הסנפיר הכחול
New member
שלום חברות וחברים
אספתי מעט כוח בסוף השבוע האחרון שאת רובו העברתי בשינה עמוקה עקב התרופות במטשטשות והמרדימות שאני מקבל כאן ע"מ להקל ולו במעט את הכאבים הלא קלים שיש לי מהניתוחים והטיפולים שעברתי בשלושה שבועות האחרונים.
לפני הכל אני חייב תודה ענקית לעוד ויבואו ימים, לסיגל, ולבימבו ששמרו איתי על קשר בימים הקשים והלא פשוטים האלו אין לכן מושג כמה זה עוזר.
איך אני כאן? ולמה?
לפני כחודש וחצי קבלתי במפתיע שיחת טלפון מחו"ל על הקו היה בן הדוד שלי שחי בגרמניה (אבי ואביו היו אחים) הוא אינו מגיע לישראל ובימים שהייתי בריא היינו נפגשים בחו"ל מידי פעם (הוא לא מוכן לבוא לישראל) ומאז שחליתי התרחקנו והוא לא ידע על דבר מחלתי,.
הדבר נודע לו באירוע משפחתי שהיה בו במקרה ובאירוע הייתה גם בת דודתי מישראל שסיפרה לו מה קורה איתי בשנים האחרונות.
ממה שהבנתי מאימא שלי אליה הוא צלצל ראשונה יום לפני שהתקשר אליי שהוא היה נסער מאד בשיחה הזו ולא הבין מדוע אני לא מקבל את הטיפולים שאני זקוק להם בישראל.
למחרת הוא התקשר אליי היום אני יודע שלקח לו יום למצוא את הרופאים והמומחים הטובים ביותר בתחום בו אני פגוע והודיע לי שאני עולה על מטוס למחרת אחה"צ ומגיע אליו אמרתי לו שאין לי ביטוח טיסה והוא ענה שעכשיו יש !!! הייתי כל כך מבולבל ששכחתי לשאול אותו מהיכן יש לו את מס הדרכונים שלי (ישראלי וגרמני) אבל מה זה חשוב.
מאחר ואין לי חשבון בנק מסודר הוא העביר לאימא שלי "קצת" כסף שיהיה לי לדרך וגם לילדה שלי הוא העביר והיום אני יודע איך הוא השיג את מס' החשבון שלה.
בערב אחותי הגיעה אליי עם הכסף מאימא שלי עם דף הנחיות שבן הדוד העביר אליי (הבנתי יד שהוא התייעץ עם רופאים שמבינים) מה לקחת ואיזה מסמכים להביא איתי לשם.
כמובן שבלילה לא עצמתי עין ואת רוב הלילה העברתי בבכי מההלם מכל מה שקרה ביום וחצי האלו אבל ואולי בעיקר כי לא הבנתי מה התוכניות שלו שם לגביי.
כאן עברתי את הביקורת וכאשר הגעתי לשם הוא המתין לי לפני החתמת הדרכונים ונכנסתי לגרמניה עם הדרכון האירופאי ולא הישראלי. הייתי עייף מאד ואת הלילה העברתי אצלו.
הוא הסביר לי מה הוא חושב שצריך לעשות ועם מי הוא התייעץ ותגובתי הייתה שאין לי מה להפסיד אלא רק להרוויח ומה כבר יכול להיות עם עוד כמה בדיקות... רק שלא הפנמתי שהבדיקות לא בארץ וכאן רפואה זה משהו אחר לחלוטין.
עברתי 4 ימים של בדיקות צילומים בדיקות ראש ומוח לקחו לי משטחים מכל מקום בגוף הורידו לי פיסות עור גם פגוע וגם רגיל לבדיקות מעבדה ולא פחות חשוב הייתי בחדר לבד ולא הזיזו את הווילון כל רגע כל מיני אורחים או חולים היה לי ליווי צמוד של אחד העובדים של בן דוד שלי ישראלי לשעבר שדאג לכל מה שאני צריך ולתרגום בזמן אמת לכל מה לא הבנתי.
אחרי הימים האלו קבלתי יום וחצי מנוחה ואז חזרנו לבית החולים לסיכומים והחלטות. שמעתי דברים קשים מאד על מצב הגוף שלי ועל המערכות הפגועות בגופי נראה לי שהיה קל יותר לומר מה לא פגוע.
למחרת הייתי חייב לחזור לארץ מאחר והיה לי אירוע חשוב להיות בו עם הנסיכה שלי ומהם קבלתי רשימת דברים לעשות כשהחשוב ביותר זה לנסות להפעיל את ביטוח הניתוחים בחו"ל שיש לי. האירוע היה מרגש בטרוף בקושי עמדתי על הרגליים אבל הנוצות של הטווס שלי נפתחו לכל עבר.
להפתעתי גם בחברת הביטוח אישרו לי די מהר (כמה שעות) את הניתוחים בחו"ל ומה שלא יחשב בניתוח הבנתי כבר מי ישלם.
וכך ב 20 לחודש שעבר עליתי חזרה למטוס בידיעה שאני הולך לקרב אולי הקשה בחיי מבחינה רפואית ונפשית.
הפעם נכנסתי עם הדרכון הישראלי כי זו דרישת הביטוח.
שעתיים אחרי שהגעתי כבר הייתי בבית החולים קבלתי חדר שנראה כמו חדר בבית מלון עם אחות צמודה בתוך החדר (היא יוצאת בלי שיש לה מחליפה) התחילו בסדרת צילומים ממש כפי שנקבע מראש התחילו להכניס לי אינפוזיות ודם נקי ע"מ לנסות ולהוציא את כל הרעל מהתרופות שקבלתי בארץ שנמצא בדם.
בבקר הוכנסתי לניתוח הראשון בסדרה שבו הוכנסה לי צינורית בין המותן לתחילת רגל שמאל לנסות ולנקז משם את המוגלה שלחצה לי על הרגל ועל העצב בתקווה שזה יצליח.
לצערי זה לא ממש עבד ואחה"צ הוחלט על הניתוח השני ובוא פתיחה של המותן וניקוי אגרסיבי של האיזור הנגוע. הניתוח היה ארוך מאד הרבה מעבר לצפוי והתגלו בו שני דברים חדשים האחד הסחוס העליון של הרגל היה סדוק ומלא לכלוך והשני העצב שכל הזמן כאב לי בטרוף הי אכול כמעט לחלוטין כי המוגלה אכלה אותו לאורך השנים שלא טופלתי כהלכה. הייתה מחשבה בזמן הניתוח לנסות ולהכניס עצב מניילון אך הם החליטו לדחות את זה ממילא אני לא הולך לשחק כדור רגל בימים הקרובים וממילא עוד יפתחו את הרגל לנסות ולהתגבר על בעיית הנרופטיה הקשה גם בחלק התחתון של הרגל.
את השעות עד הבקר אני לא זוכר בכלל ומהרגע שהתעוררתי והבנתי היכן אני לקחו בערך 4 דקות עד שכל הרופאים שראיתי ביום שלפני היו אצלי בחדר ... כולם!!!!! לא תורנות לא בבית לא סיפורים כמו כאן כולםםםם!!!!!!
רק שתבינו איך זה עובד שם בקצה של המיטה יש מסופון (לא כמו הדפים בארץ) כל מה שעברתי בלילה לאחר הניתוח האחות שהייתה בחדר רשמה במחשב שיש לה והכל עובר מידית למסופון הזה ולעמדת האחיות הראשיות של המחלקה הזו אין כלום ידני הכל ממוחשב.
תורגם לי מה שלא הבנתי באנגלית (בן דוד שלי היה) הם היו די מרוצים ממהלך הניתוח (אני קצת פחות) וסוכם על יומיים מנוחה. לצערי די צדקתי ואחרי יום הרגל הייתה כחולה לגמרי ולא יכולתי להזיז את האצבעות
תוך פחות משעה שוב הייתי בחדר ניתוח בפעם השלישית אולי לניתוח הכי חשוב בשלב זה להציל את הרגל ולנסות לבצע מעקפים לכלי הדם הרגילים והסתומים שיש לי ברגליים (גם בידיים אבל כרגע המלחמה הייתה על הרגל) ובידיעה שאם מצליחים לעשות את זה ברגל יהיה ככל הנראה אפשרי לעשות את זה בידיים (איך לא חשבו על זה בארץ לעשות לי ניתוח מעקפים) בזמן הניתוח החליטו המנתחים כן לחבר לי עצב מלאכותי ע"מ לא לפתוח שוב את הרגל בידיעה שאם זה לא הצליח לא יהיה מנוס מלכרות את הרגל ממש מלמעלה ואם זה כן יצליח יישאר לטפל בכף הרגל בלבד שגם בה יש לא מעט בעיות
כרגע ב"ה הרגל יציבה (חוץ מיום אחד שהיא כאבה לי מאד) ולא ממש כואב לי כבר מעבר לאי נוחות מכל התפרים שיש בי מצב הרוח עלה קצת ואני כבר מתחיל להכין את עצמי לניתוח בכף הרגל שיהיה בימים הקרובים אני מאמין.
מעבר למצב הרפואי מה שאני עובר כאן זו חוויה מתקנת על עולם הרפואה המודרנית מצורת החשיבה של הרופאים שדבר ראשון הכל אפשרי ולאט לאט מורים אפשרויות מכל מיני סיבות עד שמגיעים ביחד!!! להחלטה על התהליך הרפואי.
כמו שכבר אמרתי יש לי אחות או אח בחדר 24/7 שעוקבים ממש אחרי כל דבר שקורה.
יש לי דיאטיקנית שמגיע לפני כל ארוחה לקבוע מה שאני צריך ויכול לאכול (אסור לי מוצרי חלב ואני אוכל רק כשר)
יש לי ליווי צמוד של צוות נפשי שבודק כל הזמן את מצב הרוח שלי ואם אני בנפילה מכל סיבה שהיא אין דברים כאלו אני אומר לכם.
אני מקבל כל יום רפלקסולוגיה ברגל וזה כאן חלק מהטיפול לא ועדות לא בקשות מיוחדות ככה מטפלים בחולים כאן.
לא אשכח לעולם את ההקרבה של בן דוד שלי שמאז שנודע לו וגם בימים אלו נמצא איתי רוב הזמן ואם לא הוא אז אשתו או אחד מהעובדים שלו.
אספר לכם דבר מפתיע בתוך הצוות הרפואי ישנו רופא ישראלי שירד מהארץ ונחשב למומחה ענק כאן בעיקר בתחום כלי הדם לא נחשפתי אליו בימים הראשונים רק לאחר שהוא היה בצוות המנתחים ואני המום מהדברים שסיפר לי על הרפואה והרופאים בארץ ולמה הוא ירד ומה ההבדלים מבחינתו.
אני אסיים כאן
תודה לכותבים לי
ובריאות לכולנו.
הסנפיר הכחול שעוד יחזור למים
נ.ב אם חפרתי למישהו סליחה מראש
אספתי מעט כוח בסוף השבוע האחרון שאת רובו העברתי בשינה עמוקה עקב התרופות במטשטשות והמרדימות שאני מקבל כאן ע"מ להקל ולו במעט את הכאבים הלא קלים שיש לי מהניתוחים והטיפולים שעברתי בשלושה שבועות האחרונים.
לפני הכל אני חייב תודה ענקית לעוד ויבואו ימים, לסיגל, ולבימבו ששמרו איתי על קשר בימים הקשים והלא פשוטים האלו אין לכן מושג כמה זה עוזר.
איך אני כאן? ולמה?
לפני כחודש וחצי קבלתי במפתיע שיחת טלפון מחו"ל על הקו היה בן הדוד שלי שחי בגרמניה (אבי ואביו היו אחים) הוא אינו מגיע לישראל ובימים שהייתי בריא היינו נפגשים בחו"ל מידי פעם (הוא לא מוכן לבוא לישראל) ומאז שחליתי התרחקנו והוא לא ידע על דבר מחלתי,.
הדבר נודע לו באירוע משפחתי שהיה בו במקרה ובאירוע הייתה גם בת דודתי מישראל שסיפרה לו מה קורה איתי בשנים האחרונות.
ממה שהבנתי מאימא שלי אליה הוא צלצל ראשונה יום לפני שהתקשר אליי שהוא היה נסער מאד בשיחה הזו ולא הבין מדוע אני לא מקבל את הטיפולים שאני זקוק להם בישראל.
למחרת הוא התקשר אליי היום אני יודע שלקח לו יום למצוא את הרופאים והמומחים הטובים ביותר בתחום בו אני פגוע והודיע לי שאני עולה על מטוס למחרת אחה"צ ומגיע אליו אמרתי לו שאין לי ביטוח טיסה והוא ענה שעכשיו יש !!! הייתי כל כך מבולבל ששכחתי לשאול אותו מהיכן יש לו את מס הדרכונים שלי (ישראלי וגרמני) אבל מה זה חשוב.
מאחר ואין לי חשבון בנק מסודר הוא העביר לאימא שלי "קצת" כסף שיהיה לי לדרך וגם לילדה שלי הוא העביר והיום אני יודע איך הוא השיג את מס' החשבון שלה.
בערב אחותי הגיעה אליי עם הכסף מאימא שלי עם דף הנחיות שבן הדוד העביר אליי (הבנתי יד שהוא התייעץ עם רופאים שמבינים) מה לקחת ואיזה מסמכים להביא איתי לשם.
כמובן שבלילה לא עצמתי עין ואת רוב הלילה העברתי בבכי מההלם מכל מה שקרה ביום וחצי האלו אבל ואולי בעיקר כי לא הבנתי מה התוכניות שלו שם לגביי.
כאן עברתי את הביקורת וכאשר הגעתי לשם הוא המתין לי לפני החתמת הדרכונים ונכנסתי לגרמניה עם הדרכון האירופאי ולא הישראלי. הייתי עייף מאד ואת הלילה העברתי אצלו.
הוא הסביר לי מה הוא חושב שצריך לעשות ועם מי הוא התייעץ ותגובתי הייתה שאין לי מה להפסיד אלא רק להרוויח ומה כבר יכול להיות עם עוד כמה בדיקות... רק שלא הפנמתי שהבדיקות לא בארץ וכאן רפואה זה משהו אחר לחלוטין.
עברתי 4 ימים של בדיקות צילומים בדיקות ראש ומוח לקחו לי משטחים מכל מקום בגוף הורידו לי פיסות עור גם פגוע וגם רגיל לבדיקות מעבדה ולא פחות חשוב הייתי בחדר לבד ולא הזיזו את הווילון כל רגע כל מיני אורחים או חולים היה לי ליווי צמוד של אחד העובדים של בן דוד שלי ישראלי לשעבר שדאג לכל מה שאני צריך ולתרגום בזמן אמת לכל מה לא הבנתי.
אחרי הימים האלו קבלתי יום וחצי מנוחה ואז חזרנו לבית החולים לסיכומים והחלטות. שמעתי דברים קשים מאד על מצב הגוף שלי ועל המערכות הפגועות בגופי נראה לי שהיה קל יותר לומר מה לא פגוע.
למחרת הייתי חייב לחזור לארץ מאחר והיה לי אירוע חשוב להיות בו עם הנסיכה שלי ומהם קבלתי רשימת דברים לעשות כשהחשוב ביותר זה לנסות להפעיל את ביטוח הניתוחים בחו"ל שיש לי. האירוע היה מרגש בטרוף בקושי עמדתי על הרגליים אבל הנוצות של הטווס שלי נפתחו לכל עבר.
להפתעתי גם בחברת הביטוח אישרו לי די מהר (כמה שעות) את הניתוחים בחו"ל ומה שלא יחשב בניתוח הבנתי כבר מי ישלם.
וכך ב 20 לחודש שעבר עליתי חזרה למטוס בידיעה שאני הולך לקרב אולי הקשה בחיי מבחינה רפואית ונפשית.
הפעם נכנסתי עם הדרכון הישראלי כי זו דרישת הביטוח.
שעתיים אחרי שהגעתי כבר הייתי בבית החולים קבלתי חדר שנראה כמו חדר בבית מלון עם אחות צמודה בתוך החדר (היא יוצאת בלי שיש לה מחליפה) התחילו בסדרת צילומים ממש כפי שנקבע מראש התחילו להכניס לי אינפוזיות ודם נקי ע"מ לנסות ולהוציא את כל הרעל מהתרופות שקבלתי בארץ שנמצא בדם.
בבקר הוכנסתי לניתוח הראשון בסדרה שבו הוכנסה לי צינורית בין המותן לתחילת רגל שמאל לנסות ולנקז משם את המוגלה שלחצה לי על הרגל ועל העצב בתקווה שזה יצליח.
לצערי זה לא ממש עבד ואחה"צ הוחלט על הניתוח השני ובוא פתיחה של המותן וניקוי אגרסיבי של האיזור הנגוע. הניתוח היה ארוך מאד הרבה מעבר לצפוי והתגלו בו שני דברים חדשים האחד הסחוס העליון של הרגל היה סדוק ומלא לכלוך והשני העצב שכל הזמן כאב לי בטרוף הי אכול כמעט לחלוטין כי המוגלה אכלה אותו לאורך השנים שלא טופלתי כהלכה. הייתה מחשבה בזמן הניתוח לנסות ולהכניס עצב מניילון אך הם החליטו לדחות את זה ממילא אני לא הולך לשחק כדור רגל בימים הקרובים וממילא עוד יפתחו את הרגל לנסות ולהתגבר על בעיית הנרופטיה הקשה גם בחלק התחתון של הרגל.
את השעות עד הבקר אני לא זוכר בכלל ומהרגע שהתעוררתי והבנתי היכן אני לקחו בערך 4 דקות עד שכל הרופאים שראיתי ביום שלפני היו אצלי בחדר ... כולם!!!!! לא תורנות לא בבית לא סיפורים כמו כאן כולםםםם!!!!!!
רק שתבינו איך זה עובד שם בקצה של המיטה יש מסופון (לא כמו הדפים בארץ) כל מה שעברתי בלילה לאחר הניתוח האחות שהייתה בחדר רשמה במחשב שיש לה והכל עובר מידית למסופון הזה ולעמדת האחיות הראשיות של המחלקה הזו אין כלום ידני הכל ממוחשב.
תורגם לי מה שלא הבנתי באנגלית (בן דוד שלי היה) הם היו די מרוצים ממהלך הניתוח (אני קצת פחות) וסוכם על יומיים מנוחה. לצערי די צדקתי ואחרי יום הרגל הייתה כחולה לגמרי ולא יכולתי להזיז את האצבעות
תוך פחות משעה שוב הייתי בחדר ניתוח בפעם השלישית אולי לניתוח הכי חשוב בשלב זה להציל את הרגל ולנסות לבצע מעקפים לכלי הדם הרגילים והסתומים שיש לי ברגליים (גם בידיים אבל כרגע המלחמה הייתה על הרגל) ובידיעה שאם מצליחים לעשות את זה ברגל יהיה ככל הנראה אפשרי לעשות את זה בידיים (איך לא חשבו על זה בארץ לעשות לי ניתוח מעקפים) בזמן הניתוח החליטו המנתחים כן לחבר לי עצב מלאכותי ע"מ לא לפתוח שוב את הרגל בידיעה שאם זה לא הצליח לא יהיה מנוס מלכרות את הרגל ממש מלמעלה ואם זה כן יצליח יישאר לטפל בכף הרגל בלבד שגם בה יש לא מעט בעיות
כרגע ב"ה הרגל יציבה (חוץ מיום אחד שהיא כאבה לי מאד) ולא ממש כואב לי כבר מעבר לאי נוחות מכל התפרים שיש בי מצב הרוח עלה קצת ואני כבר מתחיל להכין את עצמי לניתוח בכף הרגל שיהיה בימים הקרובים אני מאמין.
מעבר למצב הרפואי מה שאני עובר כאן זו חוויה מתקנת על עולם הרפואה המודרנית מצורת החשיבה של הרופאים שדבר ראשון הכל אפשרי ולאט לאט מורים אפשרויות מכל מיני סיבות עד שמגיעים ביחד!!! להחלטה על התהליך הרפואי.
כמו שכבר אמרתי יש לי אחות או אח בחדר 24/7 שעוקבים ממש אחרי כל דבר שקורה.
יש לי דיאטיקנית שמגיע לפני כל ארוחה לקבוע מה שאני צריך ויכול לאכול (אסור לי מוצרי חלב ואני אוכל רק כשר)
יש לי ליווי צמוד של צוות נפשי שבודק כל הזמן את מצב הרוח שלי ואם אני בנפילה מכל סיבה שהיא אין דברים כאלו אני אומר לכם.
אני מקבל כל יום רפלקסולוגיה ברגל וזה כאן חלק מהטיפול לא ועדות לא בקשות מיוחדות ככה מטפלים בחולים כאן.
לא אשכח לעולם את ההקרבה של בן דוד שלי שמאז שנודע לו וגם בימים אלו נמצא איתי רוב הזמן ואם לא הוא אז אשתו או אחד מהעובדים שלו.
אספר לכם דבר מפתיע בתוך הצוות הרפואי ישנו רופא ישראלי שירד מהארץ ונחשב למומחה ענק כאן בעיקר בתחום כלי הדם לא נחשפתי אליו בימים הראשונים רק לאחר שהוא היה בצוות המנתחים ואני המום מהדברים שסיפר לי על הרפואה והרופאים בארץ ולמה הוא ירד ומה ההבדלים מבחינתו.
אני אסיים כאן
תודה לכותבים לי
ובריאות לכולנו.
הסנפיר הכחול שעוד יחזור למים
נ.ב אם חפרתי למישהו סליחה מראש
