שלום ובהצלחה

שלום ובהצלחה

גם אני לא יודעת מה זה אומר אבל בידיוק השבוע שמעתי על טיפול קוגניטיבי התנהגותי ככלי נוסף אחד האחרונים ברשימה שיכול לעזור לבני בן 11 ADDמקסים מצליח מאוד ואף יש לו את החברים שלו.הנקודות שאנו מחפשים עזרה הם קודם כל יותר ביטחון עצמי.שהיה יותר משוחרר ויעשה פחות דין וחשבון ומצד שני פחות פזיז בלמידה עובד מהר מאוד ולא מוכן ליבדוק את עצמו הוא גם מחונן אז בתור התחלה אני חושבת שמספיק ומקווה שהסברתי את עצמי .
 

שריד

New member
ברוכה הבאה ריניהיחידי../images/Emo20.gif

הפורום אך נפתח ואני מקווה שכל אחד יוכל לתרום מנסיונו. הנקודה אותה העלאת היא אחת מהיסודות התווכיים - התווך למסוגלות. הייתי ממליץ לך לעשות עם הבן רשימה של הדברים בהם הוא טוב ולעודד אותו לכתוב הכל ללא סינון מעניין מה הוא יכתוב. כדי לקרוא יותר כנסי לקישורים שלנו מידי פעם אני אעדכן אותם בברכה ולהתראות שריד
 
לא רק רשימה גם עשייה ועדוד

לשריד זה רעיון טוב, לכתוב את הדברים הטובים אבל זה לא מספיק, צריך להמשיך ולעודד אותו גם לעשות אותם משום שרק עשייה וחיזוק עליה באמת מגבירה את התפיסה העצמית אבל זה קורה לאט לאט וצריך סבלנות. אם המטרה שלנו לעלות את הדימוי העצמי יש גם להיזהר מעידודים כללים כמו זה נפלא זה נהדר וכדומה, יש להתייחס קונקרטית ופשוט לדברים קטנים כמו : הדרך שספרת לי על הסרט היתה מאוד מעניינת ממש מתחשק לי גם ללכת לראות אותו, או אני ממש גאה בזה שלמרות שחזרת עייף עזרת לי לסדר את השולחן לארוחת הערב וכו' וכו. נעמי
 
גם משבירה אפשר לעשות משחק ולהצליח

שלום ריניה את יודעת אני מומחית לטיפול קוגניטיבי דינאמי בו עוסק פורום זה. ולי גם יש ילד שהוא היום כבר בן עשרים ותשע שהוא ליקוי למידה קשה והרבה השתמשתי בגישה הקוגניטיבית דינמית כדי להתחבר אליו. גם הוא מחונן ואומנם בעשייתו היום מוכיח זאת. אתן לך דוגמא, בני היה קצת מסורבל בילדותו בתנועותיו ותמיד הפיל דברים ושבר הרבה.זה גרם לו פעמים רבות למבוכה עם עצמו ובוודאי כשהיה ליד אנשים. רציתי להגביר את תשומת הלב שלו לעניין ואת המוטיבציה שלו לא לשבור. הצעתי לו שנעשה תחרות מי שובר יותר דברים בבית במשך השבוע. המנצח הוא זה ששובר יותר דברים. את יודעת כולם צחקו ממני ואמרו שהוא בכוונה ישבור. אבל לשמחתי ולהפתעתי זה לא קרה...הוא כל כך נזהר וכל כך חייך והשתעשע סביב התחרות שכמות ההתקלויות שלו בחפצים והשבירה ירדה פלאים. אני חושבת שזו דוגמא לכך שיצרתי אצלו כוונה (לעקוב אחרי השבירות)ועשיתי זאת בהדדיות (בהסכם אתו) כמו כן נתתי לו תחושת מסוגלות (הוא לא היה לבד, גם אני שוברת, וזאת האמת. ושבירה אם מסתכלים עליה קצת בחיוך יכולה להיות מין משחק כזה) וזה עזר לו. וחיזק אותו, משום שגם כששבר היה לנו מין סוד משותף כזה ולפחות שנינו חייכנו על כך. הוא זוכר לי זאת מאוד לטובה. בברכה נעמי
 
אני חושבת שקצת לא הבנתם אותי

הוא באופן אוביקטיבי קוצר הרבה הצלחות נחשב לאחד התלמידים הטובים בכיתה ואנחנו מאוד מכילים אותו מחזקים משקפים ומפרגנים אבל הוא בשלו אם הוא מקבל 100 אז המבחן היה קל אם ילד מהכיתה מנסה להתקרב אליו הוא אומר שזה לבקשת המורה וזה לחלוטין לא נכון עדיין לא עשיתי את הרשימה שהצעתם כנראה מחר אבל אני חושבת שהיא ארוכה. יש גם את הקושי של ה ADHD שקורא קודים חברתיים לא נכון ויש את עינין התמיכה והעזרה הענקית שהוא מקבל מאיתנו (היום הרבה פחות) שאולי גורמת לו לחשוב שהוא פחות יכול מהאחרים. תודה אשמח על רעיונות נוספים.
 
גם קודים חברתיים ניתן ללמד

את יודעת התיאור שאת מתארת מאוד אופיני לילדים מוכשרים וכאלה עם דימוי עצמי נמוך. אם הם מצליחים הם בטוחים שהמשימה היתה קלה מדי, אם הם לא מצליחים זה נראה להם מובן מאליו....וזה קצת כאילו ללכת על החול. אני מבינה שהילד שלך מוכשר וזה כיף אדיר. עם ילדים כאלו צריך מאוד להזהר עם מחמאות....יש לתת אותן מעט מאוד ומדויק מאוד. ולגבי בעיית הקודים החברתיים את יודעת זה נורא מעניין, פעמים רבות כהורים, מטפלים, מורים או חברים אנחנו מעירים ומתקנים די בקלות ילד שעושה שגיאה בחשבון או בהיסטוריה, אבל מתקשים מאוד להעיר לילד כשהוא עושה משהו לא מקובל על יד השולחן, למשל מדבר בקול רם מדי, או מדבר כך שאף אחד לא יכול לדבר גם ועוד כהנה וכהנה, אנחנו או מתעלמים מהעניין במבוכה או מענישים אותו ושולחים אותו לחדר ...אבל לא עושים את הדבר הפשוט ביותר כמו שאנחנו עושים כשהוא עושה שגיאה בחשבון , פשוט אומרים לו את התשובה הנכונה, ומתקנים אותו במקום כדי שידע ויבין. כי מסתבר שילדים עם קושי בזיהוי קודים חברתיים צריכים לקבל הסבר מאוד מדויק לשגיאות שלהם כמו גם להצלחות שלהם. אז: בבקשה ליד השולחן חשוב שגם חנה ויוסי ואסתר יוכלו לדבר ולא רק אתה. או תדבר בבקשה יותר בשקט משום שאנחנו יושבים מאוד קרוב אליך וקשה לשמוע כשאתה צועק...וכו'וכו' וכו' נעמי
 
למעלה