מנסה לנשום1
New member
שלום! חדשה פה
סוףסוף יש לי אומץ לכתוב. אני אחת מחמישה ילדים, ואני אמא לשניים. רציתי לקבל עיצות, איך מתמודדים עם אמא שכל הזמן מתלוננת, מאיימת שלא תראה אותנו ושתמחק אותנו אם נהיה בקשר עם אבא? הם התגרשו לפני שנה, בני 60+, ניסתה להתאבד (פעמיים כשהיינו קטנים ושוב לפני שנתיים) והאשימה אותנו הילדים בנסיונות ההתאבדות, שלא מתייחסים אליה מספיק. כועסת שלא באים אליה לפחות פעם באמצע שבוע וגם בסוף שבוע, כולנו פזורים בארץ, עובדים ובכל זאת בשישי ושבת תמיד יש אתה מישהו, אנחנו עם ילדים ובני זוג, והרעל שלה הורג אותנו, אותי זה פשוט מגעיל כבר. היא מניפולטיבית, היא לא עונה בכוונה לטלפון ואז כולנו בהיסטריה שהנה שוב היא תנסה להתאבד, ואז כשעונה אומרת: לא התחשק לי לענות, אתם לא באמת דואגים לי. היא מסרבת ללכת לטיפול נפשי. היא ממוטטת אותי ואת אחיותיי. זה פוגע לנו במשפחות, בילדים, בזוגיות (כמה בעלי יכול לראות אותי בוכה/עצבנית/מצוברחת). כל הלחץ הזה והדאגה, שלא לדבר על רגשות האשם שאולי כן עשינו משהו לא בסדר. אין מצב להתנתק ממנה, אני משוחחת איתה פעמיים ביום כי אני יודעת כמה היא מסכנה בזה שכל כך רע לה, שהיא לא יכולה לשמוח בשביל אף אחד.אני יודעת גם שהיא הקריבה הכל למעננו, כדי לגדל אותנו, היא גם טורחת להזכיר לנו כל הזמן איך עבדה במשק בית כדי שנגדל ונלמד ולא יחסר לנו. סליחה שכזה ארוך מהפעם הראשונה, אבל רבץ לי המון על הנשמה. אשמח לטיפים להתמודדות. תודה.
סוףסוף יש לי אומץ לכתוב. אני אחת מחמישה ילדים, ואני אמא לשניים. רציתי לקבל עיצות, איך מתמודדים עם אמא שכל הזמן מתלוננת, מאיימת שלא תראה אותנו ושתמחק אותנו אם נהיה בקשר עם אבא? הם התגרשו לפני שנה, בני 60+, ניסתה להתאבד (פעמיים כשהיינו קטנים ושוב לפני שנתיים) והאשימה אותנו הילדים בנסיונות ההתאבדות, שלא מתייחסים אליה מספיק. כועסת שלא באים אליה לפחות פעם באמצע שבוע וגם בסוף שבוע, כולנו פזורים בארץ, עובדים ובכל זאת בשישי ושבת תמיד יש אתה מישהו, אנחנו עם ילדים ובני זוג, והרעל שלה הורג אותנו, אותי זה פשוט מגעיל כבר. היא מניפולטיבית, היא לא עונה בכוונה לטלפון ואז כולנו בהיסטריה שהנה שוב היא תנסה להתאבד, ואז כשעונה אומרת: לא התחשק לי לענות, אתם לא באמת דואגים לי. היא מסרבת ללכת לטיפול נפשי. היא ממוטטת אותי ואת אחיותיי. זה פוגע לנו במשפחות, בילדים, בזוגיות (כמה בעלי יכול לראות אותי בוכה/עצבנית/מצוברחת). כל הלחץ הזה והדאגה, שלא לדבר על רגשות האשם שאולי כן עשינו משהו לא בסדר. אין מצב להתנתק ממנה, אני משוחחת איתה פעמיים ביום כי אני יודעת כמה היא מסכנה בזה שכל כך רע לה, שהיא לא יכולה לשמוח בשביל אף אחד.אני יודעת גם שהיא הקריבה הכל למעננו, כדי לגדל אותנו, היא גם טורחת להזכיר לנו כל הזמן איך עבדה במשק בית כדי שנגדל ונלמד ולא יחסר לנו. סליחה שכזה ארוך מהפעם הראשונה, אבל רבץ לי המון על הנשמה. אשמח לטיפים להתמודדות. תודה.