שלום בנות

[tal061971]

שלום בנות

לראשונה כותבת פה, לא ממש ידעתי על קיומו של פורום שכזה... אבל שמחה ורוצה לשתף. שמי טל בת 33 ( שבוע הבא זה יהיה 34 ) בעקבות התוכנית הדוקומנטארית ששודרה אתמול בערוץ 2 על אותה אישה שבאה לבקר בבית היתומים בה גדלה, עלו וצפו בי רגשות מעולם לא הכרתי, שלא ידעתי שקיימים בי. יושבת מרותקת מול המסך ונזכרת רואה אותי שמה בין הילדות. אימי נפטרה לפני המון שנים, כשאני הייתי בת 4 אין צורך להגיד שכמעט ואינני זוכרת ממנה כלום.. בכיתה א' נשלחתי לפנימיה כמו זאת שראיתי אתמול, מן בית יתומים דתי. אני לא ממש רוצה להיכנס לתוך אותם שניםב אופן כללי אהבתי מאוד את הגדילה , הצמיחה והאהבה שקיבלתי שם. אף על פי שאין זאת סביבת גדילה טבעית לילדה בת 6. אתמול עלו בי רגשות אחרים. רגשות שנאה, רגשות זעם.. חמלה... הכול הופנה לזאת שאני התחתן איתה... "אמא חורגת" קוראים לזה. היום אני כבר בת 33 גרושה, אם ל2 בננות נהדרות ומקסימות. ושואלת יותר, כי עולה לי לעתים שיבוא יום וגם לי תהיה זוגיות אחרת,מורכבת...כול כך מפחדת מזה. אתמול תוך כדיי צפיה בתוכנית ובכי של התרגשות שאלתי עצמי שאלות רבות... למה? למה ייבחב אב לשים את 2 ילדיו הקטנים במוסד שכזה ובד בבד ילך ויקים משפחה חדשה, יביא ילדים לעולם? איך זה שישם בני אדם ( והכוונה לנשים) שמתנהגות בצורה כה חסרת לב לילדים קטנים ( הכוונה לאישתו של אבא שלי, שאפשר פשוט ב2 מילים להגדירה אישה רעה) בתור ילדה שגדלה ללא אם , האם יכול מאוד להיות שישנם מיומנויות אמהיות שאנו מקבלים אך ורק מהסביבה ( כול אחת והאם שלה ) , אני לא מדברת על העובדה שבכול אישה ואישה יש את אותה חמלה אימהית והצורך להעניק לה ולילדה? אלא על התנהגויות אחרות. עוד המון המון מחשבות, הכול התעורר לפתע... כול העכבות, הפחדים ובעיקר שנאה גדולה לאותה אישה. רציתי לשתף ולשאול לדעתכן. כתבתי רשומה זועמת על כך בבלוג שלי הלילה, הוצאתי, ירקתי הכולללללל. מרגישה קצת הקלה. תודה טל.

 

[sendy2]

לא גדלתי בבית יתומים אבל..

תיראי, אמרת הרבה דברים ביחד ואת כועסת על הרבה דברים ובצדק. אני התייתמתי לפני שנה וחצי כשהייתי בת 20 וכבר היו לי 2 ילדים ואחרי כמה חודשים התגרשתי גם, כך שכרגע אנחנו באותו מצב.אבא שלי התחתן אחרי 4 חודשים ואני חייבת לציין שהאשה הזאות, אמא נפלאה לאחיי הקטנים (11ו 8) אבל עם אחותי שהייתה אז בת 17 וחצי זה היה סיפור אחר.. היא הייתה כ"כ מכשפה, מגעילה ורעה (והרבה בגיבוי של אבא שלי)שאחותי פשוט עזבה את הבית! אבל בגילה לאן תלך? אין שום בית יתומים בשבילה! כרגע היא פשוט גרה אצל חברה שלה וההורים של החברה פשוט נפלאים. כל האמהות החורגות בדיוק כמו בסרטים- מכשפות, רעות, ומגעילות!!!!האישה הזאות רוצה רק את המשפחה הקטה שלה שכוללת את בעלה (אבא שלי)ואת אחיי הקטנים ואחותי האומללה נודדת אצל חברה! איזה פשע. כן כן גם בגיל מאוחר קשה להתייתם. מאוד מאוד קשה. כתבתי לך על הקושי של אחותי שהיה נירא לי רלוונטי אבל שלא תחשבי שקל לי להיות גרושה + 2 ולהיות לבד בלי גיבוי לא של אבא ולא של אמא.... רק אני רוצה להחזיק לך אצבעות ולהגיד לך שהיגעת לפורום בו לכולם עצוב ולכולם קשה...

 

[סְקָאלִי]

ברוכה הבאה, טל! ../images/Emo140.gif

קראתי בעיון את הודעתך. אכן, סיפור לא פשוט. לאם אכן יש תפקיד פסיכולוגי מאוד חשוב בהתפתחות ילדיה בכלל, ובנותיה בפרט. האם הייתה לך דמות נשית אחרת כמודל הזדהות? את מוזמנת להצטרף אלינו לביתנו הקט. סקאלי

 

[איחוד האחת]

שלום לך טל ../images/Emo140.gif

וברוכה הבאה אלינו. מקווה עבורך שתמצאי כאן בית חם ומקום לשתף וזאת ככל שיתאים וירגיש לך נכון. סיפורך קשה וכואב ונראה שמשהו עורר בך את הצורך לעבד דברים שנותרו אי שם... השאלות רבות ולא תמיד יש תשובות לכל, אבל חשוב שפרקת קצת מליבך, דבר שלבטח יביא מעט הקלה. כאן בשבילך

 

[Ofra m]

טל שלום וברוכה הבאה

קודם כל סיפורך מאוד קשה ועל כך מגיע לך חבוק ענק,דבר שני אני רוצה להגיד לך כל הכבוד לך על כך שאת מגדלת שתי בנות ואני מאמינה שאת מעניקה להן את כל כולך . אני מבינה את מה שעברת ואין ספק שכשלא עובדים על כאב מסויים הוא צף אבל אין בזה כל רע והרשי לעצמך לבכות להתאבל על העבר אבל אני תקווה שתוכלי להגיד לעברך שלום ולא לדוש בעבר יותר מדיי אלא להתרכז בהווה - ולראות את חצי הכוס המלאה שאת אמא,שיש לך בנות מקסימות שאת אשה שיודעת להעניק ואני מאמינה שיש בך עוד אין ספור דברים שאת יכולה להוסיף פה. תאמיני לי שהמרירות לא תורמת לנו בכלום רק כאב לב ומחלות וזה לא מה שהיית רוצה לעצמך,למרות שאם את מרגישה שזה גדול עלייך את יכולה לגשת לאיש מקצוע כדי שיעזור לך להניח לעבר ולהתעסק בהרגע. הרבה עידוד עופרה.