שלום חברים
כתבתי כאן פוסט ארוך, אודה למי שיקרא אפילו חלק קטן ממנו. לא הייתי כאן הרבה זמן, וברוך השם ההפרעה הרפתה ממני כבר מזמן, שבתי לכאן היום על מנת לשתף אתכם בתחושה כלשהי שלי. מי שמכיר אותי קצת יודע שאני בעניין ההכרויות כי אני מעוניין להכיר מישהי. אז ברוך השם, הזדמן לי להכיר, ואני כבר בשלב התחלתי מתקדם של הכרות עם מישהי. הכרנו ברשת, דרך אתר הכרויות, והיום אנחנו מדברים כל יום בטלפון, ואם לא יוצא בטלפון אז במסנג'ר. אתמול גם נפגשנו לראשונה. הכרנו כבר לא מעט בעקבות השיחות הרבות שלנו, וגם התרשמתי לטובה כשנפגשנו. עכשיו אני רוצה להגיע לחלק שכואב לי בגללו. מי שמכיר אותי יודע גם שאני דתי, לא הכי הכי אבל משתדל. פעם הייתי יותר קרוב להגדרה הזו, כך אפשר לומר. מה שאני בא להגיד- בסוף הפגישה, לפני שנפרדנו, התחבקנו. מי שמכיר קצת את הדת היהודית, יודע שיש איסור על מגע בין גבר ואישה שאינם נשואים, או שאינם קרובי משפחה מדרגה ראשונה (ידוע כ"איסור נגיעה" או כ"שמירת נגיעה). עד עכשיו לא ממש החלטתי אם אני רוצה לשמור על העניין הזה או לא. עד עכשיו לא היו לי ממש קשרים עם בנות ככה שזה לא היה רלוונטי. זה בא לי בהפתעה, כי זה בא מצידה, אז פשוט הגבתי וחיבקתי אותה. אחרי זה התחלתי לחשוב על זה. וזה מטריף אותי, כי זה לא רק העניין הזה. זה מצטרף לעוד קונפליקטים שלי עם הדת. הייתי יכול להגיד לעצמי "להבא אני אשמור על זה, ועל הפעם הזו אני אעשה תשובה (כלומר אבקש סליחה על זה)", אם כך הייתי עושה היה לי קל יותר, אבל העניין הוא שאני לא בטוח שאני רוצה לשמור, כרגע לפחות, על נגיעה. מדובר בדברים שבאים מנבכי נפשי, כמו שהיה חסר לי קשר כזה ורציתי בו, כך גם אני רוצה במגע הזה. ולא, אני לא מדבר על יותר ממגע פשוט, חיבוקים וכו', לא על נשיקה וכל שכן שלא על מעבר לזה. הבעיה היא שזה מצטרף לאוסף הקונפליקטים שלי עם הדת. ולא, זה לא שאני לא מאמין או משהו, אני לא חושב לעזוב את הדת ואין לי ספקות באמונה. אבל יש דברים שקשה לי לעשות כרגע, וזה לא בגלל שאני רוצה לעשות רע או שלא אכפת לי מרצון השם, זה פשוט קשה כי זה מתנגש עם רגשות עמוקים ועם דברים בנפש שלי. נמאס לי כבר מרגשות האשם האלה שאני חווה כל פעם שאני עושה דבר שלא בסדר, נמאס לי מהמחשבות של "אתה כפוי טובה כלפי השם", או מהמחשבות על זה שאני מתרחק (כביכול) ושככה אני לא אוכל להתקדם ולהגשים את עצמי ברוחניות ובדת. וזה כואב לי כל העניין הזה. כי מגע פשוט לא נתפס בעיני כדבר חומרני מאוד או מיני מאוד. וזה כואב, שאני עושה משהו שלא נראה לי כדבר רע, והדבר הזה עושה לי טוב, ואחרי זה אני צריך לחוות את כל רגשות האשם האלה ולהרגיש לא בסדר. אני יכול לכתוב עוד אך כעת לא אוסיף על מה שכתבתי כבר, ותודה למי שקרא. אני פחות מחפש עצה, יותר הקשבה ושיתוף, אך אם יש מישהו כאן שיכול לתת עצה, בפרט אם הוא קרוב לדת ומכיר את זה יותר מקרוב, אשמח לכך. ואני מבקש, כל מי שנגד הדת או שיש לו להגיד דברים כמו "מה אתה צריך את זה בכלל (את הדת), זה סתם עושה לך רע, עזוב את זה וזהו" וכו', אעדיף שלא יגיב כי לא יהיה בזה טעם מבחינתי. ולא, אין לי דבר נגד מישהו כזה, אני אוהב כל אחד מישראל ולא משנה מי הוא ומה מעשיו או דעותיו. אני פשוט מציין שלא תיהיה תועלת בתגובה כזו. ושוב תודה לכל מי שקרא, אפילו חלק.
כתבתי כאן פוסט ארוך, אודה למי שיקרא אפילו חלק קטן ממנו. לא הייתי כאן הרבה זמן, וברוך השם ההפרעה הרפתה ממני כבר מזמן, שבתי לכאן היום על מנת לשתף אתכם בתחושה כלשהי שלי. מי שמכיר אותי קצת יודע שאני בעניין ההכרויות כי אני מעוניין להכיר מישהי. אז ברוך השם, הזדמן לי להכיר, ואני כבר בשלב התחלתי מתקדם של הכרות עם מישהי. הכרנו ברשת, דרך אתר הכרויות, והיום אנחנו מדברים כל יום בטלפון, ואם לא יוצא בטלפון אז במסנג'ר. אתמול גם נפגשנו לראשונה. הכרנו כבר לא מעט בעקבות השיחות הרבות שלנו, וגם התרשמתי לטובה כשנפגשנו. עכשיו אני רוצה להגיע לחלק שכואב לי בגללו. מי שמכיר אותי יודע גם שאני דתי, לא הכי הכי אבל משתדל. פעם הייתי יותר קרוב להגדרה הזו, כך אפשר לומר. מה שאני בא להגיד- בסוף הפגישה, לפני שנפרדנו, התחבקנו. מי שמכיר קצת את הדת היהודית, יודע שיש איסור על מגע בין גבר ואישה שאינם נשואים, או שאינם קרובי משפחה מדרגה ראשונה (ידוע כ"איסור נגיעה" או כ"שמירת נגיעה). עד עכשיו לא ממש החלטתי אם אני רוצה לשמור על העניין הזה או לא. עד עכשיו לא היו לי ממש קשרים עם בנות ככה שזה לא היה רלוונטי. זה בא לי בהפתעה, כי זה בא מצידה, אז פשוט הגבתי וחיבקתי אותה. אחרי זה התחלתי לחשוב על זה. וזה מטריף אותי, כי זה לא רק העניין הזה. זה מצטרף לעוד קונפליקטים שלי עם הדת. הייתי יכול להגיד לעצמי "להבא אני אשמור על זה, ועל הפעם הזו אני אעשה תשובה (כלומר אבקש סליחה על זה)", אם כך הייתי עושה היה לי קל יותר, אבל העניין הוא שאני לא בטוח שאני רוצה לשמור, כרגע לפחות, על נגיעה. מדובר בדברים שבאים מנבכי נפשי, כמו שהיה חסר לי קשר כזה ורציתי בו, כך גם אני רוצה במגע הזה. ולא, אני לא מדבר על יותר ממגע פשוט, חיבוקים וכו', לא על נשיקה וכל שכן שלא על מעבר לזה. הבעיה היא שזה מצטרף לאוסף הקונפליקטים שלי עם הדת. ולא, זה לא שאני לא מאמין או משהו, אני לא חושב לעזוב את הדת ואין לי ספקות באמונה. אבל יש דברים שקשה לי לעשות כרגע, וזה לא בגלל שאני רוצה לעשות רע או שלא אכפת לי מרצון השם, זה פשוט קשה כי זה מתנגש עם רגשות עמוקים ועם דברים בנפש שלי. נמאס לי כבר מרגשות האשם האלה שאני חווה כל פעם שאני עושה דבר שלא בסדר, נמאס לי מהמחשבות של "אתה כפוי טובה כלפי השם", או מהמחשבות על זה שאני מתרחק (כביכול) ושככה אני לא אוכל להתקדם ולהגשים את עצמי ברוחניות ובדת. וזה כואב לי כל העניין הזה. כי מגע פשוט לא נתפס בעיני כדבר חומרני מאוד או מיני מאוד. וזה כואב, שאני עושה משהו שלא נראה לי כדבר רע, והדבר הזה עושה לי טוב, ואחרי זה אני צריך לחוות את כל רגשות האשם האלה ולהרגיש לא בסדר. אני יכול לכתוב עוד אך כעת לא אוסיף על מה שכתבתי כבר, ותודה למי שקרא. אני פחות מחפש עצה, יותר הקשבה ושיתוף, אך אם יש מישהו כאן שיכול לתת עצה, בפרט אם הוא קרוב לדת ומכיר את זה יותר מקרוב, אשמח לכך. ואני מבקש, כל מי שנגד הדת או שיש לו להגיד דברים כמו "מה אתה צריך את זה בכלל (את הדת), זה סתם עושה לך רע, עזוב את זה וזהו" וכו', אעדיף שלא יגיב כי לא יהיה בזה טעם מבחינתי. ולא, אין לי דבר נגד מישהו כזה, אני אוהב כל אחד מישראל ולא משנה מי הוא ומה מעשיו או דעותיו. אני פשוט מציין שלא תיהיה תועלת בתגובה כזו. ושוב תודה לכל מי שקרא, אפילו חלק.