שלום! חדשה כאן

שלום! חדשה כאן

ובכלל בעסק של הפורומים. יש לי ילד מקסים בן 2.5, מלאך קטן עם תלתלים זהובים עד הכתפים. רק מה- התלתלים כבר איבדו צורה וחם ומזיעים וחול ודי. צריך כבר להסתפר. ומשום מה יש לי הרגשה שזה לא ילך כל כך בקלות. הפצפון בעל גיבוש זהות עצמאית נחושה מאוד לא יתן כלכך מהר למספריים להתקרב אליו. אז איך עושים את זה? איך? וחוץ מהעצות המועילות, כל מי שימליץ לי על מספרה סבלנית וטובה לילדים באזור הקריות- יבורך. תודה מראש
 

צימעס

New member
1 - תשאלי אותו, אולי הוא יסכים.

2 - אצלינו מספרת-אמא עובד מצוין. בסביבה שלו, בלי פחדים וחששות ממקום, ספר , וחפצים לא מוכרים.
 

לאה_מ

New member
לי יש בן 3.8 שעדיין לא הסתפר,

אז אני אתן את הזווית הזו: את הבכור שלי סיפרתי בגיל שנה וחצי בערך. סיפרתי אותו כי נראה לי שחם לו, ושהשיער הארוך (הכל יחסי, אני אומרת עכשיו
) מפריע לו. לקחתי אותו למספרה מיוחדת לילדים בת"א. הוא בכה שם 45 דקות. בסוף הספר סיפר אותו כשאני יושבת על הברכיים על השטיח בפינת המשחקים, בני יושב עלי והספר הולך מסביב ומספר. חשבתי אז שזה היה שווה כל שקל. היום אני חושבת, שלא היתה שום סיבה לעשות את זה, מלבד הרצון שלי שיסתפר, והאטימות שלי לדרישה המפורשת שלו שלא להסתפר. עם בני הצעיר אני נוהגת אחרת. אנחנו גוזרים מדי פעם את הפוני (זה, אגב, קורה לבקשתו או בהסכמתו - כשזה מפריע לו הוא מבקש), ומאחור הוא עדיין לא רוצה להסתפר. בימים חמים אפשר לאסוף את השיער לקוקו עם גומיה, ונכון שזה קצת יותר "עבודה" בלחפוף ולסרק (ומסרק סמיך...
), אבל אני חושבת שבנקודה הזו עדיף לכבד את הרצון שלו מאשר לכפות עליו את שלי. בדיוק אתמול סיפרתי את הסיפור הזה לחברה, ושאלתי את עצמי איך הייתי מרגישה אם היו לוקחים אותו ומספרים אותי בכפיה. אני יודעת איך הייתי מרגישה
, ואני לא רוצה לגרום שוב לילד שלי להרגיש כך.
 

kby

New member
והצד השני של המטבע

תומר רואה אותי מגלחת את השיער של אבא ומבקשת גם ואני מסרבת בתוקף... לא הייתי מספרת שום ילד בכח (אני אפילו לא גוזרת ציפורניים בשינה מרוב שאני קיצונית בזה
) מה עם הצד השני? מה לגבי לסרב לבקשות של הילד לגבי גופו, כמו תספורת או קיצוני יותר- חורים באוזניים? (ומודה- אמא לא שמה לק אף פעם. תומר נורא רוצה והדודה שמה לה. שמתי את הטעם האישי שלי בצד והחלטתי שמותר לילדה לפתח טעם שונה משלי, ואם לה זה נראה יפה אז כל העולם יכול לקפוץ לי, אין שום נזק. עם גילוח הראש אני לא מצליחה להרגיש אותו דבר, מה גם שיש פחד שהיא תתחרט בשלב מאוחר מדי)
 

לאה_מ

New member
יש הבדל בין תספורת לבין חירור הגוף.

תספורת היא דבר הפיך - השיער יצמח שוב. חורים באזניים זה דבר בלתי הפיך. לכן, כן הייתי נענית לבקשה של ילד להסתפר, ולא בהכרח לבקשה שלו לעשות חורים באזניים (עוד לא נתקלתי בבקשה כזו אצלנו, אז לא חשבתי על זה לעומק, אבל נראה לי שיש צורך בסוג מסויים של בשלות אצל הילד כדי שאני ארגיש שנכון מצידי לאפשר לו לעשות את ההחלטה הזו).
 

לאה_מ

New member
זה כנראה היה לי מאד קשה...

אולי תספורת קצוצה עם מכונת תספורת? ואחר כך נראה הלאה...
 
גם אצלנו - מספרת אמא

את בני הקטן (2.2), אני פשוט מושיבה בתוך הכיור (הוא פיצי ומת על זה), פותחת זרם דק של מים ונותנת לו כוס. הוא משחק במים ואני מספרת טיפה פה וטיפה שם, עד שנמאס לו, ומתקנת עוד קצת בימים שאח"כ. עם בתי כשהייתה בת שנתיים + , לבקשתה, ממש שיחקנו במספרה. ראינו מבחוץ מספרות בטיולינו בעיר ובבית הושבתי אותה על כיסא, עטפתי אותה בחיתול בד בהרבה דרמטיות, התיעצתי עם הגברת על התספורת והתלהבנו מאוד מהתלתלים הצונחים.
 

נטעטע

New member
אני מספרת אותו עם מכונה

הוא בן שנתיים וחצי בשנה שעברה עשינו את זה פעמיים, בפעם הראשונה היה קשה בפעם השניה הושבתי אותו בכיסא האוכל והיה ממש בסדר. בחורף גידלנו שיער והשנה הוא רצה להסתפר אך פחד מהרעש של המכונה, הוא רואה אותי מספרת את אבא שלו ועוד חברים, כל פעם הוא היה אומר כן ואיך שהמכונה התחילה לעבוד התחרט. כשהחלטתי שאין ברירה שכנעתי אותו שזה לא כואב ושאם יכאב אפסיק מיד ואכן זה הלך חלק והוא היה ממש מבסוט "יש לי קוצים" עד כדי כך שאחרי כמה שבועות, השיער עוד היה ממש קצר הוא הצליח לשכנע אותי שאני צריכה לספר אותו.
 

irisgh

New member
אני סיפרתי אותו, אחרי שסיפרתי את אב

אביו. אביו הסכים שאערוך עליו נסיונות. בכל אופן, באופן הזה, יניב קיבל באופן טבעי את זה שאני גוזרת שערות לבני המשפחה(כמו שגוזרים ציפורניים). הפעם הראשונה התרחשה כשהיה בן שנתיים בערך. באמצע נמאס לו. אז הפסקתי, לא משנה כמה מצחיק זה נראה. כמה ימים אח"כ הסכים להמשיך למספר דקות. בהמשך התרגל שאני מספרת אותו. אחרי הפסקה ארוכה בתספורות (שהתחילה כי אני בעצם אהבתי שהיה לו ארוך, והמשיכה כשהוא פיתח התנגדות, אולי בגלל שהרגיש את ההתנגדות שלי ללחצים של הסביבה), הגיע מכת כינים אל הגן. אז תקופה מסויימת הלכנו בקוקו, אבל בכל זאת פחדתי שהמכה תבקר גם אותנו. בסופו של דבר נכנעתי לגננות הרעות ולקחתי אותו למספרת ילדים. לקח לו חצי שעה להתחמם, להתרגל, ולהסכים לשבת עלי כשספר מספר אותו תוך שהוא צופה בערוץ הופ. למחרת בגן כל הגננות החמיאו לו. מאז, כשאני אומרת שהגיע הזמן להסתפר, הוא עונה 'כדי שאני אהיה יפה?'. הוא שאל פעם, למה צריך להסתפר בשביל להיות יפה
. אבל עכשיו, זה מתקשר אצלו להתחתכות, ולמחמאות שיקבל למחרת בגן, אז ממש לא אכפת לו. (מה גם שהספר נותן ארטיק שלוק בסוף
. שיהיה.
 
למעלה