שלום חברים יקרים

[החיים דבש2]

שלום חברים יקרים

כמוני כמוכם חסידה "מחופשת"
מעיזה סופסוף להשתתף בפורום בפועל...
אני די הרבה עסוקה במחשבות על ה"חיים הכפולים" אשמח לשתף אתכם...

בינתיים רציתי להתייעץ בעניין שהכי מטריד אותי כרגע:
קודם קצת רקע - אני נשואה באושר לבעל חסיד יקר ואדוק
ויש לנו ב"ה נחת מהילדים המתוקים שלומדים במוסדות חסידיים.
בלב שלי אני "חופשיה" ודי לא סובלת את כל המנהגים המוזרים והלא רלוונטיים לעניות דעתי.
איכשהו אני מסתדרת לחיות בשיטה של "אחד בפה ואחד בלב".
מה שממש מפחיד אותי שעוד מעט בני הגדול יתברמץ (מלשון בר מצוה)
והילד המקסים הזה בן 13 יצתרך להתחיל ללבוש כובע קטיפה שחורה, מעיל שחור ארוך ועוד וד"ל בקיץ ובחורף כל הזמן.
זה כבר משהו שאני לא יודעת איך אוכל לחיות עם זה.
הלבוש הזה נראה לי כ"כ פנאטי, רחוק מהמציאות ולא מתאים.
אשמח לקבל תגובות אם מישהו היה או נמצא במצב כזה.

תודה רבה.
קראתי שוב מה שכתבתי ואני מתחילה לחשוב שאולי זה רק נוגע בקצה הקרחון ?? מה דעתכם?

 

[chaynobody]

ברוכה הבאה!

קודם כל - קיבלי ברכותינו הכנות - תמצאי פה אנשים חושבים ואמפתיים שלא ישפטו אותך כלל - כולנו בסיפור (העצוב, לפחות קצת, אי אפשר לומר אחרת) הזה ומכירים היטיב מה עובר עליך.
ולשאלתך - למה כ"כ ברור לך שהוא יסבול מהלבוש הזה? אם הוא ציפה כל ימי ילדותו להגיע ביום החשוב של הבר-מצוה לכובע ומעיל - אולי זה בשבילו סמן ל"בגרות" והוא שמח לקראתו?
ולמה מפריע לך רק עליו? בעלך סובל מזה כבר שנים (אני מניח) - האם היה לו קשה עם זה?
אם כבר - הייתי מצפה לשמוע ממך שהלבוש הכבד שאת מחוייב בו הוא בלתי נסבל - ובאמת הייתי רוצה לשמוע ממך איך את מסתדרת עם כל הלכות הצניעות הרבות החלות עלייך כאשה "חסידה"?

 

[החיים דבש2]

תודה רבה על ההשתתפות

היה לי מאוד נעים לקרוא ולקבל את האמפטיה למצב שלי.
בקשר ל"בעיה" שהצגתי לגבי הלבוש של הבן שלי, אכן חשבתי בעיקר על הצד שלי, שיהיה לי אישית מאוד קשה לראות
את הפנאטיות שמתלבשת על הילד שלי.
לגבי בעלי, הוא כבר לא בחור ישיבה אז הוא מרשה לעצמו הרבה ללכת בלי כל "השכבות". וכמו שציינת מי שרגיל וגדל כך לא מעלה בדעתו
שיכול להיות אחרת.
ואחרון חביב, שאלת לגבי השכבות שאני לובשת, אכן אכן ממש לא נעים בימי הקיץ החמים,
הפאה והגרביונים ושאר השכבות ליתר בטחון הרבה פעמים אני מדמיינת איך אני לובשת טישרט וכפכפי אצבע... איזה מאוורר...
אולי הילדים שלי יזכו לחיים יותר שפויים, וכמובן שאף אחד בסביבה שלא ישמע

 

[reאלי]

אכן איך את מסתדרת עם הלבוש הארוך???

וכמובן, ברוכה הבאה...

 

[טiבת לב]

אני מסכימה עם מה שכתבת

ישנם דברים שאני משלימה איתם בשביל לשמול על איחוד המשפחה
אני אישית בדברים מסוימים יותר קיצונית ממך
אני יודעת שזה לא מנחם אותך...

 

[מומיה26]

ברוכה הבאה, החיים גם סרט

יופי לך שהחיים דבש ושימשיך כך, אבל לפעמים הם נראים כמו סרט אימה. ומה שמצער זה שהסרט והאימה הם שלנו, אנחנו לובשים את המדים התלושים הללו, ואם לא די בכך אנחנו מלבישים כך גם את ילדינו.

במידה ולא נפלה החלטה לחתוך החוצה מכל מיני סיבות, המשחק הוא למתוח את החבל עד לקצה, ולגנוב אי אלו רגעים של שפיות בחיים. וגם לילדים יש מה למכור, להעביר להם כמה שיותר כלים לחיים עצמאיים דבר שהמסגרות החרדיות לא מעניקות. זה יכול "לכפר" איכשהו על התחושה המוזרה איתה חיים כשמלבישים ומחנכים את הילדים שלא בהתאם לשאיפה.

 

[זאבי110]

מסכים עם כל מילה

 

[אפס שתיים1]

רק עוד פרט אחד קטן וחשוב

בעולם, מקובל לתת לאנשים לבחור את הדרך בה הם רוצים לחיות גם אם האנשים האלה הם בני 13. אז נכון שכהורים עלינו לחנך ותם ולכוון אותם לדרך המתאימה לנו, אבל את חייבת להפנים שבסופו של תהליך לילדיך הזכות המלאה לבחור בכל דרך שתחשוק נפשם. (תודה לך אלוהים שאף אחד מהילדים שלי לא בחר את העולם החרדי

)

ומאחר והוא מקבל חינוך מסויים תני לו ללכת בו. את יכולה בהחלט לעודד אותו לחשוב, תנסי איכשהו למשוך בחזרה את המוח שלו מהלשכה של הרעבע וללמד אותו, בקטנה ובעדינות, להשתמש בה לבדו. אני מאד מקווה שבגיל 18 הוא יעלה על מדי זית ויטמין את השחור בבוידם...

 

[corner of the sky]

ברוכה הבאה

באמת לא קל לראות את ילדינו גודלים ככה

 

[מידל איסט]

ברוכה הבאה וכמה מילים

אני דוודא די מבין את התסכול שלך לגבי הילדים יותר ממך, וכמו שכתבת בעצמך,
זה לאו דווקא מרחמים עליו, אלא בגלל שלך(!) קשה לראות את בנך גודל לתוך אותה שבלונה חברתית
שאת היית מתה לצאת ממנה. פירוש הדבר שהוא יהיה דור... מי יודע כמה לשמרנות החסידית.
מה שאין כן, אם היית מצליחה להוציא אותו מאותה שבלונה, אז לפחות ידעת שהוא וילדיו-נכדייך יזכו לחיות חיי חופש.
אבל יחד עם זאת, אני מאלה שדוגל שצריך לדחוף לכיוון הרצוי מבחינתנו.
נכון, אנוסים, נכון חברה לוחצת ומנדה, אבל עדיין אפשר בצעדים קטנטנים וזהירים להתחיל להראות ניצני...
ברור שאף חסיד לא יכול ביום בהיר אחד לקום ולצאת, זה גם לא יהיה נכון מבחינתו לעשות את זה, כי השינויים ההתנהגותיים שהוא יעבור יכולים לערער לו את שיווי המשקל. אבל כל אחד איפה שהוא נמצא, כדאי יהיה לו לעשות שיונויקטן במקום לעמוד במקום ורק להתבכיין על האניסות.
נכון שלהראות בבית היפך ממה שהם לומדים במוסדות יכול מאוד לבלבל את הילד (תלוי בגילו ובמידת הבנתו)
אבל בסופו של דבר זה כמעט בטוח יביא למצב שהילד כשיגדל יבחר מעצמו לצאת, ויהיה לו הרבה יותר קל.

 

[סמוכה ואינה נראית]

"להראות בבית ההיפך ממה שהם לומדים" - (?!)

לא ממש מעשי כפי שרוצים, ואפילו מסוכן מכמה בחינות - ילדים צעירים לא יודעים להיות פוליטיקאים ופולטים הכל. זה מבלבל ומכעיס דווקא את המערכת והמוסדות שקוראים לסדר. זה קורה הרבה לפני שהילד נעשה מבולבל מהמסרים הסותרים.ומדהים כיצד זרועות המשטר אלופות היכן וכיצד לרחרח.
ילד "מתברמץ" שהולך להיכנס לישיבה קטנה (חסידית?!) ובא עם מטענים שונים לגמרי - דינו סבל.(בין אם יזרום איתך או איתם)
האם יש איזושהי אופציה ריאלית פתוחה יותר מבחינת מוסדות החינוך אליהם את שולחת? אם כן את יכולה לגלגל את ה"אי התאמה" ע"י מסרים שתתחילי לחלחל. אבל אם הילד אמור לשהות במסגרת הפאנאטית - את בבעיה, ואל תנסי להרגיע את עצמך שפלטת אמירות פתוחות אם בסופו של דבר כל מה שהן עושות זה כלום חוץ משחרור תסכול.
לעניות דעתי את חייבת לשבת עם עצמך ולהכיר במציאות מולך: לאן את יכולה להביא את הילדים במקסימום ושזה ריאלי לצד בעלך ? (הרי לא הזכרת כאן גירושין) הרי הילדים הם גם שלו בסופו של דבר. הלוואי ותוכלי לשחרר מתוך החלטה מפוכחת, אבל זכרי שאם אין לך הרבה ברירות - אמירות מסוג "תוציא כבר את השמוינע בגודים שלך" כשיכנס הביתה לא יביאו אתכם רחוק ולשום מקום טוב.

 

[סמוכה ואינה נראית]

המשך (בגלל האריכות)

דבר נוסף שרציתי להגיב כלפי דברי מידל איסט
בעיני בריאות הנפש של הילד קודמת גם לרעיונות של דת מול חילוניות
ולכן בהרבה מקרים עדיף לילד או למתבגר ללעוס שטויות ולחיות בהלימה כלשהי עם סביבתו
להכניס ילדים למרי מובהק מול מוסדות החינוך שלהם - פסול בעיני מאד, מקור הסמכות נפגע, ובמקרה של ילדי אנוסים הסמכות הראויה והטובה היא רבני מוסדות החינוך שלהם. הילדים לא קולטים כראוי את הביקורת ועלולים לבוז לכל הערכים, גם אלו שאת כן מאמינה בהם.
מה יש לעשות ? או להעביר מוסדות או להשאיר, ואז לעטוף את קצת הרעיונות הפתוחים שאפשר כן להגיד בעטיפות מתקתקות ולא בוטות מידי. גם אם לא תסכימי איתי, המציאות תבהיר לך מהר מאד לעשות כן.
(ד.א. אני מתכוונת למרי מובהק שהוא בעייתי, לא לעברות קלות שנפוצות אצל משפחות מודרניות יותר כמו סרטים רדיו וכד')

 

[סמוכה ואינה נראית]

תקון טעות ניסוח

צ"ל:" בעיני ילדי האנוסים הסמכות הראויה והטובה היא רבני מוסדות החינוך שלהם" (אם משחקים איתם ככה)

 

[גבעת חול]

ברוכה הבאה

 

[מבולבלונת]

לכי עם זה עוד צעד

אותי חלחלה המחשבה שיהיה עלי 'לשדך' את הילד שלי בשיטת החתול בשק ולהוביל אותו לחופה עם חיוך מעושה כשהלב שלי קרוע.
טוב שזה לא יקרה!

לכל אחד מאתנו יש את הנקודה הזו שאיתה הוא לא מוכן לחיות, ולרבים מאיתנו זה הילדים, מה מלמדים אותם ומה לא. מה הם יעשו כשיגדלו, איך יראו ועוד ועוד.

ראי את זה כנקודת מפנה-אל תתני לדברים שאת לא רוצה שיקרו-לקרות.

 

[רןרו]

מקסים

תחליטי אמרת שאת חיה חיים מאושרים עם בעלך הדוס .אז מה פתאום מפריע לך הילד .תודי שאת חיה חיים כפולים וזה גורם לך לריגושים אז תמשיכי כך ותתני לילד שלך את התחושה הטובה ביותר כי זה מה שהוא גדל להיות אברך ואת תמשיכי בחייךהכפולים בלי לסבל לילד את החיים החיים שלך כבר מסובכים ממילא אז למה לסבך את הילדים .

 

[רסיסי גל]

למען האמת, מקנא בך

את חופשייה, נוח לך עם חייך כפי שהם ולעת עתה הבעיה שאת מציגה (אינני מקל ראש) היא רק הנושא הזה של הילד.
הלואי עלי, אני חש כבול, אינני חופשי, אינני משוחרר.

לעצם הענין,
חשוב יותר שהילד ידע איך לחיות עם זה.
אני מאמין שהוא דוקא גאה ושמח לקראת הלבוש החדש וחשוב לתת לו את ההרגשת השמחה בשמחתו.
אם יבוא יום והוא יחוש מועקה בשל הלבוש, תשכילי לא לעמוד בדרכו שאולי תשתנה ואת תחייכי מהצד בעונג כמוס...