סיפור על GPS
בטיול הראשון שהוא לקח אותי, עוד לפני שבכלל היה משהו, רק ניצנים, נסענו למדבר. מזג אויר היה מקסים והמסלולים היו מתוכננים בקפידה עד לפרט האחרון. ליתר בטחון (בטח זה היה כדי להשרות עלי בטחון כי מעולם לא טיילתי אתו, או אפילו טיול ברכב שטח, אני מהמטיילים ברגל), פרט למפות ושלל פלאפונים מכל הרשתות, נלקח גם GPS כדי שלא יהיו שום פיקשושים. היום כולו היה קסום. המסלולים משגעים, הוא מקסים (עובדה, אנחנו יחד) המידבר פרח בשלל צבעים, היו מלא צבעונים והדבר היחיד שלא היה זו המצלמה שהגיעה רק יותר מאוחר (והמשגרת תמונות אליכם מדי פעם). והיה גם GPS. ובשלב כלשהו, אפילו נדמה היה לנו שאולי קצת התברברנו (כמובן שהיינו לבד ומצויידים כהלכה), ולא נראה היה שמישהו עוד יעבור באיזור. השעה היתה שעת אחה"צ לקראת דמדומים והיתה דילמה כלשהיא מה לעשות. החלטנו שדבר ראשון צריך קפה טוב, כי בלי קפה אי אפשר להמשיך. הוכן קפה טוב וטרי, נשלפה העוגה, הוצאו הכסאות וככה ישבנו לנו ושתינו ואכלנו ודיברנו והאמת, לא חששנו כי היה לנו GPS וידענו שאין מה לדאוג. כשסיימנו את הקפה והעוגה (שהיתה נפלאה למרות שאני לא זוכרת מאיזה זן היא היתה), ארזנו את כל הציוד חזרה לג'יפ, ויצאנו לדרך. הGPS הוכנס לפעולה רק שהוא לא הסכים בשום אופן לספר לנו איפה אנחנו נמצאים. טוב, אז מחוסר ברירה, הסתכלתי מסביבי וראיתי קצה של אנטנה סלולרית (לידיעת מי שלא יודע, אנטנות סלולריות, על פי תכניות המתאר הארציות, ממוקמות תמיד באזור כביש). נסענו לכוון האנטנה וכמובן ששם היה גם הכביש שהוביל אותנו ישר לצימר המקסים ולטיול ההמשך למחרת היום (ולעוד המון טיולים שטילנו ועוד נטייל). מסקנה, אפשר להסתדר טוב מאוד עם מפות ומצפן. רצוי שגם יהיה בן הזוג המתאים (את זה שלי אני לא נותנת). שיהיו לך עוד הרבה טיולים ובנימה אופטימית זו, שבוע טוב, פשוש