שלום ושבוע טוב

[lilolik]

שלום ושבוע טוב

אני מניחה שכותבים כאן גם פסיכולוגים במקצועם ובהכשרתם, ולכן רציתי לשאול: מניסיונכם, האם ישנם אנשים שהתברר שהם זקוקים לייעוץ ולטיפול פסיכולוגי, למרות שלכאורה אין סיבה ספציפית שתוביל אותם לטיפול? אני מתכוונת, האם קיימים באמת אנשים עם בעיות נפשיות, לכאורה בלי "לגיטימציה" לפתח בעיות כאלה (לא עברו התעללות בילדותם, לא עברו טראומה כלשהיא, אין סיבה ספציפית וממוקדת שמעיבה על חייהם)? אני רוצה (צריכה) להתחיל לטפל בעצמי, אבל איך אני אמורה לעשות את זה כשאני לא יודעת מה הבעיה שלי בכלל? כל מה שאני יודעת הוא שאני דפוקה, וזהו. אין ממשיכים מכאן? זה חשב "מקובל" בכלל לפנות לטיפול במקרה כזה? ועוד שאלה: האם כדאי לגשת לטיפול במסגרת הקופה, או באופן פרטי? מבחינה כלכלית, ברור שעדיף לגשת דרך הקופה, אבל אני מפחדת לקבל יחס של "נו, עוד אחת שנשלחה מהקופה", בלי יותר מידי מוטיבציה מהמטפל, משהו שעלול לשתק אותי. אשמח לתשובות.

 

[sharpantie]

כשאת אומרת דפוקה.....

למה את מתכוונת? את יכולה לפרט ולתת דוגמאות? הרי כשתגיעי לפסיכולוג הוא יבקש ממך להסביר מדוע הגעת לטיפול ומה את רוצה לשנות/לשפר. לשאלתך, לא צריך בהכרח "בעיות נפשיות" כדי ללכת לטיפול פסיכולוגי. לאנשים רבים יש קשיים מסוגים שונים להסתגל לדרישות החיים והם מעוניינים לשנות/לשפר את מצבם כדי שחייהם יהיו יותר קלים ונעימים. לא צריך בשביל זה בעיות נפשיות כהגדרתך. כמה דוגמאות למשל: בעיות בקשר זוגי, בעיות הסתגלות לעבודה ןלמסגרת, בעיות הסתגלות חברתיות ועוד ועוד. לשאלה נוספת שלך, בעיות נפשיות לא נובעות רק מטראומות בעבר. ילדות קשה ובעייתית איננה הסיבה היחידה לקשיים ובעיות בגיל הבוגר.

 

[lilolik]

תודה על ההתייחסות.

אני לא כ"כ יודעת איך להסביר את זה, אבל החשיבה שלי ביסודה היא סוג של לא נורמלית. אני סובלת מזה, והגיע הזמן להבין מאיפה זה מגיע. כל הדוגמאות שציינת- אני מניחה שיש לי בעיה בתחומים אלה, אבל היא נובעת מעניין הרבה יותר גדול, לא ברור, שמלווה אותי כבר שנים. אני מניחה שהעניין הזה הוא שנאה עצמית, ומשם הכל מתחיל. מאיפה השנאה מגיעה, מתי התחילה- זה ממש אני לא יודעת. לכן לא כ"כ נוח לי לפנות לטיפול (וזו אחת הסיבות שדחיתי זאת במשך שנים).

 

[גרא.]

lilolik,אכן כן,לעיתים אין סבה ספציפית המחייבת

ללכת לטיפול,אלא הרגשה עמומה בדרך כלל,של צורך בהיוועצות,או שיחות עם איש מקצוע.התחושה שלך שאת כביכול "דפוקה",היא תוצאה כנראה של כמה כשלונות בכל מיני תחומים,שצברת בחייך.והיא מלווה אותך כנראה גם כשאת חושבת או מעסיקה את עצמך בהתנסויות חדשות.מבחינה פסיכולוגית,התחושה הזו,על סמך ההנחה של "נבואה המגשימה את עצמה",עלולה לגרום לך לכשלונות חוזרים.כך סביר להניח שטיפול עליו את חושבת מתבקש מאליו.למה בדיוק את זקוקה,מתברר בדרך כלל בפגישה אחת או יותר עם הפסיכולוג/ית המטפל/ת. בשיחת הכרות ותאום ציפיות.כדאי מאד שתתחילי לחפש מטפל/ת דרך הקופה .טיפול שהוא מסובסד בחציו בערך במשך 30-60 שעות טיפול.הפסיכולוגים המטפלים,בדרך כלל פסיכולוגים קליניים מומחים,המטפלים בקליניקה הפרטית שלהם.והיחס למטופל,שבא דרך קופת החולים,הוא אותו יחס הניתן למטופל פרטי.זה מה שמתחייב גם באופן הגיוני,גם ע"פ הקוד האתי של הפסיכולוגים.אין שום סבה בעולם שתגרום למטפל כזה להפגין יחס מזלזל,חוסר מוטיבציה,הוא התנשאות.אחרי הכל,באמת שאין הבדל בין הכסף שלך+קופ"ח לבין כספ פרטי.במדה ותפני לקופת החולים שלך,מספיק למזכירות,תוכלי לקבל רשימה של פסיכולוגים/ות שבהסדר ואז יהיה עלייך באופן עקבי לחפש את המטפל/ת המתאים/ה לך.איך? אם תרצי לדעת,חזרי לכאן.

 

[lilolik]

תודה רבה.

מעודד לקרוא את תגובתך, לא חשבתי על זה שבסופו של דבר המטפל מקבל בערך את אותו התשלום בשני המקרים. מצאתי רשימת מטפלים של הקופה באינטרנט, יש איזו-שהיא דרך לקבל עליהם המלצות? או שבדר"כ בוחרים מטפל באופן אקראי, ובאים בגישת "ניסוי וטעיה"?

 

[lilolik]

ועוד שאלה:

במידה ומגיעים לטיפול במסגרת הקופה- האם הפגישות מתועדות בתיק הרפואי של המטופל? האם רופא משפחה יודע או צריך לדעת על כך שמטופל שלו נפגש עם פסיכולוג קליני של הקופה?

 

[SilentWarrior]

רופא המשפחה צריך לתת הפניה (עד כמה שידוע לי)

 

[יעל ניסן]

בכל מקום ציבורי

יש תיעוד משרדי שהגעת ושילמת, ויש תיעוד רפואי הקשור לאבחנה, לצרכים, לגישות או תהליך הטיפול. מעט מאוד אם בכלל מיוחס לתוכן. אי אפשר לקבל טיפול בשירות מסודר ללא תיעוד. לאף אחד אין צורך לדעת שומדבר. התיק הרפואי שלך נגיש למי שיש לו נגישות לתיקים רפואיים. יש לי ספק רב אם רופא משפחה, אחרי יום עבודה גם הולך לבדוק מי מכל המטופלים שלו גם הולך לפסיכולוג.

 

[lilolik]

תודה רבה