אנסה לענות בס"ד
ראשית, ברוך הבא לרבינו הק' וברוך הבא לפורום. א. רבינו הק' היה ביחסי ידידות קרובים עם האדמו,ר הזקן לבית חב"ד. רבינו כינה אותו "שר האלף" (מובא בשיש"ק. הלשון המדויקת "הבו כבוד לשר האלף") ואדמו"ר הזקן השיב לו בכבוד רב מאד. רבינו אף השלים בין אדמו"ר הזקן לבין רבי אברהם מקאליסק (מארץ ישראל), אחרי הויכוח הגדול שהיה ביניהם בשאלת חלוקת הכספים מחו"ל בארץ. עם זאת, לרבינו היתה ביקורת על דברים מסוימים בחב"ד, ורבינו אמר זאת לבעל התניא. בהערת בינים אוסיף, כי דרכה של חסידות ברסלב לא היה בהבעת ביקורת על חסידויות או אדמו"רים. ברסלב התמקדה ב"לתקן עולם במלכות ש-די", בלי קשר למעשיהם של אחרים, כך שלשאה "מה היה יחסה של ברסלב לחב"ד" אין שום מקום. ישנו חיי מוהר"ן שהודפסו בו כל ההשמטות שלא נדפסו בגרסאות קודמות. מובאת שם שיחה מסוימת על חב"ד שיחה זו אין לה שום מקור בכתב ובשום כתב יד של חיי מוהר"ן היא אינה מופיעה. ב. חסידות ברסלב כוללת דברים רבים מאד. דומני שאי אפשר להצביע על דבר אחד בלבד - מלבד האמונה ברבינו כצדיק הדורות - שהעושה אותו יקרא "חסיד ברסלב". אולם, רבי אברהם בן רבי נחמן, מגדולי המשפיעים בברסלב בדור שלפני מלחמת העולם הראשונה ובנו של רבי נחמן מטולטשין משמשו ותלמידו הנאמן של רבי נתן מברסלב, כותב בספרו "כוכבי אור" כך: "להודיע לדורות שהשלשה דברים האלה יסודות העיקריים בהשארת אדמו"ר ז"ל כפי המובן בזה מדברי מוהרנ"ת ז"ל: א) אסיפתנו על ראש השנה (השתתפות בקיבוץ) שבזה ממילא כלול גם אמירת העשרה קאפיטל תהלים (תיקון הכללי) על ציונו הקדוש. ב) עסק ההדפסה (הדפסת והפצת ספרים. וזה נושא בפני עצמו ואבאר בע"ה בהמשך) ג) הדלקת נר תמיד על ציונו הקדוש." עד כאן לשון רבי אברהם בן רבי נחמן. עניינים יסודיים ועיקריים נוספים, שבלעדיהם מסופקני אם יכול אדם להקרא "ברסלבר", הם: 1. התבודדות 2. שמחה 3. התחזקות 4. לימוד הלכה ננסה לבאר כעת את דברי רבי אברהם בן רבי נחמן: א. ראש השנה. רבינו ז"ל דיבר רבות על גודל קדושת ויקרת הראש השנה שלו, ורבי נתן מבאר כי כוונת רבינו - על פי המובן מרבינו - הייתה לא רק אצלו, בחייו, אלא גם בציונו לאחר הסתלקותו. רבינו אמר כי הוא קיבל את הראש השנה במתנה מבורא עולם וכי בראש השנה הוא יכול לתקן תיקונים "מה שבכל השנה אי אפשר" וגם אנשים שאינם יכולים לבא על תיקונם כל השנה. ובזה כלול ענין תיקון הכללי, משום שישנו סדר על ציון רבינו: נתינת פרוטה לצדקה, ווידוי דברים ואמירת תיקון הכללי. ב. עסק ההדפסה. צוואת רבי נתן, המובאת בעלים לתרופה ב"מכתב ההסתלקות" היתה לעסוק בעסק הדפסת ספרי רבינו (ורבי נתן, כמובן). רבי נתן נפטר בעשרה בטבת. לפני פטירתו הוא שאל "אלו חמישה דברים אירעו ביום זה?" ולא ידעו. וענה הוא. אחד מהדברים הוא שנפטר עזרא הסופר. ענה רבי נתן ואמר "נו, כשעזרא הסופר נפטר והכפירה והמינות מתגברים כמו שרואים היום לאלפים ורבבות... אבל אני מקוה שדף אחד מספרי רבינו יהיה תיקון על הכל. ובכן, מצוה אני עליכם שעסקכם יהיה שתדפיסו את הספרים, שיתקיים "יפוצו מעינותך חוצה", שתהיו חזקים בממון, ברצון ובטרחא. ואמר לבנו רבי יצחק: אתה צריך ליתן ת"ק רובל כסף על זה ואם לאו - תן שישים רובל כסף". אם כן, אחד היסודות הוא הפצת תורת רבינו הלאה, לאנשים נוספים להפיץ את מעיינות הנחל הנובע הלאה בלא לעצור. אלא, שלא כל אדם מצווה לרוץ ולהפיץ את הפסרים או להדפיסם. לא כל אדם מסוגל לזה ומעולם, בין אנ"ש, לא היתה מציאות שכל אנ"ש רצו להדפסה. רבי נתן עסק בהדפסה, אך לא הלך ממקום למקום למכור את הספרים. רבי נחמן מטולטשין הפקיר את עצמו למען הדפסת ליקוטי הלכות, אך לא הלך למכרם. בכל הדורות, היו מגדולי חסידי ברסלב שעסקו בהדפסת הספרים. האחרים יצאו ידי חובת ציווי רבי נתן בתרומה כספית, בהחזקת העוסקים ובחיזוק ידיהם ובהפצת תורת רבינו. עם על ידי דוגמא אישית ואם על ידי שיעורים. ג.נר תמיד על ציון רבינו בענין הנר תמיד, מבאר רבי אברהם בן רבי נחמן בהמשך ואומר: ובענין הנר תמיד עיין בספר המידות מה שכתב שם אדמו"ר ז"ל, שבזכות הנר תמיד שמדליקין משמן זית, ניצולין מגזרות שמד. וממילא מובן מזה באלפי אלפים קל וחומר להנר תמיד שאצל ציונו הקדוש, כםי שמובא מזה בקונטרס הנקרא "חכמה ובינה" (חלק אחר ב"כוכבי אור") עין שם ותבין למה שמובא בליקוטי מוהר"ן בענין קברו של משה והסתלקותו, שעוסק בזה להעלות משמד לרצון. ובליקוטי הלכות, הלכות ברכת השחר הלכה ה', מבואר משם שגם כל התאוות והמידות רעות, בפרט האפיקורסות, הכל כלול בענין שמד הנ"ל. ומצרוף כל העניינים הנ"ל, הפליג מוהרנ"ת (רבי נתן) ז"ל בדבר הנר תמיד עד אין שיעור וערך\ כן שמעתי בפירוש מאבי ז"ל. ולעניינים שהוספנו: 1. התבודדות "התבודדות", אמר רבינו "היא מעלה עליונה וגדולה מן הכל". ספרי רבינו מלאים בגודל מעלת ההתבודדות, עד כדי כך שרבינו אמר שבלא התבודדות אי אפשר להיות צדיק! מהי התבודדות? התבודדות היא שיחה, פשוטה, מעומק הלב, "כמו שמדברים עם חבר", בין האדם ובורא עולם, בשפה אישית, להודות, לומר, לבקש ולהתחנן לפני בורא עולם, לספר לו על מרת נפשינו - כמו גם על שמחתינו, על בקשתינו ועל רצונותינו. זהו אחד היסודות העיקריים בברסלב. 2. שמחה כל העולם יודע כי שמחה היא יסוד חשוב בברסלב. אין בכך כל חידוש. אבל העולם טועה טעות מרה בהבנת המושג "שמחה". חלק מחסידי ברסלב הרוקדים ברחובות עיר, נראים לעולם כאילו הם ברסלב ואין בלתם. האמת, כמובן, שונה. רוב חסידי ברסלב אינם נוהגים כך ומעולם לא נהגו כך בברסלב. שמחה היא דבר פנימי יותר מאשר חיצוני, אלא שדברים חיצוניים מועילים להשיגה (כמו שאמר רבינו על מלתא דשטותא, שבלעדיה קשה היום להיות בשמחה. אבל מעולם לא נהג רבי נתן, למשל, לעשות מילתא דשטותא מול אנשים. משמע שהוא דבר שראוי להצניעו, משום שמטרתו היא השגת שמחה אישית ולא הצגת האדם כמשוגע). איני בא להוציא את הרוקדים ברחובות מכלל ברסלב, אלא להביא את הדרך המקובלת מדור דור באנ"ש. בכל הנוגע לקהילה זו מבין אנ"ש, אני מאמין שאת דרכם יפרוש, בכשרון, "היהודי" ידידינו. 3. התחזקות התחזקות, פירושה לא להכנע לרמאויותיו של היצר הרע המבקש לשכנענו כי אין לנו סיכוי לעבוד את ה'. בכל מצב שהוא - זה היסוד - גם אם על פי ההגיון נדמה לנו כאילו הכל כבר אבוד ואנו לעולם לא נצליח לעבוד את הבורא באמת, אל לנו להשבר, אלא להמשיך ולנסות. להאמין ולדעת כי תמיד, בכל מקום ובכל תנאי, בורא עולם רוצה בנו ובמעשינו, ולעתים זה עצמו הנסיון, שנראה לנו שאיננו פועלים כלום - ותפקידינו הוא לא להשבר מזה. יסודות ההתחזקות עמוקים מני ים ואם תעבור על המאמרים בפורום תמצא כמה וכמה מאמרים בזה. וכמובן, לפני הכל, בספרי רבינו הק' תורה רפ"ב בליקוטי מוהר"ן חלק א. תורה מ"ח בליקוטי מוהר"ן חלק ב' "התחזקות" ב"ליקוטי עצות" ועוד ועוד בליקוטי הלכות וכו'. 4. לימוד הלכה רבינו הקפיד מאד שאנ"ש ילמדו הלכה בכל יום. בזמן המחלוקת הגדולה על ברסלב, בשנת הצ של הת"ק, היה הסימן לחסיד ברסלב - מי שהחזיק בתיק הטלית שלו שולחן ערוך קטן... אנ"ש נהגו והקפידו על כך מאד - ללמוד כל יום שולחן ערוך. עד כאן, בקצרה מאד, עיקרי חסידות ברסלב, וכמובן זה אפילו לא על קצה המזלג, אין מבחינת הנושאים והן מבחינת פירוטם. ג. "נ נח" וכו', לא אדבר כלל על ענין זה. אותיר אותו לידידינו "היהודי", רק אוסיף, כי ענין זה מקובל רק על חלק לא גדול בברסלב ורוב ברסלב לא קיבלה כלל את הענין הזה. מה הענין בזה, מה הסיפור ומה מעלתו - כאמור - אותיר ל"היהודי" לבאר.
