שלום בתשלומים
לכל מי שמתפעם מהזזה של 13 קרואנים ואולי, אולי, מאחז אחד מאויש. --------------------------------------- לא יהיה שלום בתשלומים מאת עקיבא אלדר "אני מקווה ששרון לא יפנה אף לא מאחז אחד. הלוואי שעוד רבע מיליון יהודים יתיישבו בשטחים". הדברים הללו לא יצאו מפיו של חבר מועצת יש"ע. הם שייכים למייקל טרזי, אחד היועצים לצוות המו"מ הפלשתיני. טרזי אינו מאמין עוד שניתן להגיע להסכם חלוקה בגבולות 1967. אם זה היה תלוי בו, האינתיפאדה היתה מסתיימת מזמן, ואולי לא מתחילה כלל. הוא מציע להניח לישראל לזרוע התנחלויות כאוות נפשה, ולהמתין בסבלנות עד שהפלשתינאים והיהודים יהיו לבשר אחד. טרזי משוכנע, שבעוד 20-10 שנה יכפה העולם על ישראל את העיקרון One man - one vote. או אז יקרה לציונות מה שקרה למשטר האפרטהייד בדרום אפריקה; פלשתינאי ייבחר לעמוד בראש הישות המאוחדת, בגבולות 47'. דבריו של טרזי צריכים לפקוח את עיניהם של ישראלים רבים, שהצהרותיו של אריאל שרון (החשובות כשלעצמן) בנוגע לכיבוש, למדינה הפלשתינית ולצורך לפרק כמה התנחלויות ממלאות את לבם תקווה. פחות משלוש שנים חלפו מאז הגיש ראש ממשלה ישראלי לפלשתינאים את "ההצעה הנדיבה ביותר שהם קיבלו מאז ומעולם". מה שנותר מהן הוא הסיפור של אהוד ברק, שההצעה הנדיבה לא נועדה אלא לחשוף את פרצופו האמיתי של יאסר ערפאת, וכמובן - הפיגועים והייאוש. דומה שהישראלים מסרבים להחמיץ הזדמנות לומר, שהפלשתינאים לא מחמיצים הזדמנות להחמיץ הזדמנות. בעוד חודשיים-שלושה, לכל היותר שנתיים-שלוש, כאשר הפלשתינאים ידחו את "ההצעה הנדיבה" של שרון למדינת חסות על מחצית משטחי הגדה, ראש הממשלה יאמר שהוא חשף את פרצופו האמיתי של אבו מאזן. כאשר מפת הדרכים תלך בדרכם של המסמכים שקדמו לה והפיגועים יתחדשו יאמר עמוס גלעד, שאבו מאזן לא היה אלא מסיכה מגולחת על פרצופו של ערפאת. כדי לחסוך לעצמנו את האכזבה הבאה מומלץ לגזור ולשמור את השורות הבאות, פרי עטו של אל"מ במיל' אפרים לביא, איש אמ"ן מחקר לשעבר, שהיה היועץ לעניינים פלשתיניים במינהלת השלום של ברק. לביא טוען, כי אבו מאזן, כמו ערפאת, וכמו כל פלשתינאי הראוי לתואר "מנהיג", מחויב להחלטות המועצה הלאומית הפלשתינית מ1988-, לאמץ את החלטת מועצת הביטחון 242 ולחתור להקמת מדינה פלשתינית לצד ישראל בגבולות 1967. "התפישה הפלשתינית היתה ועודנה, שהמו"מ נועד להוביל למימוש של זכויות, הנגזרות ממה שהם מכנים 'הלגיטימיות הבינלאומית'", קובע לביא, "ולא תוצאה של הא-סימטריה הקיימת מול ישראל". לביא מדגיש, כי מבחינת הפלשתינאים, "הצעה טובה" יכולה להיות רק כזאת התואמת את אותן זכויות. לפיכך אין להם מה להציע פרט לזכויות הנובעות מהחלטות האו"ם, ונכונות להתאמות הכרחיות לאור המציאות הקיימת, למשל: תיקוני גבול לצורך גושי התנחלויות. ובדיוק מסיבה זו הם דחו בשעתם את עצם הרעיון לניסוח הסכם מסגרת משום שמבחינתם, החלטות האו"ם מהוות בעצמן הסכם מסגרת. זאת גם הסיבה, שבקמפ-דייוויד 2, בשעה שישראל הציעה 26 פתרונות לנושא ירושלים והר הבית, הפלשתינאים לא העלו שום הצעה. דברים אלה מאשרים את המסר של טרזי: אין הסכם שלום "במבצע". חילופי שטחים, לשיטתם של הפלשתינאים, הם ההנחה היחידה מהנסיגה לקווי 67', כולל מזרח ירושלים. גם אין שני מוצרים - שטחים ופליטים - במחיר של הסכם אחד. העסקה היחידה היא פתרון מוסכם לבעיית זכות השיבה שלא יפר את המאזן הדמוגרפי. אין גם עסקה בתשלומים - כל יום נוסף של כיבוש מגביר את כוחם של מתנגדיה. זה מה שיש; רוצים - תאכלו, ותקבלו שתי מדינות לשני עמים. לא רוצים - אל תאכלו, ותקבלו מכירת חיסול של הציונות. כל הזכויות שמורות לעיתון הארץ (2003 (c --------------------------------------------------------------------------------
לכל מי שמתפעם מהזזה של 13 קרואנים ואולי, אולי, מאחז אחד מאויש. --------------------------------------- לא יהיה שלום בתשלומים מאת עקיבא אלדר "אני מקווה ששרון לא יפנה אף לא מאחז אחד. הלוואי שעוד רבע מיליון יהודים יתיישבו בשטחים". הדברים הללו לא יצאו מפיו של חבר מועצת יש"ע. הם שייכים למייקל טרזי, אחד היועצים לצוות המו"מ הפלשתיני. טרזי אינו מאמין עוד שניתן להגיע להסכם חלוקה בגבולות 1967. אם זה היה תלוי בו, האינתיפאדה היתה מסתיימת מזמן, ואולי לא מתחילה כלל. הוא מציע להניח לישראל לזרוע התנחלויות כאוות נפשה, ולהמתין בסבלנות עד שהפלשתינאים והיהודים יהיו לבשר אחד. טרזי משוכנע, שבעוד 20-10 שנה יכפה העולם על ישראל את העיקרון One man - one vote. או אז יקרה לציונות מה שקרה למשטר האפרטהייד בדרום אפריקה; פלשתינאי ייבחר לעמוד בראש הישות המאוחדת, בגבולות 47'. דבריו של טרזי צריכים לפקוח את עיניהם של ישראלים רבים, שהצהרותיו של אריאל שרון (החשובות כשלעצמן) בנוגע לכיבוש, למדינה הפלשתינית ולצורך לפרק כמה התנחלויות ממלאות את לבם תקווה. פחות משלוש שנים חלפו מאז הגיש ראש ממשלה ישראלי לפלשתינאים את "ההצעה הנדיבה ביותר שהם קיבלו מאז ומעולם". מה שנותר מהן הוא הסיפור של אהוד ברק, שההצעה הנדיבה לא נועדה אלא לחשוף את פרצופו האמיתי של יאסר ערפאת, וכמובן - הפיגועים והייאוש. דומה שהישראלים מסרבים להחמיץ הזדמנות לומר, שהפלשתינאים לא מחמיצים הזדמנות להחמיץ הזדמנות. בעוד חודשיים-שלושה, לכל היותר שנתיים-שלוש, כאשר הפלשתינאים ידחו את "ההצעה הנדיבה" של שרון למדינת חסות על מחצית משטחי הגדה, ראש הממשלה יאמר שהוא חשף את פרצופו האמיתי של אבו מאזן. כאשר מפת הדרכים תלך בדרכם של המסמכים שקדמו לה והפיגועים יתחדשו יאמר עמוס גלעד, שאבו מאזן לא היה אלא מסיכה מגולחת על פרצופו של ערפאת. כדי לחסוך לעצמנו את האכזבה הבאה מומלץ לגזור ולשמור את השורות הבאות, פרי עטו של אל"מ במיל' אפרים לביא, איש אמ"ן מחקר לשעבר, שהיה היועץ לעניינים פלשתיניים במינהלת השלום של ברק. לביא טוען, כי אבו מאזן, כמו ערפאת, וכמו כל פלשתינאי הראוי לתואר "מנהיג", מחויב להחלטות המועצה הלאומית הפלשתינית מ1988-, לאמץ את החלטת מועצת הביטחון 242 ולחתור להקמת מדינה פלשתינית לצד ישראל בגבולות 1967. "התפישה הפלשתינית היתה ועודנה, שהמו"מ נועד להוביל למימוש של זכויות, הנגזרות ממה שהם מכנים 'הלגיטימיות הבינלאומית'", קובע לביא, "ולא תוצאה של הא-סימטריה הקיימת מול ישראל". לביא מדגיש, כי מבחינת הפלשתינאים, "הצעה טובה" יכולה להיות רק כזאת התואמת את אותן זכויות. לפיכך אין להם מה להציע פרט לזכויות הנובעות מהחלטות האו"ם, ונכונות להתאמות הכרחיות לאור המציאות הקיימת, למשל: תיקוני גבול לצורך גושי התנחלויות. ובדיוק מסיבה זו הם דחו בשעתם את עצם הרעיון לניסוח הסכם מסגרת משום שמבחינתם, החלטות האו"ם מהוות בעצמן הסכם מסגרת. זאת גם הסיבה, שבקמפ-דייוויד 2, בשעה שישראל הציעה 26 פתרונות לנושא ירושלים והר הבית, הפלשתינאים לא העלו שום הצעה. דברים אלה מאשרים את המסר של טרזי: אין הסכם שלום "במבצע". חילופי שטחים, לשיטתם של הפלשתינאים, הם ההנחה היחידה מהנסיגה לקווי 67', כולל מזרח ירושלים. גם אין שני מוצרים - שטחים ופליטים - במחיר של הסכם אחד. העסקה היחידה היא פתרון מוסכם לבעיית זכות השיבה שלא יפר את המאזן הדמוגרפי. אין גם עסקה בתשלומים - כל יום נוסף של כיבוש מגביר את כוחם של מתנגדיה. זה מה שיש; רוצים - תאכלו, ותקבלו שתי מדינות לשני עמים. לא רוצים - אל תאכלו, ותקבלו מכירת חיסול של הציונות. כל הזכויות שמורות לעיתון הארץ (2003 (c --------------------------------------------------------------------------------