שלום,חדשה פה

[ornme]

נסיעות לחו"ל זה משהו אחר,

הרי הוא לא נמצא כאן.
ארוחות שישי ברוב המשפחות זה משהו שנמשך לאורך השנים. גם לאחר שהילדים יוצאים מהבית. זה או ארוחת שבת.
וחבל שאת לא חלק מהעניין .
הנוכחות שלך בארוחות הללו לא אמורה לקדם אותך לקראת מגורים עם ילדיו... הנוכחות שלך תתרום לכך שגם לאחר שיעזבו את הבית, לא יווצר מצב בו האיש שלך, שיחיה איתך, ילך בקביעות לפגישות עם ילדיו בלעדייך... או יותר גרוע, שהארוחות הללו יופסקו בגללך... (הוא לא יסלח לך על דבר כזה)
אם את באמת רוצה אותו, תצטרכי לקבל אותו עם כל החבילה.

זה לא בדיוק להמתין בסבלנות שמשהו מטריד ייגמר.
המשהו הזה עתיד להמשך. ועדיף שיימשך, לטובת המערכת שלכם.

 

[רפסודיה]

שניכם רוצים בקשר אבל הצרכים שלכם שונים

אני לא חושבת שאת רוצה יותר מדי (אין יותר מדי- הרצונות שלך לגיטימיים כפי שהרצונות שלו לגיטימיים), אבל את רוצה מהקשר דברים אחרים מאשר בן זוגך רוצה מהקשר. שניכם בסה"כ מעוניינים בקשר הזוגי שביניכם, אבל יש לכם ציפיות ורצונות מאוד שונים וכל אחד מכם רואה את ה"תבנית" של הקשר בצורה מאוד שונה מהאחר. ואת אינך מתייחסת לשונות בין בן זוגך ובינך ולהבדלים האלה בין הצרכים שלך והצרכים של בן זוגך.
ועוד נקודה למחשבה כאשר הוא מספר לך תכנים משיחות שלו עם ילדיו ומדובר בתכנים ואמירות שהם ביקורת שלילית עלייך את צריכה לזכור שהוא לא "נקי" בעניין הזה, העברת המידע הזו היא דרך עקיפה לומר לך את מה שהוא חושב בעצמו ולא נעים לו לומר לך ישירות ממנו אלייך. השיחה עם אמא שלו והאמירה שלה שאת מנסה לנתקו מהמשפחה, רק מחזקת אצלי את התחושה הזו -
צריך לשים לב מה העמדות הסמויות, שאינו מבטא במילים ישירות, של בן זוגך כלפי הקשר שלכם. המוקד זה הוא ולא ילדיו או אמו- מי שעושה פיצול בין הקשר אתך לבין כל המרקם ה"משפחתי" זה הוא. ההבנה הזו יכולה להסביר לך אחוז גבוה מתחושת הפיצול שאת מרגישה.

 

[פיצ111]

לא,אנחנו רוצים בדיוק את אותו הדבר

הוא רוצה חיים זוגיים מלאים,רק שאינו מוכן לוותר על שום דבר על מנת להגיע לשם.
אבל הבנתי מתגובותיכם שאני אמורה לקבל זאת ולוותר.

מוזר.לא חשבתי שזה מה שתגידו

 

[רפסודיה]

יש מרחק גדול

בין לחיות את חייך ולקיים קשר זוגי מתוך הרגשה שאת "מוותרת" על צרכייך, לבין לחיות מתוך הבנה שההגדרות שלך למה נכנס בחיים זוגיים מלאים שונות מההגדרות שבן זוגך מגדיר. הביטי וראי מי הגבר שעומד לצידך ומה נמצא ביכולות, באפשרויות וברצונות שלו. העלי למודעות את הפער בין איך שהיית רוצה שהוא יהיה, לבין מי שהוא במציאות.
כרגע מתוך מה שתיארת אני מבינה שאת מתוסכלת ומרגישה שאת במלחמה על זמן משותף וחווה את הזמן שהוא מקדיש לילדיו כבא על חשבונך. את לא צריכה לוותר על עצמך אלא להפסיק לשים את עצמך בתחרות. כי תחרות אין כאן אלא שוני.
מניחה שהיה מקל עלייך לו היית מכירה בכך שהאיש שלך זקוק לפחות זמן "יחדנס" או לחלוקה אחרת של זמן ממה שאת רוצה בקשר שלכם, עצם ההכרה בשונות הייתה עוזרת לך להבין שזה לא נגדך.

 

[azaria]

לא נגדה, אבל גם לא ממש בעדה.

אני לא מתכוון בצורה של תחרות או "לטובת מי אתה יותר?"
אלא לכך שלא ממש משנה מה ההסברים לתופעה. יותר חשובות התוצאות וההשפעות שלה.
והתוצאה כאן היא שהשואלת לא באה על סיפקה. לא מקבלת את מה שהיא רוצה ומרגישה שצירכה ושמגיע לה. וחמור מכך, לא נראה שיפור באופק. רק שיכוי שאולי פעם בעוד כעשור יתכן שיהיה אחרת.

 

[רפסודיה]

מסכימה איתך לגמרי

וכפי שאמרתי, הצרכים שלה לגמרי לגיטימיים, רק שקשה לה לראות שעם האיש הזה יש סימנים בולטים לעין שהרבה ממה שהיא רוצה לא יקרה. וכרגע היא בוחרת להישאר בתוך הכעס והמרמור ואינה מכירה בכך שלא ניתן ולא צריך לשנות אותו, וגם שאיננה צריכה לוותר על עצמה אלא לבחון בינה לבין עצמה האם כדאי לה לבחור באיש הזה, והאם הוא, כפי שהוא, באמת מתאים לדרך בה היא רוצה לחיות את חייה.
היא מוכנה לא להביא עוד ילדים לעולם רק כי היא נמצאת עם איש שכבר סגר את הבסטה שלו בעניין, היא מרגישה נלחמת על זמן משותף ואינטימי עם הבן זוג ועוד כפי שתיארה כדי שהקשר הזה ישרוד היא משלמת מחירים מאוד גבוהים. אני במקום שלה לא הייתי מוכנה לזה על אף האהבה שהיא מרגישה כלפיו.

 

[לילי301]

ברוכה הבאה

ראשית, מהמילים שכתבת לא נראה שהבנת לאן את נכנסת, גבר - אלמן - מבוגר - ילדים בוגרים.. יכולת ההכלה שלך צריכה להיות בשמיים.
כשנכנסים למערכת מורכבת חייבים להניח רגע בצד את ההתעסקות במה אני רוצה, במערכת כזו צריכים לתת תשומת לב יתרה לצרכים של יחד (ילדים משני הצדדים, משפחות מורכבות וכמובן בני הזוג).

כמובן שכולנו אנשים בוגרים ובוחרים עבור עצמנו, זכותנו לקום וללכת מכל מקום בכל זמן.

שנית, לא ברור לי למה את מתעקשת להמשיך להרגיש פגועה? החבר'ה התנצלו, קבלי באהבה והלאה.. למה להתעסק במשהו שקרה לפני חודשים, למה להמשיך לדוש בזה ולכעוס?
נסי לשנות גישה - אולי זה יפתי פתח לדברים טובים ()מי יודע אולי הבת שלו תבקש שתצטרפי אליה לסיבוב קניות בקניון ).

אני חושבת ששווה לתת הזדמנות ולנסות גם ללכת לארוחות השישי - נכון, זה יהיה מביך, רגיש ואפילו תצטרכי ללכת על קצות האצבעות בפעמים הראשונות,
אבל אם תאפי עוגה טובה במיוחד אולי עוד יתאהבו בך.

התורה שלי (שלי לעצמי) אומרת לנסות הכל, כדי שאם וכאשר לא יצליח אוכל להתלונן ולהתקרבן בצדק

ואחרון ודי.. שאלת את זוגך פעם מה הוא מצפה מהקשר שלכם? האם הוא רוצה זוגיות צפופה, האם יש מחשבות על חתונה? ילדים נוספים?
האם אתם גולשים על אותו הגל או שאת מאמינה שככל שיעבור הזמן תוכלי לשכנע אותו להתאים את עצמו?

 

[פיצ111]

תודה

נכון,לא הבנתי לאן אני נכנסת...לצערי..אבל גם כשהבנתי ,ניסיתי וניסיתי ושום דבר לא עזר.החלטתי פשוט להניח לזה.
הם אמרו שלא התכוונו לפגוע,אבל אני יודעת שחברה שלהם,או חביבה עליהם,אני לא אהיה.הם מנומסים בשביל אבא שלהם.לא יותר מכך.וכנראה שעלי להשלים עם זה. מבחינתם הוא אמור להיות עם אמא שלהם וזהו.אני מבינה את זה.לא קל לי לדעת שאני איתו בגלל טרגדיה. לא פשוט בכלל.
וכן,הוא היה רוצה זוגיות מלאה.אפילו יותר ממני.אני הייתי מוכנה להמשיך כך אם מידי פעם היה לי אותו לעצמי קצת.
אני מקווה שאני טועה ,אולי רואה שחורות בגלל ייאוש ושאכן משהו ישתנה בקרוב....

 

[לילי301]

יקירתי,
במשך השנים מאז גירושי החלטתי על חוק אחד, אני לא מתאמצת להיות במקום בו לא נח לי. מי שרוצה אותי יקבל ויאהב בלי לגרום לי אי נעימות.

אני יכולה לומר לך שבמשך כל השנים כאשר הרפיתי ושחררתי, לא התעכבתי ולא התעקשתי הגיעו הדברים הטובים באמת.

אני לא אומרת להיפרד, אני אומרת להניח. להניח לכעס, לייאוש, לעקשנות, ללחץ ולחיפוש אחרי המקום שלך בחייו.
אני אומרת לנסות להנות מהזמן שכן יש לך איתו, להנות מהדברים שהוא כן נותן, גם אם הם מעט לטעמך.

בעוד כמה חודשים תראי האם זה גורם לך צער, האם את מרגישה שאת עדיין מוותרת על עצמך, על זכויותיך, שאיפותיך בזוגיות,
והאם המצב השתפר ודווקא כשאת לא ביקשת, לא לחצת הוא בא ונתן - אז, רק אז תקבלי החלטות.

אהבה גדולה כמו שאת מתארת לא פוגשים בכל יום, תנסי.. תעדכני

מקסימום תופתעי לטובה.

 

[kisslali]

נראה לי שיש משהו שצריך לחדד

היי פיצי וברוכה הבאה. נראה לי שקיבלת תשובות נבונות ומחכימות והייתי רוצה להוסיף את דעתי. אולי לא הבנתי אותך נכון, אבל את למעשה מבקשת אותו 'נקי' מעברו, בלי ילדים בוגרים וכו'. ז"א רוצה שהוא יהיה או בן זוגך או אב לילדים בוגרים. זה לא לגיטימי לטעמי, הילדים שלו לא יעלמו ואת תצטרכי למצוא את מקומך בתוך אותה משפחה, תצטרכי לבלוע את הכעס על מה שהיה קודם מצידם ולהתחיל לבנות מערכת יחסית חדשה.

מצד שני, לפי מה שתיארת מי שאחראי לכך שאינכם חיים יחד הוא בן זוגך ולא ילדיו. ילדים, בכל גיל, יכולים להביע דיעה, רצון וכו', ההורה שומע, בוחן, מתלבט ואז מחליט איך להתנהג. נניח שילדיו לא יסכימו שהוא יעשן בבית: הוא יכול להסכים או שלא, אבל הם לא יכולים להחליט בשבילו מה יעשה. בן זוגך יכול להחליט שחשוב לו להמשיך בחייו, תוך התחשבות ומבלי לסלק את ילדיו מהם, ולדאוג שלך יהיה מקום בעולמו, או שהוא יכול לדרוש ממך להתחשב במגבלותיו (הדימיוניים לדעתי) ולחכות עוד עשר שנים לשלב הבא.

מציעה שתחליטי קודם את את רוצה להיות שותפה לחייו האמיתיים (לחיות בבית של משפחה שיש בה גם ילדים בוגרים) ואם כן, שבי מולו ותראי מה בעצם הוא רוצה ו/או מציע. אני לא מציעה שתציבי תנאים אלא תקשיבי. סומכת עליך שתשמעי את האמת.

בהצלחה, ללי

 

[פיצ111]

לא,ממש לא ביקשתי אותו נקי מעברו

ולא ביקשתי להעלים את ילדיו.ממש לא.
ביקשתי ליצור גם לי ולו קצת זמן כיף פרטי משלנו.זהו.זה כל חטאי.
אני מרגישה שאני משתגעת.כולם אומרים שאני אמורה להבין ולהכיל.מה,רק לי זה נראה לא שפוי שצריך להיות עם ילדים כאלה גדולים כל יום שישי?רק לי זה נראה לא לא נורמאלי שאני לא יכולה ללכת עם הגבר אני אוהבת לסרט ביום שישי?מה כבר ביקשתי?
אני באמת לא מבינה למה זה כזה עניין גדול.אני בגילם כבר הייתי מחוץ לבית.
אני כותבת והדמעות פשוט יורדות לי מהעיניים.כואב לי כ"כ.אני לא חושבת שאני כזו רעה ושאני מבקשת כ"כ הרבה.אני מוותרת על ילדים נוספים כי הוא לא רוצה.אני בנתק עם משפחתי בגלל הקשר הזה.כמה עוד אפשר לבקש ממני?
האהבה גדולה,נכון.אני יודעת שדברים כאלה לא באים כל יום.אבל האם אני אמורה למחוק את עצמי לגמרי?
האם הפיתרון היחידי הוא באמת פשוט לוותר גם על המעט שביקשתי?

אני מבינה מדבריכם שכן.
מקווה מאוד שאצליח לעשות את מבלי להיות ממורמרת.כי כרגע אני כ"כ פגועה שאינני מסוגלת להתקרב אליו.אני מרגישה כמו אוויר.

 

[רפסודיה]

יש משהו שאינך רוצה או לא מסוגלת להכיר בו

וזה שהאיש שאיתך שונה ממה שהיית רוצה שיהיה האיש שאיתך. ארוחת הערב ביום שישי היא רק דוגמא אחת קטנה- הוא זקוק/רוצה/מופעל מרגשות אשם/מנסה לפצות או לא משנה מה ולכן מחזיק בנוהג הזה ואת רואה את זה כמחסום שהוא מקים ביניכם. והופכת את רצועת הזמן הזו של שישי כמו סמל להוכיח כמה הוא לא מגמיש את עצמו ומוותר כביכול למען הביחד שלכם. תביני שאין כאן נורמאלי או לא נורמאלי. את לא רעה ולא פועלת מתוך רוע אבל את מבקשת ממנו לוותר על משהו שהוא לא מסוגל לעמוד בויתור שלו. ואינך מסוגלת להשלים עם זה.
תמרור אדום חזק בעיני הוא האמירה שלך לעצמך (שחזרת עליה כאן פעמיים לפחות) היא שאת מוותרת על ילדים נוספים כי הוא לא רוצה. וגם שאת בנתק עם משפחתך בגלל הקשר הזה.
את מרגישה משלמת מחירים גבוהים (שאת לא באמת מסוגלת לשלם), חיה בקשר בו את מרגישה מוותרת על עצמך, מוחקת את עצמך, מרגישה כמו אוויר, מתוסכלת על הויתורים העצומים שאת עושה, כביכול למען האהבה הגדולה, בשורה התחתונה בקשר הזה את מרגישה קורבן, ולאורך כל הדרך הכעס על בן זוגך רק הולך ומתעצם אצלך.
בשלב הזה אני מאוד מאוד מאוד ממליצה לך ללכת לטיפול. הפתרון הוא לא לוותר על המעט אלא ללכת לטיפול, לשבת שם ובעזרת מטפלת להבין ובעיקר ללמוד להיות טובה עם עצמך.

 

[azaria]

מאוד מתחבר.

בין אם הטיפול יוביל לדיבור יותר פתוח ומועיל מול בן הזוג, דבר שאולי יצליח למצוא דרך ששניהם יוכלו לחיות איתה.
או שהטיפול יוביל אותה להבין שכנראה המחירים של הקשר הזה גבוהים בכדי להצדיק את עצמם. למרות ויתורים עצומים והשקעות ענקיות מצידה, לא תצליח להגיע לקשר מסוג וברמה שיספקו אותה.

בכל מקרה עדיף להגיע להבנה אחת מן השתיים מאשר להתנדנד אי שם באמצע ולגלות מאוחר מדי שסתם נשרף זמן יקר ובלתי ניתן למיחזור.

 

[kisslali]

מנסה לענות לך

אם הובנתי לא נכון, אנסה להסביר שוב: לא אמרתי שאת רוצה אותו נקי מעברו, אמרתי שאם זה מה שאת רוצה, זה לא יקרה. אני אומרת בפירוש שאת לא אמורה להבין ולהכיל אם את לא רוצה, אבל אם את רוצה אותו אין לך ברירה כי זה התנאי שלו (לא שלי).

לגבי ארוחת שישי, לא מבינה מה הבעיה לצאת לסרט אחרי ארוחת ערב משפחתית?

את לא רעה, ממש לא. את פשוט מסרבת לקבל ולראות את מי שמולך כמי שהוא. זה שתבכי, תכעסי, תשכנעי את כל העולם ואחותו כמה את צודקת והוא טועה, לא ישנה את מי שהוא.

רק את יכולה להחליט מה הפתרון. אם את שואלת אותי מה אני הייתי עושה, אהיה בוטה ואענה שהייתי מחפשת באופן דחוף ונואש מישהו שרוצה מה שאני רוצה, מישהו שיגרום לי להרגיש כמו הבן אדם הכי חשוב בעולם ולא כמו אויר. אני לא חושבת שאהבה, גדולה ככל שתהיה, שווה לוותר על מי שאתה ועל מה שאתה רוצה. זה בטח לא שווה את ההרגשה שאת חסרת ערך מוחקת את עצמך. אהבה זה משהו שגורם לך להרגיש טוב ולא רע.

בהצלחה, ללי

 

[רפסודיה]

חוזרת ומדגישה

כתבת כמה משפטים כאובים מאוד שמתארים את מה שמתחולל בנפשך:
"חלמתי על משפחה אוהבת,ואני מתחילה להבין שכבר לא תהיה לי.".
"בן זוגי לא מבין את הכאב שלי. הוא נותן לי להרגיש שבבקשתי לבלות עימו זמן נוסף אני פוגעת בילדיו ויוצרת נתק במשפחתו."
"הוא מבוגר ממני ולא מעוניין בילדים נוספים,לכן ויתרתי על רצוני זה.משפחתי אינה רואה בעין יפה את הקשר ביננו,ולכן יש נתק ביני לבינם.".
"מבחינתי,ויתרתי על כ"כ הרבה דברים בשביל הקשר הזה"
"אני רוצה לייצר משהו שהוא שלנו.האם אני מתעקשת סתם? הוא אומר שאני סתם מנהלת מלחמה על מנת לראות האם יש לי יותר כוח מול ילדיו. אבל אני לא חושבת כך,אני פשוט רוצה להרגיש שגם אני חשובה,שגם רצונותי ורגשותי חשובים."
את מרגישה שהוא לא מבין את הכאב שלך אבל קודם כל זו את שאינך עושה מספיק מקום לקושי של עצמך ולרגשותייך.
התחושה שלי היא כאילו את על טייס אוטומטי. גם כאשר את יודעת, ברמת הכאב, שבקשר הזה יש קיר, שלא יזוז ממקומו, את עדיין ממשיכה בניסיונות לעבור דרכו. כאילו שתי האפשרויות היחידות שיש הן להתעקש שהקיר יעלם או יהפוך להיות פתח עביר (וזה לא יקרה לא...) או להמשיך להיכנס בקיר ולתהות למה זה כל כך כואב ופוצע.
את כה צעירה ויש עוד מגוון אפשרויות שיהיו טובות ומיטיבות לך בחיים את לא חייבת להיכנס בקירות.

.

 

[chili3]

מאוד קשה לשפוט מהמקום שלך

אבל רק רוצה להזכיר לך משהו חשוב
לא התגרשת כדי להתפשר על זוגיות
זה משהו שהזכרתי לעצמי מאז שהתגרשתי, כשחשבתי להתפשר על דברים בזוגיות או בבני הזוג שיצאתי איתם
הייתי מזכירה לעצמי שלא התגרשתי כדי להתפשר
וברור שכל החיים זה פשרות. אבל כל אחד צריך לעשות לעצמו רשימה של דברים שחשובים לו ושעליהם הוא לא מוכן להתפשר.

אני למשל נמצאת היום בזוגיות עם בחור דתי כשאני חולנית ומטבע הדברים אני צריכה 'לוותר' בדברים הנוגעים לשמירת שבת וכו'
אבל על איכות הזוגיות והחיבור בנינו אני לא מתפשרת ולא הייתי מתפשרת. לא בשביל זה אנחנו בזוגיות שניה, לא בשביל זה עברנו גירושים (רובינו לפחות)
אני לא חושבת שבן זוגך לא בסדר, אני יכולה להבין את הקשיים שלו כהורה יחיד
עכשיו את צריכה להחליט עד כמה הפשרה אפשרית והגיונית מבחינתך
אין סיבה שבמקום שבו את נמצאת בחיים, תצטרכי להתפשר עד כדי בדידות ומירמור

 

[azaria]

זה מה שחשבתי ולא הצלחתי לבטא.

תחושת הבטן שלי היא שאולי הזוגיות הזו לא נועדה להיות.
הציפיות שלה לא ממש מתחברות עם המציאות שלו.
ההצהרות שלו לא ממש מתחברות עם המעשים שלו.
המירמור המובן שלה מכרסם באהבה, ברומנטיות ובבסיס הקשר.
היא מחפשת חיזוקים למה להתאפק כמה וכמה שנים ואולי התפשר על כעשור מחייה וכמובן על חלום הילדים הנוספים.

אולי העצה הנכונה היא שכדאי לבדוק את נכונות הקשר הזה? אולי כדאי לחתוך מוקדם ככל האפשר ולהמשיך בחיים? יש עוד גברים בעולם. אולי יימצא שידוך טוב יותר. אולי אפילו נסיך מושלם על סוס לבן ממש?
למה להתפשר על דברים חשובים כל כך?

ואם להשתמש לרגע בשפה של ניהול סיכונים, או השקעות: האם (גודל ההקרבה) כפול (משך הזמן המוערך [פלוס מקדם היסטריה וקיזוז אופטימיות יתר] ) שווים את (איכות התוצאה [כלומר חיי הזוגיות שיהיו בעתיד]) כפול (ההסתברות שזה אכן יקרה) ?
וכמובן שצריך לשקול את זה מול האלטרנטיבות. למשל פרידה עכשיו עם כל הצער והכאב הכרוחים בכך, והסיכויים למצוא בעתיד זוגיות הרבה יותר מספקת והרבה פחות תובענית (מלשון דרישות)?

 

[פיצ111]

תודה רבה על התייחסתוכם

אני מרוקנת לגמרי,הרגשתי שאני פשוט מאבדת את שפיותי.
אכן נתתם לי נקודות רבות למחשבה,ואין לי ברירה אלה לבחון את המשך הקשר הזה.
אני די מפחדת.
נכון,מבחינת איכות הקשר ביננו אני מאושרת,טוב לי איתו בכל המובנים.מה שעושה לי רע הוא הן כל הויתורים והבעיות מסביב.ואני צריכה לחשוב האם להמשיך בקשר הזה למרות כל הבעיות או לא.
אני מפחדת שלא אמצא קשר כזה שוב.מנסיוני המועט בעולם הגרושים גרושות,יצאתי עם תחושה לא טובה כלל של שוק בשר אחד גדול.מי מבטיח שאמצא גבר שאוהב אותו?שהוא אותי?שהוא ירצה ילדים נוספים?שאוכל להיכנס להריון?שנסתדר? אם יש משהו שלמדתי זה שאי אפשר לדעת שום דבר.
אנסה לחשוב כפי שיעצתם לי.
מקווה שאגיע לתשובה הנכונה עבורי.

תודה רבה לכולכם!

 

[רפסודיה]

מאחלת לך הרבה כוח ושתתחזקי

אחת הדרכים לאגור כוח (בעיני) היא להפסיק לפחד מהפחד.
כלומר כאשר את אומרת משפט כמו זה: "מבחינת איכות הקשר ביננו אני מאושרת,טוב לי איתו בכל המובנים", שמה נקודה בסיומו וממשיכה: "מה שעושה לי רע הוא כל הויתורים והבעיות מסביב." ...
זה אומר שהפחד כל כך מפחיד אותך עד שאת מספרת לעצמך שאת מאושרת אבל זה לשקר לעצמך.
ה"מאושרת בכל המובנים" הזה הוא כל כך חלקי. ויש שם חלק גדול של דברים (כל הויתורים והבעיות), שבשום אופן אינך יכולה להשלים איתם, (ועדיף לך שלא תשלימי איתם).
אינך באמת יכולה להתעלם מהחלק השני הזה, מה גם שיש לו נפח כזה גדול בקשר הנוכחי ותהיינה לו גם השלכות עתידיות לטווח רחוק (כמו למשל אם תוותרי כבר כעת בגיל 33 על הבאת ילדים נוספים).
איש לא מבטיח לך שתמצאי גבר שתאהבי או שיאהב אותך וגם אל שתמצאי גבר שירצה ילדים אבל מצד שני, בקשר הזה כבר ידוע לך שהגבר המסוים הזה לא רוצה ילדים. וגם שיש בקשר הזה חלקים גדולים שעושים לך רע ושהמשקל של הרע כמו שאת חווה כעת מאפיל על הקשר, מעלה לך את מפלס הכעס, וגומר לך את הרגשות החיוביים כלפי בן זוגך.
אם תאזרי אומץ לערער על מוחלטות ה"מאושרת בכל המובנים" ולתת מקום גם לחלקים שקשה לך לראות שקיימים במציאות, ייתכן שתגלי אז שגם אם לא מובטח שמחכה לךנסיך אהוב ואוהב שרוצה ילדים, גם אם לא, אולי עדיף לך לבד, ולחיות את חייך מתוך תחושה טובה עם עצמך. אולי זה עדיף לך על פני להמשיך למחוק את עצמך בקשר בו את מרגישה מוותרת על עצמך.
חוזרת וממליצה לך ללכת לטיפול, ולא לעשות את הדרך הזו לבדך ללא עזרה מקצועית.

 

[chili3]

קבלי החלטות מתוך חוזק, לא מתוך פחד

אני לא מכירה אותך אומנם
אבל מהשרשור הזה מצטיירת לי בחורה עצמאית וחזקה
בחורה שעמדה בזכות עצמה מגיל צעיר
שרואה את עצמה גם היום יכולה לחיות בלי גב משפחתי
ואני מניחה שאם לא היית עצמאית ואם לא היית יודעת מה את רוצה בחיים, לא היה נוצר חיבור בניך לבין גבר 'בוגר'.
אגב, מהבחירה לצאת עם גבר מבוגר ב 18, ברור שאת בחורה עם אומץ ושלא היה לך אכפת שאנשים מסביב ירימו גבה, הלכת עם האמת שלך באומץ.
בחורה כמוך לא צריכה לקבל החלטות מתוך פחד !
תסתכלי על עצמך במראה, תיהי גאה במי ומה שאת
ותזכירי לעצמך שמגיע לך את הטוב ביותר