שלום! בספר השישי

[דיקלוש1]

שלום! בספר השישי

הארי מקבל כאב ראש חזק (כאב "צלקת" חזק P: ) כשהוא מבצע את העונש שאמברידג' הטילה עליו, והיא נוגעת לו ביד. באותו משפט נאמר שאמברידג' נטלה את ידו של הארי "בידה השמנמנה ועטורת הטבעות" או משהו... (מהזיכרון). אני לא זוכרת האם בהמשך הספר הוסבר מקור אחר לכאב שהוא חש באותו רגע, האם הוא היה מקרי וקשור לרגשותיו של וולדמורט או משהו, וגם לא זוכרת איפה דמבלדור מצא את הורקרוקס הטבעת שהוא הרס מאוחר יותר. האם יתכן שבידי אמברידג' הורקרוקס נוסף בצורת טבעת?

 

[Jemma7]

רעיון יפה../images/Emo13.gif../images/Emo133.gif

יכול להיות. זה באמת הגיוני. הרי מלא אנשים של פאדג' באותה תקופה היו בעצם אוכלי מוות. הרי היא יצור שפל. מתאים לה להיות בצד האפל. והיא גם תומכת בתורת הגזע של וולדמורט. בהחלט תיאוריה הגיונית

 

[Looking4CoolName]

לגמרי לא הגיוני.

תסתכלי בהודעה מתחתיך.

 

[ToryMaster]

כמו שנאמר

"העולם לא מתחלק לאנשים טובים ואוכלי מוות".

 

[Jemma7]

זה שמתחתיי צודק, תיאוריה לא הגיונית

נכנעתי * דגל לבן*

 

[Looking4CoolName]

הו, התבלבלת.

אמברידג' מופיעה בספר החמישי [שאני קורא אותו בדיוק עכשיו, ואני נמצא בדיוק בקטע שאת ציינת] - וההורק' הם בספר השישי, אבל אענה לך על שתי השאלות. ^^ הכאב בצלקת של הארי נגרם מהכעס של הלורד וולדמורט, ובקשר בינו לבין הנגיעה של אמברידג' מקרי לחלוטין. הכעס של הלורד וולדמורט - כמה פרקים מאוחר יותר מגלים שסטרג'יס פודמור נתפס במחלקת המסתורין, משום שניסה לפרוץ לשם. בסיום העלילה מבינים שהלורד וולדמורט כישף את פודמור בכישוף האימפריוס כדי שיקח את הנבואה ממלחקת המסתורין, אבל הוא נתפס. ולכן הכעס של וולדמורט - ומשם הכאב בצלקת של הארי. והקשר בין הכעס והכאב לבין הנגיעה של אמברידג', כאמור, מקרית בהחלט. דמבלדור מצא את הטבעת של רידל בבית אימו של וולדמורט, אותו בית שבו ביקרו הארי ודמבלדור בהגיגית בפרק 10 בספר השישי. איך הוא הגיע לטבעת? לא זכור לי בכלל שדמבלדור הזכיר איך הוא הגיע לשם, אבל הטבעות של אמברידג' לגמרי לא מהוות חשד להורק' - משום שאין מצב שוולדמורט שוב יפקיד חלק מנשמתו לאדם אחר, אחרי שלוציוס מלאפוי גרם להרס של הנשמה שהייתה בתוך היומן של רידל.

 

[Looking4CoolName]

וסיריוס אמר בספר החמישי ש...

שלופין מכיר את אמברידג', ואין מצב שהיא אוכלת מוות. ואז הוא אמר: "העולם לא מחולק לאוכלי מוות ולאנשים טובים, הארי..."

תיאוריה נחמדה שעלתה לי בזמן הקריאה של המשפט הזה. מה שנותן לי עוד מחשבה שסנייפ הוא טוב. ^^ הנה רמז דקיק לכך.

 

[deathly hallows]

אבל אמברידג' שילחה סוהרסנים על הארי

 

[gdisrael]

תגובה :

"שלופין מכיר את אמברידג', ואין מצב שהיא אוכלת מוות." שוב, זו לא ראיה. דמבלדור הכיר את סנייפ, וכן אנשים רבים, ועדיין סבר ש"אין מצב שהוא אוכל-מוות" (במקרה בו הוא באמת אוכל-מוות). לופין הביעה את דעתו, אין לו דרך להוכיח את דבריו. "ואז הוא אמר: "העולם לא מחולק לאוכלי מוות ולאנשים טובים, הארי..."" אמנם זו עובדה, אך גם, בנוגע לאמבריג', זו רק הבעת של לופין, שהיא בקטגוריה של אותם שאינם אוכלי מוות ואינם אנשים טובים. "מה שנותן לי עוד מחשבה שסנייפ הוא טוב. ^^ הנה רמז דקיק לכך." גם אני סובר שסנייפ הוא טוב, אולם, איני חושב שזה רמז לכך. זו עובדה, יש אנשים טובים, אנשים רעים, ואוכלי-מוות (שמסתמא שייכים לקטגוריית האנשים הרעים), רולינג ציינה זאת לקוראים, וציינה זאת להארי, ע"י לופין. סנייפ נתפס בעיני דמבלדור כאחד שניתן לבטוח בו, ושאינו אוכל מוות. בעיני הארי - כאדם רע, שאינו אוכל-מוות. אלו העובדות, מעולם הארי, וכן שאר האנשים, לא חשבו שעצם היות סנייפ "רע", מעיד עליו שהוא גם אוכל מוות. שעובדה, הרוב לא האמינו שהוא אוכל מוות, וזו הייתה הפתעה בשבילם. - וזו הראיה שהמשפט אינו ראיה, שאם היה נכתב בספר שסברו שסנייפ הוא אוכל מוות, בגלל שהוא .. רע ! היית יכול להביא את המשפט הזה בתור ראיה שלא ... אבל בין כה וכה סברו שהוא רע, ולא סברו שהוא אוכל מוות, וגם עכשיו, לא סוברים שהוא אוכל מוות בגלל שהוא רע, אלא בגלל שהוא פשוט, עזר לוולדמורט ! ועל כן הרמז אינו, אינו רמז, ואינו ראיה.

 

[דיקלוש1]

אגב לדעתי אין סיכוי

שאמברידג' אוכלת מוות פשוט מכיוון שהיא מסרבת בתוקף להאמין בכלל שוולדמורט חזר

 

[בבא1]

זה דווקא טיעון הפוך

היא מנסה להסתיר את זה שהוא חזר..אף אוכל מוות לא ידבר על חזרתו של וולדמורט ברבים כאף אחד לא מאמין בזה...כמו שמאלפוי אורמ בסוף הספר החמישי...זה מצב כל כך נוח אז למה לוותר עליו...

 

[black robe]

../images/Emo133.gifדווקא בגלל המשפט הזה...../images/Emo63.gif

"העולם לא מחולק לאנשים טובים ולאוכלי-מוות, הארי..." מתחילים לחשוב שבעצם סנייפ עובד בשביל סנייפ. סנייפ עובד בשביל האינטרסים שלו, וכל צד חושב שהוא לטובתו! בחיי, רק עכשיו התחלתי לחשוב על התאוריה הזאת ברצינות...

 

[הלחwנן]

למען הדיוק...

אצל אמברידג הכאב היה משמחה של וולדי. עמ` 394.

 

[gdisrael]

תגובה :

"אמברידג' מופיעה בספר החמישי [שאני קורא אותו בדיוק עכשיו, ואני נמצא בדיוק בקטע שאת ציינת] - וההורק' הם בספר השישי, אבל אענה לך על שתי השאלות. ^^" היא מעולם לא כתבה שההורק' מוזכרים בספר החמישי, מניין הסקת זאת ? "הכאב בצלקת של הארי נגרם מהכעס של הלורד וולדמורט, ובקשר בינו לבין הנגיעה של אמברידג' מקרי לחלוטין." 1) דווקא לפי מה שהבנתי, הכאב לא נגרם מהכעס של הלורד וולדמורט, כפי שכתב הלחwנן, אולם בשביל להבין את הסיבה לכאב הצלקת, צריך לחפש בדיוק באותו מקום, אם נכתב מדוע הצלקת כאבה. ואם לא כתוב את סיבת הכאב, אזי כל תיאוריה, מופרעת אשר תהיה, קבילה (הגיונית קבילות יותר, ולא-הגיוניות פחות קבילות, על אף שזה לא מחייב). 2) זו תיאוריה, לא ציון עובדה, לכן לא תוכל לבטל תיאוריה בסברה, היינו "ובקשר בינו לבין הנגיעה של אמברידג' מקרי לחלוטין", כל עוד אין לך ראיה. זו תיאוריה נחמדה, אך הפרכת את עניין הטבעת (דבר שאני שכחתי ממנו), כאשר הזכרת לנו שהטבעת נמצאה בבית-משפט-גונט, ובכל אופן אני גם מניח שזו הוא מקרה (אולם, אין זו ראיה), ובכל זאת, מעניין מדוע רולוינג ציינה שידה מעוטרתטבעת, מה התועלת בכך ? " משום שאין מצב שוולדמורט שוב יפקיד חלק מנשמתו לאדם אחר, אחרי שלוציוס מלאפוי גרם להרס של הנשמה שהייתה בתוך היומן של רידל." לא מחייב שהוא אכן עשה זאת, יתכן והיא מצאה את הטבעת, או שהטבעת הגיעה אליה בכל דרך אחרת.

 

[דיקלוש1]

תודה רבה על כל התגובות!

כמובן שהקטע שייך לספר החמישי.. P: ובכל זאת, המסע אחר חיפוש ההורקרוקסים בעיצומו. וולדמורט יצר אותם לא בבת אחת, אלא לאורך שנים רבות. יתכן שחלק מהם הפקיד בידי נאמניו כמו לוציוס, ואל תשכחו שאת אחרון ההורקרוקסים הוא יצר לפחות לפני 15 שנה ואי אפשר לדעת לאן הם התגלגלו ואילו הגנות (אם בכלל) יש סביב כל אחד מהם. רולינג נותת תיאורים מפורטים ביותר של פרטים כאשר רובם בסופו של דבר מוסיפים דבר לעלילה. לא מחייב שוולדמורט יצר הורקרוקס אחד בלבד בתוך טבעת, ובהחלט סביר להניח שאם לאמברידג' יש אחד כזה-היא לא יודעת ... בכל מקרה תודה רבה, סתם מחשבה שעלתה לי עכשיו (גם אני בדיוק סיימתי את הקטע הזה בחמישי )

 

[ToryMaster]

האמת שאני שוב מטילה ספק

[נו מה, כחולונית לשעבר או לא?] אני מאוד בספק אם הורקרוקס של וולדמורט ייפול לידי סתם אדם מן השורה, ככה בטעות. אפילו את היומן הוא נתן ללוציוס, הרי.