שלום בנות יקרות.
זה שלא כתבתי, אל תחשבו לרגע ששכחתי אתכן. פשוט האירועים קרו אחד אחרי השני במהירות מסחררת.
לצערי קרה לי אירוע מטלטל נפשית וכמובן רוקן אותי מכל כוחותי במיידי וגם את המאגרים לשעת חרום. כך שביליתי שלוש ימים במיטה למילוי המאגרים.
לאחר מכן הגיעו חדשות שחשבתי תחילה משמחות, אבל לאחר מכן קצת חששתי.
התקבלתי לעבודה והייתי מאוד שמחה, אבל יחד עם כך עבודה דורשת כוחות שלא תמיד יש לי. אבל מה לעשות - צריך להתפרנס.
הרבה פעמים מוצאת את עצמי מסתירה תנועה או מחסירה פעולה על כך שלא ירגישו שקשה לי ויש לי בעיה.
אף אחד לא רוצה לתמוך בחולניים בעבודה. וזאת המציאות המצערת. ואני חוששת כל בוקר מחדש. איך יעבור היום. רק שלא יתנו משימה
להתכופף או משהו. ויש לי דף טיוטא שאני רושמת כל מה שאומרים כי בלי זה תוך שניה שוכחת. אני מסתירה דף זה טוב טוב.
כך שנוסף לעבודה חדשה אני גם לומדת מיומנות הסתרת הפיברו. הייתי צוחקת אם זה לא היה כל כך עצוב.
המשרה גם טובה 5-6 שעות ביום.
בכל מקרה, לא יודעת כמה זמן אחזיק שם מעמד, אבל זה כיף לשוב לשגרת חיים של אנשים נורמלים.
וזה גם מה שסיפרתי להם היום בועדה בביטוח לאומי.
גם השארתי להם מכתב אישי ובו תיארתי סדר יום של פיברוית על קשייו והרגשותיו.
לא יודעת מה יחליטו, זה כבר הערער. לשלושתם היו פני פוקר.
רק כשדיברתי על MRI ראש שאני צריכה לעשות, הם קצת התעוררו.
בכל מקרה זה המצב להיות.
בינתיים ליריקה מאוד עוזרת. אבל לאותו מאורע טראומטי, משהו השתבש ואני צריכה MRI ראש.
אני עדיין בדיעה שיהיה בסדר.
אוהבת ומתגעגעת
בריאות וכושר לכולכן.
זה שלא כתבתי, אל תחשבו לרגע ששכחתי אתכן. פשוט האירועים קרו אחד אחרי השני במהירות מסחררת.
לצערי קרה לי אירוע מטלטל נפשית וכמובן רוקן אותי מכל כוחותי במיידי וגם את המאגרים לשעת חרום. כך שביליתי שלוש ימים במיטה למילוי המאגרים.
לאחר מכן הגיעו חדשות שחשבתי תחילה משמחות, אבל לאחר מכן קצת חששתי.
התקבלתי לעבודה והייתי מאוד שמחה, אבל יחד עם כך עבודה דורשת כוחות שלא תמיד יש לי. אבל מה לעשות - צריך להתפרנס.
הרבה פעמים מוצאת את עצמי מסתירה תנועה או מחסירה פעולה על כך שלא ירגישו שקשה לי ויש לי בעיה.
אף אחד לא רוצה לתמוך בחולניים בעבודה. וזאת המציאות המצערת. ואני חוששת כל בוקר מחדש. איך יעבור היום. רק שלא יתנו משימה
להתכופף או משהו. ויש לי דף טיוטא שאני רושמת כל מה שאומרים כי בלי זה תוך שניה שוכחת. אני מסתירה דף זה טוב טוב.
כך שנוסף לעבודה חדשה אני גם לומדת מיומנות הסתרת הפיברו. הייתי צוחקת אם זה לא היה כל כך עצוב.
המשרה גם טובה 5-6 שעות ביום.
בכל מקרה, לא יודעת כמה זמן אחזיק שם מעמד, אבל זה כיף לשוב לשגרת חיים של אנשים נורמלים.
וזה גם מה שסיפרתי להם היום בועדה בביטוח לאומי.
גם השארתי להם מכתב אישי ובו תיארתי סדר יום של פיברוית על קשייו והרגשותיו.
לא יודעת מה יחליטו, זה כבר הערער. לשלושתם היו פני פוקר.
רק כשדיברתי על MRI ראש שאני צריכה לעשות, הם קצת התעוררו.
בכל מקרה זה המצב להיות.
בינתיים ליריקה מאוד עוזרת. אבל לאותו מאורע טראומטי, משהו השתבש ואני צריכה MRI ראש.
אני עדיין בדיעה שיהיה בסדר.
אוהבת ומתגעגעת
בריאות וכושר לכולכן.
