שלום! חדשה פה

[Or light]

שלום! חדשה פה

איך רמת הכתיבה שלי לדעתכם? האם תחום הכתיבה יתאים לי? מצרפת לינקים לכמה דברים שכתבתי תודה למגיבים

 

[מ ש ה ג ל ז ר]

האם את מעונינת לקבל ביקורת?

 

[מ ש ה ג ל ז ר]

נא לאשר שקראת את אזהרת ביקורת באדום

 

[Or light]

אין בעיה!

כל עוד מדובר בביקורת בונה...

 

[מ ש ה ג ל ז ר]

... אלך לקרוא, בנאי...

 

[מ ש ה ג ל ז ר]

כן,

שלושה סיפורים כתבת, מבין שהם נכתבו בסדר כרונולוגי, האחד ראשון אחריו השני והשלישי נכתב שלישי, יש שיפור עצום בין הסיפור הראשון לשלישי, בשלישי כשאת כותבת הייתי רוצה זה משתלב בסיפור, בראשון ובשני כשאת כותבת הייתי רוצה, זה להסתיר זהות, לכתוב בשם אחר, לגרוע מהוצאת הרגשות בכתיבה. כמות המילים שקטנה מסיפור לסיפור לא פוגעת, להיפך היא ממקדת את הההבנה שדברים שאת מכוונת אליהם. סיפור 1, לדעתי לא נכון, אני לא מומחה בעולם החרדי, אבל ידוע לי שאין "התייחדות" בין גבר לאישה (ותודה לרבי ומורי מספר הסיפורים שלמד איתי הרב חנן) של הישארות לבד בחדר. היה חסר לי הסבר למה בחורה דתיה (וזאת כי הבאת את הסיפור מפיה של בחורה דתיה) פתאום מתנגדת לדבר שגה מובנה בחיים שלה, בחברה בו היא נמצאת, שקורה לחברותיה, לאחיותיה לשכינותיה כדבר שבשיגרה. הניגוד בין חשיבה חרדית לחילונית המסופר בסיפור צריך לבוא גם מתוך בניית רקע לקונפליקט הנוצר אצל גיבור הסיפור, סיפור 2 מעודי לא הרגשתי אושר אמיתי מהו, יצאתי לחיפושים לראות איה אוכל למצאו . איך מחפשים משהו שלא מרגישים הולכים לשאול - נחמד הגעתי לבית השכן העשיר אך הוא לאחר ששמע את שאלתי, בהינף יד גרשני והורה לי לחזור אליו כשאמצא את נוסחת הפלא למבוקשי ... למה מבקש הוא שתחזרי כשתמצאי? - כי הוא לא מאושר בעצמו - טוב מאוד. הגעתי לשכן הגאה, זה שתמיד הולך בגב זקוף, אך הוא אפילו לא סובב ראשו לעברי ורק פלט, ספק לי ספק לעצמו: חוץ משחקן איני עוד כלום ... תיאור של גאה - טוב מאוד לפתע נזכרתי בשכנה שמביתה נשמעים תדיר קולות מצהלות של ילדים. מבלי להשתהות הישמתי פעמי לעבר ביתה, אך רק היטתי קמעא את אוזני ותיכף גמרתי אומר להסתלק לגומחתי... בכיה הרטיט את ליבי אך משום מה לא נגע אל לב בעלה הרוטן והעצבני... המאושר לא צריך לבכות על מר גורלו, כך חשבתי לעצמי . כאן זה מאולץ ולא אמין - את היטית את הסצינה לכיוון רצוי לך לסיפור ללא הצדקה, (תדיר מצהלות ילדים בבית כה עצוב? - לא הגיוני) ואולי בבית העסקן החכם והמצליח, שכנו של דודי אמצא את מבוקשי, תיכף ומיד יצאתי לדרכי אך גם שם הסתפקתי במשמע אוזני והחילותי לשוב לאחורי. מה שמעתי? מילים אשר תצילנה אוזניכם משומעם.. קללות נמרצות הטיח הוא על בן שיחו לטלפון. גם כאן בעייתי, - אולי הוא מוכיח פושע שעשק אלמנות וזקנים? - הטיית הסצינה לכיוון שלא הגיוני ללא הסבר מספק איש מאושר אשר טוב לו , אינו צריך לקלל את האחרים, לחש לי ליבי . הלב שלך מחליש את הלוגיקה המתבקשת, בחלק הזה של הסיפור את מבלבלת בין מחפשת לשופטת לדעתי את עדיין מחפשת כאן, עדיין לא במצב של לשפוט ישבתי על מיטתי ותהיתי, האם אכן דשא השכן תמיד ירוק יותר ולא קיים עלי חלד אדם מאושר באמת??? זהו נגמרו החיפושים? החלטת להחליט? זאת זכות הסופר לעשות סיום לחיפוש, רק שכאן שתי תוצאות החיפוש האחרונות שהיו מורסות בהחלטות שלך החלישו את המשפט הנכון הזה, ועשו אותו קצת ילדותי ופשטני, כאילו זהו החלטתי מהר מדי. מתוך מחשבות נרדמתי... והנה בחלומי ילדה לבושה בלויי סחבות קופצת וצוהלת ועל שפתיה מתרונן חיוך רחב וכובש . ילדתי, קראתי אליה . כן, היא השיבה . האם את מאושרת, שאלתיה . ודאי, השיבה היא . האם את עשירה, שאלתי תוך פזילה אל בגדיה . הילדה הנידה את ראשה לחיוב ולמראה תמיהתי השיבה את המשפט אותו שמעתי עוד בילדותי: "איזהו עשיר , השמח בחלקו" ... למשמע התשובה התעוררתי, התנערתי וקראתי אל אלוקי : אלוקים, תן לי את היכולת... לא להיות עשיר, לא להיות חכם ולא להיות גאה . תן לי היכולת להיות מאושר, להסתכל תמיד על הדשא שלי, להסתפק ולשמוח במה שכבר הענקת לי . תן לי טוב שאוכל לראות תמיד שהוא טוב ולהשאר מאושר . כאן קטע הסיום לא מובן, כאילו נלקח והודבק מסיפור חסידי מיסטי משהו, יש כאן כשל סיפורי, כשל לוגי. הרי בתחילת הסיפור לא ראית אושר, אז מאיפה את רוצה לראות טוב ולהשאר מאושר. הטוב - מאיפה צץ פתאום הטוב? מהיכן נלקחה ההבחנה ההבחנה שטוב ומאושר אחד הם? ובלויי סחבות הם הטוב? - למה? סיפור 3 יופי, יופי, באמת יופי... נקי פשוט ומהלב. משמח אותי שהוא השלישי, ולא הראשון, שכיוון כתיבה מתנקה שהמילים הפשוטות מתגלות ככל שאת כותבת תמשיכי לכתוב שבת שלום משה

 

[Or light]

תודה לך

נהנתיי מאד לקרוא את דבריך, יש לי גם הרבה מה להשיב עליהם אך מאחר ואני מאד עסוקה אעשה זאת ביום ראשון. תהיה פה? ושוב תודה אור

 

[מ ש ה ג ל ז ר]

אהיה

 

[Or light]

היי בוקר טוב

ראשית אחזור ואודה לך על התיחסותך היסודית ליצירותי. אני מבינה שאתה מומחה בתחום או משהו בסגנון ולכן על מנת שאבין את כל מה שכתבת אשאל כמה שאלות בהקשר להערותיך. * לגבי הסיפור על החרדים הוא נכון מאד והוא אינו פרי דמיוני. שמעתיו משכנה חרדית. בררתי אצלה את הנושא והיא אמרה שההתייחדות בחדר ייחוד תלויה במנהגים. לא הבנתי מה לא היה ברור ברתיעתה של אותה אחת, מכיוון שהנושא כ"כ סגור בציבור הזה היא לא ידעה שזה מה שעבר גם על הקודמות לה. "הניגוד בין חשיבה חרדית לחילונית המסופר בסיפור צריך לבוא גם מתוך בניית רקע לקונפליקט הנוצר אצל גיבור הסיפור,"- לא הבנתי איזה סוג של קונפליקט הייתי צריכה ליצור. * בהקשר לסיפור על האושר- הבאתי גם סוגי בתים שלכאורה נראה שאצליהם נוכל למצוא את האושר, ובשיר הגעתי לבתיהם ו"תפסתי" אותם במצב שגם הם כואבים/ זועמים, לא התכוונתי לאמר שהם לעולם אינם מאושרים, אך כוונתי היתה שלא זה האושר שחיפשתי- אושר שמקרין מהאדם תמיד. כיצד אם כן היה עלי להדגיש זאת? ולגבי אותו איש חשוב שכעס בטלפון, בכוונה השתמשתי במונח קללות כדי שלא תהיה אפשרות לפרש זאת כאילו וכעסו מוצדק. סיום הסיפור- מדוע הוא כשל לוגי? לא באתי להראות כי הלבוש בלויי סחבות הוא המאושר אלא שלמרות הבלויי סחבות יכול הוא להיות מאושר וזה תלוי באדם ובהרגשתו. *תודה על המחמאות על השיר השלישי- לא ידעתי שהוא הטוב מכולם. שוב, אלפי תודות על עזרתך. אור

 

[מ ש ה ג ל ז ר]

טוב, אני לא מומחה, סתם קורא די הרבה

1.אני לא מבין גדול במנהגי אנשים דתיים, אני מניח שיש שונות במנהגים בין קבוצות החרדות יותר או פחות, אבל הנקודה כאן היא לא אם הנערה יודעת יותר או פחות, הנקודה היא שיש כאן בעיה סיפורית. כשאת כותבת סיפור עלייך לצאת מנקודת הנחה כי הסיפור יהיה בעל מבנה, הגיון, ורצף סיפורי שעומדים מסבירים ותומכים האחד בשני, כך שהסיפור יעמוד בפני עצמו להבנה של הקורא הסביר. עלייך להבין שאת הסיפור קוראים אנשים שלא מכירים את הדקויות בעולם עליו את כותבת, באם הגיבורה שלך היא חריגה בעולמה, כי התנהגותה אחרת מחברותיה שכנותיה... משהו גורם לה לפחד, להרהורים, לרתיעה יש קונפליקט בינה בין הסביבה, ממה הוא נוצר? הסיפור שלך שואב מהסביבה שלו את הקיים שבו בחורות דתיות עושות א.ב.ג. ... הוא לא חייב להסביר יותר מדי, כי את מסתמכת על ההכרה שלנו (גם של החילונים) את המציאות הזאת. הסיפור שלך מתאר את ההתלבטויות של הנערה, הסיפור שלך לא מתאר לי למה זה קשה לה בניגוד לאחרות. אבל זאת רק דיעה שלי, של קורא ולא מומחה... לגבי הסיפור השני. בהקשר לסיפור על האושר- הבאתי גם סוגי בתים שלכאורה נראה שאצליהם נוכל למצוא את האושר, ובשיר הגעתי לבתיהם ו"תפסתי" אותם במצב שגם הם כואבים/ זועמים, לא התכוונתי לאמר שהם לעולם אינם מאושרים, אך כוונתי היתה שלא זה האושר שחיפשתי- אושר שמקרין מהאדם תמיד ההסבר שלך מקשה לי יותר להבין, אני לא הבנתי כי את מחפשת אושר שמקרין מהאדם תמיד, באם את כיוונת לשם, אז לדעתי המטרה הזאת לחולטין לא מוסברת בסיפור. וזאת מבלי להתווכח על ההגיון האפשרות והחשיבה שיש אדם המקרין אושר תמיד ... דבר שבאמת צריך להסביר בהרבה של מילים וחשיבה לקורא הסביר בכדי שיסכים להבין... . כיצד אם כן היה עלי להדגיש זאת? ולגבי אותו איש חשוב שכעס בטלפון, בכוונה השתמשתי במונח קללות כדי שלא תהיה אפשרות לפרש זאת כאילו וכעסו מוצדק. אי אפשר לקלל רשע? לא מבין את ההגיון בכך?. אני מכיר המון סיפורי רבנים וצדיקים שקיללו רשעים קללות נמרצות. סיום הסיפור- מדוע הוא כשל לוגי? לא באתי להראות כי הלבוש בלויי סחבות הוא המאושר אלא שלמרות הבלויי סחבות יכול הוא להיות מאושר וזה תלוי באדם ובהרגשתו. שוב לא הבנתי את רצונך לומר זאת מהסיפור. זאת היתה הבעיה שלי בסיפור הזה, לא הבנתי לאן כיוונת, חוסר היכולת שלי להבין את כוונתך נובע , לדעתי, מכשל של הגיון בקו הסיפורי, הסצינות שבסיפור לא מכוונות למחשבה שאת רוצה ליצור אצלי. אבל, שוב, אני רק קורא אחד, ואולי אחרים יאמרו אחרת... לגבי השלישי, הוא הכי אומר לי פשוט, ונכון, אבל וכאן אבקש רשותך לעוד קצת של ביקורת היות ואת קראת לו שיר. הוא באמת יותר מחשבה מפרוזה, יותר לכיוון של מחשבה תיאור מצב נפשי, הוא רק בסיס נקי שממנו , תיאור מקום נפשי יפה לכשעצמו, המאפשר לצאת ולעשות סיפור עעל שקרה ונהיה לאדם שמחשבות כאילה יש בו... אבל, שוב, אני רק קורא אחד, ואולי אחרים יאמרו אחרת... בברכה משה

 

[הקוראת בקקאו]

אם חושבים כמספרי סיפורים-

הרשימות שהבאת כאן נקראות ככתיבה יומנית, הרהורים, מחשבות, אולי ראשי פרקים מורחבים. יש כיוון אבל אין כאן ס י פ ו ר. אם היית עומדת על הבמה ומספרת את מה שכתבת - איך היית בונה את הסיפור/ים שלך? יש לך רעיונות יפים ושלד. עכשיו צריך לבנות את העצמות, הפרקים, ולהעלות עליהם את הבשר. תפנימי את ההערות בביקורת שקיבלת ותחשבי לעצמך - בעצם, על מה ועל מי הסיפור שלי ואיפה ואיך אני (המספרת) בתוכו בהצלחה

 

[מ ש ה ג ל ז ר]

שלום לך קקאו, מילים של חוכמה...

מילים שלך, "על מה ועל מי הסיפור שלי ואיפה ואיך אני (המספרת) בתוכו, " מילים של חוכמה. אוסיף להן עוד קצת של המשך "איך אני הולכת, ולאן אני רוצה להגיע בתוכו" כי סיפור שאנו מספרים, אנו יודעים את תחילתו את דרכו את סופו, ואנו מוליכים את הקורא בדרך שכבר הלכנו. בברכה משה

 

[הקוראת בקקאו]

הי משה

התוספת מתקבלת בברכה. תודה