שלום אנשים...

[איש יקר בחולצת פסים]

שלום אנשים...

מה שלומכם? כמובן שגם השבוע התגעגתי לכולכם, וכמובן ששוב עברתי על כל ההודעות שנכתבו בשביל להיות הכי מעודכן ולא לפספס כלום. ואני חייב לציין שזה מתחיל להיות משימה קשה יותר משבוע לשבוע בגלל שיש כל כך הרבה אנשים וכל כך הרבה הודעות. אז השבוע היה לי קצת יותר קל כי קפצתי לפה באמצע השבוע לביקור קצר (מה לא עושים בשביל לנסות לשמח קצת את תומר). בכל אופן, שמח לחזור כמו בכל שבוע (ובכלל עוד חודש וחצי אני יוצא לחפש"ש (חופשת שחרור) אז בכלל אני ישרוץ פה הרבה... בכל מקרה, חזרתי עכשיו מאילת (הייתי שם מיום שלישי בצהריים, מטעמי צבא, והיה כל כך כיף, כי חוץ מלבלות לא עשינו כלום), זאת עיר מדהימה. יש שם משהו באוויר שפשוט משחרר.... ושגיא, למרות שלא מצאת זמן לראות אותי, אני לא כועס, רק קצת חבל לי. תומר, ברכותיי על הציון והחלמה המהירה, יהיה טוב ופחות כואב רותם, תמיד טוב שאת פה, ואת צריכה להיות פה יותר ואחרון חביב, נדבוש, לאחר קריאתי את הודעותיך השבועיות, אהבתך הגדולה לרייטינג, ניסוח כתיבתך, וגילך, משוכנע אני שאתה הוא בני האבוד והאהוב (ואפילו את אשתך אני אוהב). מהיום רואה אני בך כבן טיפוחיי (פרודג'יי), ראה הוזהרת. בכל אופן, מכיוון שתמיד יש לי סיפור קצר שמתקשר לעברי אחרי שאני חוזר משבוע ב"צבא" אז הנה זה. כל מי שנהג לאילת באוטו, יודע שהדרך האמיתית, מתחילה כאשר יוצאים מבאר שבע ומתחילים לנסוע במדבר. וובכן, מכיוון שהכול סמלי בחיים, איך שיצאנו מבאר שבע עצרנו לתדלק, ואחרי שקנינו נשנושים וקולה (כי חייבים) ניפחנו אוויר בצמיגים, והתעסקנו שעה עם הגלאי רדאר שלנו (מי שלא מבין אני יסביר אח"כ, אין לי כוח), ויצאנו מהתחנת דלק, פתחנו את הרדיו, שהיה סגור, ובדיוק אז, שיצאנו לדרך, הכול מוכן, פנינו דרומה, והיינו צריכים עוד פוש אחד, התחיל השיר, שאם הוא לא מתאים ליציאה לדרך/נהיגה, אז אני לא יודע מה כן, "בעיר יפה ומלאת געגועים..." איזה הרגשה טובה. גל

 

[ewi]

יו יו יו וואטס אפ

סורי, סתם קצת חולת נפש היום

 

[not myself anymore]

גללללללללללללללללללללללל

התגעגעתי

בוא לאיסיקיו

 

[Ez sLeeP]

אוי..

אני מעלה דמעות. ההרגשה הדדית. כמה כיף לקרוא הודעות כאלו. באשר לרייטינג, אני עוד אפרוץ לתודעתם. אם לא בשנה הבאה (יש לי כבר תוכניות), אז לאחר הצבא, ואם גם אז לא יקבלוני, אני אעשה מצור, אשבה את אביעד עם איילת במשרדו של יובל, שיחנקו לעשן הסיגריות של הנל, ודבורית (שרגל) תבלה זמנה בניסיון לצאת מארון התחזוקה..

[מחשבותיי הטרוריסטיות.. יאממ..]. בכל אופן, שמח בשמחתך, על סיום השירות הצבאי. אילת? How dreamy, יט, לא חם שם *קצת*?!.. אם בחיפה אני מת מחום ושלל לחות (מה קרה לאקלים המדהים שהיו לנו בשנה זו?!.. נגמרה המלחמה בעיראק, ואקלים הלא-ישראלי ששרר עלינו נטש שוב לאקזוטיקה הארורה?!..). סיפורי עברי משלי.. שבוע שעבר, אני מגיע בשעה 4 או 5 לביצפר, ללא כל טעם, כי אני יודע שבמילא אני אלך הביתה דקות מועטות לאחר שאגיע. אז בשביל למה? לשום מה אספק לאויר האנוכי טיפות-גופי?! לשום מה אוותר על ניחוח הSpeed-Stick לטובת החמסין המזעזע?.. אבל מחמת רצוני לעבור את שנה זו בממוצע שיאפשר את עלייתי לכיתה י"ב, ואיני מעוניין בהשלמת שיעורי תעבורה לאחר שנתי ה-12 בביה"ס (עברתי תיאוריה! אבל זה אולד ניוז..), הגעתי. וברדיו של השומרים, יוצאי-עמי הבלקן, התנגנה לה 'הכוס הכחולה', נכון, שיר גלגל"צי ותיק ממכלול שירי הלידר (משחק מילים, תואם את הפרופיל החדש של גלגל"צ), אבל בכל זאת. זה חידוש לשירי הפולקה השונים שמתנגנים שם. סיפור נוסף, אחי החייל (כן, גם הוא חייל), המשרת בצפון, וכרגע סובל מדיכאון 'התחלתי את הצבא לפני חצי שנה, Two and a half more years טו גו..', תקוע יט-אנאת'ר שבוע בבסיסו, ואמי היקרה תיאלץ ללכת קרייתה (אחת מן הקריות המסופחות/לא מסופחות לחיפה) למסור בגדים לאיזה חייל מניאק ברגילה - (מניאק על שום היותו ברגילה, ולא אחי האהוב). היא מתקשרת לאותו מ', ושואלת 'משפחת לידר?'. אני, שמאזין מן הסלון, בהתרגשות חסרת-תכלית.. שאלתי שאלה מטומטמת, יש קשר לעברי לידר?!.. בעצם, אולי. כמה לידרז יש לארץ ישראל (שוב, משחק מילים), ועוד עיברים.

נשאל, נשאל. הכל יתבהר In good time. בהזדמנות זו, בה אני מגולל סיפורים לא מנוסחים היטב, בעיקר מעייפות מצטברת, ארצה לציין שהמורה הבריטי שלי ושל אשתי האהובה (כיתות אחרות), דייויד פלאט-צ'אנס פשוט המורה הכי חמוד בארץ!.. ווי לאב יו דייויד. טייק קר! נדבו'ש, Signing off..

 

[אחת שמתחמם לה המוח]

זה לא יפה

אותי אתה אף פעם לא מזכיר בהודעות שלך

והיי היום בבוקר בדיוק כשקראתי את הכתבה על עברי [מוסף "7לילות" ידיעות אחרונות] פתאום התנגן בגלגל"צ בחולצת פסים

 

[HFT]

איזה כיייייייייף! אני אוהבת את השיר