שלום זקוקה לעזרה

[לוני פוני]

שלום זקוקה לעזרה

שמי מיכל אני אמא טרייה של איתי בן 9 חודשים. בשלוש שנים האחרונות היתה לי תקופה לא קלה ...ומאז אני "סוחבת" את עצמי ומנסה להשתלב בעבודה, ולהפריח את הזוגיות (שבסה"כ טובה). בתקופה האחרונה מאז שבני נולד (לפני 9 חודשים) אני מרגישה בילבול הצפה של רגשות - שחלק מהן היו כתוצאה מחוסר שינה וחוסר עזרה (למרות שיש אנשים שיכולים לעזור ולא עושים הרבה). בן זוגי הוא התמיכה הנפשית שלי ומצליח לעודד אותי ...אני מרגישה שאין לי כוחות להתמודד יותר עם המצבים שקורים לי בחיים. בבוקר אני נמצאת עם בני עד שעות הצהריים, לוקחת אותו למטפלת ואני הולכת לעבוד - אני עובדת בגן עם ילדים שעולים לכתה א'. מאז שבני נולד אני הרבה מאוד בסערת רגשות - שאני כועסת בוכה מתעצבנת לפעמים יוצא שהבן שלי לידי וזה יוצא עליו - על זה שאני רוצה שילך לישון שיהיה לי קצת זמן לעצמי...אבל מיד כשזה קורה אני מרגישה שאני רוצה שהוא יתעורר כי כואב לי שאני נפרדת ממנו. יש לי התפרצויות כעס וזעם כשאני איתו לבד, בדרך כלל אני בורחת לאמבטיה כדי לא להוציא את זה עליו. הייתי איתו 4 חודשים בבית וחזרתי לעבודה. בתקופה של השלושה חודשים הראשונים הייתי בסדר וההתפרצויות התמעטו אבל לאחרונה הם עולות במספרן וקשה לי עם זה...ההתפרצויות הפכו לבכי - כל בוקר זה מגיע בעיקר כשאני במחשבות על מה יהיה ...ומה איתי ומה אני עושה בחיים שלי ואיך אני הופכת את הריקנות והאוטומטיות שנכנסתי אליה ומשהו שנהנים ממנו. כמו שאמרתי אני עובדת בגן ילדים - גם שם לא קל לי ....אני עובדת עם גננת שאינה רואה בנו צוות אלא גננת ושאני ה"עוזרת " שלה וזה דרך שאני מאמינה בה. אני מאמינה - שצוות עובד ביחד בשיתוף בתקשורת חיובית בשאיפה לעשות דברים ביחד. היא גורמת לי להרגיש מושפלת - מציגה אותי בצורה שאני חלק מהילדים שם בגן (אני בת 32 ואמא לילד) ואני ממש לא רואה את עצמי כזו. יש בינינו חילוקי דעות שקשה לפשר עליהם. אני שוקלת לעזוב את הגן הזה וביקשתי ממקום העבודה שלי לעבור לגן אחר עם ילדים צעירים יותר על מנת להשאר במסגרת העבודה, אבל לקוות שהגננת והצוות שאקבל שם לעבוד איתם יעריכו אותי יותר ולא יראו אותי אך ורק בתור "העוזרת \מנקה" בגן. גם בזוגיות לא קל לי בכלל, בעלי נוסע המון לחו"ל שבוע או כמה ימים. אני מרגישה שאני מתנוונת מהטיפול שלי בילד לבד. ובעלי נוסע "ומבלה" בעינייני העבודה שלו - שמרעננים אותו מאוד ומחזירים אותו מאושר יותר. אין לנו זמן להיות ביחד בלי הילד וזה חסר לי מאוד, אני מתגעגעת אליו כל הזמן גם כשהוא לידי....בעיקר לחיבוקים שלו - לפעמים אני מרגישה שהילד מפריד בינינו ובלעדיו בן זוגי הוא בן אדם אחר לגמרי- רגוע שלו , מעודד תומך החבר שלי שהכרתי לפני 6 שנים. כשאנחנו ביחד עם הילד הוא כולו בהסטריה ופניקה על כל עניין...אהה, כן אנחנו גם מתווכחים הרבה ובהתחלה כשנולד הילד התווכחנו כלכך הרבה שהרגשתי שבא לי לפשוט לקום ולעזוב...כי זה היה כבר בטונים לא נעימים ולא היו לי כוחות כבר להתמודד עם הכל.... אין לי זמן לעצמי ולפעמים כשיש לי זמן אין לי מושג מה לעשות בו מרוב שאני רוצה לעשות דברים. אני מרגישה חסרת אנרגיה מוטיבציה והתלהבות מהחיים ומהדברים שקורים לי...איך מחזירים את החיוך לפנים האור לעיניים וההתלבות והנחישות ללב.? אני מתנצלת על הבילבול ...השתדלתי לסדר ולארגן את התחושות שיהיו הכי ברורות... אודה לכם אם תוכלו לעזור לי במציאת האור והחיוך בחיי....

 

[אילת לבנון1]

החיים עם ילד ראשון

הי יקירה, קראתי את הודעתך וחשתי את העצב, התסכול, הייאוש, העייפות וההצפה שעולה מהודעתך. ילדת את בנך בכורך לפני תשעה חודשים וכפי שכתבת- את לבד, בלי עזרה ובחוסר שינה. שנה ראשונה של הורות היא שינוי משמעותי בכל ההבטים של החיים וכמובן משפיעה על הזוגיות, על הזמן שלנו עם עצמנו, על האפשרות שלנו לפעול בספונטניות. כמו כן, זו שנה של טלטלת הורמונים שלעתים מאד דרמטית ומשפיעה על היכולת של האשה להתמודד. אני מבינה שבעלך עובד הרבה בחו"ל ושאת הרבה לבד. יש מישהו נוסף שאת יכולה לרתום לעזרתך- עזרה בבישולים, בטיפול בילד, פשוט להיות איתו כדי שתוכלי לישון ועוד? זו יכול להיות מישהו מהמשפחה או מישהי שתקחי בתשלום למספר שעות בשבוע כדי להקל עליך. עוד משהו שיכול לסייע זה לחפש בקרבת מקום מגוריך קבוצת פעילות לאמהות וילדים. יש המון מקומות שעושים פעילויות לאמהות טריות ונותנים שם במה לשאלות, ליצירת חברויות עם אמהות טריות כמוך. פשוט להיות עם עוד נשים כמוך ולא לבד כאמא לשני ילדים זכורה לי מאד חזק התחושה שאני צריכה איתי מישהו. מישהו שידריך אותי. מישהי שילווה אותי. שאוכל לשאול אותו שאלות, שאוכל לשים עליו ראש. אם בעלך לא זמין באופן שוטף, עליך לחפש עזרה. ההתמודדות לבד מקשה עליך להתחזק. כמו כן, נראה שכדאי שתבקרי אצל רופא הנשים כדי לבדוק את ההורמונים שלך ואולי להקל עליך מעט באמצעות תרופות שירוממו את מצב רוחך מעט. חיבוק אילת לבנון

 

[bridges]

אשמה ולקיחת אחריות

יש כאן שני נושאים שאת מדברת עליהם, אבל את קושרת ביניהם ולכן אני גם אציע נושא שמקשר ביניהם. מה שאני כותב כאן הוא יותר כדי לתמוך בך מאשר עבודה של אימון. אני חושב שהשאלות שהעלית הן מעבר לתחום של האימון. כפי ששיתפתי במקום אחר, אני אימצתי ילד לפני קצת מעל לשלושה חדשים. הילד, למרות שאנחנו עוקבים אחרי התפתחותו מגיל שבועיים, הגיע אלינו בגיל שנה וחצי. אני הרגשתי די דומה למה שאת הרגשת: שהזוגיות שלי נפגעת, שאני מתמוטט, שאני עושה פעולות אוטומטיות ומעייפות. זה הגיע לכך שממש התרגזתי על הילד ואפילו התפרצתי עליו בצעקות פעם או פעמיים. זה כמובן לווה ברגשות אשם (איך אני מתפרץ על ילד שעבר כזאת חוויה קשה). אז נזכרתי במה שלמדתי פעם באחד מהסדנאות שעברתי: אשמה (כולל אשמה עצמית ורגשי אשם) היא הדרך שלנו לחמוק מלקחת אחריות. כלומר, כשאני מתפרץ ואז מרגיש רגשות אשם לגבי זה, אני "פתרתי" את הבעיה: "אני בסדר, אמנם התפרצתי, אבל הרגשתי אשמה". זה ד"א הסיבה שהדברים האלה, שאנחנו מרגישים רגשי אשמה לגביהם חוזרים (אני בדיאטה, אכלתי עוגה, יש לי רגשות אשם, אין לי צורך לקחת אחריות, אז אני אוכל עוגה שוב פעם). לאחר שויתרתי על רגשות האשם, יכולתי לקחת אחריות על העניין. במקרה שלי לקיחת האחריות היתה להכניס את בני לפעוטון לאחר חודש (ולא לאחר חודשיים כפי שהיתה כוונתי המקורית). דבר נוסף של לקיחת אחריות היה ללכת לטיפול בנושא. היום כל פעם שאני מרגיש קצת אשמה בנושא גידול הילד, אני מוותר על רגשות האשם ולוקח אחריות. את השלב הראשון של לקיחת אחריות כבר עשית. מה יהיה השלב הבא? עכשיו, איך זה קשור לדבר השני, לעבודה. מה שאת מספרת זה סיפור שמלא אשמה על הגננת, איך את יכולה לקחת אחריות גם שם? רונן

 

[קארן אלון]

יש אור

שלום מיכל אני בהחלט מבינה ושומעת אותך ובוחרת להתמקד בבקשה שלך למציאת אור וחיוך בחייך. אני מסכימה עם רונן שרגשות אשם מונעים מאיתנו לקחת אחריות ולהשתמש בחופש הבחירה שלנו, הם בעצם מכפים על הפעולה הכביכול "לא טובה " שעשינו. במקרה שלך על התפרצויות הזעם מכפים רגשי האשם. כי הרגשת נורא על שנהגת כך אז את כבר בסדר. האם אני ברורה? אפשר לשאול אותך איך היית בוחרת לפעול ללא רגשי אשם? ואם היו אומרים לך שאת יוצרת את מציאות חייך, איך זה היה נראה כשהיית לוקחת אחריות ? אני מבינה שאירגנת את התחושות הכי ברורות שעלו לך, מה מכל התחושות חזק ביותר? ישנם נושאים שונים שהיית רוצה לקדם ולשנות הורות, זוגיות, שעות פנאי (רווחה אישית) ועבודה מה מכולם היה עשוה את ההבדל המשמעותי ביותר עבורך היום? בנושא הזה תתמקדי ותשאלי את עצמך איך זה יראה באופטימל? ומהן כל המטרות הקטנות שיקדמו אותי, יעזרו לי להגיע לאופטימל שחזיתי? שמעתי אתהרצון הגדול שלך לחיים מוארים ומסופקים ואני שולחת לך את השאלות האלה על מנת לאפשר לך לענות עליהן,לעבוד איתן. לחשוב, לחקור ואולי להגיע לתובנות חשובות שיעזרו להבין מה חשוב לך ומה את בוחרת לעשות עם זה באופן אישי אני יכולה לומר לך עברתי דרך דומה ובזכות האימון, התאוריה האדלריאנית והרצון שהיה לי לחיות חיים מאושרים הצלחתי להבין מי אני, מה נכון לי ואיך אני לוקחת אחריות על חיי...יש אור, תמצאי אותו, תתמקדי בו עד שתגיעי אליו במלוא עוצמתו בזכות יכולותיך הגדולות שיהיה אור ואהבה לכולנו קארן

 

[CIsaac]

חיוך לפנים, אור לעיניים, התלבות ונחישות ללב.

שלום לך, מיכל. לאחר שקראתי את הודעתך והודעות קודמי, יש מספר דברים שהייתי רוצה לשתף בהם, ברשותך. מיכל, את כל כך מודעת למה שקורה איתך שזה פשוט מדהים. הצורה שבחרת להציג את ההצפה שבה את נמצאת, נושא נושא, פרט פרט - מראה כמה שאת בשליטה במצבך ואולי גם בנסיבות שלך. קודם כל אשתף אותך בכך שהרבה בנות עברו ועוברות את מה שאת עוברת. הרבה בנות יוצאות מהמקום הזה מחוזקות ומועצמות עם תחושה נפלאה של ביטחון והצלחה לאחר שמצאו את הצורה שמתאימה להן כדי להתמודד עם הדברים. כשאני קורא את מה שכתבת, אני רואה אותך בדרך הנכונה, ומחזק אותך בעשייה שלך. זה נפלא שאת יודעת לגייס את הסביבה שלך כך שתתמוך ותחזק אותך. יפה שפנית לחברה כדי לעבור מקום עבודה. לעניות דעתי זה הדבר הטוב ביותר שיכולת לעשות בנסיבות שתיארת - יפה. העבודה שאת עושה מאד יסודית, והייתי רוצה להזמין אותך, ברשותך, לעבוד בצורה יסודית שוב, אם תבחרי בכך. אם תהיי מוכנה - רשמי שוב את הודעתך הקודמת.

לא בדיוק את ההודעה הקודמת, רק את מה שכתוב בה. וכך היא ההזמנה. רישמי כל נושא כנקודה לעבודה. רשמי כל פרט תחת הנושא אליו הוא שייך. המסלול לעבור הוא די פשוט - אבל דורש עבודה סיזיפית (המון פרטים והתמדה), ונדמה לי שאת מתחילה להבין מה אני מזמין אותך לעשות. עצם הצגת הדברים בצורה הזו כבר תיתן לך פרספקטיבה שונה לחלוטין על המצב שלך. יש נקודה אחת נוספת שאני מעוניין להתייחס אליה. נושא ההצפה הרגשית. כמו שכתבה אילת, יש כאן משהו שאת יכולה להיעזר בו בצורה פשוטה, אין צורך אמיתי להתמודד עם נושא ההצפה הרגשית האופן ישיר אם זה תוצאה של המצב ההורמונאלי שלך. פני לרופא נשים ותעזרי לעצמך. ממקום של הרבה הזדהות - הרבה חיזוקים לך תצליחי איציק