שלום אנשים... ../images/Emo13.gif
בס"ד ובהשתדלותנו אני מצטער שאני עושה זאת כל פעם מחדש... מעין הרגל חדש... אך חשוב לי להגיב על התגובות, כדי שלא יבינו אותי שלא כשורה ח"ו. ואני מדבר על הדיון הזה. אביעד- ראשית כל- תודה רבה... אך התשובות באמת לא שלי. גדולי הדורות כתבו את הדברים... צריך רק ללמוד. ולגבי דבריך- "כי אדם שעושה משהו בסתר לא יכול לחלל שם שמים כי העניין בקידוש/חילול שם שמים זה מבחינת אנשים שלא יודעים מזה קדושה ופתאום רואים."- זה העניין, העושה מצווה- מקדש שם שמים. העושה מצווה- מקיים את רצון ה' בעולם... וממילא שמו מתגלה יותר בעולם, לא באופן הנראה לעין כמו שאלחץ על מתג חשמל וידלק האור אלא באופן שלא ניתן להשיג בחוש. כמו תפילה, קריאת תהילים וכו', קיום מצוות הוא השפעת רצון ה' בעולם ולכן מתגלה שמו בעולם- לאט לאט (וניתן לראות זאת על מוסר העולם שאינו כפי שהיה פעם. אין פולחנים ברבריים כמו שהיו פעם, ולא מעשים שפלים אפי' לא במלחמות... ויש עוד להרחיב). הייתי מצטט לך מהמהר"ל ומהכוזרי, אך לצערי אין לי כעת את הספרים כי הם בישיבה... וכמובן שלרב זצ"ל ישנן כמה פסקאות בנושא.. עיניים עצמות לרווחה- (כמדומני... הדס? את מחליפה הרבה ניקים...). אני שמח לראות שהדבר שהפריע לך במה שנכתב היה רק עניין זה- משמע שעם כל השאר את מסכימה..
כעת, לעיקר הדברים- לא אמרתי "המצווה הכי גדולה" אלא "המצווה גדולה", וגם אם אין נפ"מ, כדאי להיזהר בציטוטים.
המצווה הגדולה היא כמובן מצווה יישוב א"י בכל שטח, כיבושה שכידוע הרמב"ן וראשונים רבים סוברים כי היא קיימת בימינו. לעניין מה שנעשה שם- באמת שאני מעדיף שלא להרחיב ואני מאמין שאתם בטח שמעתם על הנעשה יותר ממה ששמעתי אני בישיבה... אך לא תמיד גודל המידע הוא הקובע, כי המידע של רוב הציבור הוא מהתקשורת... אני פגשתי וראיתי את האנשים שחזרו משם. לא הייתי צריך שיספרו לי יותר מדי כדי להבין מה קרה להם... ובכל זאת- התברר שטעיתי, כי לאחר שסיפרו לי הזדעזעתי אף יותר. אני מעדיף כרגע שלא לפתוח על כך דיון. אך בקשר לאבנים שהזכרת וכל שאר הדברים... רק לידע כללי- הם החלו לזרוק אבנים על הפרשים עם הסוסים כי הם כמעט הרגו שם אנשים, כמעט דרסו אותם... פשוט לא יאומן מה שהלך שם. חילול ה' מצד המדינה אם כבר. ואהרון- אחרון אחרון חביב... הכלל לא שלי, ואם נעיין ביחד, ונתבוננן בדברים כפי שכותב הרמח"ל לאורך ספרו- נבין שזוהי ההגדרה של חילול השם וקידוש השם. אני יכול להוכיח לך את הדבר מן ההלכה- לגבי שלושת העברות החמורות, אך אני לא בטוח שרוב האנשים יישארו מעוניינים לאורך כל הדרך (ואני אפילו מסופק אם נשארו לקרוא אפי' את הדברים האלה ממש...
). אם תרצה- בעז"ה בלי נדר נעשה זאת בהזדמנות. מה שכן- הרב זצ"ל והמהר"ל כותבים את הדברים במפורש ואם איני טועה גם ריה"ל בספר הכוזרי. הבאת מהרמח"ל את ה'חסיד'- מידה שלצערי עוד לא הגעתי אליה, למעשה איני חושד בעצמי כלל שעברתי את הזהירות, אבל מילא. לצערי החסרת מדבריו בפרק החסידות וגם מדבריו בפרקים הראשונים. הדברים שהבאת ממסילת ישרים נוגעים לחסיד שלא עעין טוב בחסידות בה הוא נוהג- הציטוט שהבאת מדבר על מי שמוכיח אדם אשר ידוע שדבריו לא יתקבלו על ליבו אלא יוסיף לחטוא ולחלל את שם השם. על מוכיח במקום שההלכה מורה שאין לעשות זאת ועל שכמותו. אולי הוא עושה זאת מתוך קנאות לה' אומר הרמח"ל- אך אין זה נכון אלא אדרבא- מוסיף חילול השם. כל המקרים שהבאת- עליהם הרמח"ל כותב- "כי אין לדון דברי החסידות על מראיהן הראשון, אלא צריך לעיין ולהתבונן היכן תולדות המעשה מגיעות, כי לפעמים המעשה בעצמו יראה טוב..." כל המקרים המדוברים הם על אנשים שכביכול הוסיפו צדקות- במקום שלא צריך. (ניתן לעיין בפרק כ'- משקל החסידות... מצאתי ספר קטן בבית...
). על כן כותב הרמח"ל ש"הנה חייב האדם לשמור כל המצוות בכל דקדוקיהן לפני מי שיהיה ולא יירא ולא יבוש". ומיד לאחר מכן- כמו שאמרת נכון- את גופי המצוות שהן מעיקר הדין ואין בהן עניין של הוספת חסידות... חייב האדם לשמור בכל מקרה, וכמו שכתב הרמח"ל בתחילת ספרו בסוף פרק ה' לגבי ישעיה שאמר- "על כן שמתי פני כחלמיש" (וזהו הציטוט שפרק החסידות). ודוד המלך שאמר "ואדברה בעדותיך נגד מלכים ולא אבוש", ומביא שם הרמח"ל מקרים בהם האדם ביזה עצמו כדי לקיים את המצווה ואמר- "אם יארע לו שימצא בחברת מי שילעיג עליו, לא ישית ליבו אל הלעג ההוא...". מכל מקום- הדברים שהבאת הינם נכונים לעניין החסידות- אשר במעשים אלה האדם צריך לשקול ולדקדק מאד אם מעשי חסידות אלה הינם אכן רצון ה' אם לאו. נ.ב. אולי דבריי לא הובנו כראוי, אך העובדה שלא התייחסתי לכך שמצווה הנעשית לעיני רבים הינה קידוש ה' גדול יותר ועבירה בציבור היא חילול השם גדול יותר... היא לא משום שאין הדבר נכון אלא כדי לחדד את הנק' שפחות מוכרת לציבור. ההלכה אומרת שהמחלל שם שמים בעשרה מישראל עוונו גדול יותר, בכך אין ספק, וכל שכן- המקדש שם שמים בציבור- שכרו רב הרבה יותר. בכל אופן- ישר כח על הבירור והעיון... צר לי- אני חייב ללכת לנוח קצת לקראת מחר. ובעז"ה שנזכה לברר את הנושאים מתוך יראת ה' טהורה,ומתוך רצון לקיים את דבר ה' באמת ובאמונה. חילכם לאורייתא.
בס"ד ובהשתדלותנו אני מצטער שאני עושה זאת כל פעם מחדש... מעין הרגל חדש... אך חשוב לי להגיב על התגובות, כדי שלא יבינו אותי שלא כשורה ח"ו. ואני מדבר על הדיון הזה. אביעד- ראשית כל- תודה רבה... אך התשובות באמת לא שלי. גדולי הדורות כתבו את הדברים... צריך רק ללמוד. ולגבי דבריך- "כי אדם שעושה משהו בסתר לא יכול לחלל שם שמים כי העניין בקידוש/חילול שם שמים זה מבחינת אנשים שלא יודעים מזה קדושה ופתאום רואים."- זה העניין, העושה מצווה- מקדש שם שמים. העושה מצווה- מקיים את רצון ה' בעולם... וממילא שמו מתגלה יותר בעולם, לא באופן הנראה לעין כמו שאלחץ על מתג חשמל וידלק האור אלא באופן שלא ניתן להשיג בחוש. כמו תפילה, קריאת תהילים וכו', קיום מצוות הוא השפעת רצון ה' בעולם ולכן מתגלה שמו בעולם- לאט לאט (וניתן לראות זאת על מוסר העולם שאינו כפי שהיה פעם. אין פולחנים ברבריים כמו שהיו פעם, ולא מעשים שפלים אפי' לא במלחמות... ויש עוד להרחיב). הייתי מצטט לך מהמהר"ל ומהכוזרי, אך לצערי אין לי כעת את הספרים כי הם בישיבה... וכמובן שלרב זצ"ל ישנן כמה פסקאות בנושא.. עיניים עצמות לרווחה- (כמדומני... הדס? את מחליפה הרבה ניקים...). אני שמח לראות שהדבר שהפריע לך במה שנכתב היה רק עניין זה- משמע שעם כל השאר את מסכימה..
נ.ב. לא צריך להתעלם מהעובדות שהשוטרים פה עברו גבולות של אי נורמליות ולעם ישראל לא יצא מזה טוב, יש אנשים שיושבים בעזה, וחיככו ידיהם בשמחה ובהנאה ואני לא חושב שזה מה שאנחנו רוצים. אני אשמח לעשות איתך הדיון על מצוות קידוש ד' וחילול ד' כמו כן אני חושב שאם תעיין ברמב"ם תווכח שזה לא בדיוק כך. ונצרף קישור ישיר לשמה... אני לוקח משמה רק את ההלכה האחרונה... "טו וכן אם דיקדק החכם על עצמו, והיה דיבורו בנחת עם הברייות, ודעתו מעורבת עימהם, ומקבילן בסבר פנים יפות, ונעלב מהן ואינו עולבן, מכבד להן ואפילו למקילין לו, ונושא ונותן באמונה, ולא ירבה באריחות עמי הארץ וישיבתן, ולא ייראה תמיד אלא עוסק בתורה עטוף בציצית מוכתר בתפילין, ועושה בכל מעשיו לפנים משורת הדין--והוא שלא יתרחק הרבה, ולא ישתומם הרבה--עד שיימצאו הכול מקלסין אותו ואוהבין אותו, ומתאווין למעשיו: הרי זה קידש את השם, ועליו הכתוב אומר "ויאמר לי, עבדי אתה--ישראל, אשר בך אתפאר" (ישעיהו מט,ג). " נכון, כל אחד יגיד שהוא לא חכם, או חסיד או לא משנה מה. השאלה היא מה הציבור הישראלי רואה? מה הוא רואה בך? הוא רואה בך חכם, אדם שאמור לשמש דוגמא. נכון את האמת הוא רוצה להיות כמוך וקשה לו. [עיין ערפילי טוהר ע"מ ז'] אז אתה צריך לשמש דוגמא בכל מקום שתהיה בו. אני מקוה שהובן... ושוב סליחה על ההתפרצות...