שלום חברים!
אנחנו עובדים עכשיו בבית אריאלה על סיפור אישי. רציתי לשתף אתכם בסיפור שנזכרתי בו. לפני הרבה שנים, על דרך רומית עתיקה עברה עגלה עמוסת תירס טרי. ליד העגלה הלך איכר קמוט ולא מגיל, אלא מדאגאות ועבודה קשה, מושך אחריו סוס עייף ומיואש בדיוק כמוהו. כל ילדי השכונה כולל אני, רדפנו אחרי העגלה, ומבקשים מהאיכר קצת "שיער תירס". העגלון היה מניף את השוט, ברגע שראה אותנו. כל "הגדולים" שראו את השוט המונף ברחו מיד, ורק אני ילדה קטנה, בעלת צמות ארוכות, ועיניים גדולות ומפוחדות, נותרתי מולו, מושיטה את ידי אליו. כמעט תמיד קיבלתי את "שיער התירס" הנחשק. באותם הימים, למי שהיה "שיער תירס" היה לא רק מלך השכונה אלא מלך העולם!!! כל ילדי השכונה, היו רודפים אחריו, מבקשים ממנו קצת "שיער תירוס", הולכים אחריו לכל מקום, מוכנים לעשות בשבילו כל דבר שהוא יבקש, רק כדי לקבל את השיער הנכסף. היינו עושים ממנו הכל, שפם, זקן, פאות, ומה לו??!! בעיקר היינו מצחיקים, מפחידים ומשגעים את כולם. היינו נכנסים לחצרות, עושים פרצוף, צוחקים כמו מטורפים, משאירים אחרינו שובל של תירס נדבק ומלכלך. [השיער היה נופל ונדבק לכל דבר]. האמהות בעיקר הסבתות היו רודפים אחרינו עם המטאטא. היינו בורחים, מתחבאים, ושוב יוצאים ונכנסים שוב למי שנראה לנו שהכי הצחקנו או שגענו אותו. יום שלם ואולי יותר, היינו משחקים בשיער התירס, חודשים דיברנו על זה, וכל החורף תיכננו את מי נשגע בשנה הבאה. כאימא קניתי לילדי מאות משחקים, כולם "הכי - הכי" שאפשר היה להשיג אז,אך שום משחק לא שימח את ילדי כפי ששימח אותי "שיער התירס" ההוא שקיבלתי מאיכר חרוש קמטים,שעבר השכם בבקור על יד ביתי, ובזכותו היום הוא, לא היה כשאר הימים. .
אנחנו עובדים עכשיו בבית אריאלה על סיפור אישי. רציתי לשתף אתכם בסיפור שנזכרתי בו. לפני הרבה שנים, על דרך רומית עתיקה עברה עגלה עמוסת תירס טרי. ליד העגלה הלך איכר קמוט ולא מגיל, אלא מדאגאות ועבודה קשה, מושך אחריו סוס עייף ומיואש בדיוק כמוהו. כל ילדי השכונה כולל אני, רדפנו אחרי העגלה, ומבקשים מהאיכר קצת "שיער תירס". העגלון היה מניף את השוט, ברגע שראה אותנו. כל "הגדולים" שראו את השוט המונף ברחו מיד, ורק אני ילדה קטנה, בעלת צמות ארוכות, ועיניים גדולות ומפוחדות, נותרתי מולו, מושיטה את ידי אליו. כמעט תמיד קיבלתי את "שיער התירס" הנחשק. באותם הימים, למי שהיה "שיער תירס" היה לא רק מלך השכונה אלא מלך העולם!!! כל ילדי השכונה, היו רודפים אחריו, מבקשים ממנו קצת "שיער תירוס", הולכים אחריו לכל מקום, מוכנים לעשות בשבילו כל דבר שהוא יבקש, רק כדי לקבל את השיער הנכסף. היינו עושים ממנו הכל, שפם, זקן, פאות, ומה לו??!! בעיקר היינו מצחיקים, מפחידים ומשגעים את כולם. היינו נכנסים לחצרות, עושים פרצוף, צוחקים כמו מטורפים, משאירים אחרינו שובל של תירס נדבק ומלכלך. [השיער היה נופל ונדבק לכל דבר]. האמהות בעיקר הסבתות היו רודפים אחרינו עם המטאטא. היינו בורחים, מתחבאים, ושוב יוצאים ונכנסים שוב למי שנראה לנו שהכי הצחקנו או שגענו אותו. יום שלם ואולי יותר, היינו משחקים בשיער התירס, חודשים דיברנו על זה, וכל החורף תיכננו את מי נשגע בשנה הבאה. כאימא קניתי לילדי מאות משחקים, כולם "הכי - הכי" שאפשר היה להשיג אז,אך שום משחק לא שימח את ילדי כפי ששימח אותי "שיער התירס" ההוא שקיבלתי מאיכר חרוש קמטים,שעבר השכם בבקור על יד ביתי, ובזכותו היום הוא, לא היה כשאר הימים. .