שלום בנות
שלום כן , זה קרה גם לי , איבדתי את אמא שלי , חברתי הטובה ביותר בעולם , לפני חצי שנה . במשך חצי שנה היתי צמודה אליה מהרגע שהתברר שהיא חולה בסרטן ושאין תרופה למחלתה , רק אפשרות להקל. היא ביקשה לא לדעת את מצב מחלתה ורק ידעה את העובדה שהיא חולה , אני ואבא נשאנו במידע הזה, וזה היה סיוט. השתדלתי לעזור לאמא לעבור את המסע הזה הכי קל שאפשר, ועם המון המון אהבה. היו רגעים מאד קשים של לחץ נפשי והמון המון פחד, כי אי שם כל הזמן חיכה לו הסוף , שלא היה ידוע איך ומתי בדיוק זה יקרה. הסוף היה שליו מאד כשכולם באו להיפרד במשך הארבעה ימים האחרונים לחייה ואני הייתה אחראית ראשית לדאוג לפרידה מלאה באהבה ובחום ומגע , כי רציתי שהיא תעזוב את העולם הזה באהבה. אפילו בלוויה שלה לא בכיתי כי האמנתי ואני עדיין מאמינה שהיא איתי והיא רואה הכל, אז דאגתי שהלוייה תהיה שלווה ויפה וככה היה. אחר כך כמובן שהדמעות ירדו ומעולם לא האמנתי שדמעות יכולות להיות כאלו כבדות . טיפות כבדות בכמויות. אני מרגישה שהיא איתי ולכן אין לי את התחושות של החמצה מכך שלא נחווה דברים יחד , אני מאמינה שכל אושר שיהיה לי וכל חוויה שאעבור היא תלווה אותי. הדבר היחיד שקשה הוא שבאמת אי אפשר לדבר איתה . אפשר לדבר אליה , אבל אי אפשר לקבל את התשובה . החיים ממשיכים ותאמינו לי שזו הייתה תקופה הכי קשה בחיי , מה גם שאני מתגרשת וכל זה קרה בו זמנית ובכל זאת רק לאמר לכן שיש בי כח לאהוב את החיים ואת מי שכאן אני מאמינה בטוב . מאחלת לכן שיהיו לכן חוויות נפלאות ומחזקת אתכן מכל הלב, אני מרגישה את אותו הרגש שאתן מרגישות אין כמו אמא
שלום כן , זה קרה גם לי , איבדתי את אמא שלי , חברתי הטובה ביותר בעולם , לפני חצי שנה . במשך חצי שנה היתי צמודה אליה מהרגע שהתברר שהיא חולה בסרטן ושאין תרופה למחלתה , רק אפשרות להקל. היא ביקשה לא לדעת את מצב מחלתה ורק ידעה את העובדה שהיא חולה , אני ואבא נשאנו במידע הזה, וזה היה סיוט. השתדלתי לעזור לאמא לעבור את המסע הזה הכי קל שאפשר, ועם המון המון אהבה. היו רגעים מאד קשים של לחץ נפשי והמון המון פחד, כי אי שם כל הזמן חיכה לו הסוף , שלא היה ידוע איך ומתי בדיוק זה יקרה. הסוף היה שליו מאד כשכולם באו להיפרד במשך הארבעה ימים האחרונים לחייה ואני הייתה אחראית ראשית לדאוג לפרידה מלאה באהבה ובחום ומגע , כי רציתי שהיא תעזוב את העולם הזה באהבה. אפילו בלוויה שלה לא בכיתי כי האמנתי ואני עדיין מאמינה שהיא איתי והיא רואה הכל, אז דאגתי שהלוייה תהיה שלווה ויפה וככה היה. אחר כך כמובן שהדמעות ירדו ומעולם לא האמנתי שדמעות יכולות להיות כאלו כבדות . טיפות כבדות בכמויות. אני מרגישה שהיא איתי ולכן אין לי את התחושות של החמצה מכך שלא נחווה דברים יחד , אני מאמינה שכל אושר שיהיה לי וכל חוויה שאעבור היא תלווה אותי. הדבר היחיד שקשה הוא שבאמת אי אפשר לדבר איתה . אפשר לדבר אליה , אבל אי אפשר לקבל את התשובה . החיים ממשיכים ותאמינו לי שזו הייתה תקופה הכי קשה בחיי , מה גם שאני מתגרשת וכל זה קרה בו זמנית ובכל זאת רק לאמר לכן שיש בי כח לאהוב את החיים ואת מי שכאן אני מאמינה בטוב . מאחלת לכן שיהיו לכן חוויות נפלאות ומחזקת אתכן מכל הלב, אני מרגישה את אותו הרגש שאתן מרגישות אין כמו אמא
