שלום הצטרפנו

[Camile]

שלום הצטרפנו ../images/Emo13.gif

שלום לכולם. הגעתי מפורום "פוריות" . לאחר 13 טיפולי הפריות החלטנו לאמץ. היינו אצל יוליה מעמותת טף - לאחר המלצות על עמותה זו. ואכן יצאנו בהרגשה טובה מאד, 3 שבועות אח"כ כבר חתמנו חוזה ועכשיו אנחנו ממתינים . יש לי שאלה שאולי קשורה לפורום השני אך אולי יש כאן כאלו עם מכנה משותף לנושא ההפריות: חשבתי לחזור לטיפולים אך אני לא יודעת אם לחכות שהילד יגיע (המאומץ) קודם, ורק אז לחזור או שמא לחזור עכשיו. ה"אינטואיטיבי" שלי אומר :תמתיני. אח"כ גם תהיי יותר רגועה וכו'. החשש שלי הוא שכאשר יגיע הילד כבר לא אזדקק לדבר ולא אחזור לטיפולים כלל. תודה קאמי

 

[moonbear]

נו, ואז..? ברוכה הבאה קאמי..

אם לא 'תזדקקי לדבר' כהגדרתך, אז מה הבעייה כאן?הטיפולים הם אמצעי לקבלת ילד, ואם כשכבר יהיה לך ילד תרגישי שאין לך צורך בטיפולים, למה בעצם את מודאגת?

 

[דיאנה*]

ברוכה הבאה קמיל

מאחלת לכם המתנה קצרה וחלקה ואושר גדול. לגבי השאלה שלך, בעיני התשובה מצוייה רק אצלך ואצל בן הזוג שלך. שאלי את עצמך מניין מגיעה הדחיפה לחזור לטיפולים ולהפריות? במידה והטיפול יצליח - האם אתם מוכנים ורוצים לגדל בו זמנית תינוק ופעוט, שיזדקק לתמיכה מיוחדת לפחות בתקופת ההסתגלות למשפחה? האם יש לך הכוחות לעמוד בעוד אכזבה של טיפול שנכשל? אם התשובות הן חיוביות ואתם מוצאים את הכוחות לעמוד גם במשימות המיוחדות שתטיל עליכם ההצלחה וגם במפח הנפש שמגיע עם כישלון - לכו על טיפול נוסף. אם נדמה לך שאת רוצה עדיין למצות את הסיכוי להרות - אולי כדאי לעצור את הליך האימוץ. אם המחשבה על הליך האימוץ מעבירה אצלך חלחלה - הייתי ממליצה ללכת עליו בלב שלם. בהצלחה!

 

[דיאנה*]

סליחה - היה צריך להיות כתוב

עם המחשבה על עצירת הליך האימוץ מעבירה אצלך חלחלה - הייתי ממליצה ללכת עליו בלב שלם ולפנות לו את כל האנרגיות הדרושות. כן, גם הליך אימוץ דורש ולוקח המון כוחות.

 

[English]

ברוכה הבאה, קמיל ../images/Emo42.gif

אני רק יכולה לדבר בשם עצמי. האימוץ הוא צורה מסויימת של הריון. הריון בירוקרטי, הריון מהלב אבל הריון. כי בסופו יגיע ילד. לי נראה שעדיף לעבור כל הריון בנפרד ולא שני הריונות במקביל. לא שזה לא אפשרי: יש לנו כאן כמה משתתפות שהרו ספונטנית בזמן הליך האימוץ ותוך זמן קצר קיבלו שני ילדים. אבל נראה לי שלא הייתי הולכת מבחירה על אופציה כזו. גם בגלל שהערבוב בין ההורמונים של הטיפולים לבין הליך האימוץ שדורש הרבה סבלנות זה מתכון ל

. וגם כי כל ילד זקוק לזמן איכות בלעדי עם הוריו, זמן שיעזור לקלוט אותו טוב לתוך המשפחה. וכששניים מתחרים על אותה נישה צריך כל הזמן להתחלק בין הדרישות של כולם. וילדים מאומצים מגיעים כיום מעל גיל שנה. אלו ילדים שזקוקים להשלמת חוסרים של אהבה ותשומת לב, ותחרות עם תינוק קטן יכולה להיות להם קשה. כאמור זה אפשרי (ופגשתי כאן כמה מקסימים שנולדו או אומצו בו זמנית) אבל הייתי שוקלת מאד ברצינות. אגב, אנחנו חזרנו לטיפולים אחרי האימוץ אבל עזבנו את זה מהר והלכנו לאימוץ שני. הגנטיקה פשוט לא היתה שווה לי את הסבל הזה...

 

[משתפרת]

ברוכה הבאה!

מאחלת לך הליך מהיר וקל. האימוץ הוא תהליך שסוחט נפשית. גם ההכנות, גם ההמתנה, התקוות, ההמתנה למשפט האימוץ. לכשיתממש האימוץ תהיו הורים של פעוט בסביבות גיל שנה- שנה וחצי, אולי מעט פחות משנה. מדובר בילדון ששהה בבית ילדים. הוא עובר למשפחה, מחליף מדינה, אקלים ושפה. ישנה תקופה שבה תצטרכו להשקיע אנרגיה מרובה כדי לעזור לו במעבר הזה, ובנוסף- תהיה השקעה כדי למלא כמה שיותר מן החסכים שיש לו בגלל הגדילה במוסד ולא בבית. את מכירה את הכוחות הנפשיים שלכם. האם יהיו לכם מספיק משאבים נפשיים כדי להתמודד במקביל לאימוץ גם עם המשך הטיפולים, או עם הריון, או עם טיפול אינטנסיבי בתינוק שזה עתה נולד? אנחנו העדפנו להתמקד בכל תקופה באפיק אחד, זה מה שהתאים ליכולות שלנו. יתכן ואתם מסוגלים ליותר. המשפט האחרון שלך לא כל כך מובן לי. אם כשהילד יגיע כבר לא תזדקקי לדבר- זה יהיה נפלא. אני הייתי מקווה להרגשה כזאת, לא חוששת ממנה. אבל (מנסיון) הורים רבים מאד מאושרים עם הילד הראשון שלהם, ובכל זאת רוצים עוד ילדים. בשלב שתרצו עוד ילד/ה תוכלו לחזור לטיפולים, או להחליט על אימוץ נוסף- לפי המצב.

 

[בילבי57]

זה עניין אישי

ואני מתארת לי שההרגשה שונה מאחת לשניה. אני בתקופת ההמתנה עשיתי עוד טיפול אחד (כמובן שללא הצלחה) והיום לאחר שבני איתי פשוט אין לי רצון או כח או שביב של חשק לחזור לטיפולים. אם כי, אני חייבת להודות, המחשבה עוברת במוחי. בכל אופן, זה תלוי בך ורק בך, אם יש לך כוחות לזה או לא. מסכימה בהחלט עם אינגליש לגבי זה שתהליך האימוץ הוא כמו הריון ותקופת ההמתנה אינה קלה. מאחלת לך הרבה סבלנות, אורך רוח ושתחבקי ילד/ה במהרה.

 

[Camile]

ובכן ...

את האימוץ אנחנו רוצים בכל מקרה זה לא מהווה מבחינתנו פשרה לאי יכולת להרות. אך תבינו אני לפני כל התאחלס וההמתנה רק מעצימה את הפחדים ויש לי המוני פחדים: איך הוא יתאקלם, איך יקבל אותנו, איך המשפחה והסביבה תקבל אותו. יש לי 2 אחיניות פיציות ואחיין מאד סקרן ששואלים שאלות חופשי למשל: "למה אין לך ילדים ? את כבר גדולה מספיק את צריכה להיות אמא" מתי תהיי בהריון וכו' וכו' . עכשיו ברגע שהקטנטן יגיע הם ירעיפו עליו חקירות (אולי) כי אחנו גרים מאד קרוב והם שמים לב לכל דבר ו - "איך זה שלא גדלה לי הבטן ולפתע פתאם הגיע ילד?" בקיצור המוני פחדים ולא שבעלי ואני לא נתמודד דווקא בנושא הזה אנחנו שקטים שההתמודדות תזרום ,אלא בעיקר איך להגן על הילד מהתקלות הסביבה וכו'. ולגבי טיפול - החלטתי לא לחזור עד להודעה חדשה.

 

[fatfat]

קמיל, הסביבה תקבל מה שאת

תשדרי. אם גישתך תהיה שכל שאלה כמו איך זה שלא גדלה לך הבטן ופתאום יש ילד פירושה תקלה עם הסביבה, זה מה שהסביבה והילד יקלטו, אבל אם תתייחסי לזה כאל סקרנות טבעית של ילדים ותסבירי בקצרה את האימוץ גם הסביבה תקבל זאת. ולגבי האחיינים, אני בעד לשתף אותם בכוונה לאמץ ובציפיה, כמובן ברמה המתאימה להם. לספר להם שבעוד כמה חודשים יהיה/תהיה להם בן/בת דוד חדש/ה. לי יש שבעה אחיינים בגילאים חודש עד שמונה עשרה שנים. כולם פרט לתינוקת יודעים על האימץ הקרב, שואלים שאלות ומקבלים תשובות אמיתיות. הגדולים יותר שאלו בעבר למה אין לי תינוק בבטן, עניתי שניסיתי ולא הצלחתי ומאז הם לא שואלים יותר.

 

[Zugit]

עוד לפני שיגיע הקטנצ'יק

את תשבי ותספרי לאחיינים שלך על האימוץ. את החקירות הם ירעיפו עלייך, לא עליו. את יכולה לתת להם ספרים בנושא, לשוחח, להתאמן במה אומרים ואיך. עד שהוא יגיע הם כבר יתלהבו מאוד ויהיו שגרירים לנושא האימוץ - הם יסבירו לכל שאר הילדים בסביבה על בן הדודה המיוחד שעומד להגיע. אם במשפחה שלך מאוד אוהבים ילדים, כמו בכל המשפחות הישראליות שאני מכירה, אזי מובטח שיקבלו אותו יפה ויתלהבו ממנו. אולי יהיה מי שיעיר פה ושם הערה מעצבנת, אבל מנסיוני - מי שאוהב אתכם יפרגן לכם וישתתף בשמחתכם. ובאמת את כבר "גדולה מספיק להיות אמא". הלואי שזה יקרה בקרוב.

 

[תוליקה]

ברוכה הבאה

ובהצלחה בכל דרך בה תבחרי

 

[זיוציונה]

הי, ברוכים המצטרפים, מבינה אותך מאד

אנחנו באופן אישי לקחנו פסק זמן ארוך מהטיפולים, ברגע שהחלטנו לאמץ. עכשיו כשהילד התאקלם בבית ואנחנו "נרגענו", נסינו שוב ללא הצלחה והחלטנו לאמץ ילד שני. החשש הזה שמא לא תחזרי לטיפולים לדעתי לא צריך להדאיג אותך כי ברגע שתהיו משפחה והילד ירגיש בבית ויתחיל לדבר על אח/ אחות את כבר תרגישי שהגיע הזמן לילד נוסף. קחי לך את הזמן, תהני ממנו, מהציפיה, מההכנות, עזבי את ההפריות והתהפוכות הרגשיות שבאות איתן זה יעשה לך רק טוב.

 

[אמא של קרן]

ולמה לחשוש?

ראשית, אני מאחלת לך המתנה קצרה ביותר! שנית, ייתכן שכשיהיה לך ילד ברמת לא תרצי לחזור לטיפולים, אבל לא נראה לי שזה צריך להפחיד אותך. ייתכן שבסיבוב הבא תחליטי לחזור לטיפולים או שאולי תחליטי לאמץ בלי לנסות טיפולים קודם. בכל אופן, תהייה לך פרספקטיבה אחרת על החיים. בצלחה!

 

[Camile]

תודה .איך כיף לכם

בא לי כבר לעלות על מטוס לרוסיה ולחזור עם הילד. עברתי כאן על הודעות ומעלים המוני התמודדויות פוטנציאליות שמעסיקות אותי וזה מרגיע כי הכל נשמע זורם חיובי. האחיניות שלי כבר מקבלות מסרים ממני ומנוני (האיש שלי)שעוד מעט יגיע ילד. הן עוזרות לי להחליט על שם . יש עוד שניים קטנים במיוחד שלא מבינים אבל הם ילדים אוהבים לאהלה ולדעתי ,כמו שאמרתם כאן, הם יתלהבו ויסתקרנו מאד כהשובבון יגיע (שיגיע כבר). חשבתי לנסות את הקורס הכנה לאימוץ - מומלץ???