koshmashmi1
New member
שלום..אשמח לעזרה..
אני בת 17..עד לפני חצי שנה ככה היה לי חבר- האהבה הראשונה שלי. היינו יחד כמעט 9 חודשים ובאמת שהוא היה החבר הכי מושלם שאפשר לבקש..אבל הוא דתי. הוא הביא אותי למצב שאני צריכה לבחור- אם אני רוצה שנשאר ביחד אני צריכה להתקרב לדת ושהקשר שלנו יוביל לחתונה, או שנפרד. עם כמה שאהבתי אותו, רבאק! הייתי בת 16 וחצי!! אז נאלצתי לבחור באפשרות השניה- להפרד. כל החצי שנה האחרונה הייתי חושבת עליו כל יום..יש מצב שאני עדיין אוהבת אותו אפילו. לפני כמה ימים נסעתי עם חברות לטיול..יש מצב שאני קצת בקטע של אחת מהבנות שנסעו איתי. אחת אחרת מהבנות שהיו איתי שם, היה אחת החברות הכי טובות שלי והיא בי, אז אמרתי לה שאולי אני גם בי, והיא די הבינה שאני בקטע של הילדה ההיא..היא אמרה שעד שאני אתנסה אני לא אדע בוודאות אם אני כן נמשכת לבנות. אם מסתכלים על ה"היסטוריה" שלי, תמיד הייתי ילדה אובססיבית, וזה תמיד היה לבנות שגדולות ממני. אבל זה היה באמת אובססיה, וזה עדיין קיים אצלי..בהתחלה כשהכרתי את הילדה ההיא אז הייתי אובססיבית אליה, ואז כשדיברתי עם החברה שלי שהיא בי היא אמרה שאני כנראה בקטע שלה, כי היא קטנה ממני בשנה..לא הגיוני שאני רק אובססיבית אליה. בקיצור, אני מניחה שאני באמת קצת בקטע שלה. העניין הוא, שאני די הומופובית..וכבר אמרתי בחיי הרבה פעמים, שאם במקרה אני אגלה שאני בי, אז זה יהיה מוזר אבל יהיה לי קל לקבל את זה כי אני עדיין אמשך לבנים..אבל אם אני אגלה שאני נמשכת רק לבנות אני לא אקבל את עצמי ככה ואני ממש מפחדת..קשה לי מאוד למצוא מישהו שיהיה כזה מושלם וטוב בשבילי כמו החבר הקודם..אבל כבר קרה לי לפני החבר ההוא שהייתי איזה שנה בלי מישהו כי אני לא סובלת סטוצים, וחשבתי שזה שאני לא נמשכת לאף אחד אומר אולי שאני לסבית (למרות שאפילו לא נמשכתי לבנות..) זה נשמע מפגר, אני יודעת..אבל בבקשה תעזרו לי. לקח לי הרבה זמן לשכנע את עצמי לכתוב פה..זה ממש מוזר לי. תודה
אני בת 17..עד לפני חצי שנה ככה היה לי חבר- האהבה הראשונה שלי. היינו יחד כמעט 9 חודשים ובאמת שהוא היה החבר הכי מושלם שאפשר לבקש..אבל הוא דתי. הוא הביא אותי למצב שאני צריכה לבחור- אם אני רוצה שנשאר ביחד אני צריכה להתקרב לדת ושהקשר שלנו יוביל לחתונה, או שנפרד. עם כמה שאהבתי אותו, רבאק! הייתי בת 16 וחצי!! אז נאלצתי לבחור באפשרות השניה- להפרד. כל החצי שנה האחרונה הייתי חושבת עליו כל יום..יש מצב שאני עדיין אוהבת אותו אפילו. לפני כמה ימים נסעתי עם חברות לטיול..יש מצב שאני קצת בקטע של אחת מהבנות שנסעו איתי. אחת אחרת מהבנות שהיו איתי שם, היה אחת החברות הכי טובות שלי והיא בי, אז אמרתי לה שאולי אני גם בי, והיא די הבינה שאני בקטע של הילדה ההיא..היא אמרה שעד שאני אתנסה אני לא אדע בוודאות אם אני כן נמשכת לבנות. אם מסתכלים על ה"היסטוריה" שלי, תמיד הייתי ילדה אובססיבית, וזה תמיד היה לבנות שגדולות ממני. אבל זה היה באמת אובססיה, וזה עדיין קיים אצלי..בהתחלה כשהכרתי את הילדה ההיא אז הייתי אובססיבית אליה, ואז כשדיברתי עם החברה שלי שהיא בי היא אמרה שאני כנראה בקטע שלה, כי היא קטנה ממני בשנה..לא הגיוני שאני רק אובססיבית אליה. בקיצור, אני מניחה שאני באמת קצת בקטע שלה. העניין הוא, שאני די הומופובית..וכבר אמרתי בחיי הרבה פעמים, שאם במקרה אני אגלה שאני בי, אז זה יהיה מוזר אבל יהיה לי קל לקבל את זה כי אני עדיין אמשך לבנים..אבל אם אני אגלה שאני נמשכת רק לבנות אני לא אקבל את עצמי ככה ואני ממש מפחדת..קשה לי מאוד למצוא מישהו שיהיה כזה מושלם וטוב בשבילי כמו החבר הקודם..אבל כבר קרה לי לפני החבר ההוא שהייתי איזה שנה בלי מישהו כי אני לא סובלת סטוצים, וחשבתי שזה שאני לא נמשכת לאף אחד אומר אולי שאני לסבית (למרות שאפילו לא נמשכתי לבנות..) זה נשמע מפגר, אני יודעת..אבל בבקשה תעזרו לי. לקח לי הרבה זמן לשכנע את עצמי לכתוב פה..זה ממש מוזר לי. תודה