שלום חברות

[hope13]

שלום חברות

שלום חברות
עוברת אליכן מהפורום השכן, העגול והעליז, זה שנמשך כ- 9 חודשים... הייתי שם כי הייתי בהריון מהחזרת מוקפאים. שבוע אחרי הבטא הראשונה ראינו שק הריון. 10 ימים אח"כ עובר עם דופק איטי. הרופאה שלי אמרה שזה יכול להתפתח לכאן או לכאן והזמינה אותי לאולטרהסאונד נוסף לעוד שבועיים. לא התאפקתי והלכתי לאולטרהסאונד לאחר שבוע (יש לציין שבמהלך אותו שבוע הרגשתי איך הבטן גדלה, הבחילות גוברות, סימנים מעודדים...) ביום א' השבוע בקופ"ח לא נצפה דופק. ביום ג' אולטרהסאונד נוסף שוב ללא דופק. יום ה' אצל הרופאה שלי שסירבה לוותר, מדדה את העובר שוב ושוב, ציינה שהוא גדל אבל - אין דופק. בכאב עצום הפסקתי את התמיכה ההורמונלית ומחכה לגרידה ביום ד'. לא יודעת איך להתמודד עם כל זה. לא יכולה להפסיק לבכות, מפחדת שאולי וויתרתי מוקדם מדי... הצטרפתי אליכן כי אני אמא לתאומים (בן ובת) מתוקים ומשגעים בני שלוש וחצי שנולדו לאחר נסיון רביעי של ivf. כל כך קיוויתי שלא אצטרך לחזור לטיפולים המתישים ואני בטוחה שכולכן מבינות עד כמה קשה לאבד את מה שהיה לי כבר בידיים... וזה קשה למרות שיש לי ילדים בבית. אני גם מרגישה שבגלל שיש לי ילדים (שהם ללא ספק הנחמה והשפיות שלי), הרי החברה מתייחסת לגמרי אחרת לאובדן שלי. היה לי כל כך קשה להיכנס להריון הקודם וגם על ההריון הנוכחי "עבדנו" כחודש וחצי. אבל כולם אומרים לי שזה לא נורא כי כבר יש לי ילדים... אבל אני כל כך רוצה עוד. אני בת 36 ומקווה לזכות להחזיק שוב תינוק שלי. סליחה שהעמסתי עליכן מסר כל כך מבולבל. הרגשתי שרק בפורום כזה אוכל למצוא הבנה אמיתית של אמא שכל כך רוצה עוד... אני מאחלת לכולכן, בכל השלבים הרבה כוח וכמובן תשובות חיוביות... מנסה לשכנע את עצמי שחשיבה חיובית תביא את הטוב אבל כרגע עם כל הדמעות זה קצת קשה. תודה על ההקשבה

 

[עד השמיים ובחזרה]

קודם כל ../images/Emo24.gif

שלום חברות
עוברת אליכן מהפורום השכן, העגול והעליז, זה שנמשך כ- 9 חודשים... הייתי שם כי הייתי בהריון מהחזרת מוקפאים. שבוע אחרי הבטא הראשונה ראינו שק הריון. 10 ימים אח"כ עובר עם דופק איטי. הרופאה שלי אמרה שזה יכול להתפתח לכאן או לכאן והזמינה אותי לאולטרהסאונד נוסף לעוד שבועיים. לא התאפקתי והלכתי לאולטרהסאונד לאחר שבוע (יש לציין שבמהלך אותו שבוע הרגשתי איך הבטן גדלה, הבחילות גוברות, סימנים מעודדים...) ביום א' השבוע בקופ"ח לא נצפה דופק. ביום ג' אולטרהסאונד נוסף שוב ללא דופק. יום ה' אצל הרופאה שלי שסירבה לוותר, מדדה את העובר שוב ושוב, ציינה שהוא גדל אבל - אין דופק. בכאב עצום הפסקתי את התמיכה ההורמונלית ומחכה לגרידה ביום ד'. לא יודעת איך להתמודד עם כל זה. לא יכולה להפסיק לבכות, מפחדת שאולי וויתרתי מוקדם מדי... הצטרפתי אליכן כי אני אמא לתאומים (בן ובת) מתוקים ומשגעים בני שלוש וחצי שנולדו לאחר נסיון רביעי של ivf. כל כך קיוויתי שלא אצטרך לחזור לטיפולים המתישים ואני בטוחה שכולכן מבינות עד כמה קשה לאבד את מה שהיה לי כבר בידיים... וזה קשה למרות שיש לי ילדים בבית. אני גם מרגישה שבגלל שיש לי ילדים (שהם ללא ספק הנחמה והשפיות שלי), הרי החברה מתייחסת לגמרי אחרת לאובדן שלי. היה לי כל כך קשה להיכנס להריון הקודם וגם על ההריון הנוכחי "עבדנו" כחודש וחצי. אבל כולם אומרים לי שזה לא נורא כי כבר יש לי ילדים... אבל אני כל כך רוצה עוד. אני בת 36 ומקווה לזכות להחזיק שוב תינוק שלי. סליחה שהעמסתי עליכן מסר כל כך מבולבל. הרגשתי שרק בפורום כזה אוכל למצוא הבנה אמיתית של אמא שכל כך רוצה עוד... אני מאחלת לכולכן, בכל השלבים הרבה כוח וכמובן תשובות חיוביות... מנסה לשכנע את עצמי שחשיבה חיובית תביא את הטוב אבל כרגע עם כל הדמעות זה קצת קשה. תודה על ההקשבה

קודם כל

שולחת לך המון חיזוקים והרבה כוחות להמשך,ומחזיקה לך את כל האצבעות שהתקופה הבאה שבהחלט תיהיה לא קלה עבור כולכם,תעבור מהר ומאחלת לך שאכן תזכי להחזיק שוב תינוק משלך (והלוואי שבקרוב). תנסי (ואני מתארת לעצמי שזה לא קל) לא להתייחס למה שה"חברה" חושבת או אומרת,זאת את שעוברת את כל התהליך הכואב הזה ולא ה"חברה",אז זכותך להרגיש כאב ותסכול וזה אכן המקום הנכון לפרוק את כל הכאב. מאחלת לך שתוכלי לאסוף כוחות ולהתחזק לקראת העתיד לבוא ,ובכל מקרה אנחנו כאן.

 

[סוכריה על מקל]

ברוכה הבאה ../images/Emo24.gif

שלום חברות
עוברת אליכן מהפורום השכן, העגול והעליז, זה שנמשך כ- 9 חודשים... הייתי שם כי הייתי בהריון מהחזרת מוקפאים. שבוע אחרי הבטא הראשונה ראינו שק הריון. 10 ימים אח"כ עובר עם דופק איטי. הרופאה שלי אמרה שזה יכול להתפתח לכאן או לכאן והזמינה אותי לאולטרהסאונד נוסף לעוד שבועיים. לא התאפקתי והלכתי לאולטרהסאונד לאחר שבוע (יש לציין שבמהלך אותו שבוע הרגשתי איך הבטן גדלה, הבחילות גוברות, סימנים מעודדים...) ביום א' השבוע בקופ"ח לא נצפה דופק. ביום ג' אולטרהסאונד נוסף שוב ללא דופק. יום ה' אצל הרופאה שלי שסירבה לוותר, מדדה את העובר שוב ושוב, ציינה שהוא גדל אבל - אין דופק. בכאב עצום הפסקתי את התמיכה ההורמונלית ומחכה לגרידה ביום ד'. לא יודעת איך להתמודד עם כל זה. לא יכולה להפסיק לבכות, מפחדת שאולי וויתרתי מוקדם מדי... הצטרפתי אליכן כי אני אמא לתאומים (בן ובת) מתוקים ומשגעים בני שלוש וחצי שנולדו לאחר נסיון רביעי של ivf. כל כך קיוויתי שלא אצטרך לחזור לטיפולים המתישים ואני בטוחה שכולכן מבינות עד כמה קשה לאבד את מה שהיה לי כבר בידיים... וזה קשה למרות שיש לי ילדים בבית. אני גם מרגישה שבגלל שיש לי ילדים (שהם ללא ספק הנחמה והשפיות שלי), הרי החברה מתייחסת לגמרי אחרת לאובדן שלי. היה לי כל כך קשה להיכנס להריון הקודם וגם על ההריון הנוכחי "עבדנו" כחודש וחצי. אבל כולם אומרים לי שזה לא נורא כי כבר יש לי ילדים... אבל אני כל כך רוצה עוד. אני בת 36 ומקווה לזכות להחזיק שוב תינוק שלי. סליחה שהעמסתי עליכן מסר כל כך מבולבל. הרגשתי שרק בפורום כזה אוכל למצוא הבנה אמיתית של אמא שכל כך רוצה עוד... אני מאחלת לכולכן, בכל השלבים הרבה כוח וכמובן תשובות חיוביות... מנסה לשכנע את עצמי שחשיבה חיובית תביא את הטוב אבל כרגע עם כל הדמעות זה קצת קשה. תודה על ההקשבה

ברוכה הבאה

למרות ש(בלי להעליב) הייתי מעדיפה לברך אותך "שם" ולא פה. נכון, אנשים לא מבינים שהכמיהה לא סתיימת אחרי ילד אחד. או שניים. שהחלום של הריון ותינוק הוא חלום ארוך טווח. זו בדיוק הבעיה ההסברתית עם טיפולים לילד שני

מקווה שתוכלי לעבור הלאה במהרה...

 

[הדוקטור2]

מחזיקה לך אצבעות

שלום חברות
עוברת אליכן מהפורום השכן, העגול והעליז, זה שנמשך כ- 9 חודשים... הייתי שם כי הייתי בהריון מהחזרת מוקפאים. שבוע אחרי הבטא הראשונה ראינו שק הריון. 10 ימים אח"כ עובר עם דופק איטי. הרופאה שלי אמרה שזה יכול להתפתח לכאן או לכאן והזמינה אותי לאולטרהסאונד נוסף לעוד שבועיים. לא התאפקתי והלכתי לאולטרהסאונד לאחר שבוע (יש לציין שבמהלך אותו שבוע הרגשתי איך הבטן גדלה, הבחילות גוברות, סימנים מעודדים...) ביום א' השבוע בקופ"ח לא נצפה דופק. ביום ג' אולטרהסאונד נוסף שוב ללא דופק. יום ה' אצל הרופאה שלי שסירבה לוותר, מדדה את העובר שוב ושוב, ציינה שהוא גדל אבל - אין דופק. בכאב עצום הפסקתי את התמיכה ההורמונלית ומחכה לגרידה ביום ד'. לא יודעת איך להתמודד עם כל זה. לא יכולה להפסיק לבכות, מפחדת שאולי וויתרתי מוקדם מדי... הצטרפתי אליכן כי אני אמא לתאומים (בן ובת) מתוקים ומשגעים בני שלוש וחצי שנולדו לאחר נסיון רביעי של ivf. כל כך קיוויתי שלא אצטרך לחזור לטיפולים המתישים ואני בטוחה שכולכן מבינות עד כמה קשה לאבד את מה שהיה לי כבר בידיים... וזה קשה למרות שיש לי ילדים בבית. אני גם מרגישה שבגלל שיש לי ילדים (שהם ללא ספק הנחמה והשפיות שלי), הרי החברה מתייחסת לגמרי אחרת לאובדן שלי. היה לי כל כך קשה להיכנס להריון הקודם וגם על ההריון הנוכחי "עבדנו" כחודש וחצי. אבל כולם אומרים לי שזה לא נורא כי כבר יש לי ילדים... אבל אני כל כך רוצה עוד. אני בת 36 ומקווה לזכות להחזיק שוב תינוק שלי. סליחה שהעמסתי עליכן מסר כל כך מבולבל. הרגשתי שרק בפורום כזה אוכל למצוא הבנה אמיתית של אמא שכל כך רוצה עוד... אני מאחלת לכולכן, בכל השלבים הרבה כוח וכמובן תשובות חיוביות... מנסה לשכנע את עצמי שחשיבה חיובית תביא את הטוב אבל כרגע עם כל הדמעות זה קצת קשה. תודה על ההקשבה

מחזיקה לך אצבעות
להמשך טילופים קלים וכניסה מהירה להריון נוסף שיסתיים בעולל קטן חמוד ובריא. אמן במהרה על כולנו.

 

[העין ה 3]

ברוכה הבאה, הופ!

שלום חברות
עוברת אליכן מהפורום השכן, העגול והעליז, זה שנמשך כ- 9 חודשים... הייתי שם כי הייתי בהריון מהחזרת מוקפאים. שבוע אחרי הבטא הראשונה ראינו שק הריון. 10 ימים אח"כ עובר עם דופק איטי. הרופאה שלי אמרה שזה יכול להתפתח לכאן או לכאן והזמינה אותי לאולטרהסאונד נוסף לעוד שבועיים. לא התאפקתי והלכתי לאולטרהסאונד לאחר שבוע (יש לציין שבמהלך אותו שבוע הרגשתי איך הבטן גדלה, הבחילות גוברות, סימנים מעודדים...) ביום א' השבוע בקופ"ח לא נצפה דופק. ביום ג' אולטרהסאונד נוסף שוב ללא דופק. יום ה' אצל הרופאה שלי שסירבה לוותר, מדדה את העובר שוב ושוב, ציינה שהוא גדל אבל - אין דופק. בכאב עצום הפסקתי את התמיכה ההורמונלית ומחכה לגרידה ביום ד'. לא יודעת איך להתמודד עם כל זה. לא יכולה להפסיק לבכות, מפחדת שאולי וויתרתי מוקדם מדי... הצטרפתי אליכן כי אני אמא לתאומים (בן ובת) מתוקים ומשגעים בני שלוש וחצי שנולדו לאחר נסיון רביעי של ivf. כל כך קיוויתי שלא אצטרך לחזור לטיפולים המתישים ואני בטוחה שכולכן מבינות עד כמה קשה לאבד את מה שהיה לי כבר בידיים... וזה קשה למרות שיש לי ילדים בבית. אני גם מרגישה שבגלל שיש לי ילדים (שהם ללא ספק הנחמה והשפיות שלי), הרי החברה מתייחסת לגמרי אחרת לאובדן שלי. היה לי כל כך קשה להיכנס להריון הקודם וגם על ההריון הנוכחי "עבדנו" כחודש וחצי. אבל כולם אומרים לי שזה לא נורא כי כבר יש לי ילדים... אבל אני כל כך רוצה עוד. אני בת 36 ומקווה לזכות להחזיק שוב תינוק שלי. סליחה שהעמסתי עליכן מסר כל כך מבולבל. הרגשתי שרק בפורום כזה אוכל למצוא הבנה אמיתית של אמא שכל כך רוצה עוד... אני מאחלת לכולכן, בכל השלבים הרבה כוח וכמובן תשובות חיוביות... מנסה לשכנע את עצמי שחשיבה חיובית תביא את הטוב אבל כרגע עם כל הדמעות זה קצת קשה. תודה על ההקשבה

ברוכה הבאה, הופ!
איזה כינוי יפה וסמלי. כל כך מוכר לי מקרה כמו שלך. כשעידן שלי היה בן 8 חודשים נכנסתי להריון מ-IVF. באמצע שבוע 7 נצפה עובר בגודל מתאים ללא דופק. הרופא אמר לי לבוא בעוד 3 ימים. לאחר 3 ימים נצפה עובר מתאים עם דופק איטי. הרופא הכין אותי לגרוע מכל והזמין אותי שוב לאחר 4 ימים. עדיין דופק איטי. לאחר 3 ימים נוספים – אין דופק--------------- הרופא שלי, הציע לי (רק אם אני רוצה) להמתין עד שבועיים בתקווה שההריון יצא לבד. החלטתי לעשות כעצתו, ואכן בדיוק שבועיים לאחר מכן, התחיל דימום, שהסתיים בהפלה טבעית של כל ההריון ולא היה צורך בשום התערבות כירורגית נוספת. אולי גם לך כדאי לשקול את האפשרות הזו, בתיאום עם הרופא שלך, כמובן. יש לבחירה הזו גם חסרון, והוא שכאשר ההריון יוצא, רואים אותו. אפילו שהייתי מוכנה לזה – זה רגע מאוד קשה. אבל אני לא מתחרטת על הבחירה שלי. לי יש 2 ילדים. אחד בן 16.5 והשני בן שנתיים וחודשיים. אני חושבת שתמיד ארצה עוד ילדים. זו תחושה שרק מי שחוותה טיפולים יכולה להבין. יש אפילו כאלה שאומרות: "למה לך עוד ילדים? גם ככה זה קשה!" אבל אני כל כך רוצה עוד! אפילו כשהייתי בהריון בשבוע 6 (עוד לא ידעתי שיש בעיה עם הדופק) וראיתי אישה בהריון מתקדם, התפוצצתי מקנאה... שיהיה לך בהצלחה, ושמהר מהר תעברי חזרה לפורום השכן ל-9 חודשים מלאים שבסופם תינוק/ת!

 

[נועה 35]

ברוכה הבאה ושהות קצרצרה!

שלום חברות
עוברת אליכן מהפורום השכן, העגול והעליז, זה שנמשך כ- 9 חודשים... הייתי שם כי הייתי בהריון מהחזרת מוקפאים. שבוע אחרי הבטא הראשונה ראינו שק הריון. 10 ימים אח"כ עובר עם דופק איטי. הרופאה שלי אמרה שזה יכול להתפתח לכאן או לכאן והזמינה אותי לאולטרהסאונד נוסף לעוד שבועיים. לא התאפקתי והלכתי לאולטרהסאונד לאחר שבוע (יש לציין שבמהלך אותו שבוע הרגשתי איך הבטן גדלה, הבחילות גוברות, סימנים מעודדים...) ביום א' השבוע בקופ"ח לא נצפה דופק. ביום ג' אולטרהסאונד נוסף שוב ללא דופק. יום ה' אצל הרופאה שלי שסירבה לוותר, מדדה את העובר שוב ושוב, ציינה שהוא גדל אבל - אין דופק. בכאב עצום הפסקתי את התמיכה ההורמונלית ומחכה לגרידה ביום ד'. לא יודעת איך להתמודד עם כל זה. לא יכולה להפסיק לבכות, מפחדת שאולי וויתרתי מוקדם מדי... הצטרפתי אליכן כי אני אמא לתאומים (בן ובת) מתוקים ומשגעים בני שלוש וחצי שנולדו לאחר נסיון רביעי של ivf. כל כך קיוויתי שלא אצטרך לחזור לטיפולים המתישים ואני בטוחה שכולכן מבינות עד כמה קשה לאבד את מה שהיה לי כבר בידיים... וזה קשה למרות שיש לי ילדים בבית. אני גם מרגישה שבגלל שיש לי ילדים (שהם ללא ספק הנחמה והשפיות שלי), הרי החברה מתייחסת לגמרי אחרת לאובדן שלי. היה לי כל כך קשה להיכנס להריון הקודם וגם על ההריון הנוכחי "עבדנו" כחודש וחצי. אבל כולם אומרים לי שזה לא נורא כי כבר יש לי ילדים... אבל אני כל כך רוצה עוד. אני בת 36 ומקווה לזכות להחזיק שוב תינוק שלי. סליחה שהעמסתי עליכן מסר כל כך מבולבל. הרגשתי שרק בפורום כזה אוכל למצוא הבנה אמיתית של אמא שכל כך רוצה עוד... אני מאחלת לכולכן, בכל השלבים הרבה כוח וכמובן תשובות חיוביות... מנסה לשכנע את עצמי שחשיבה חיובית תביא את הטוב אבל כרגע עם כל הדמעות זה קצת קשה. תודה על ההקשבה

ברוכה הבאה ושהות קצרצרה!

 

[hope13]

תודה לכן על התגובות

ברוכה הבאה ושהות קצרצרה!

תודה לכן על התגובות
שמחה שלמרות הכאב הגעתי לבית חם, תומך ומבין. תודה לכן על התגובות שבהחלט מעודדות. שמעתי כל כך הרבה אנשים השבוע שאמרו לי "מה את צריכה עוד ילדים..." מיותר לציין שלכולם לפחות 3 ילדים בלי שום בעיה להרות. זה נכון, אנשים לא מבינים את הכמיהה ולאחדים היא אף נראית פטתית אבל אני רק רוצה ללדת שוב, רוצה עוד תינוק או תינוקת. אני כל כך אוהבת להיות אמא וכל כך רוצה להיות שוב, כמו כולכן לגבי ההמתנה להפלה הטבעית - גם הרופאה שלי נתנה לי שהות של שבוע להפלה טבעית אך היא טענה שמלבד היתרון שצוואר הרחם נפתח ספונטנית הרי שבשבוע 9 יש בדרך כלל צורך בגרידה בכל מקרה. כמובן שאני מקווה להימנע מהפעולה המפחידה הזו ואני עושה עכשיו את כל הדברים שאסרתי על עצמי בהריון: מרימה את הילדים וכו'. בינתיים אני בהמתנה עד יום ד'. אז שיהיה לכולנו שבוע טוב ובהצלחה לכולן, בכל השלבים

 

[אורנגדה1]

תוכלי למצוא פה הרבה הבנה ../images/Emo24.gif

שלום חברות
עוברת אליכן מהפורום השכן, העגול והעליז, זה שנמשך כ- 9 חודשים... הייתי שם כי הייתי בהריון מהחזרת מוקפאים. שבוע אחרי הבטא הראשונה ראינו שק הריון. 10 ימים אח"כ עובר עם דופק איטי. הרופאה שלי אמרה שזה יכול להתפתח לכאן או לכאן והזמינה אותי לאולטרהסאונד נוסף לעוד שבועיים. לא התאפקתי והלכתי לאולטרהסאונד לאחר שבוע (יש לציין שבמהלך אותו שבוע הרגשתי איך הבטן גדלה, הבחילות גוברות, סימנים מעודדים...) ביום א' השבוע בקופ"ח לא נצפה דופק. ביום ג' אולטרהסאונד נוסף שוב ללא דופק. יום ה' אצל הרופאה שלי שסירבה לוותר, מדדה את העובר שוב ושוב, ציינה שהוא גדל אבל - אין דופק. בכאב עצום הפסקתי את התמיכה ההורמונלית ומחכה לגרידה ביום ד'. לא יודעת איך להתמודד עם כל זה. לא יכולה להפסיק לבכות, מפחדת שאולי וויתרתי מוקדם מדי... הצטרפתי אליכן כי אני אמא לתאומים (בן ובת) מתוקים ומשגעים בני שלוש וחצי שנולדו לאחר נסיון רביעי של ivf. כל כך קיוויתי שלא אצטרך לחזור לטיפולים המתישים ואני בטוחה שכולכן מבינות עד כמה קשה לאבד את מה שהיה לי כבר בידיים... וזה קשה למרות שיש לי ילדים בבית. אני גם מרגישה שבגלל שיש לי ילדים (שהם ללא ספק הנחמה והשפיות שלי), הרי החברה מתייחסת לגמרי אחרת לאובדן שלי. היה לי כל כך קשה להיכנס להריון הקודם וגם על ההריון הנוכחי "עבדנו" כחודש וחצי. אבל כולם אומרים לי שזה לא נורא כי כבר יש לי ילדים... אבל אני כל כך רוצה עוד. אני בת 36 ומקווה לזכות להחזיק שוב תינוק שלי. סליחה שהעמסתי עליכן מסר כל כך מבולבל. הרגשתי שרק בפורום כזה אוכל למצוא הבנה אמיתית של אמא שכל כך רוצה עוד... אני מאחלת לכולכן, בכל השלבים הרבה כוח וכמובן תשובות חיוביות... מנסה לשכנע את עצמי שחשיבה חיובית תביא את הטוב אבל כרגע עם כל הדמעות זה קצת קשה. תודה על ההקשבה

תוכלי למצוא פה הרבה הבנה

ואני כל כך מאמינה לך שזה לא משנה שיש תאומים בבית (הלוואי עליי בפעם הנוכחית. מזמינה שתיים) ולא מפחית את הכאב. שיהיה לך בהצלחה ומאחלת לך ששהותך כאן תהיה קצרה מהסיבות הנכונות

 

[venus13]

שהפעם יילך קצר ובטוח ../images/Emo140.gif

תוכלי למצוא פה הרבה הבנה

ואני כל כך מאמינה לך שזה לא משנה שיש תאומים בבית (הלוואי עליי בפעם הנוכחית. מזמינה שתיים) ולא מפחית את הכאב. שיהיה לך בהצלחה ומאחלת לך ששהותך כאן תהיה קצרה מהסיבות הנכונות

שהפעם יילך קצר ובטוח

צר לי על האובדן שחווית - וזה לא משנה אם זה הילד הראשון או השלישי אובדן - זה אובדן מה שחשוב זה לא מה שהאחרים חושבים אלא מה שאת מרגישה - וזכותך לרצות עוד ילד גם אם יש לך ילדים בבית נכון, עדיף להיות במצבנו (עם ילדים) מאשר בכלל לא - ומנקודה זו להתחיל את הטיפולים - אבל המאבק הוא אותו מאבק, אותה אכזבה, אותן הזרקות, דיכויים וכו' נסי להתרכז במה שמחזק אותך - וזה כנראה בכל זאת הילדים שיהיה בהצלחה ונוס

 

[Mרוצה]

כמה שאני מבינה אותך ../images/Emo14.gif!!!

שלום חברות
עוברת אליכן מהפורום השכן, העגול והעליז, זה שנמשך כ- 9 חודשים... הייתי שם כי הייתי בהריון מהחזרת מוקפאים. שבוע אחרי הבטא הראשונה ראינו שק הריון. 10 ימים אח"כ עובר עם דופק איטי. הרופאה שלי אמרה שזה יכול להתפתח לכאן או לכאן והזמינה אותי לאולטרהסאונד נוסף לעוד שבועיים. לא התאפקתי והלכתי לאולטרהסאונד לאחר שבוע (יש לציין שבמהלך אותו שבוע הרגשתי איך הבטן גדלה, הבחילות גוברות, סימנים מעודדים...) ביום א' השבוע בקופ"ח לא נצפה דופק. ביום ג' אולטרהסאונד נוסף שוב ללא דופק. יום ה' אצל הרופאה שלי שסירבה לוותר, מדדה את העובר שוב ושוב, ציינה שהוא גדל אבל - אין דופק. בכאב עצום הפסקתי את התמיכה ההורמונלית ומחכה לגרידה ביום ד'. לא יודעת איך להתמודד עם כל זה. לא יכולה להפסיק לבכות, מפחדת שאולי וויתרתי מוקדם מדי... הצטרפתי אליכן כי אני אמא לתאומים (בן ובת) מתוקים ומשגעים בני שלוש וחצי שנולדו לאחר נסיון רביעי של ivf. כל כך קיוויתי שלא אצטרך לחזור לטיפולים המתישים ואני בטוחה שכולכן מבינות עד כמה קשה לאבד את מה שהיה לי כבר בידיים... וזה קשה למרות שיש לי ילדים בבית. אני גם מרגישה שבגלל שיש לי ילדים (שהם ללא ספק הנחמה והשפיות שלי), הרי החברה מתייחסת לגמרי אחרת לאובדן שלי. היה לי כל כך קשה להיכנס להריון הקודם וגם על ההריון הנוכחי "עבדנו" כחודש וחצי. אבל כולם אומרים לי שזה לא נורא כי כבר יש לי ילדים... אבל אני כל כך רוצה עוד. אני בת 36 ומקווה לזכות להחזיק שוב תינוק שלי. סליחה שהעמסתי עליכן מסר כל כך מבולבל. הרגשתי שרק בפורום כזה אוכל למצוא הבנה אמיתית של אמא שכל כך רוצה עוד... אני מאחלת לכולכן, בכל השלבים הרבה כוח וכמובן תשובות חיוביות... מנסה לשכנע את עצמי שחשיבה חיובית תביא את הטוב אבל כרגע עם כל הדמעות זה קצת קשה. תודה על ההקשבה

כמה שאני מבינה אותך

!!!
איך זה שאנשים לא יכולים להבין את הכמיהה לעוד ילד? ועוד אנשים שעושים כמה ילדים שהם רוצים, בלי לחשוב על זה יותר מדי! ואיך זה שהם חושבים שהאובדן כואב פחות מכיוון שכבר יש לך ילדים בבית? בשנתיים+ שניסיתי להרות את ילדי השלישי שמעתי כמעט ה-כל. "בשביל מה את צריכה את זה?" "תגידי תודה שיש לך כבר שניים בריאים" "בגילך(42), את מתגרה בגורל" ועוד כהנה וכהנה פנינים ו"עידודים". אבל אני בתוכי ידעתי כל כך בבירור שאני רוצה עוד 1! ושום קשקוש לא הצליח לערער את הכמיהה הזו. נכון, האוצרות שכבר יש לנו בבית מקלים על ההתמודדות, בדיוק כפי שכתבת. הם שנותנים לנו את הכוחות להמשיך ומכריחים אותנו להתרומם אחרי כל התרסקות ולחזור ועצמנו. אבל הם גם אלא שמזכירים לנו איזה אושר עוד מצפה לנו עם התינוק/ות הבא/ים. ואת יודעת בתוכך יהיו לך, גם אם הדרך מתארכת מעבר למקווה. שולחת לך {{{{{(((((((((חיבוק ענק)))))))))}}}}} ומקווה שהפצע יגליד במהרה ושבקרב יחזרו גם הכוחות לשוב למסע אל התינוק הבא.