שלום גרא

[Lucid Star]

שלום גרא

(מצטערת אם הסיפור יהיה קצת ארוך...) אני נערה בת 17. היחסים בין ההורים שלי היו לא כל כך טובים בשנים האחרונות. בשנה וחצי האחרונות התברר שלאבא שלי יש חברה מהצד (או מספר חברות), הוא עזב את הבית מספר פעמים. בפעם הקודמת אמא שלי (בת 46 בערך) כמעט ולא אכלה מספר ימים, בקושי קמה מהמיטה וכל הזמן בכתה. חשוב לציין שאין לה כמעט חברים, ההורים שלה מתו ואין לה גם קרובי משפחה רחוקים בארץ (ככה שהיא די לבד). לבסוף אבא שלי חזר ומספר חודשים המצב היה טוב על פני השטח. לפני שבוע המצב התפוצץ הוא עזב את הבית ועבר לגור עם החברה שלו. זה הכי הרבה זמן שהוא אי פעם לא היה ועושה רושם שהפעם זה לתמיד והוא לא יחזור. אז השאלה שלי היא בעצם - מה אני בעצם אמורה לעשות בשביל אמא שלי? איך אני אמורה לגרום לכך שמצבה ישתפר? (אני האחות הבכורה ד"א) סך הכל יש לי את החיים שלי ואני לא יכולה להיות איתה כל הזמן ובנוסף קשה לי לראות אותה ככה.. תודה לך על העזרה...

 

[sharpantie]

השאלה שלך אמנם מופנית לגרא

אבל אני מרשה לעצמי גם לומר משהו. גרא בודאי יענה לך באופן יותר מקצועי ומפורט אך לדעתי את לא יכולה לעשות הרבה. הרי לשנות את העובדות את לא יכולה. אם את קרובה ופתוחה עם אמך את יכולה לעודד אותה. לומר למשל שלמרות שזה קשה, הרי חייה לא הסתיימו בגלל זה. אחרי שתעבור תקופת משבר ואולי דיכאון, שתכריח את עצמה למצא לעצמה תחומי עניין שיגרמו לה לצאת מהבית. אם יש לה תחומי עניין כמו ללכת לחוגים , לעשות התעמלות או פעילות גופנית כל שהיא. כל פעילות שתוציא אותה מההסתגרות בתוך עצמה יכולה להועיל. אם היא ממשיכה להיות מדוכאת ועצובה כדאי לשקול לפנות לרופא ולבקש תרופת הרגעה.

 

[Lucid Star]

תודה

תודה רבה על התגובה שלך

... לא נראה לי שתרופות הרגעה יתרמו לשיפור המצב, אבל בנתיים נראה שהמצב משתפר קצת... השאלה הייתה מופנית לגרא אבל ברור שאני אשמח לקבל תגובות גם משאר האנשים בפורומים, פשוט רציתי תגובה של פסיכולוג אבל כנראה שזה בלתי אפשרי בפורום הזה..

 

[גרא.]

Lucud Star,צר לי שלא יכולתי להגיב

מיידית לשאלתך..אחרי הכל אני באמת לא יושב כל היום ליד המחשב ומחכה לפנייה כדי שאוכל להגיב מייד.אני מבין גם שאת מאד לחוצה מהזוגיות המתפוררת של הורייך,כשאת עומדת מול השבר שנוצר, ומרגישה שאינך יכולה לעשות מאומה..צר לי שוב, אבל זה המצב, את אינך יכולה להתערב במשבר שחל במערכת היחסים של הורייך.אלה החיים שלהם, הם אנשים מבוגרים שמיצו כנראה את היכולת שלהם לחיות בכעל ואשה..לךפחות זה מה שאביך מרגיש, ומשום כך, כנראה הוא עזב את הבית..העזרה המשמעותית שאת יכולה להגיש לאמך, היא לפחות עכשיו, בשיא המשבר, להיות איתה,לאו דווקא פיזית כל הזמן, אלא ללוות את רגעי ורגשות הובדן שהיא חשה,בשהות פיזית לידה. להעניק לה תשומת לב,חום תמיכה והמון אמפטיה..להקשיב לה,אם יש צורך לתת לה להרגיש שאת מקבלת אותה ואת רגשותיה, ללא ביקורת על האב, גם אם היא מבטאת את זה בלהט..עלייך להקשיב אבל לא לחוות דעה..אמך אולי אינה אשה צעירה, אבל היא אשה שרבים חושבים, הנמצאת בגיל בו נשים רבות נמצאות במיטבן..נכון, זה קשה לה לראות כיצד בעלה בוגד בה שוב ושוב ונוטש אותה..אבל ההשלמה עם העובדה הזו, כי אין ברירה, צרכיה להוביל אותה, גם בתמיכה שלך, לחזור מה שיותר מהר לחיי השגרה..אם זה מה שיקרה, לתבוע את זכויתיה אם וכאשר תתגרש..ולאחר מכן, או גם תוך כדי..היא יכולה להתחיל לחשוב על פרק ב'..כן, למה לא? אכן אחרי הכל יש לך גם את החיים שלך,ואת זכאית לכל..אינך יכולה לקחת את האחריות מאמא שלך על חייה,זו אחריותה שלה.את כן יכולה כפי שציינתי להוות עבורה משענת ותמיכה בתקופה הקשה הזו. אבל שוב ושוב, היא צריכה לגרום לכך שמצבה ישתפר זה באחריותה, שלה..תמיד כדאי שתזכרי את זה ברקע.