שלום חברים!
אני יודע, אני יודע, המון זמן לא הייתי. הייתי עסוק... אבל רק בדברים טובים. הייתי כמה פעמים בארץ, נולדה לי אחיינית ישר לידיים, זוגי שיחיה החלים לחלוטין ומבלה את זמנו הפנוי בלשגע אותי
והנסיכה, אהבת חיי,
גדלה להיות - ואני אובייקטיבי לגמרי, כמובן - הילדה המדהימה ביותר שאי פעם הלכה על פני
. עכשיו אנחנו באירופה, זוגי ואני, באנו לארץ מוצאו כדי להשתתף בהלוויה של אחיו הבכור. הוא לא שבור לב במיוחד. הפרש הגילאים בינהם מאד גדול והם אף פעם לא היו קרובים כילדים, וכבוגרים הם פשוט לא חיבבו אחד את השני במיוחד. אני בספק אם הם דיברו יותר מפעמיים בעשר שנים האחרונות. אבל בכל זאת, להלוויה צריך לבוא, והוא מנצל את ההזדמנות לצאת מהארון בפני משפחתו. ממש להציג אותי כבן זוגו, להציב אותם מול עובדות מוגמרות. בדרך לכאן הוא התוודה בפני שהדבר היחיד שהוא חושב עליו זה לישון בזרועותי בבית שהיה בית הוריו (ושאחיו גר בו כל השנים, ואפילו לא שינה את העיצוב. שמרנים פה, בעולם הישן). ואכן קיבלנו את אחד מחדרי האורחים שהיה אסור לו כילד בכלל להכנס אליו, מה שאומר שמשאת נפשו בגיל חמש היתה לקפץ על המיטות
, וכבר בלילה הראשון עשינו מעשים שללא ספק גרמו לכל אבותיו באחוזת הקבר המשפחתית להתהפך בקברם. הוא משעשע אותי מאד כשאני רואה אצלו צד כזה ילדותי פתאום. אבל אני מניח שאם אותי היו מגדלים המשרתים והיו שולחים אותי לפנימיה בגיל שבע (
) גם אני הייתי קצת נקמני.
אני יודע, אני יודע, המון זמן לא הייתי. הייתי עסוק... אבל רק בדברים טובים. הייתי כמה פעמים בארץ, נולדה לי אחיינית ישר לידיים, זוגי שיחיה החלים לחלוטין ומבלה את זמנו הפנוי בלשגע אותי
בופיק