m a t a n O
New member
אאוטינג
התרשמתם ממני אחרת ממה שאני התכוונתי. אבל יכול להיות שאני לא רואה את הדברים כהוויתם. אני לא מעונין בתהליך מהיר. אני לא מאמין בזה. מה שכן, אני יודע שזה צריך לקרות. וגם הוא יודע את זה. הוא פשוט מחכה עד לקץ הזמן שהוא יודע שהוא יכול למתוח את זה. במובן הזה הוא דווקא "רגוע" כי הוא יודע שהצבתי לו את הקו האדום הזה שלי, שאני לא אהיה סתם שותף. הסיבה שאני שואל על הטיימינג, ועל איך אפשר לזרז את זה, אם לדעתכם אפשר, כי אני ממש לא רוצה להגיע למצב שאנחנו עוברים והוא צריך לספר להורים על עצמו, ועליי ועוד באותה נשימה. כי אנחנו נצא מזה מאוד נפגעים. באשר להמצאות יחד- אנחנו כבר כמעט כל יום ביחד. החיים שלנו פחות או יותר מסונכרנים בלו"ז אחד. ואנחנו מאוד אוהבים. וטוב לנו. ואני לא מתעסק בזה ביום יום. כל מה שאפשר לומר. אני באמת אוהב אותו. ורוצה שיהיה לו רק טוב. תודה על ההקשבה, אני שמח להגיגים.
התרשמתם ממני אחרת ממה שאני התכוונתי. אבל יכול להיות שאני לא רואה את הדברים כהוויתם. אני לא מעונין בתהליך מהיר. אני לא מאמין בזה. מה שכן, אני יודע שזה צריך לקרות. וגם הוא יודע את זה. הוא פשוט מחכה עד לקץ הזמן שהוא יודע שהוא יכול למתוח את זה. במובן הזה הוא דווקא "רגוע" כי הוא יודע שהצבתי לו את הקו האדום הזה שלי, שאני לא אהיה סתם שותף. הסיבה שאני שואל על הטיימינג, ועל איך אפשר לזרז את זה, אם לדעתכם אפשר, כי אני ממש לא רוצה להגיע למצב שאנחנו עוברים והוא צריך לספר להורים על עצמו, ועליי ועוד באותה נשימה. כי אנחנו נצא מזה מאוד נפגעים. באשר להמצאות יחד- אנחנו כבר כמעט כל יום ביחד. החיים שלנו פחות או יותר מסונכרנים בלו"ז אחד. ואנחנו מאוד אוהבים. וטוב לנו. ואני לא מתעסק בזה ביום יום. כל מה שאפשר לומר. אני באמת אוהב אותו. ורוצה שיהיה לו רק טוב. תודה על ההקשבה, אני שמח להגיגים.
האמת היא שכל המציאות של תהל"ה נראית לי קצת קשה עבור הורים שמתחילים את ההתמודדות הזאת. אני יודע שאמא שלי לא היתה מוכנה לזה בשלבים הראשונים של היציאה שלי מהארון. אני לא יודע באמת מה יהיה איתו בנוגע לזה. אני רק יודע שלהפיל את הכל ביחד, ממש לא כדאי. אני אמרתי לו את זה באופן מאוד ברור, שאני לא מתכוון להיות שותף שלו כשאנחנו עוברים. אולי הוא מסוגל לשקר להורים שלו ככה, אני לאמא שלי לא יכול לשקר (ילד טוב ירושלים, מה את רוצה?) ואני גם ככה מרגיש רע שאני לא אומר לה עכשיו על איפה הוא עומד עם ההורים שלו. אבל זה עוד בקטנה. אני לא מתכוון לקחת חלק בשקר הזה. בייחוד שזה אומר בעצם להוציא אותי מהתמונה, משהו שקשה לי לעשות. השותפה שלי היא חברה טובה שלו, והיא מדסקסת את זה בינה לבין חברים שלה לבינו הרבה, והם תמיד מוציאים אותי לא בסדר שאני יושב על זה כ"כ הרבה. הם אומרי םשזאת המשפחה שלו ואלה היחסים שלו איתם ואני לא צריך לחשוב על זה ולהתעסק בזה. אני חושב שהם טועים. נקודה. אין לי הרבה מה להוסיף על זה. אני יודע שאם זה לא יקרה עכשיו, זה לא יקרה. ואז תהיה מבוכה יותר גדולה. איך הבחור יסביר את זה שהוא מתכנן ילדים? למה בלי בחורה? יותר מדי דברים בבת אחת להפיל. אבל- אני יודע שאני לא אצליח לגרום לזה להיות עכשיו. פשוט לא. הוא לא מסוגל לחשוב על זה. לא יודע, האמת היא שאני קצת אובד עצות בכל מה שנוגע לזה, אני לא יכול לעשות שום דבר שיגרום לו לספר עכשיו. לספר עליו, לא עליי. אני אחכה. אני באמת מפחד ממה שיקרה. כי לא משנה כמה הורים טובים, וכמה הם מבינים, וכמה הם כבר חשבו על זה לפני כן, כשהילד שלהם היה "ארטיסטי מדי", אי אפשר לקבל הכל ביחד. ואני בעצמי גם לא אישיות קטנה ומזערית. אני אמן, פסנתרן מופיע, אישיות שאני גאה להגיד, שלמה עם עצמה, ויש לי הרבה מה לתת. אני לא רוצה להרגיש שיסרסו אותי בגלל תזמון. החבר הכי טוב שלו גר עם בן זוגו, ובן זוגי, שיחייה, בעצמו אמר לי: אתה יודע? גם הוא לא סיפר להורים שלו, ולחבר שלו זה לא מפריע. בהתחלה לא ידעתי איך להגיב. אח"כ צחקתי לעצמי ואמרתי? מה זה, קולוניה?. אח"כ אמרתי שאולי אני לא מוכן לקבל כזה גזר דין, ואולי יש אנשים שיגידו שאני לוחץ ושאני אינטרסנט ושאני חושב על עצמי, אבל אני באמת אוהב אותו, ואני יודע שזה נכון לעשות. ולמה? ככה. כי אנחנו לא ילדים קטנים, וכי הוא לא נעשה צעיר יותר. וכי בסופו של דבר, אמא לא יכולה ללכת לישון בלי לדעת מה קורה עם הילד שלה, ושהוא בסדר, ושהוא מרגיש טוב. ולספר להורים רק את הרע ולהוציא אותם באופן כ"כ טוטאלי מכזה חלק מרכזי בחיים שלך- זה לא הוגן. (וואו. כתבתי הרבה. נראה כאילו כל פעם שאני כותב על זה יש לי יותר ויותר מה לכתוב. ) אני מפחד. ומעל להכל- אני אוהב אותו כמו שלא אהבתי בחיים.