מורפיאוסית
New member
שלום, וגם שאלה
שלום לכולכם, כבר כמה זמן שאני פוזלת אל עבר הפורום שלכם. הוא נראה נינוח ומערסל, וזה נדיר. אני מאמינה שלא אכתוב כאן יותר מידי, ובכל זאת, רציתי לשאול אתכם ואולי גם לשתף בתהיות (כמובן שתלוי אם יתפתח דיון). אבי נפטר לפני 7 שנים וחצי, בצורה פתאומית ומפירת שווי משקל. אני ממשיכה לגלות את הרבדים השונים של האבל, ואת הסקלה האדירה של התחושות שמלוות אותו. מצאתי שאחד הקשיים הגדולים שלי הוא לבטא את העומק של התחושות ואת המגוון שלהן. לפעמים אנשים לא מבינים, אבל לתחושתי - אין מילים לזה. אין כלים בשפה להביע את המורכבות של החוויה הזו (כמו גם חוויות אחרות של אובדן או אפילו אושר). לאור התחושה הזו, בחרתי לעשות עבודה סמינריונית על האופן שבו השפה מבנה את חווית האבל. וכאן אתם נכנסים... רציתי לשאול לדעתכם, מה אתם מרגישים, איך אתם מסתדרים עם השפה והמגבלות שלה, גם כמובן - אם אתם לגמרי לא מסכימים איתי. שיהיה שבוע פשוט יותר...
שלום לכולכם, כבר כמה זמן שאני פוזלת אל עבר הפורום שלכם. הוא נראה נינוח ומערסל, וזה נדיר. אני מאמינה שלא אכתוב כאן יותר מידי, ובכל זאת, רציתי לשאול אתכם ואולי גם לשתף בתהיות (כמובן שתלוי אם יתפתח דיון). אבי נפטר לפני 7 שנים וחצי, בצורה פתאומית ומפירת שווי משקל. אני ממשיכה לגלות את הרבדים השונים של האבל, ואת הסקלה האדירה של התחושות שמלוות אותו. מצאתי שאחד הקשיים הגדולים שלי הוא לבטא את העומק של התחושות ואת המגוון שלהן. לפעמים אנשים לא מבינים, אבל לתחושתי - אין מילים לזה. אין כלים בשפה להביע את המורכבות של החוויה הזו (כמו גם חוויות אחרות של אובדן או אפילו אושר). לאור התחושה הזו, בחרתי לעשות עבודה סמינריונית על האופן שבו השפה מבנה את חווית האבל. וכאן אתם נכנסים... רציתי לשאול לדעתכם, מה אתם מרגישים, איך אתם מסתדרים עם השפה והמגבלות שלה, גם כמובן - אם אתם לגמרי לא מסכימים איתי. שיהיה שבוע פשוט יותר...