שלום אנשים יקרים
- פותח הנושא norit7
- פורסם בתאריך
TWEETY =^.^=
New member
נורית יקרה ../images/Emo24.gif ברוכה הבאה
אם לי יש מקום, כאחת שמעולם לא הייתה מכורה מלבד לגולף, אז בוודאי שגם לך ולכל אחד אחר שהשכנים נעימים בעיניו
ברוכה הבאה ותהני
אם לי יש מקום, כאחת שמעולם לא הייתה מכורה מלבד לגולף, אז בוודאי שגם לך ולכל אחד אחר שהשכנים נעימים בעיניו
הי נורית!
מה ז´תומרת לשנוא? בגלל שמכורה נקייה? נראה לי שכולנו באותו צד רק בשלבים שונים של המחלה או טיפולים שונים. אדבר בשמי ואם יש משהו שקצת מרגיז אותי (לא שונא) זה פאנטיות ושלילת דרכים של אחרים. זה ממש טיפשי לשנוא מישהו רק בגלל שהוא חבר אן איי,משתמש או כל דבר אחר. שיהיה לך יום נקי לכל החיים!
מה ז´תומרת לשנוא? בגלל שמכורה נקייה? נראה לי שכולנו באותו צד רק בשלבים שונים של המחלה או טיפולים שונים. אדבר בשמי ואם יש משהו שקצת מרגיז אותי (לא שונא) זה פאנטיות ושלילת דרכים של אחרים. זה ממש טיפשי לשנוא מישהו רק בגלל שהוא חבר אן איי,משתמש או כל דבר אחר. שיהיה לך יום נקי לכל החיים!
מי שיש לו את היכולת להתרגש
רצוי כאן מאוד. גם לי היה החשש שידחו אותי (טבעי לא? כמה פעמים הלכנו להשתמש על זה בדיוק?) גם אני הופתעתי לגלות שהאדולנצ´יקים יודעים יודעים לקרוא ושחברי הNA הפסיקו לשים רעל נגד עכברים ליד המקלדת. בקיצור תמשיכי להתרגש זה טוב לבריאות. אל תעלבי אם מעת לעת לא כולם יגיבו להודעותייך המנוסחות למשעי. תמשיכי לבוא... תשאירי ראש פתוח.... רק אל תספרי את הימים שאת חברה בפורום אין מדליות (אני ניסיתי ואחרי חודש כלום לא קרה אז הפסקתי). dood
רצוי כאן מאוד. גם לי היה החשש שידחו אותי (טבעי לא? כמה פעמים הלכנו להשתמש על זה בדיוק?) גם אני הופתעתי לגלות שהאדולנצ´יקים יודעים יודעים לקרוא ושחברי הNA הפסיקו לשים רעל נגד עכברים ליד המקלדת. בקיצור תמשיכי להתרגש זה טוב לבריאות. אל תעלבי אם מעת לעת לא כולם יגיבו להודעותייך המנוסחות למשעי. תמשיכי לבוא... תשאירי ראש פתוח.... רק אל תספרי את הימים שאת חברה בפורום אין מדליות (אני ניסיתי ואחרי חודש כלום לא קרה אז הפסקתי). dood
מה שנקרא - פחד קהל
פחד קהל- הפחד לבטא את עצמנו קודם כל אפתח ואומר שהקשר הוא אסוציאטיבי בין פורים לבין הנושא שבחרתי לכתוב עליו הפעם. אתם יודעים… תחפושות, מסכות, שירים וריקודים, ואותם יש גם בשפע מול קהל, והנה לכם הקשר לחג. יש אולי שיגידו: פחד קהל? זה פחד שרק שחקנים, זמרים או רקדנים צריכים להתמודד איתו בבואם להופיע, מה לי ולנושא הזה? אני רוצה במקרה כזה להרחיב מעט את היריעה. פחד קהל מבחינתי יכול להופיע לא רק על במה. אנחנו נתייחס גם לאלו שמעולם לא עלו על במה, אין להם עניין בזה וגם לא נראה להם שבעתיד הקרוב הנושא הזה יעסיק אותם. נגדיר קודם פחד קהל לצורך העניין: פחד קהל מופיע, לדעתי, בכל מקום בו אנחנו רוצים להגיד או לעשות משהו אבל עוצרים את עצמנו מלעשות זאת מחשש לתגובת הקהל שמולנו. בין אם מדובר בקהל בגודל של אצטדיון כדורגל, ובין אם הקהל שלנו הוא בן אדם אחד. קרה לכם שהייתם צריכים לבקש משהו ממישהו, אבל עצרתם את עצמכם מלעשות זאת מחשש לקבל תשובה שלילית, או דחייה? – פחד קהל. קרה לכם שרציתם לומר למישהו מה אתם מרגישים ועצרתם את עצמכם מלעשות זאת מחשש שהוא ילעג לכם או יבטל את הרגשתכם? קרה לכם שרציתם להרים איזה שהוא פרוייקט וחששתם שאנשים לא יאהבו את מה שאתם עושים והפרוייקט ייכשל? קרה לכם שרציתם לדעת מה השעה או איך מגיעים לאן שהוא ולא העזתם לשאול? קרה לכם שנמנעתם מלשוחח עם אדם בשפה שהיא לא שפת האם שלכם, משום החשש להישמע עילגים? קרה לכם שרציתם לגשת לאיזה שהוא ראיון עבודה והחלטתם לא לעשות זאת מתוך ספק בסיכוי שלכם להתקבל? ומה עם כל הפעמים שבמהלך דיון רב משתתפים יש הסכמה בחדר, ואתם מגלים שאתם היחידים שחושבים אחרת? אמרתם את דעתכם או העדפתם לשתוק? ההימנעות מללכת לבריכה או לים כי אינכם אוהבים את המראה שלכם בהשוואה לכל הדוגמנים והדוגמניות שיהיו שם על החוף, מוכרת באיזה שהוא אופן? והרגע ההוא שהייתה לכם בדיחה לספר ולא סיפרתם כי אולי אנשים לא יצחקו? חשש ללכת לבנק לבקש הלוואה או הרחבת האשראי, מחשש לתגובת הפקיד גם הוא בעצם פחד קהל. בעצם פחד קהל הוא המקום שבו אנחנו עוצרים את עצמנו ולא לוקחים את הצעד הבא מחשש שהצעד הבא לא יזכה לתגובה אוהדת סביבנו. זהו הפחד לשמוע את ההד לאפקט שמחוללים המעשים ו/או האמירות שלנו. אז הנה כמה טיפים שיכולים לעזור. הם אגב מתאימים גם לשחקנים, זמרים ורקדנים. למעשה, לקחתי אותם מעבודתי כבמאית אבל ניתן ליישם אותם בכל תחום בחיינו.
פחד קהל- הפחד לבטא את עצמנו קודם כל אפתח ואומר שהקשר הוא אסוציאטיבי בין פורים לבין הנושא שבחרתי לכתוב עליו הפעם. אתם יודעים… תחפושות, מסכות, שירים וריקודים, ואותם יש גם בשפע מול קהל, והנה לכם הקשר לחג. יש אולי שיגידו: פחד קהל? זה פחד שרק שחקנים, זמרים או רקדנים צריכים להתמודד איתו בבואם להופיע, מה לי ולנושא הזה? אני רוצה במקרה כזה להרחיב מעט את היריעה. פחד קהל מבחינתי יכול להופיע לא רק על במה. אנחנו נתייחס גם לאלו שמעולם לא עלו על במה, אין להם עניין בזה וגם לא נראה להם שבעתיד הקרוב הנושא הזה יעסיק אותם. נגדיר קודם פחד קהל לצורך העניין: פחד קהל מופיע, לדעתי, בכל מקום בו אנחנו רוצים להגיד או לעשות משהו אבל עוצרים את עצמנו מלעשות זאת מחשש לתגובת הקהל שמולנו. בין אם מדובר בקהל בגודל של אצטדיון כדורגל, ובין אם הקהל שלנו הוא בן אדם אחד. קרה לכם שהייתם צריכים לבקש משהו ממישהו, אבל עצרתם את עצמכם מלעשות זאת מחשש לקבל תשובה שלילית, או דחייה? – פחד קהל. קרה לכם שרציתם לומר למישהו מה אתם מרגישים ועצרתם את עצמכם מלעשות זאת מחשש שהוא ילעג לכם או יבטל את הרגשתכם? קרה לכם שרציתם להרים איזה שהוא פרוייקט וחששתם שאנשים לא יאהבו את מה שאתם עושים והפרוייקט ייכשל? קרה לכם שרציתם לדעת מה השעה או איך מגיעים לאן שהוא ולא העזתם לשאול? קרה לכם שנמנעתם מלשוחח עם אדם בשפה שהיא לא שפת האם שלכם, משום החשש להישמע עילגים? קרה לכם שרציתם לגשת לאיזה שהוא ראיון עבודה והחלטתם לא לעשות זאת מתוך ספק בסיכוי שלכם להתקבל? ומה עם כל הפעמים שבמהלך דיון רב משתתפים יש הסכמה בחדר, ואתם מגלים שאתם היחידים שחושבים אחרת? אמרתם את דעתכם או העדפתם לשתוק? ההימנעות מללכת לבריכה או לים כי אינכם אוהבים את המראה שלכם בהשוואה לכל הדוגמנים והדוגמניות שיהיו שם על החוף, מוכרת באיזה שהוא אופן? והרגע ההוא שהייתה לכם בדיחה לספר ולא סיפרתם כי אולי אנשים לא יצחקו? חשש ללכת לבנק לבקש הלוואה או הרחבת האשראי, מחשש לתגובת הפקיד גם הוא בעצם פחד קהל. בעצם פחד קהל הוא המקום שבו אנחנו עוצרים את עצמנו ולא לוקחים את הצעד הבא מחשש שהצעד הבא לא יזכה לתגובה אוהדת סביבנו. זהו הפחד לשמוע את ההד לאפקט שמחוללים המעשים ו/או האמירות שלנו. אז הנה כמה טיפים שיכולים לעזור. הם אגב מתאימים גם לשחקנים, זמרים ורקדנים. למעשה, לקחתי אותם מעבודתי כבמאית אבל ניתן ליישם אותם בכל תחום בחיינו.
המשך,,,,,,,,,,,,,,,,
1. לעשות חזרות בבית. כן, כן, שחקן עושה חזרות לפני שהוא עולה לבמה. השלב הראשון נקרא עבודת השולחן, הוא יושב עם הפרטנרים שלו, או עם עצמו ומבין את המטרות והפונקציות של הדמות אותה הוא עומד לשחק, הוא מגדיר לעצמו את רצונותיה. עשו זאת. שבו עם עצמכם והגדירו לעצמכם במילים, רצוי אפילו בכתב מה הדבר שאתם רוצים להשיג. מהם המטרות והיעדים שלכם. השלב השני (ויסלחו לי השחקנים שבינינו על הקיצור בשלבים) שינון הטקסט. בשביל לשנן טקסט, הוא צריך קודם להיות כתוב. רשמו מה אתם רוצים להגיד, לא משנה כרגע אם אנחנו מדברים על ראיון עבודה, על "טקס ההתחלה" עם בחור/ה, או כל סיטואציה אחרת. אם אין לכם אף פעם זמן לעשות חזרות, זכרו שזה רק תירוץ, במקום לשיר במקלחת, השתמשו בזמן המקלחת לחזרות. כשלמדתי משחק ולא היה לי זמן לשנן טקסטים, ניצלתי את זמני ההליכה ברחוב מהלימודים לעבודה לשינון הטקסט. כמובן שכל פעם שחלף מולי אדם השתתקתי כדי שלא יחשוב שאני פונה אליו בטעות, ואחר כך המשכתי. אם אתם נוהגים מהבית לעבודה, זה יכול להיות זמן נפלא לכל החזרות על הטקסט. שימו לב גם לתנועות גופכם, גם עליהן כדאי לכם לעשות חזרות, אם המפגש המתוכנן הוא בישיבה, עשו חזרות בישיבה. כדאי אפילו לעשות זאת מול מראה. אם יש מישהו סביבכם שיהיה מוכן לשתף איתכם פעולה, עשו חזרות למולו ודמיינו שהוא הקהל אותו אתם הולכים לפגוש בזמן אמת. 2. לעשות חזרות על הרגע שלפני. כשאני עובדת עם אנשים שמכינים מונולוג או שיר להופעה, אחת השאלות שאני שואלת אותם לאחר צפייה בקטע שלהם היא: על מה חשבת רגע לפני שהתחלת? לעיתים קרובות לצערי, הם עונים שהתעסקו בכך שהקטע לא טוב מספיק, שהיו צריכים להתכונן יותר או למה לעזאזל הם שכחו איזה אביזר מאוד חשוב לקטע. בקיצור הם עסוקים בלהלקות את עצמם, נו… ועם זה הם מתחילים את הקטע. ההצעה החלופית שלי היא לחשוב על הרגע שלפני וגם עליו לעשות חזרות. קבעו לעצמכם מה אתם רוצים שיסתובב לכם בראש רגע לפני אותו מעשה או אותה אמירה שעליה אתם עושים חזרות. וזכרו שמחשבות בעד עצמכם ובעד הצלחתכם הן הרבה יותר אפקטיביות ותורמות להשגת המטרות שלכם. שננו את המחשבות האלו. והזכירו לעצמכם לחשוב אותן לפני שאתם מתחילים. 3. לעשות חזרות על נשימה. כשאני מכינה שיר להגשה מול קהל, הדבר הראשון שאני מסמנת לעצמי הוא המקומות בהם אני נושמת, וגם את זה אני לוקחת בחשבון בחזרות. שימו לעצמכם פוקוס על הנשימה. כשאנחנו במתח לעיתים קרובות, המתח כל כך משתק עד שאנחנו שוכחים לנשום, מה שמכביד על המערכת והופך אותנו לפחות אפקטיביים בהשגת המטרה. הזכירו לעצמכם לנשום ממש תוך כדי החזרה. 4. לעשות חזרות על ההצלחה. דמיינו את עצמכם מצליחים, ראו את עצמכם לאחר קבלת ההסכמה מהצד השני. אני זוכרת שצפיתי פעם בראיון שנערך עם גלי עטרי בטלוויזיה. היא סיפרה ששנים לפני זכייתה בקדם האירויזיון היא אמרה לעצמה שאם היא הייתה הולכת לשיר שיר באירויזיון, בשלב ההכרזה על זכייתה היא הייתה יושבת שם מאחורי הקלעים בין כל הזמרים שממתינים להרכזה על הניקוד והזוכים. כשיכריזו בשמה, היא תניע את שפתיה בלי קול(כי המצלמה מצלמת אבל אין סאונד ממילא) באופן שניתן יהיה לקרוא את שפתיה אומרת את המילים: "אני לא מאמינה". אני לא בטוחה שהיא ערה למה שהיא בעצם עשתה שם, היא דמיינה את עצמה זוכה, היא ראתה זאת בעיני רוחה. כמובן שהשיר שלה: "הללויה" גם עבד בשבילה כדי לזכות כמו גם קולה הערב, ובכל זאת, היא דמיינה את עצמה זוכה. אז תנו דרור לדמיונכם, ראו את עצמכם מצליחים.
1. לעשות חזרות בבית. כן, כן, שחקן עושה חזרות לפני שהוא עולה לבמה. השלב הראשון נקרא עבודת השולחן, הוא יושב עם הפרטנרים שלו, או עם עצמו ומבין את המטרות והפונקציות של הדמות אותה הוא עומד לשחק, הוא מגדיר לעצמו את רצונותיה. עשו זאת. שבו עם עצמכם והגדירו לעצמכם במילים, רצוי אפילו בכתב מה הדבר שאתם רוצים להשיג. מהם המטרות והיעדים שלכם. השלב השני (ויסלחו לי השחקנים שבינינו על הקיצור בשלבים) שינון הטקסט. בשביל לשנן טקסט, הוא צריך קודם להיות כתוב. רשמו מה אתם רוצים להגיד, לא משנה כרגע אם אנחנו מדברים על ראיון עבודה, על "טקס ההתחלה" עם בחור/ה, או כל סיטואציה אחרת. אם אין לכם אף פעם זמן לעשות חזרות, זכרו שזה רק תירוץ, במקום לשיר במקלחת, השתמשו בזמן המקלחת לחזרות. כשלמדתי משחק ולא היה לי זמן לשנן טקסטים, ניצלתי את זמני ההליכה ברחוב מהלימודים לעבודה לשינון הטקסט. כמובן שכל פעם שחלף מולי אדם השתתקתי כדי שלא יחשוב שאני פונה אליו בטעות, ואחר כך המשכתי. אם אתם נוהגים מהבית לעבודה, זה יכול להיות זמן נפלא לכל החזרות על הטקסט. שימו לב גם לתנועות גופכם, גם עליהן כדאי לכם לעשות חזרות, אם המפגש המתוכנן הוא בישיבה, עשו חזרות בישיבה. כדאי אפילו לעשות זאת מול מראה. אם יש מישהו סביבכם שיהיה מוכן לשתף איתכם פעולה, עשו חזרות למולו ודמיינו שהוא הקהל אותו אתם הולכים לפגוש בזמן אמת. 2. לעשות חזרות על הרגע שלפני. כשאני עובדת עם אנשים שמכינים מונולוג או שיר להופעה, אחת השאלות שאני שואלת אותם לאחר צפייה בקטע שלהם היא: על מה חשבת רגע לפני שהתחלת? לעיתים קרובות לצערי, הם עונים שהתעסקו בכך שהקטע לא טוב מספיק, שהיו צריכים להתכונן יותר או למה לעזאזל הם שכחו איזה אביזר מאוד חשוב לקטע. בקיצור הם עסוקים בלהלקות את עצמם, נו… ועם זה הם מתחילים את הקטע. ההצעה החלופית שלי היא לחשוב על הרגע שלפני וגם עליו לעשות חזרות. קבעו לעצמכם מה אתם רוצים שיסתובב לכם בראש רגע לפני אותו מעשה או אותה אמירה שעליה אתם עושים חזרות. וזכרו שמחשבות בעד עצמכם ובעד הצלחתכם הן הרבה יותר אפקטיביות ותורמות להשגת המטרות שלכם. שננו את המחשבות האלו. והזכירו לעצמכם לחשוב אותן לפני שאתם מתחילים. 3. לעשות חזרות על נשימה. כשאני מכינה שיר להגשה מול קהל, הדבר הראשון שאני מסמנת לעצמי הוא המקומות בהם אני נושמת, וגם את זה אני לוקחת בחשבון בחזרות. שימו לעצמכם פוקוס על הנשימה. כשאנחנו במתח לעיתים קרובות, המתח כל כך משתק עד שאנחנו שוכחים לנשום, מה שמכביד על המערכת והופך אותנו לפחות אפקטיביים בהשגת המטרה. הזכירו לעצמכם לנשום ממש תוך כדי החזרה. 4. לעשות חזרות על ההצלחה. דמיינו את עצמכם מצליחים, ראו את עצמכם לאחר קבלת ההסכמה מהצד השני. אני זוכרת שצפיתי פעם בראיון שנערך עם גלי עטרי בטלוויזיה. היא סיפרה ששנים לפני זכייתה בקדם האירויזיון היא אמרה לעצמה שאם היא הייתה הולכת לשיר שיר באירויזיון, בשלב ההכרזה על זכייתה היא הייתה יושבת שם מאחורי הקלעים בין כל הזמרים שממתינים להרכזה על הניקוד והזוכים. כשיכריזו בשמה, היא תניע את שפתיה בלי קול(כי המצלמה מצלמת אבל אין סאונד ממילא) באופן שניתן יהיה לקרוא את שפתיה אומרת את המילים: "אני לא מאמינה". אני לא בטוחה שהיא ערה למה שהיא בעצם עשתה שם, היא דמיינה את עצמה זוכה, היא ראתה זאת בעיני רוחה. כמובן שהשיר שלה: "הללויה" גם עבד בשבילה כדי לזכות כמו גם קולה הערב, ובכל זאת, היא דמיינה את עצמה זוכה. אז תנו דרור לדמיונכם, ראו את עצמכם מצליחים.
,,,,,,,,,,,,,,סוף
5. להסכים להיכשל. כן אמרתי ראו את עצמכם מצליחים, אבל גם האופציה של כישלון עדיין עומדת. וגם אליה כדאי להתכונן. להעיז לרצות להצליח ולהסכים גם להיכשל זו נוסחה בריאה לטעמי. חישבו מה הדבר הכי נורא שיכול לקרות אם תיכשלו, הקצינו זאת למימדים הכי איומים שיכולים לקרות. השד הוא לא נוראי כל כך, תוכלו לשרוד גם אחרי הכישלון, יש משהו מאוד משחרר בידיעה שגם אם נכשלנו זה לא סוף העולם. הרבה מהמתח של פחד הקהל יכול להיעלם רק בהסכמה שגם אם לא נצליח, זה לא סוף העולם. 6. לקחת סיכון. לא יעזור כלום, כשאנחנו שמים את העשייה שלנו במבחן התגובה החיצונית, אנחנו עלולים למצוא את עצמנו נכשלים, לא מצליחים, לא זוכים להסכמה מהצד השני. נדרש מאיתנו אומץ להעמיד את עצמנו בסיטואציה הזו. נדרש מאיתנו לקחת סיכון. אני מוצאת שהמצליחנים הגדולים בעולם הגיעו לשם רק כאשר הם הסכימו לקחת סיכון. אין ברירה, הדרך להצלחה תבועה בלקיחת הסיכון של הכישלון. 7. תופעת שדה המוקשים- נו ומה קורה אם בכל זאת נכשלנו? מה אז? יש אנשים שההתייחסות שלהם לעניין היא כאל שדה מוקשים. בכל מקום שאי פעם נכשלו בו, לשם הם מסרבים לחזור. הם הולכים ומצמצמים את טווח העשייה שלהם ומגבילים את שדה הפעילות בחייהם. נכשלתי בבוחן בחשבון בכיתה ד? טוב אני לא טוב במתמטיקה, אני לא אוהב את זה וזה לא מעניין אותי ואני לא רוצה לשמוע מזה יותר. בחורה סירבה לצאת איתי כשהתחלתי איתה? טוב אני לא טוב בלהתחיל עם בחורות, רק אם בחורה תתחיל איתי אני אוכל לצאת איתה. שרתי את מה נשתנה בליל הסדר כשהייתי בן חמש והתבלבלתי במילים? הופך לזייפן שלא ישיר יותר לעולם וכו´ וכו´ וכו´. מה אני מציעה במקום? במקום להדביק על עצמכם תוויות בגלל ניסיון שלא הצליח. שבו עם עצמכם ובדקו האם היה משהו שיכולתם לעשות בהכנות ולא עשיתם? האם היה משהו שיכולתם לעשות בסיטואציה עצמה ולא עשיתם? הסיקו מסקנות לפעמים הבאות. אל תסגרו לעצמכם דלתות עתידיות בטרם הן נפתחו בפניכם. 8. לפוצץ את הבלון- לקרוא לילד בשמו. לפעמים כל מה שנדרש הוא להכיר בפחד הקהל. אפשר להתחיל במשפט: אני מאוד מתרגש/ת עכשיו. בלי להצדיק, בלי להתנצל, פשוט לציין את המצב ולקרוא לו בשם. הצד השני בדרך כלל מתרכך לנוכח האמירה הזו, הוא לעיתים קרובות יהפוך להיות יותר אמפאטי, והנכונות שלו להקשיב לכם ולהיעתר לכם תגדל. מעבר לכל זה, ההכרה כי זהו המצב עכשיו וכי אתם נרגשים, בלי נסיון להסתיר זאת, בלי להיות לחוצים מכך שאחרים יבחינו במתח, משחרר לא מעט את המתח עצמו. 9. ההתנצלות- לא פעם ולא פעמיים ראיתי אנשים שעולים לבמה והדבר הראשון שהם אומרים לפני שהם פותחים במונולוג או בשיר שהכינו הוא להסביר למה זה לא יצליח הפעם. זה יכול להגיע בוואריאציות שונות: אני צרוד/ה היום, אז תסלחו לי אם הקול שלי לא יהיה במיטבו. לא היה לי מספיק זמן להתכונן, אז תסלחו לי אם הטקסט יתבלבל לי באמצע. הם אמנם מנמיכים את ציפיות הקהל ומעוררים את רצון הקהל להצלחתם אבל הם בעצם אומרים: אני לא סומך/ת על עצמי שתאהבו את מה שאני עושה. ויותר נורא מזה הם מראש מכריזים על הכישלון הצפוי. המחשבה הראשונה שלהם לפני שהם מתחילים היא על כל מה שלא עובד בקטע שלהם, וכאמור לעיל, המחשבה של הרגע שלפני יכולה להשפיע על כל הקטע שאחריה. ומה שנכון לבמה נכון גם לחיים בכלל. למה להתחיל עם התנצלות? למה להתחיל עם כל מה שהולך לא להצליח לכם? פשוט עשו את הדבר עצמו בלי ההתנצלות שלפני על כמה אתם לא מוצלחים ולא ראויים. 10. גן שעשועים- לקחת את כל העניין כשעשוע. כל אירוע ממנו אתם חשים פחד קהל הוא הזדמנות לחגוג ולהשתעשע. החליטו מה הולך להיות שם מהנה עבורכם. וזה ממש עניין של החלטה. התעסקו בכיף שהולך להיות לכם בסיטואציה, התוצאה תהפוך להיות תופעת לוואי בכל העניין. לכו כדי להנות. מניסיוני החיפוש אחר הנאה מפיג מתחים. כשאנחנו עסוקים בלהנות ממשהו, אנחנו ממש לא פנויים להילחץ ממנו. לפעמים נדרשת יצירתיות כדי למצוא את מקור ההנאה מהסיטואציה. נו מה כבר יכול להיות מהנה בראיון עבודה? בשבילי באופן אישי ללכת לאנשים ולספר להם סיפורי הצלחה של מקום העבודה הקודם שלי יכול להיות ממש מקור לכיף, להשוויץ יכול להיות כיף אמיתי, בכל מקום אומרים לנו שזה לא יפה להשוויץ, והנה פה יש מקום לגיטימי לגמרי להשוויץ ולא רק זה, יושב מולי אדם שמשלמים לו כסף כדי לדרוש ממני להשוויץ בפניו. והוא ממש רוצה לשמוע את השוויץ שלי. זו רק דוגמה כמובן, זה הכיף האישי שלי, תחפשו את שלכם. המוטו שלי בחיים הוא להנות מכל הבא ליד, זה נכון לפורים זה נכון לכל ימות השנה אני מעדיפה את הביטוי: כן כל יום פורים. אז שיהיה לנו פורים שמח עם המון סיבות להנאה!
5. להסכים להיכשל. כן אמרתי ראו את עצמכם מצליחים, אבל גם האופציה של כישלון עדיין עומדת. וגם אליה כדאי להתכונן. להעיז לרצות להצליח ולהסכים גם להיכשל זו נוסחה בריאה לטעמי. חישבו מה הדבר הכי נורא שיכול לקרות אם תיכשלו, הקצינו זאת למימדים הכי איומים שיכולים לקרות. השד הוא לא נוראי כל כך, תוכלו לשרוד גם אחרי הכישלון, יש משהו מאוד משחרר בידיעה שגם אם נכשלנו זה לא סוף העולם. הרבה מהמתח של פחד הקהל יכול להיעלם רק בהסכמה שגם אם לא נצליח, זה לא סוף העולם. 6. לקחת סיכון. לא יעזור כלום, כשאנחנו שמים את העשייה שלנו במבחן התגובה החיצונית, אנחנו עלולים למצוא את עצמנו נכשלים, לא מצליחים, לא זוכים להסכמה מהצד השני. נדרש מאיתנו אומץ להעמיד את עצמנו בסיטואציה הזו. נדרש מאיתנו לקחת סיכון. אני מוצאת שהמצליחנים הגדולים בעולם הגיעו לשם רק כאשר הם הסכימו לקחת סיכון. אין ברירה, הדרך להצלחה תבועה בלקיחת הסיכון של הכישלון. 7. תופעת שדה המוקשים- נו ומה קורה אם בכל זאת נכשלנו? מה אז? יש אנשים שההתייחסות שלהם לעניין היא כאל שדה מוקשים. בכל מקום שאי פעם נכשלו בו, לשם הם מסרבים לחזור. הם הולכים ומצמצמים את טווח העשייה שלהם ומגבילים את שדה הפעילות בחייהם. נכשלתי בבוחן בחשבון בכיתה ד? טוב אני לא טוב במתמטיקה, אני לא אוהב את זה וזה לא מעניין אותי ואני לא רוצה לשמוע מזה יותר. בחורה סירבה לצאת איתי כשהתחלתי איתה? טוב אני לא טוב בלהתחיל עם בחורות, רק אם בחורה תתחיל איתי אני אוכל לצאת איתה. שרתי את מה נשתנה בליל הסדר כשהייתי בן חמש והתבלבלתי במילים? הופך לזייפן שלא ישיר יותר לעולם וכו´ וכו´ וכו´. מה אני מציעה במקום? במקום להדביק על עצמכם תוויות בגלל ניסיון שלא הצליח. שבו עם עצמכם ובדקו האם היה משהו שיכולתם לעשות בהכנות ולא עשיתם? האם היה משהו שיכולתם לעשות בסיטואציה עצמה ולא עשיתם? הסיקו מסקנות לפעמים הבאות. אל תסגרו לעצמכם דלתות עתידיות בטרם הן נפתחו בפניכם. 8. לפוצץ את הבלון- לקרוא לילד בשמו. לפעמים כל מה שנדרש הוא להכיר בפחד הקהל. אפשר להתחיל במשפט: אני מאוד מתרגש/ת עכשיו. בלי להצדיק, בלי להתנצל, פשוט לציין את המצב ולקרוא לו בשם. הצד השני בדרך כלל מתרכך לנוכח האמירה הזו, הוא לעיתים קרובות יהפוך להיות יותר אמפאטי, והנכונות שלו להקשיב לכם ולהיעתר לכם תגדל. מעבר לכל זה, ההכרה כי זהו המצב עכשיו וכי אתם נרגשים, בלי נסיון להסתיר זאת, בלי להיות לחוצים מכך שאחרים יבחינו במתח, משחרר לא מעט את המתח עצמו. 9. ההתנצלות- לא פעם ולא פעמיים ראיתי אנשים שעולים לבמה והדבר הראשון שהם אומרים לפני שהם פותחים במונולוג או בשיר שהכינו הוא להסביר למה זה לא יצליח הפעם. זה יכול להגיע בוואריאציות שונות: אני צרוד/ה היום, אז תסלחו לי אם הקול שלי לא יהיה במיטבו. לא היה לי מספיק זמן להתכונן, אז תסלחו לי אם הטקסט יתבלבל לי באמצע. הם אמנם מנמיכים את ציפיות הקהל ומעוררים את רצון הקהל להצלחתם אבל הם בעצם אומרים: אני לא סומך/ת על עצמי שתאהבו את מה שאני עושה. ויותר נורא מזה הם מראש מכריזים על הכישלון הצפוי. המחשבה הראשונה שלהם לפני שהם מתחילים היא על כל מה שלא עובד בקטע שלהם, וכאמור לעיל, המחשבה של הרגע שלפני יכולה להשפיע על כל הקטע שאחריה. ומה שנכון לבמה נכון גם לחיים בכלל. למה להתחיל עם התנצלות? למה להתחיל עם כל מה שהולך לא להצליח לכם? פשוט עשו את הדבר עצמו בלי ההתנצלות שלפני על כמה אתם לא מוצלחים ולא ראויים. 10. גן שעשועים- לקחת את כל העניין כשעשוע. כל אירוע ממנו אתם חשים פחד קהל הוא הזדמנות לחגוג ולהשתעשע. החליטו מה הולך להיות שם מהנה עבורכם. וזה ממש עניין של החלטה. התעסקו בכיף שהולך להיות לכם בסיטואציה, התוצאה תהפוך להיות תופעת לוואי בכל העניין. לכו כדי להנות. מניסיוני החיפוש אחר הנאה מפיג מתחים. כשאנחנו עסוקים בלהנות ממשהו, אנחנו ממש לא פנויים להילחץ ממנו. לפעמים נדרשת יצירתיות כדי למצוא את מקור ההנאה מהסיטואציה. נו מה כבר יכול להיות מהנה בראיון עבודה? בשבילי באופן אישי ללכת לאנשים ולספר להם סיפורי הצלחה של מקום העבודה הקודם שלי יכול להיות ממש מקור לכיף, להשוויץ יכול להיות כיף אמיתי, בכל מקום אומרים לנו שזה לא יפה להשוויץ, והנה פה יש מקום לגיטימי לגמרי להשוויץ ולא רק זה, יושב מולי אדם שמשלמים לו כסף כדי לדרוש ממני להשוויץ בפניו. והוא ממש רוצה לשמוע את השוויץ שלי. זו רק דוגמה כמובן, זה הכיף האישי שלי, תחפשו את שלכם. המוטו שלי בחיים הוא להנות מכל הבא ליד, זה נכון לפורים זה נכון לכל ימות השנה אני מעדיפה את הביטוי: כן כל יום פורים. אז שיהיה לנו פורים שמח עם המון סיבות להנאה!
נורית את בכלל לא בכיוון......
לא נראה לי שפעם בפורום הזה אהבו או שנאו מישהו בגלל שהוא חבר אן.אי או משתמש פעיל או שותה אדולן. פה ואני ידבר בשמי אוהבים או לא אוהבים רק בגלל איך שאתה את ולא בגלל הרקע שלך או שאת לא משתמשת בסמים או כן משתמשת. יש אנשי אן.אי חרא ויש שותי אדולן חרא כמו שיש משתמשים חרא ולהיפך. בקיצור הכל תלוי באדם ואיך הוא מכבד אחרים ונראה לי שאת בסדר גמור אז ברוכה הבאה ורק טוב שיהיה לך. יאיר
לא נראה לי שפעם בפורום הזה אהבו או שנאו מישהו בגלל שהוא חבר אן.אי או משתמש פעיל או שותה אדולן. פה ואני ידבר בשמי אוהבים או לא אוהבים רק בגלל איך שאתה את ולא בגלל הרקע שלך או שאת לא משתמשת בסמים או כן משתמשת. יש אנשי אן.אי חרא ויש שותי אדולן חרא כמו שיש משתמשים חרא ולהיפך. בקיצור הכל תלוי באדם ואיך הוא מכבד אחרים ונראה לי שאת בסדר גמור אז ברוכה הבאה ורק טוב שיהיה לך. יאיר
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.