שלום בעידן מלחמה

[ירון.מ]

שלום בעידן מלחמה

"שלום בעידן של מלחמה" : ראלי באזורנו , מציאותי והאם בכלל הכרחי ?!? יש 2 דרכים בסיסיות להתמודד עם השאלה : 1.ניתן כמובן להתעלם מהמציאות שאופפת את אזורנו , להתעלם מהסטיסטיקה המחרידה- שפוקדת אותנו בחודשים האחרונים ( הרוג ישראלי בכל יום שני , קרוב ל-25 פצועים בכל יום , כ-1200 נסיונות פיגועים, וכו´..) , לנסות להיות "יפי נפש" ולנופף כמובן בסמל ה"שלום", להכנע כמובן לפורעים הערבים, להעלים עין פה ושם.... אבל אל דאגה יש גם צ´ופרים !!!.. לא , זה לא פחות הרוגים ( חלילה!!!) , אל דאגה זה גם לא פחות פצועים , או מתאבדים ...אבל זה מילה טובה מהעולם הנאור והיפה נפש ... ארה"ב הנאורה תזרוק לנו מילה טובה (לאחר שהיום הם הפציצו את עיראק !!..אבל זה כלום ..)גם מאנגליה , סין , רוסיה ואפילו מידידתנו אהבתנו האנטישמית הלא היא צרפת... נשמע מפתה לא ?!? ואפילו יוסי שריד ( איך לא-הוא חייב להיות בכל מקום!) וביילין חברו יעריכו את מדיניות הממשלה , ואף יתנו לה תמיכה...ואולי גם מילה טובה!! 2.להגיב בחומרה למול הסטיסטיקה המחרידה , לכנס לאזורי שליטה A במקרה הצורך,לסלק את כל משרדי ויושבי אש"פ במזרח ירושלים, והכי חשוב ל"הקדים תרופה למכה"- אסור להמשיך במדיניות ההמתנה והפגיעה , אלא הפגיעה ואולי ההמתנה , חייבים להתחיל בפעולות צבאיות יזומות למיגור הטרוריסטים ושולחיהם,ואם המחיר הוא בחיסול ראשי המשטר הפלשתיני (הרי ידוע שכולם חבורה של טרוריסטים0 אז חייבים לחסל אותם , או לפחות לגרש אותם למקום שממנו באו ( תוניס,ועוד..).. אז כמובן שזה נשמע טוב, קל ואפילו מלבב ...אז באמת זה לא פשוט ייתכן שזה יתלווה במס´ הרוגים פצועים..אבל עדיף שזה יהיה באופן חד פעמי , פתרון שאומנם כאמור יתלווה בסבל והרג רב בשני הצדדים , אבל כל אחד בארץ יושב מתוך אמונה והסכמה שהוא יושב על חבית נפץ, חבית שעדיף שנופצצה בפעם אחת , ולא יתלווה במס´ רב של פיצוצים .. פיצוצים שהעם לא יוכל לעמוד בהם במשך זמן רב , רק אתמול 15 הרוגים הרוגים שרובם צעירים - שכול עתיגם וחלומם היה לפניהם , נטולי זרע והמשך ... שרק זכרונם וגופם יעיד לזכרם , ומי יודע מתי הסוף? ... אז זהו אלו הם הם שתי הדרכים הבסיסיות, אני אישית מעדיף את הדרך השניה - הדרך החכמה והחזקה ..דרך שאולי אי פעם תוביל אותנו כמובילים וכמנצחים ל"שלום"- שלום אמיתי שיתבסס על רצון אמיתי לשיתוף פעולה בין העמים..

 

[Harry-Stamper]

שינוי קונספציה

אני מסכים איתך ירון, עם דרך הפעולה ה-2 שאתה מציע אבל אני רוצה להבהיר שהדרך הזאת לא תתקיים ללא צעד מסויים ומחויב המציאות והוא שינוי קונספציה. מדינת ישראל נמצאת היום בפרשת דרכים והדרך שהיא מתמודדת עם הבעייה היא פשוט בלא להתמודד איתה, מנסים לרקוד על 2 חתונות, לפעול "בתקיפות" (שזה אומר הרס בתים ריקים) ומצד שני ניסיון להשאיר כל הזמן על אש קטנה את "הסיכוי לשלום" כפי שהוא מוגדר בחוגים השמאליים של הממשלה. מדינת ישראל אינה יכולה עוד לפעול ב-2 הדרכים, היא מוכרחה לפעול בצורה זו או אחרת. שינוי הקונספציה אומר בראש ובראשונה שמדינת ישראל בוחרת לעצמה דרך והולכת בה, גם אם זה לא נראה לעיני כמה יפי נפש אירופיים (שאני מאד מאחל להם לקבל רק פיגוע אחד לא יותר). אם מדינת ישראל קבעה לעצמה שאין עם מי לדבר ואין כרגע סיכוי לשלום צריך לפנות אל העם ולומר את המילים בשיא הפשטות: אנחנו במלחמה ובמלחמה כמו במלחמה כלום לא קדוש. אבל אם מדינת ישראל חשה שאינה יכולה או אינה רוצה או אינה מסוגלת בשל לחצים של העולם או של פלגים מסויימים בעם או בשל אינטרסים פוליטיים לעשות צעד תקיף אז גם כאן צריך להבהיר את המצב חד-משמעית ולומר לעם שהולכים למו"מ עם ויתורים רבים וכואבים בתקווה לשלום המיוחל. המצב של היום אינו נורמלי גם למדינה שהיא מוכת טרור כמו שלנו, המנהיגים של המדינה אינם מסוגלים אפילו להסתכל לציבור בעיניים ולומר שיש להם איזהשהי דרך או פתרון. עם ישראל הוא עם חזק ואין לי ספק שאם ניכנס למלחמה נצא מנצחים אבל גם עם חזק עומד חסר אונים מול גבולות פרוצים, מחבלים חופשיים ונבחרי ציבור הססניים, אז בוחרים עכשיו שלום או מלחמה אבל עכשיו כל עוד הציבור לא יתחיל לקבל החלטות בעצמו.