שלום בנות יקרות.

kaktus14

New member
שלום בנות יקרות.

לא כתבתי הרבה כי העבודה החדשה גוזלת ממני את כל כוחותי.
ובערב כשאני יכולה סוף סוף להתישב על המחשב, האצבעות לא תמיד גמישות על המקלדת
שלא נדבר על לשלוח SMS.

לא יודעת אם ידועה לכם התופעה אבל אצלי בכל אופן היא מורגשת ממש.
בעבודה החדשה אני מתאמצת ממש. לפעמים המוח שלי , אני חושבת שאם אסתכל במראה אראה אותו מעלה עשן.
הניורולוג אמר שיש מצב ורטלין יעזור. אבל קודם שלח אותי לעוד בדיקות.
הגעתי למסקנה שאני עובדת עם קבוצת "מפגרים" ופשוט אנשים ממש רעים.
כבר פעמים הצליחו לאשפז אותי.
היום לאחר ישיבת צוות, אכלתי 4 סוכריות אמיתיות, וגם זה לא עזר.
נכנסתי למנהלת ממש נסערת, שאפילו הסוכריות לא עזרו. המתח ממש השתולל
ואמרתי לה משהו שלא האמנתי שאגיד לפני חודשיים.
אמרתי לה שאני , ממש קשה לי , וזה עולה לי ממש הרבה בריאות, וצריך לשקול את זה.
היא כמובן עודדה אותי והבטיחה שנשתדל לא להכנס למצב כזה שוב.
אני בבית ומפורקת לגמרי.
וגם להתגונן אני לא תמיד יכולה כי הריכוז שלי לא תמיד מאפשר לי לתת תשובות מדויקות ונכונות והם מנגנים על זה
שאני שוכחת הרבה דברים.
לא יודעת כמה זה קשור לעניין או לפורום, אבל אני חייבת לשתף.
חוץ מזה יש לי עוד מאט בדיקת דיקור מותני כי הניורולוג אומר שלפי הMRI שיש לי חורים במוח.
אולי כשיסדרו לי את זה, הענינים יהיו יותר בשליטה.
בכל מקרה, משמן לא אמרתי לכם כמה אני אוהבת אתכם וזה שאתם פה.
שבת שלום לכולם
 
שלום אישה יקרה,

אוף, מצער וכואב לקרוא שאלה ההתמודדויות שלך עם העבודה החדשה שלך שכל כך רצית והתרגשת לקראתה.
אני קצת רוצה לומר לך "אמרתי לך", אבל יודעת שזה לגמרי לא אמפתי וממש לא יפה, ותכל'ס, גם ממש לא עוזר לך, אז אני שותקת
.
אני כן אגיד לך שמהנסיון שלי, כשלא יודעים שהתפקוד של מישהו לא יכול בכלל להיות מלא ו- 100%, והוא לא מספק סחורה של 100%, זה יוצר המון המון עצבים ובלבולים ומתח וכעסים.
אני היום אמרתי לבוסית- על (מישהי שאני עובדת מולה עכשיו אבל היא ממש לא הבוסית הישירה שלי) שמבחינתי אפשר להתקשר אליי עד שעות הלילה המאוחרות, אבל בבוקר שלא תנסה בכלל לפני 11. היא עשתה פרצופים, וגם אמרה ש"בחברה שלנו עובדים מהבוקר" (וצריך לקרוא את זה בקול צייצני קלות), אבל אחר כך נאלצה להודות שזה לא תנאי לעבודה ושזה בסדר וטוב שאמרתי את זה עכשיו.
מה שקרה זה שעד עכשיו היא לא הבינה למה אני לא עונה לטלפון בשעות כאלה והיתה מתעצבנת. ואני, אני לא מוכנה שיתעצבנו עליי בהקשרים של הפיברו - כי אני ממילא לא יכולה לשלוט בזה וחבל שזה סתם יפריע לי בדרך.
מכל מקום, הבוסית שלך נשמעת אישה מקסימה שאוהבת ומעריכה אותך (וכך צריך!) ואולי אם תגידי לה עם מה את מתמודדת היא גם תוכל לבוא לקראתך ולעזור לך.

מכל מקום, מה זה אומר חורים במוח? הדאגת אותי..

אוהבת אותך ומתגעגעת אלייך המון,
כלנית
 

maluls

New member
אני קוראת אתכם ומבינה גם מה עובר עליי

וחושבת שאתן כותבות נפלא
ואפילו שהידיים שלי שורפות נורא
אני רק רוצה להגיד לכן שאתן נפלאות.
תודה לכן
 

kaktus14

New member
כלנית, אני ממש אוהבת את האינטליגנציה ההבנתית שלך.כן כן יש

מושג כזה. זה כשאתם ממש מבינים על מה מדברים בהווה וגם את כל הסיפור מעברו וגם יכולים לפתח את זה הלאה לעתידו.
וכל זה כי אתם מממממממש מבינים.
בכל מקרה. כן אמרת לי. ואת אני מסכימה איתך(עדיין חלקית) וחוץ מזה אני מממממש עקשנית.
ואם בנימה יותר רצינית, אז אם מדברים על הפחד שמאחרי הכאב, אז זהו הפחד שלי.
שאני לא מצליחנית כבעבר, שאני לא מהירה כבעבר, שהגלגלים במוח בכללי לא זזים כבעבר.
וזה פחד שמתממש בעכשיו ומיד. וזה עוד יותר מפחיד.
בכל מקרה ובזה מסכימה איתך, שאולי אם הייתי מפחדת פחות, גם הסימפתומים היו פחות, אבל כאן צריך להמר ולספר על המחלה, אבל כאן בא הפחד
וזה שוב חוזר חלילה במעגל.
והחורים המוח- זה חשש לאיזשהי מחלה של כלי דם קטנים בחומר הלבן של המוח.(מסתבר שיש כזה) כלי דם אלו לא נפגשים ביניהם בצורה תקינה אזה משבש את מלאכת העברת הפולסים. מכאן יכול לנבוע חוסר הריכוז ואיטיות בתגובות בדיבור ובתנועות.
צריך להתאשפז ליומיים ובהקדם.
ואז נשאלת השאלה- אני לא יכולה להתאשפז בגלל העבודה החדשה שלי, הנפשות הפועלות כל כך ידעגו ויהיו אבודות...
סתתתתם. יותר נכון לא מתאים לי בינתיים מבחינה אישית, ולהם אני אגיד:
על אפכם ועל חמתכם אבוא לעבודה יום ביומו( וזה צריך לקרוא בקול חזק מאוד עם תנועת עצבא מאוד מסוימת)
שתהיה לכולנו שבת נהדרת
ושבוע חדש אופטימי ומלא כוחות חיים.
 
תודה על החידוש הלשוני


רק נראה לי שלא יהיה לי הרבה איך להשתמש בו כי רב הזמן אני פוגשת אי אינטיליגנציה הבנתית

שזה מתסכל בטירוף. אתה יכול להסביר לאנשים משהו, כמו זה שיש לך בעיות של ריכוז וזכרון והם ימשיכו להכחיש, גם כשאתה עומד מולם כמו ילד בן 3 שאיבד את אמא שלו ואין לו מושג על העולם בשיט.

אז לגבי להגיד בעבודה, אני כמובן מסכימה עם כלנית שלהסתיר דברים קודם כל יוצר עלינו עומס, מה שנקרא: התיאטרון. לשחק. וגם יוצר אי הבנות. מצד שני אני לא כל כך רואה איך להגיד את הכותרת הזו שלא אומרת כלום לכולם סייעה לי. כי זה או שמתייחסים אלי כאל מפגרת / קוקוריקו / הזויה, או שמתייחסים אלי כרגיל.
כן, יש בודדים שמבינים ואחת מהן אמרה בצדק וחוכמה רבים שזה מתעתע, כי המצב שלנו משתנה כל הזמן ודינמי.
אז אני עוד לא יודעת איך "לצאת נכון מהארון" אבל יש פה שעשו את זה וזה נשמע ממש טוב. אבל נראה לי שצריך קודם לא רק להבין את עצמנו ואת המצב שלנו אלא גם להיות שלמים איתו, כדי להעביר את המסר הלאה בביטחון, כך שלפחות לא יחפרו לנו יותר מדי.

ולהשלים עם זה שאנחנו לא מה שהיינו, ובעיקר עם הפגיעה הקוגניטיבית זה ממש ממש קשה. באמת, אם לא היה את הפורום ואנשם שחולים שכשאתה מדבר איתם אתה מוצא הד לעצמך - אני לא יודעת מה הייתי עושה, באמת.

לגבי החורים במוח אני מניחה שהוא חושד שזה MS, אתמול עוד לפני שקראתי אותך נכנסתי לפורום שלהם וקראתי, כי המחלות האלה דומות, בסמפטומים לפחות. אבל שם יש יחס הרבה יותר טוב, פורט על נימי הקנאה אפילו.
ואחרי שקראתי שאת הולכת לבדיקה אז חשבתי הרבה על האבחון ההוא.

לא רוצה להיות המעצבנת עם העובדות, אבל בכל זאת זה מדגדג לי שנדמה לי שאין בכלל כלי דם במוח. אם מישהו יכול לתקן אותי? משמע בחומר הלבן וגם האפור נראה לי.
ואני מניחה שמדובר על עצבים, לאחרונה היו פה שני מקרים של אבחון שגוי, אחת היתה MS והשנייה שכחתי כרגע.

זה מדרבן אותי בכל זאת לעשות שוב הדמיות כדי לשלול שוב בצורה יותר רצינית.

לגבי העבודה, אוי כמה שאני מבינה וכמה שהייתי רוצה להעלות על מוקד את האנשים המגעילים האלה שאת מתארת. וכמה שאני ניסיתי, ואולי עדיין לא נפטרתי מזה לגמרי, לנסות להיות מה שהייתי פעם, חדה ומדויקת ומולטי טסקינג ועם קליטה מהירה - היום אני שבר כלי מהבחינה הזו.

טוב, אני אגמור את הפוסט הזה, כי אם לא הוא לא יגמר לעולם. (עם מיליון הגהות והכל אני בכלל מתפזרת ולא זוכרת מה רציתי לכתוב וכאלה).

אה, מה שרציתי להגיד הכי חשוב זה שאני מכירה את הקושי הקוגניטיבי היטה היטב ואני אפילו חושבת שמתישהו כתבת שאת מרגישה שזה מחמיר ואני בעוונותי (לא אעשה את זה יותר) כתבתי לך שבמחלה הזו זה סטטי.
אז טוב עשית שהלכת ובדקת יותר לעומק.

אבל עם האבחנה של תת"כ אני רואה הבדל גדול מאד בין מתי שאני בלחץ לבין שפחות, או שעומס / תשישות / כל המילים האלה - הירידה בריכוז והזכרון היא דרמטית ומיידית.
אז נראה לי שכדאי לנו להקשיב לזה כאל פרמטר שמעיד כמה עומס יש עלינו ולנסות להשלים עם ה&^%^ הזה ולקבל את זה שאנחנו לא מי שהינו קודם ובכך להוריד עוד לחץ שאנחנו יוצרים על עצמנו עם הרצון לעמוד בציפיות שלנו קודם כל.

טוב, די

לילה טוב ובשורות טובות
 
קראתי עוד והתיאור שלך היה מדויק

אז כל מה שכתבתי על זה שאין כלי דם במוח וזה שישר חשבתי רק על MS לא מדויק.
סליחה, לפעמים אני קלה מדי על המקלדת וכדאי שאני לא אהיה כשזה נוגע לדברים רציניים.

שוב מאחלת לך בעיקר שהבדיקה והאשפוז יעברו בקלות.
ושמה שזה לא יהיה שימצאו, שתהיה לו רפואה, ושגם היא תהיה קלה.

 
למעלה