שלום בנות
על הפורום שמעתי לפני 10 חודשים ומאז אני מבקרת כאן בקביעות באופן לא פעיל (נדמה לי שכתבתי פעם פעמיים). לפני ארבע שנים בתגלתה המחלה, נותחתי ( הציסטה הוסרה ו ראו כי יש לי מוקדיאנדו רבים באגן) וכעבור חצי שנה שוב התגלתה לי ציסטה באותו מקום בשחלה הימנית. התחתנתי לפני שנה וחודש והתחלתי לנסות להרות קצת אחרי. אז זה לא הולך באופן טבעי ופניתי לרופא ששלח אותי לכל מיני בדיקות. יום לפני ראש השנהקיבלתי מתנה : גילו לי ציסטה נופסת בשחלה השמאלית (האמת שידעתי לפני זה הרי אנו מכירות את הגוף שלנו ...) רופא הנשים שלי, שלפני כל הבדיקות אמר ששימשיך איתי עד סוף השנה ואם עדיין לא נצליח יפנה אותי הלאה. אבל לאור הבדיקות החליט כבר עכשיו לשלוח אותי (כי בנוסף לאנדו המחזור אינו סדיר ואין סימנים לביוץ מתי שאני אמורה לבייץ) ועכשיו אני מחכה לפגישה עם מומחה פריון ביו שני בבוקר. ובלי קשר (או אולי כן עדיין לא ברור) ממש לאחרונה החלפתי רופאת משפחה והיא ישר אמרה לי שבלוטת התריס שלי מוגדלת ושלחה אותי לבדיקות וגילו לי קשרים עם הסתיידות ושלחו אותי לבדיקות נוספות לראות אם זה משפיע עלי או לא ואיך. אבל לא בגלל זה אני כותבת פה. אחותי התחתנה לפני חודשיים והיא בהריון. אני כל שמחה בשבילה על כך (ובשבילי הרי תהיה לי אחיינית או אחיין בנוסף לאחיין המדהים שכבר יש לי) ואני שמחה שהלך לה מהר ואני מאוד שמחה שאין לה את האנדו (כי לפעמים היא מתארת כאבים כפי שאני מרגישה ואני לוחצת עליה להבדק כל כמה זמן למרות שלא הוכח קשר גנטי). הבעיה היחידה היא שעכשיו כולם כל הזמן שואלים אם אני בסדר ואם עצוב לי וכאילו דורכים על ביצים לידי ושואלים אותי אם זה קשה לי שלה זה לקח מעט זמן ולי לא והכי גרוע: אני מרגישה שמרחמים עליי. אחותי בת ה -11 באה אליי היום ושאלה אם עצוב לי בלב ( כן, במילים אלו. אני יודעת שזה לא בא ממנה אלא בטח שיחות ששמעה) ואז היא הוסיפה ואמרה שהיא לא מרחמת עליי כי היא אז זה יהיה יותר גרוע בשבילי ( וזה אני כן יודעת שבא ממנה כי היא אומנם רק בת 11 אבל רגישות וחוכמה לא מהעולם הזה) אני יודעת שבסך הכל אוהבים אותי ודואגים לי אבל זה מה שמשגע אותי. אין שמחה ומתרגשת ממני על כל אישה שאני שומעת שהיא בהריון אז על אחת כמה וכמה כשמדובר באחותי. בליבי אין שמץ של קנאה עצבות או רחמים עצמיים אז אם אני לא מרחמת על עצמי שאף אחד אחר לא ירחם עליי כי אין על מה. יש לי כמובן חששות ואני קצת דואגת אבל אני מנסה להישאר אופטימית ואם קורה שאני עצובה או משהו כזה בעקבות תוצאות לא טובות אני לא מלחיצה את עצמי לצאת מזה כי גם זה מותר לפעמים תודה על ההקשבה ולילה טוב.
על הפורום שמעתי לפני 10 חודשים ומאז אני מבקרת כאן בקביעות באופן לא פעיל (נדמה לי שכתבתי פעם פעמיים). לפני ארבע שנים בתגלתה המחלה, נותחתי ( הציסטה הוסרה ו ראו כי יש לי מוקדיאנדו רבים באגן) וכעבור חצי שנה שוב התגלתה לי ציסטה באותו מקום בשחלה הימנית. התחתנתי לפני שנה וחודש והתחלתי לנסות להרות קצת אחרי. אז זה לא הולך באופן טבעי ופניתי לרופא ששלח אותי לכל מיני בדיקות. יום לפני ראש השנהקיבלתי מתנה : גילו לי ציסטה נופסת בשחלה השמאלית (האמת שידעתי לפני זה הרי אנו מכירות את הגוף שלנו ...) רופא הנשים שלי, שלפני כל הבדיקות אמר ששימשיך איתי עד סוף השנה ואם עדיין לא נצליח יפנה אותי הלאה. אבל לאור הבדיקות החליט כבר עכשיו לשלוח אותי (כי בנוסף לאנדו המחזור אינו סדיר ואין סימנים לביוץ מתי שאני אמורה לבייץ) ועכשיו אני מחכה לפגישה עם מומחה פריון ביו שני בבוקר. ובלי קשר (או אולי כן עדיין לא ברור) ממש לאחרונה החלפתי רופאת משפחה והיא ישר אמרה לי שבלוטת התריס שלי מוגדלת ושלחה אותי לבדיקות וגילו לי קשרים עם הסתיידות ושלחו אותי לבדיקות נוספות לראות אם זה משפיע עלי או לא ואיך. אבל לא בגלל זה אני כותבת פה. אחותי התחתנה לפני חודשיים והיא בהריון. אני כל שמחה בשבילה על כך (ובשבילי הרי תהיה לי אחיינית או אחיין בנוסף לאחיין המדהים שכבר יש לי) ואני שמחה שהלך לה מהר ואני מאוד שמחה שאין לה את האנדו (כי לפעמים היא מתארת כאבים כפי שאני מרגישה ואני לוחצת עליה להבדק כל כמה זמן למרות שלא הוכח קשר גנטי). הבעיה היחידה היא שעכשיו כולם כל הזמן שואלים אם אני בסדר ואם עצוב לי וכאילו דורכים על ביצים לידי ושואלים אותי אם זה קשה לי שלה זה לקח מעט זמן ולי לא והכי גרוע: אני מרגישה שמרחמים עליי. אחותי בת ה -11 באה אליי היום ושאלה אם עצוב לי בלב ( כן, במילים אלו. אני יודעת שזה לא בא ממנה אלא בטח שיחות ששמעה) ואז היא הוסיפה ואמרה שהיא לא מרחמת עליי כי היא אז זה יהיה יותר גרוע בשבילי ( וזה אני כן יודעת שבא ממנה כי היא אומנם רק בת 11 אבל רגישות וחוכמה לא מהעולם הזה) אני יודעת שבסך הכל אוהבים אותי ודואגים לי אבל זה מה שמשגע אותי. אין שמחה ומתרגשת ממני על כל אישה שאני שומעת שהיא בהריון אז על אחת כמה וכמה כשמדובר באחותי. בליבי אין שמץ של קנאה עצבות או רחמים עצמיים אז אם אני לא מרחמת על עצמי שאף אחד אחר לא ירחם עליי כי אין על מה. יש לי כמובן חששות ואני קצת דואגת אבל אני מנסה להישאר אופטימית ואם קורה שאני עצובה או משהו כזה בעקבות תוצאות לא טובות אני לא מלחיצה את עצמי לצאת מזה כי גם זה מותר לפעמים תודה על ההקשבה ולילה טוב.