לאן אגיע ואיך ידע מתי להשגיח וכיצד אני צריכה ביטחון מלא משהו שאוכל להיות במערומי ובמערומי נפשי מולו ש ארשה לו לראותי בוכה מעומק נפשי לראותי נסחפת על גלי הנפש ושיוכל לראותי עפה על מעמקי הנפש הזקנה ושלא ייבהל כשתעצור לרגע נשמתי ושלא ייבהל כשיפרפר גופי שוב ושוב וידע כמה זמן מותר לחקות בין מוות למוות מתי אמצע מקום שארגיש בו בטוחה מספיק לחזור לראשיתי להיולדות הראשונה שלי שאגלה סוף סוף מי אני באמת אז נאמר לי פעם אגלה את סוד השלמות ורק אז אוכל למות ולא לשוב יותר