שלום אנשים...

[oriel ahamud]

שלום אנשים...

אני חדש פה בקבוצה (כתבתי פעם בניקים אחרים פה)
עדיין לא אובחנתי ע"י פסיכיאטר אם יש לי ח"ח או שלא... או סתם חוסר ביטחון עצמי שמלווה אותי מילדות עד היום (29)
נכון שיש לכם נסיון בחרדה חברתית אבל אני חושב שעדיף כל בחור חדש שנמצא פה תפנו אותו לפסיכיאטר גם אם אתם לא מתים עליהם....
יש לי מצבים שאולי לי אין לכם, למשל הבנתי שח"ח מרגישים כאב בחזה מין משהו מתפרץ... או חוסר יכולת להסתכל על אנשים בעיניים , לי אין את זה... לא באתי לפה לפגוע או להרוס לכם את החיים לעוד יותר קשים....
והייתי פעם בקבוצה חברתית של ח"ח בבאר שבע ולא הרגשתי בנוח שמה בכלל וראיתי הרבה אנשים שמה... שלמרות הכל הצליחו לדבר ולזרום עם כולם ולכמה אנשים ראו עליהם שיש להם ח"ח..
למרות הכל שמה לא הרגשתי בנח בקבוצה ולא דיברתי ולא שיתפתי כלום.. כנראה רק בגלל חוסר ביטחון עצמי , כי אני כל הזמן בבית ולא עשוה שום דבר , כל זה מתוך הרגל מסויים..
מקווה שצליחו לצאת מהמצב הלא פשוט שלכם.

באהבה..

 

[Surrealistical]

לא מדוייק

בח"ח לא מרגישים כאב בחזה או חוסר יכולת להסתכל למישהו בעיניים. יש כאלה שמרגישים את זה, אבל זה בהכרח לא מראה על הכלל.
בכל מקרה, יש גם מבחן באינטרנט שעוזר באבחון, לא חייבים ללכת לפסיכיאטר.

 

[דליה בי30]

הי אוריאל

לפי דעתי, ההגדרה והאבחנה פחות חשובה במקרה הזה,אלא מה שאתה מרגיש. אם קשה לך במצבים חברתיים ובמפגשים עם אנשים בכל מיני סיטואציות, ואם אתה נמנע ממצבים כאלו ונשאר בבית, זה לא משנה אם קוראים לזה חרדה חברתית או בשם אחר.
מה שכן, כדאי לטפל בזה, לא צריך להמשיך ולסבול. לא לכולם מתאים טיפול בקבוצה ויש שיטות טיפול אחרות.
בתור אחת שדי יצאה מזה, ממליצה לך מאד למצוא מטפל ושיטה שתתחבר אליהם. יש לזה פיתרון, גם אם זה 'רק' חוסר ביטחון עצמי.

 

[oriel ahamud]

תודה רבה דליה בי30

זה מה שאעשה מחר.. (מקווה שמחר השירות בסורוקה יהיה פתוח.....)
היו תקופות שבאמת נכנסתי לדברים של חרדה חברתית ועשיתי מזה עניין גדול שאפילו לי הרגשתי סימפטומים של זה שהיום אין לי אותם חחח מוזר....

מה הסימפטומים של ח"ח שאפשר לראות במי שיש לו ח"ח?

נ.ב ותודה גם Surrealistical

 

[דליה בי30]

סימפטומים לחרדה חברתית

אם אתה רוצה לאבחן את עצמך, יש את מבחן לייבוביץ' לחרדה חברתית ואת שאלון SPIN
אם אתה רוצה לזהות אנשים אחרים עם ח"ח - לפי דעתי זה קצת קשה, כי את חלק מתופעות החרדה לא רואים כלפי חוץ באופן בולט (למרות שלנו זה נראה שכל העולם יודע שאנחנו לחוצים...).

 

[zahike]

קודם כל שלום אריאל וברוך הבא

ההגדרה של חרדה חברתית/חוסר ביטחון עצמי או כל הגדרה אחרת עוזרת מאוד לפסיכולוגים ופסיכיאטרים לעשות מחקרים להציע טפולים ולהרוויח את לחמם בכל מני דרכים שונות ומשונות.
לנו אלה שצריכים לחיות עם הבעיה זה לא ממש עוזר ולכן לא ממש חשוב אם אתה מאובחן, מה האבחנה שלך ולמה.
אנחנו פורום תמיכה ועידוד ולא פורום מקצועי ולכן כל מי שמרגיש חוסר ביטחון חרדה או כל דבר דומה מוזמן ורצוי.

חרדה חברתית מופיעה בהמון צורות. בעצם לכל אחד יש את הצורה שלו. שוב הפסיכולוגים והפסיכאטרים מגדירים איבחונים וקבוצות כדי להקל על העצמם את הטיפול באנשים (ושוב לכתוב מאמרים ולהתפרסם) אבל שוב התופעה היא אינדיווידואלית. יש שמרגישים לחץ בחזה יש שלא. יש שקשה להם להסתקל לאנשים בעיניים יש שיותר קל וכו'. הכל אישי.
הדבר מניסיוני הכי יעיל להתגבר על חרדה חברתית הוא התמיכה ולכן הרבה טיפולים מתבצעים בקבוצות תמיכה. אין ספק שלוקח זמן להכנס לקבוצה כזאת ולהגיש בה נוח. פסיכולוגים נוהגים לתת משימות כדי להרגיש חשובים וגם צריך לתת תוכן לקבוצות האלה. אבל עיקר התמיכה בקבוצות היא פשוט התמיכה הקבוצתית ולהרגיש שאתה שייך לקבוצה זו או אחרת שמקבלת ותומכת בך. גם הצורך לצאת מהבית לקבוצה ולראות אנשים שמקשיבים ותומכים בך הוא חלק מהריפוי. לכן אני ממש לא מזלזל בקבוצות האלה (אולי רק בנחיה).
יש גם בעיה באיבחון עצמו. הרבה פעמים אדם שמאובחן כחרד חברתית מחליט שהוא 'חולה' ולכן עוצר את החיים כדי 'לרפא' את הבעיה ולהמשיך את החיים כבעל בטחון עצמי גבוה. זה כמובן לא קורה והתיסקול וחוסר הבטחון רק גדל. הריפוי הוא דרך ארוכה אם הצלחות קטנות שצריך להכיר בהן וכשלונות גדולים שצריך להתגבר עליהם. וזה ממש לא קל - כולנו כאן יודעים את זה.
אין ריפוי מחרדה חברתית זהו מאבק יום יומי קשה ולכן אם יש סביבה תומכת (קבוצת תמיכה למשל) זה יכול מאוד לעזור. יש ימים שמרגישים שהחרדה נעלמה, ואחריה עלולה להיות סידרה של כשלונות שנראה שהיא חזרה. הכל דינמי. כמו החיים.
היכולת להתאושש מכשלונות נובע מכמות הביטחון שהיה לפני הכשלון וכמות התמיכה שמקבלים אחרי. ושוב חזרנו לקבוצת התמיכה.
דרך אגב קבוצת תמיכה אחת אמורה להיות המשפחה. אם הקבוצה הזאת שהיא הבסיסית ביותר לא ממש תומכת הדרך להתגבר על החרדה קשה הרבה יותר (אם לא מוצאים קבוצה אחרת)
לסיכום שוב ברוך הבא

גם אנחנו כאן סוג של קבוצת תמיכה שאתה מוזמן אליה מתי שמתאים לך.
והמון בהצלחה

 

[Lichy87]

לא זכרתי שאתה כל כך אנטי אנשי מקצוע

אמנם אני מנחה קבוצת תמיכה כבר יותר מארבע וחצי שנים, אבל הגישה שלי היא הפוכה. אני קודם כל ממליצה לפנות לטיפול מקצועי כשקבוצת התמיכה היא רק בונוס.
דווקא פסיכולוגים, ממה שלי יצא לחוות וממה ששמעתי, מאוד מתנגדים להגדרות ותוויות. שמעתי לא פעם על כאלו שהתנגדו לתת שם לבעיה והעדיפו להתייחס לקושי הספציפי של המטופל. האבחון קיים, אבל בהרבה מאוד טיפולים הוא לא המרכז, אלא המטופל עצמו.
בנוסף אותן משימות ש"גורמות לפסיכולוג להרגיש חשוב", הן בדיוק מה שיוביל להתגברות על חרדה חברתית, מה שנקרא חשיפות הדרגתיות, אותו דבר שגם אנחנו ממליצים לעשות פה. המשימות הן החלק הכי חשוב בתהליך, לכן מוזר שאתה מתייחס לזה בכזה זלזול.
יצא לי להכיר קבוצות לעזרה עצמית מקרוב, נכון שהן מאפשרות מקום בטוח של הזדהות ותמיכה, אבל באותה מידה זה גם יכול לתקוע במקום אם הבנאדם לא מאתגר את עצמו ביומיום. יש כאלו שרק הקבוצה הספיקה כדי להביא לשינוי ויש כאלו שהיו צריכים במקביל גם ליווי מקצועי. מהיכרות שלי רוב האנשים היו או נמצאים בטיפול במקביל לקבוצה ולדעתי זה גם שילוב מאוד יעיל.

 

[oriel ahamud]

התוצאה במבחן ליבוביץ אומרת שאין לי חרדה חברתית.

כלומר יצא לי ככה:

פחד: 16
הימנעות: 20
סה"כ: 36
סקלת החישוב:
55> ללא חרדה חברתית
55-65 חרדה חברתית קלה
65-80 חרדה חברתית בולטת
80-95 חרדה חברתית קשה
95< חרדה חברתית קשה מאוד
**לפי האתר בעברית....

אני דיי מתלבט בדבר אחד או שניים נגיד או נקודה אחת או שניים - נגיד סה"כ בערך 28... וזה לא ממש מתקרב למספר של חרדה חברתית.....
יכול להיות שזה לא אומר כלום, הכי מה שמפריע לי זה החוסר ביטחון עצמי, הביישנות שלי... שאמרו שיש לי הרבה, והקושי לדבר עם אנשים זרים לפתוח את הפה ולדבר כמו משהו עם ביטחון עצמי....
ועשיתי את המבחן הזה עוד לפני שקראתי את התגובה שלך לילך.

אני לא יודע אם להסתמך על האתר הזה בתוצאות אמת על עצמי (האם כולכם עשיתם זאת?) האם אלו באמת סה"כ השאלות שבאמת מי שיש לו חרדה חברתית חווה בעיות כאלו עם החרדה?
כל הזמן אנשים עם כל דבר למשל, הפרעות נפשיות , חרדות, אספרגר, אוטיזם... נותנים לבן אדם אפשרות עם המון שאלות לבחון את עצמו אם הוא שייך לקטגוריה כזאת או אחרת.....

שהייתי בקבוצה בבאר שבע, לא היה לי נוח לשבת במעגל של קבוצה אחת עם הרבה אנשים שהצליחו בסה"כ לתקשר עם כולם.... לדבר ולהעביר צחוקים.... ואני ישבתי ושתקתי... מבחינתי זה הלבון לשבת ולא לדבר, מביך מאוד מאוד....
האם השאלות באתר באנגלית הם אותם שאלות באתר בעברית? אני הלכתי על השאלות באתר העיברית כי זה יותר קל.....
מקווה מאוד בשבילכם שתוכלו לצאת מהמצב המסובך הזה....
באהבה

 

[oriel ahamud]

יש לי לפעמים מצבים שאני לא נמצא במצב עם חברים שאני מרגיש

רעידות כאלו בגוף.... אולי זה בגלל מצב בריאותי? הייתה לי תקופה לפעמים שנסיתי להכנס לדמות של חרדה חברתית כי חשבתי שיש לי ובגלל שנכנסתי לזה עמוק... אני מרגיש לעיתים רעידות בגוף בלי מצב שאני נמצא עם אנשים זרים... זה משונה כנראה בגלל בריאות לקוי, אבל עשיתי בדיקות אחרונות ואין לי משהו שמפריע..

 

[Lichy87]

היי אוריאל

השאלון הוא כמו השאלון באנגלית. הוא לא נותן אבחון מדויק, רק מושג כללי.
בסופו של דבר מה שהכי חשוב זו ההרגשה שלך. יכול להיות שאתה ביישן וחסר ביטחון אבל מצליח לתפקד ביומיום ולעשות דברים שאתה רוצה. ובזה אין שום פגם. ביישנות היא לא הפרעה שדורשת טיפול, היא תכונת אופי.
יכול להיות שאתה כן חווה חרדה אבל בתחומים מאוד ספציפיים. באילו קטגוריות בשאלון נתת ציון גבוה יותר? לדוגמה יכול להיות שאין לך בעיה לדבר בטלפון ליד אנשים אבל אתה נמנע לחלוטין מלדבר עם אדם זר.
לפי זה אתה יכול לשים אצבע על מה בדיוק מפריע לך ועל מה בדיוק אתה מעוניין לעבוד. ככה אתה גם יכול לדעת אם אתה יכול לאתגר את עצמך לבד ביומיום, או אם זה קשה מדי ועדיף להיעזר באיש מקצוע.
&nbsp
לגבי אותן רעידות, מן הסתם זה משהו שאין לנו אפשרות לאבחן ולייעץ, זה משהו שצריך להפנות לרופא או פסיכיאטר.
&nbsp
ועוד משהו, להגיע לקבוצה של אנשים שאתה לא מכיר ולחשוף מולם את הסיפור האישי זה משהו מאוד קשה ומאתגר, גם לאנשים ללא חרדה חברתית. אז טבעי לגמרי להרגיש לא בנוח ולבחור לא לדבר. אתה לא צריך להרגיש עלבון לגבי זה. כמה פעמים ביומיום אתה נדרש לדבר מול קבוצה על משהו אישי? זה מצב שונה וקשה.
חוץ מזה שבקבוצות כאלו אנשים כבר מכירים אחד את השני הרבה זמן ומרגישים בנוח יותר לשתף ולצחוק. קח גם את זה בחשבון.

 

[zahike]

החיים מספקים לנו מספיק משימות

לא חושב שצריך להוסיף.
מה שהחיים לא מספקים זה תמיכה. לדעתי מרכז הבעיה היא האהבה שלנו לעצמנו. או חוסר האהבה שלנו לעצמנו.
קבוצת תמיכה מספקת הרבה פעמים תמיכה ואת האהבה של הקבוצה אלינו. כשאנחנו מקבלים אהבה מהקבוצה אנחנו מתחילים לחשוב: אם האנשים האלה אוהבים אותי למה אני לא אוהב את עצמי?
תמיכה כזאת גם מראה לנו את הצדדים החיוביים שלנו. צדדים שלרוב אנחנו מתלעמים מהם. כשאנחנו מתחילים להיות מודעים לצדדים האלה מסתבר לנו שאנחנו לא כל כך גרועים כמו שחשבנו את עצמנו. אנחנו מתחילים לאהוב דברים בנו. ובסוף את עצמנו. ומכאן מתחיל הפיתרון.
עזרה מקצועית בהגדרתה חשודה במקצועיות. כלומר "האיש הזה עוזר לי כי הוא מתפרנס מזה. לא כי אכפת לו ממני או כי אני באמת שווה שיעזרו לו!" ולכן אני לא אוהב אנשי מקצוע. גם מהניסון שלי, חוץ מפריקת לחץ, לא השגתי עזרה ממשית מאנשי מקצוע. זה חבר בתשלום. אני רוצה חברים שירצו אותי כחבר. לא חברים שאני צריך לשלם להם כדי שיהיו חברים שלי.
אולי במקום לתת משימות שאנחנו לא צריכים באמת להתמודד איתן עדיף לעזור במשימות האמתיות שיש לנו בחיים. גם אם הצלחתי לעשות משהו במסגרת משימה שנתנו לי, זה לא אומר שבמציאות יהיה לי יותר קל לבצע את אותה משימה. וגם אם הצלחתי במשימה לפעמים זו הצלחה חלקית ויש לנו נטיה להחשיב אותה ככשלון כי לא הצלחתי בצורה שרציתי. ואז במקום שהמשימה תצטרף להצלחות שמרימות אותנו היא תצטרף לכשלונות שמורידים אותנו.

 

[Lichy87]

משימה שניתנת בטיפול מתבצעת במציאות

נכון שהחיים מספקים לנו משימות, אבל אם זה היה כל כך פשוט לא היתה לנו חרדה.
הרי התמודדנו עם המשימות האלו בשלב זה או אחר והגענו למסקנה שנכשלנו בהן ולכן עדיף להימנע מהן.
טיפול מלמד אותך להגדיר מחדש הצלחה וכישלון. מלמד אותך איך להיחשף לאותן משימות שאתה נתקל בהן ביומיום, מה זו הדרגה? מאילו משימות כדאי להתחיל ואילו להשאיר לשלב מתקדם יותר? איפה לוותר לעצמך ואיפה לדחוף את עצמך?
כשאתה לבד בשטח הכל נראה מאיים, הציפיות שלך מעצמך הרבה יותר גבוהות, ויש יותר סיכוי שתסכם כל התמודדות מוצלחת ככישלון. ומשם מגיעים בקלות לאכזבה עצמית וייאוש.
&nbsp
לפחות מהניסיון שלי אנשי מקצוע היו אלו שלימדו אותי שאני מסוגלת ונתנו לי את הכלים המעשיים והמחשבתיים להתגבר על החרדה. כלים שאני לוקחת איתי לכל מקום גם שנים אחרי.
&nbsp
ספציפית הטיפול הקבוצתי שעברתי היה בחינם והוא הוביל לשינוי משמעותי. היו שם דוקטורנטיים שהראו שליטה מרשימה בנושא וידעו מה עובר לי בראש עוד לפני שאני הבנתי. העצות וההנחיות שלהם היו מדוייקות וכל מה שנשאר לי לעשות זה לשתף פעולה וליישם את הדברים בשגרה היומיומית שלי, ה"קסם" כבר קרה מעצמו.
עם זאת אח"כ גם הלכתי לטיפול פרטני בתשלום אצל מטפלת ששידרה אכפתיות אמיתית והיתה שם בשבילי בכל מצב, ואפילו הסכימה להנחה משמעותית כשעברתי לדירה בשכירות. וגם פה הדברים שלמדתי על עצמי בטיפול מלווים אותי יומיום, ואני יודעת להעריך את עצמי יותר ולא להיות קשה עם עצמי, בזכותה.
&nbsp
אז זה עניין של כימיה והתמחות של המטפל. אם זה מישהו שמבין חרדה חברתית ויודע איך לטפל בה, זה יכול להביא לתוצאות כל כך מהירות ויעילות שהכסף הוא פשוט השקעה לטווח ארוך. וגם אותה איכפתיות מזויפת לא בהכרח רלוונטית, כי אתה שם עבור תהליך, אתה שם בשביל לתת את המקסימום ולעשות עבודה עם עצמך, כך שהמטפל הוא יותר מדריך או מלווה מקצועי מאשר חבר בתשלום.
&nbsp
תמיכה והזדהות של חברים לבעיה היא מבורכת ותורמת המון, אבל אני עדיין רואה בזה בונוס. בסופו של דבר השינוי מגיע מעבודה עצמית קשה, ואיש מקצוע מתאים יכול לייעל ולקצר את התהליך משמעותית.

 

[zahike]

המשימות הראשונות שגרמו לי להאמין בעצמי ניתנו לי בצבא.

בצבא להפתעתי (והפתעת כולם) מצאתי עצמי ביחידה קרבית.
בכל שנותי בבית הספר הייתי ילד שמנמן וחלש. הרבה ילדים רצו את חברתי (היום אני יודע את זה) אבל אני פחדתי מכולם (ח"ח). והייתי הכי חלש בספורט תמיד אחרון בריצות ובהתעמלות. לקראת הצבא עשיתי דייאטה (הורדתי 12 קילו) ועבדתי במכון כושר. בצבא לא הייתה לי ברירה. ומצאתי עצמי (להפתעתי שוב) לא רק אחרון אלא לפעמים ראשון. לא רק ראשון אלא שהייתי צריך לחזור אחורה לעזור לחלשים ממני המשימות היו בעיקר פיזיות ולכן פשוטות והצלחתי למרות שחשבתי שאין לי סיכוי. מכאן התחילה המחשבה "מה עוד אני יכול לעשות שלא חשבתי שאני יכול".
השלב הבא היה האוניברסיטה. כאן שוב נאלצתי ללמוד רחוק מהבית ושוב גיליתי שאנשים רוצים להיות חברים שלי. לעזור לי ושאני יעזור להם. דבר שני שמאוד בעיתי בטפול מקצועי שהוא חד כיווני בהגדרה: אני החולה המטופל (כבר עמדה חלשה) והוא המטפל הוא עוזר לי לא להפך! המקום של לעזור לאחרים הוא מקום שנותן המון כוח. לא רק שאני מספיק חזק להתמודד בעצמי אלא אני מספיק חזק גם לעזור לאחרים. לפעמים אני עוזר (ומתחזק) לפעמים עוזרים לי. אני אחד מהקבוצה! לא הילד הדחוי שצריך עזרה בצד. (כאן גם גיליתי שיש דבר מאוד מוזר שלא הכרתי קודם - בנות!).
אחרי הלימודים נגמרו המסגרות המחייבות (קבוצות התמיכה) וכאן באה ההידרדרות!!! חזרה ללבד! וכאן באמת נעזרתי בעזרה מקצועית (פסיכולוגית שנה וחצי) שלושה חודשים באמת הוצאתי קיטור וזה עזר. אחרי שלושה חודשים אמרתי לפסיכולוגית: "את לא סתם חברה את מקצועית - לאן אני הולך מכאן?". ושנה וחצי של טיפול מכאן לא נתנו לי יותר כלום! בחוץ התחילה עבודה והכרתי חברים והתחלנו לדבר. הסתבר שהשיחות עם החברים במצב שגם אני עוזר להם היו הרבה יותר מחזקים מהשיחות עם פסיכולוגית אחת ושהתעודה שלה לא ממש הופכת אותה ליותר מכל חבר אחר שיש לי. בעצם הרבה פחות כי היא יודעת עלי הכל אני לא יודע עליה כלום. בטיפול אני לא יכול להיות במקום של העוזר. מקום מאוד מחזק!!! (להפתעתי הכסף לא היה בעיה כי הרווחתי מספיק).
בתקופת משבר נוספת שהייתה לי הלכתי לפסיכיאטר. גם תקופה משמעותית. הוא רשם לי תרופה וזהו! עבר למטופל הבא! פרנסה! אז יש לו תעודה. והוא מקצועי. אבל לא קידם אותי בכלום ואפילו הרס לי את האמון בעזרה מקצועית. יותר מאוחר גם הייתי חובש מדא וראיתי את מערכת הבריאות מבפנים. היום ברור לי ששום מחלה לא יותר קשה מהטיפול בבית החולים!!!
במסגרות חברתיות שהייתי בהן (בעיקר עבודה) כן הכרתי חברים השיחות איתם במצב סימטרי (אני גם עוזר וגם נעזר) פתחו לי הרבה כיווני מחשבה, גילו לי הרבה על עצמי והראו לי את הצדדים היפים שבי שבזכותם התחלתי לאהוב את עצמי ואת מי שאני. ומכאן הדרך להתגבר על החרדה החברתית היא הרבה יותר קלה.
שום בעל תעודה זו או אחרת לא ממש קידם אותי. חלקם אפילו עשו נזק! וממילא תעודה בלי כימיה לא יכולה לעזור. אנשים שהיו סביבי הם שחיזקו אותי. אנשים שבעצם מה שחיבר אותנו היה הכימיה וההדדיות (לעזור ולהעזר לא רק לקבל עזרה). הם שנתנו לי את ההרגשה שאני שווה נחמד יפה וכו'. ושבעצם שווה להתאמץ בשבילי ולהמשיך ולשפר את חיי.

 

[Lichy87]

זו חוויה שונה

וכל אחד מוצא בסופו של דבר את הדרך שהכי טובה לו. גם אני הגעתי מהר מאוד לעזרה לאחרים, דבר שבאמת חיזק וקידם אותי. אבל זה הגיע בזכות הטיפול שעברתי,
גם אתה עברת אנשי מקצוע כדי לדעת שזה לא מתאים לך וגילית שסביבה תומכת זה כל מה שאתה צריך.
לכן לדעתי חבל לייעץ לאחרים להתרחק ממטפלים, צריך לתת להם את כל האפשרויות הקיימות שיתנסו ויחליטו מה באמת עוזר.
כשפונים אלי, בדר"כ בטלפון לגבי הקבוצה שלי, ושואלים באופן כללי על הח"ח, אני נותנת מידע גם על סוגי טיפול וגם על קבוצות לעזרה עצמית. הרבה פעמים הבנאדם יודע מה הוא מחפש באותו רגע. יש שיעדיפו טיפול נטו בבעיה ויש שכבר היו בטיפול ורוצים משהו חברתי יותר. לכן כן לתת את המידע הרלוונטי ושהבנאדם כבר יעשה את ההחלטה.
מה שעבד עבורך לא בהכרח יעבוד לאחרים.
&nbsp
אבל שאפו גדול על התהליך וההתקדמות! באמת מעורר השראה

 

[שםפה]

.

אם אני רוצה לעבוד על היכולת שלי להתחיל עם בחורות. איזו משימה כבר אני יכול לתת שהיא פחות מ-להתחיל עם מישהי? אין לי חשש מלפנות למישהו כשיש לי שאלה אמיתית. אבל כשזה צריך להיות בקטע רומנטי אני לא יכול. ואין לי שאלות אמיתיות למישהי בשכונה למשל.

 

[שםפה]

אילו משימות אתם ממליצים לעשות פה? תודה