שלום חדשה פה..

[א י ז ד ו ר ה]

את צודקת

וברור הצורך שלהם לוודאות
לא מסכימה איתך לגבי לאהוב ילדים מהר
אחרי 12 שנה של הוראה וחינוך אני יכולה להגיד לך שאני אוהבת ילדים מהשניה הראשונה, ללא תנאי
מעצם האמונה שלי שילדים צריכים לקבל אהבה גדולה כדי לגדול ולהיות אנשים טובים. וגם כי באמת, אני אוהבת ילדים. והם תמיד אוהבים אותי בחזרה.

ואני לא אגזים אבל יש רשימה ארוכה של הורים שלא יוצאים לבלות בערב אם אני לא יכולה לעשות להם בייביסיטר. הם לא יקחו מישהי אחרת.

עובדה שהילדים בגנים שעבדתי היו רצים ומחבקים אותי כבר אחרי כמה ימים מתחילת השנה.
ילדים מרגישים מתי אוהבים אותם באמת.
וגם הילדים שלו, והוא, שמכיר אותם, רואה את זה.

ותאמיני לי, שהבן הצעיר שלו כבר שיגע לי את השכל בדיוק ברגע שרציתי לשבת בשקט ולדבר עם אבא שלו אחרי שלא ראיתי אותו שבוע
ומאד רציתי לשבת איתו בשקט ולדבר,
ואין ספק שהכל זה עיניין של זמן

ברור שיהיה קשה, זה לא שעכשיו קל
אבל יהיה טוב.

 

[סולמותוחבלים]

הרמתי ידיים !!!!

אי אפשר לדון עם מישהו שיודע הכל !!!
זה שהאבא הולך לייעוץ - יופי לו ויופי לילדים.
הכוונה הייתה, עם כל הכבוד לידע הנרחב ולניסיון עם ילדים, הייתה שכאשר זה נוגע לילדים הפרטיים כדאי שגם את תשמעי קצת מאיש מקצוע שמתמחה בילדים ונוער .... העולם הרבה יותר מורכב ממה שאת מתארת ונפשם הרבה יותר מורכבת מהתיאורים הפלקטיים והדטרמיניסטיים שלך.
אין דין החוויה שאת עברת כדין החוויה שלהם ולדעתי המשוחדת (לא כי אני מעביר ביקורת, אלא כי יש לי "קצת" קילונמטרז' בעניין) את מערבבת דברים. צעקתך על "זכויות" אומרת הרבה מדי (לפחות לטעמי) והייתי ממליץ לבדוק אותה ואת מקורותיה לפני שהיא יוצרת בניין קלפים גדול מדי מעל הילדים
בנוסף, זוגך הנוכחי נמצא בתהליך שבו ימצא תובנות רבות. אינך יודעת מה קורה בתהליך זה (כי אחרת אני מניח שהיית כבר מספרת לנו....) אבל יכול להיות שהוא עדיין מתמודד עם הקריסה שהייתה ועם הנסיבות שלה ולא מצליח להשקיע כ"כ הרבה במחשבה קדימה. הוא עלול (או עשוי - תלוי לגרסת מי) למצוא שאין הבדל גדול מדי בין העזיבה לצורך מימוש הזכויות לבין ההליכה המהירה קדימה לצורך מימוש הזכויות וזה עלול / עשוי להקשות מאד על יחסיכם אם עמדך הבסיסית תישאר כך.... חוזו לא ביקורת אלא נקודה למחשבה בונה ....

 

[רפסודיה]

לא חושבת שאת מפלצת

אלא שאת אינך באמת מבינה מה קורה כאן.
את מכחישה ומקטינה את מה שבשום אופן אסור להקל בו ראש. להמעיט במשקל של זה כפי שאת עושה זה חוסר הבנה תהומי שלך למה שקרה להם לילדים האלה בחייהם הצעירים. הבית שלהם ועוד איך התפרק. טוב לפחות שהם בבית בו היו קודם, באותה סביבה ואותו בי"ס, אך בית זה לא הארבעה קירות אלא הנפשות שבתוכו והקשר שביניהם.
ושום הקלה שאת עושה לזה לא תשנה את העובדה האכזרית שאמא שלהם נטשה אותם. שזו החויה שיש להם מהקשר עם אמא שלהם. ולא רק ששנה מאז הנטישה שלה זה זמן קצר, אלא שהחוויה הזו מעצבת את התבנית שיש להם בנפשם לגבי קשר עם דמות ההתקשרות הראשית שלהם וזה ישפיע להם על החיים לכל החיים.

לא עברת עדיין לידה של ילד משלך, בשר מבשרך, לכן עדיין אינך יכולה להבין זאת מתוך חויית חייך לכן מציעה לך להעמיק ולקרוא מחקרים על התקשרות כדי להתחיל להבין מה המשמעות של זה.

 

[א י ז ד ו ר ה]

גם אם אני אקרא מחקרים

זה לא יהיה אותו דבר כמו להיות אמא ביולוגית.

ושוב. לא אני נטשתי אותם אז למה כל ההאשמות נופלות עלי כשאני באה עם כוונות טובות?

אני לא מקטינה בשום אופן את מה שהם עברו, חס וחלילה, אני פשוט באה בגישה שעם כל הטראומה (גם גירושים רגילים זה טראומה..) יש חיים אחרי.
וחשוב שיהיו, והם יכולים להיות טובים. אפילו מאד. כל זאת מבלי להקל ראש על מה שהיה.

לי כילדת גירושין דווקא מה שהיה קשה היה המעבר של דירה, שכונה, בית ספר וכו. וכל העיניין של הנדודים בין הבתים. איפה הבית שלי? כאן הם חיים בבית אחד. וזה הבית שלהם.

שנה זה מעט למבוגרים אבל עבור ילדים שנה זה המון זמן!

וכמו שאני רואה, בעיקר את הקטן, הוא כל כך זקוק לדמות אימהית והוא התקרב אלי (לא רוצה עוד להגיד נקשר..) מאד בצורה שהפתיעה גם אותי.

לקרוא מחקרים זה חשוב, וקראתי על זה דווקא כדי לבחון את ההשפעה של הגירושין של הורי עלי, ואין ספק שזה חשוב
אבל החיים זה דבר אחד ומחקרים זה מעניין וחשוב, ואנחנו בני אדם ומנסים לעשות את המיטב.

לא עברתי לידה ואני גם לא מתכוונת
זה לא עושה אותי דמות פחות טובה לילדים
עם כל הכבוד
דווקא זו שכן הרתה וילדה אותם היא זו שעזבה..

 

[רפסודיה]

אין כאן עניין של אשמה

ואת לא אשמה בכלום. אני מאמינה לך שהכוונות שלך טובות אבל בחרת להכנס לקשר לא עם גבר גרוש "רגיל" שם אפשר יותר בקלות לומר שהחיים לא נגמרו, אלא גבר שהוא כעת גם אבא וגם אמא וגם המפרנס של שני ילדים שאמא שלהם נטשה אותם. במובן מאוד משמעותי החיים הקודמים שלהם אכן הסתיימו, ולדעתי טוב היה אם אבא שלהם היה דוחה את כניסתו לקשר זוגי.
בכל מקרה את/אתם תעשו כראות עיניכם.

 

[א י ז ד ו ר ה]

ואם הוא ידחה כניסה לקשר זוגי

מה זה ישנה?
שנה זה לא מספיק שהוא לבד?

גם הוא ננטש, אז עוד מגיע לו הארכה בעונש?

גם ככה הוא לבד וקשה לו וזה רק עושה אותו פחות רגוע וסבלני,
מאז שאני איתו אני רואה את השינוי שחל בו לטובה.

 

[רפסודיה]

זו דעתי. אלה חייכם שלכם, לא שלי ושל ילדי

אין לי ויכוח איתך. שאלת לדעת אנשים בפורום ולכן עניתי לך.
כמה שקשה לו לבד, לילדים הרבה הרבה הרבה יותר קשה והם ילדים, לא מבוגרים. הוא כבוגר יכול להתאפק עם סיפוק צרכיו או לפחות למתן מאוד את המענה המיידי על צרכיו, הילדות שלהם לעומת זאת לא תחזור על עצמה. זה הזמן שלהם והוא קריטי.

 

[chili3]

מצד שני אם היא לא תהיה זה לא יחזיר את האמא

הנטישה של הילדים לא תשתנה

אני מקווה שהם מסוגלים לתת לילדים קשר רציני ושהיא לא תצא להם מהחיים פתאום
כי זה ללא ספק יערער את עולמם שוב
אבל כל זה לא קשור לנטישה של האמא (או מה שלא היה שם)
לדעתי אם הקשר יוצג באופן כנה ואמיתי לילדים, יש סיכוי שזה יכניס הרבה שמחה לחיים של כולם
לא תמיד צריך ונכון לעבוד לפי ה'ספר'

ולשאלת הכותבת ...
להיות גלויים ואמיתיים עם הילדים
לא לשחק איתם משחקים, הם חכמים ומבינים הכל
לשתף אותם בכנות בסוג הקשר שלכם

במקביל בן זוגך צריך לעשות הכל כדי לחזק את הקשר שלהם לאמא
לקחת אותם בעצמו אליה אם היא לא מביאה את עצמה אליהם ולא לנהל מלחמות על גבם
הרווח בחיזוק הקשר יהיה נקי לכולכם

 

[s e l e n e]

ואגב חווית הנטישה שכולם מזכירים כאן

את יכולה להבטיח לילדים הללו - אחרי חודשיים בלבד - שאת לא תעזבי אותם?
אני מהמרת שבגילך כבר עברת אי-אלו הכרויות וקשרים, ובוודאי היו לך כאלו שחשבת שיהיו לנצח, או לפחות לטווח הרחוק, ובסוף הסתיימו די מהר.
אם באמת אכפת לך מהילדים הללו, חישבי טוב טוב מה את מסוגלת להבטיח להם וגם לקיים...
צר לי שגם אני לא נותנת עצות מעשיות, אבל כמו כולם, גם אני חושבת שעשיתם (ובעיקר בן-זוגך, כי לך באמת אין שום אחריות כלפי הילדים) טעות רצינית.

 

[א י ז ד ו ר ה]

אי אפשר להבטיח כלום

גם אחרי שנתיים אי אפשר להבטיח כלום. גם אם נתחתן עוד 5 שנים זה לא מבטיח כלום.

חוץ מזה גם אני אני אפרד ממנו אני יכולה להיות איתם בקשר ואני מכירה הרבה מיקרים כאלה

עכשיו אני מוגדרת כמישהי שאבא מכיר ומאד מחבב ומנסים לבדוק את הקשר, לא יותר מזה
שנה שלמה הוא לא הביא אף אחת לבית
זה לא שהוא מביא כל אחת שהוא יוצא איתה

ולכן אני גם לא מבטיחה להם כלום. לא עכשיו ולא אחר כך.

וכן, בצורת חיים של היום אנשים מתחתנים ומתגרשים לפעמים גם שלוש פעמים.

את יודעת למה את לא נותנת עצות מעשיות?

כי אין לך..

בעולם שכולו טוב אבא ואמא חיים לנצח ביחד. במציאות זה לא קורה,
אז מנסים לעשות את המיטב,

גם הורים נשואים עושים טראומות לילדים שלהם...אז מה? הם הולכים לקרוא מחקרים? לא, הם עושים את המיטב להבנתם. הורות לא לומדים בבית ספר.


אני שמחה בשביל הילדים שאבא שלהם הכיר אותי ולא מישהי אחרת שרק תקטר לו על כמה קשה לה עם המצב ולא נוח שהם אצלו וזה שאין כסף בקושי לצאת לבית קפה.
והבית קטן ורחוק אלא שאני מקבלת הכל באהבה.

 

[מנסה ומתנסה]

מוסיפה...

מציעה לשמור על פרופיל נמוך ככל האפשר.
וכן - ללכת על ביצים. בהחלט !
זאת המשפחה שבחרת להתחבר אליה, זה המצב,
זה ההורה, זאת האמא - אם את מעוניינת בכל ה"חבילה",
ואת באמת "אוהבת" את הילדים כמו שכתבת בשרשור,
אז זה בדיוק העניין כרגע (ולעוד תקופה ארוכה) - ללכת על ביצים !

מה זה כולל?
להיפגש עם האבא בשעות הלימודים של הילדים. בערבים להיפגש מעט
ומחוץ לבית, ואם צריך להביא בייביסיטר (בני כמה הילדים בני העשרה?).
לשנות את מקום המגורים שלך כך שתגורי קרוב יותר (כן. את אומרת שהילדים צריכים להתאים
את הצרכים שלהם לשלכם - הנה אפשרות שאתם תתאימו את הצרכים שלכם
לשלהם).

בהחלט (בהחלט!) לא להגיע לארועי סיום או אחרים, ללא קשר לרצינות של בן זוגך כלפייך.
הרצינות והמחוייבות שלו צריכה להיות כלפי ילדיו בראש ובראשונה, וזה לא כולל להחליף את אמא
שלהם אחרי היכרות של חודשיים (! !).

ושוב - אם את באמת אוהבת את ילדיו (ואני יכולה להבין שזה קשה אחרי חודשיים),
אז המחוייבות שלך היא להפציר באבא לנצל כל הזדמנות לתרום לקשר עם האם,
כולל לפתור "סיבות טכניות" בגללן הילדים לא מגיעים אליה לסופי שבוע !

כן, יכול להיות שזה לא נעים לך, לבן זוגך, אבל זאת ה"חבילה" שבחרת להיות בה.
(גם אם את ו/או בן זוגך בוחרים להדחיק ולהתעלם מהמשמעות של המצב המשפחתי
המורכב הזה).

על המצב הנפשי והריגשי בו הילדים נמצאים, כבר הרחיבו בתגובות האחרות.

ביקשת עצות מעשיות - אז הנה, מוצע לך פה.

 

[גלים גלים]

 

[גלים גלים]

אני אתן לך דוגמא מהעולם שלי כאשה גרושה

שנה אחרי שנפרדתי מבעלי הכרתי בחור נחמד. נפגשנו אך ורק כשהילדים לא היו איתי. עבדתי אז בטירוף+ דיוני גישור שעוד לא נגמרו. כמו אצלכם, לא היה הרבה זמן לזוגיות.
שמחתי מאד בקשר ורציתי שגם הילדים יהנו מנוכחותו המרגיעה והנעימה, שיהיה עוד מבוגר טוב בחייהם; אבל לא רציתי למהר, כדי להגן עליהם.

רק אחרי חצי שנה הזמנתי אותו לפגוש את הילדים, (וסיפרתי על זה מראש לגרוש). במשך חודשיים בערך בן זוגי בא לפגישות קצרות -ביקור ופיצה, סרט, סיבוב בעיר, טיול.
הוא לא בא לישון אצלנו, ולא נכנס לחיי הילדים בצורה רצינית עדיין. אחרי כמה זמן בילה איתנו יום שלם ואינטנסיבי. אחרי עוד זמן- בא לסופש משפחתי.
בקיצור לקחנו את זה לאאאט וטוב שכך. אחרי כשנה, נפרדנו, מסיבות שלא קשורות בגירושין/בילדים דוקא.
הבן הצעיר שלי עד היום (כמעט שנה אחרי) שואל עליו, מתי נראה אותו, אני מתגעגע אליו.

אני חושבת שההחלטה להתקדם עם זה לאט היתה נכונה מאד. גם במקרה הזה- שנפרדנו, והילדים נקשרו אליו, ועוד הרבה יותר אם היינו מצליחים בקשר ומתקדמים הלאה איתו, והוא היה הופך למבוגר משמעותי בחייהם כמו שהוא ואני קיוינו.

אני מקוה שהתיאור הזה עוזר קצת להבין איך תהליך כזה נראה במשפחות אחרות.

 

[א י ז ד ו ר ה]

אז מה בעצם את אומרת..?

נכון
צריך לקחת את זה לאט
אבל גם זה לא מבטיח כלום
ואחרי שנה נפרדתם.

הגעתי למסקנה שכל משפחה היא שונה, וכל אחד בא מהמטען שלו,
ולפי התגובות שאני רואה פה שם ובכל מקום,
בכל מקרה, ומה שלא עושים, זו סיטואציה שתמיד הילדים יפגעו ממנה,

אני לא יודעת מה היה המצב של הבחור שהכרת, רווק? גרוש? עם ילדים? בלי? רוצה ילדים משלו? לא רוצה?

זה שונה. כאן אני רווקה בלי ילדים בת 39. עם כל הכבוד גם הזמן שלי יקר וחשוב לי להכיר את הבית שלו ולראות אם אני בכלל רואה את עצמי משתלבת במשפחה הזו.
אז נכון, אולי זה לא אידיאלי, אולי תגידו שאני חושבת רק על עצמי, אגואיסטית, וכו',
אבל עם כל הרצון לעטוף את הילדים הפגועים והנטושים בצמר גפן אני צריכה לחשוב גם על עצמי.

אני שמחה שפגשתי אותם כי עכשיו אני לפחות יודעת שהם מקסימים ושאני רואה את עצמי בעתיד חלק מהמשפחה הזו.

ולגבי הסיפור שלך, אני חושבת שהילדים יכולים להישאר איתו בקשר. אין סיבה לנתק בינהם.

 

[רפסודיה]

דוגרי זה הכי טוב

כעת את אומרת את זה באופן כן וברור- שאת עושה בדיקה אם המשפחה הזו, כפי שהיא מתאימה לצרכייך. לחשוב על עצמך ולדאוג לעצמך זה גם רצוי וגם חיובי.
רוצה רק להדגיש נקודה:
בתחילת הפוסט ענית למישהי/הו: "ואל תשווי את המקרה שלך למקרה שלי. זה אחרת כשאמא מביאה בן זוג וזה אחרת כשאבא מביא בת זוג. למה ? ככה." רק להזכיר לך שהילדים ננטשו על ידי אמא שלהם. ולפחות עד כה כל שיש להם במציאות הוא את הפניות של אבא שלהם, להיות להם גם כאבא וגם כאמא. מקווה שכן תמצאו את הדרך לבנות את הקשר שלכם כך שרק יסויף להם ושיישאר מספיק מקום לילדים להתפתח, ושלא יבוא על חשבונם, בנוסף למה שכבר קרה בחייהם.

 

[וכשאני לעצמי]

ילדים יכולים להיחשף לחיים

לא צריך לבודד אותם מההתרחשיויות
צריך לתווך להן אותן כחלק מהחיים
הצמר גפן הזה שאנחנו מתעקשים לפעמים לעטוף בו את הילדים, לא בהכרח מועיל
גם אמא שלהם וגם אבא שלהם יהיו כנראה בתקופה של חיפוש בני זוג, זה חלק מהחיים
תבואי, תגידי שלום אני החברה החדשה של אבא, נעים מאוד
אני כנראה אהיה פה לפחות כמה זמן
אני לא אמא שלכם ולא תחליף אבל אני מבוגר אחראי
תגדירי את היחסים שלך איתם נכון לכרגע
אם זה יגמר, תסבירו להם שזה נגמר
לא צריך להמציא טראומות ולא חרדות נטישה
כשמה שיש באמת זה חברות אהבה וזוגיות (אפילו אם הן לא נצחיות)